חברי ועדת טירקל (צילום: משה מילנר)

חברי ועדת טירקל (צילום: משה מילנר)

זה לא הגיל

הכותרות הראשיות של כל עיתוני הבוקר מוקדשות לשינויים בסמכויות של ועדת טירקל לבדיקת אירועי ההשתלטות על המשט לעזה. "התרגיל של טירקל", קוראת הכותרת בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". יובל קרני, איתמר אייכנר ומיכל גולדברג מדווחים כי ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר המשפטים יעקב נאמן "נוטים לקבל את תביעותיו [של השופט בדימוס יעקב טירקל] ולשנות את הרכב הוועדה, את סמכויותיה ואת הגדרתה המשפטית".

על-פי הדיווח, הוועדה תוכל כעת לזמן כל עד שתרצה, לראות כל מסמך שתחפוץ בו, להוציא מכתבי אזהרה לעדים ונחקרים ולקבל מסקנות אישיות נגד המעורבים. יחד עם זאת, מודגש כי "מכיוון שהמנדט שניתן לוועדה הוא לחקור את ההיבטים המשפטיים של הפרשה – לא ברור נגד מי תוכל לפרסם מסקנות אישיות". מגבלה נוספת שתישאר על כנה תמנע מהוועדה לחקור חיילים, למעט הרמטכ"ל.

"אמש היו גורמים שטענו כי טירקל עשה תרגיל לממשלה שמינתה אותו ולכן הציג את דרישותיו להרחבת סמכויות הוועדה רק אחרי שהקמת הוועדה והרכבה פורסמו בהרחבה בעולם", מדווחים כתבי "ידיעות אחרונות". בטור פרשנות נלווה רומז נחום ברנע על שותף אפשרי לתרגיל של טירקל. "ביום חמישי בערב הגיש טירקל לנאמן את דרישתו להפוך את הוועדה שלו לוועדת בדיקה על-פי מודל וינוגרד", כותב ברנע. "הגרסה הרשמית אומרת שנאמן הופתע. הגרסה הפחות רשמית אומרת שטירקל ונאמן סגרו על שדרוג הרבה קודם". לדעת ברנע, נתניהו ושרי השביעייה אינם צריכים לדאוג לנוכח ההתפתחות האחרונה; "היחיד שצריך להתחיל להזיע הוא גבי אשכנזי". על-פי כותרת המשנה לידיעה באותו עמוד, דווקא נתניהו וברק הם הנפגעים הפוטנציאליים מהרחבתן של סמכויות הוועדה.

נזכיר כי אותו עיתון, שמציג כעת את טירקל כממזר לא קטן ("בנדיט", בלשון הפנסיונרים), הוביל את הסיקור הלעגני לוועדה וחבריה, והגדיל לעשות כשפירסם תחת הכותרת "חוקר עם משקיף זר" תצלום של חבר הוועדה פרופ' שבתאי רוזן כשהוא לבוש פיג'מה ולצדו מטפלו האישי (לדברי צלם "הארץ" אלכס ליבק, שהתראיין בנושא בתוכנית "תיק תקשורת", למערכת "ידיעות אחרונות" הגיע ראשית כל תצלום מכובד של רוזן שצילם עטא עוויסאת, ובו נראה חבר הוועדה בחולצה מכופתרת – תצלום שהודפס בסופו של דבר ב"הארץ" – אך במערכת החליטו לשלוח לביתו של חבר הוועדה צלם נוסף, שחזר עם תצלום הפיג'מה).

בכמה מהידיעות הבוקר מוכחש הדיווח הראשוני של אמנון אברמוביץ', אמש במהדורת החדשות של ערוץ 2, ולפיו איים טירקל בהתפטרות אם לא יתקבלו דרישותיו. דובר הוועדה עופר לפלר מסר ל"הארץ" [ברק רביד] כי טירקל לא שוקל התפטרות ואמר גם כי "אין בכוונת הוועדה להתייחס או לעסוק בכל נושא שהוא אלא בעבודתה, על-פי המנדט שקיבלה מממשלת ישראל".

השינוי בעמדתו של טירקל בימים האחרונים מוסבר בשינוי זווית הראייה שלו. ב"מעריב" מצטטים אלי ברדנשטיין, נועם שרביט ושמואל מיטלמן "גורם בוועדה" שמתרץ את השינוי במימרה "דברים שרואים מכאן לא רואים משם". לדעת צ'יקו מנשה, הכתב המדיני של חדשות ערוץ 10, הידיעה שמסר אברמוביץ' בערוץ המתחרה היא "ידיעה ראויה ומעניינת, אך לא מתארת את התמונה המלאה". לדעתו, הידיעה "הולכת ומתגלה כספין מושלם וכפארסה מביכה של הוועדה".

"סמכות הוועדה לחקור את אירועי המשט לא השתנתה במאומה", מדגיש מנשה. לדבריו, נסיונה של הוועדה "למכור לציבור שהיא דווקא כן עם שיניים וסמכויות" הוא "עלבון לאינטליגנציה". לעומת זאת, הפרשן המשפטי של "ידיעות אחרונות" בעז אוקון מזכיר שלמרות המנדט המצומצם יחסית שניתן לוועדה, "הניסיון מלמד שוועדה עם סמכויות חקירה גולשת לכל השאלות שנראות בעיניה חשובות, ולממשלה אין דרך לעצור את עבודתה".

המקום המצומצם ביותר להתפתחויות בוועדת הבדיקה ניתן ב"ישראל היום": רק חלק מעמ' 5 בעיתון מוקדש לכך. הפרשן דן מרגלית טוען כי "מלכתחילה לא היה מקום להקים ועדה לבד מקבוצת הדיון המקצועית בראשות האלוף במיל' גיורא איילנד", ומוסיף כי הרחבת הסמכויות הצפויה היא "התפתחות מביכה. היא רעה, אך בנסיבות שנוצרו היא הרע במיעוטו. הרבה רע במיעוטו".

עפר שלח משער ב"מעריב" מניע פסיכולוגי לדרישת טירקל: "אנשים לא אוהבים שעושים מהם צחוק – ואנשים מבוגרים רגישים לזה עוד יותר מאחרים". שלח מוסיף כי על-פי היגיון דומה ניתן לצפות להפתעה גם מהדו"ח של ועדת איילנד, שמונתה על-ידי הרמטכ"ל ואמורה להגיש את מסקנותיה כבר בשבוע הבא. "ייתכן שלהפתעת מי שמינה אותו, יתברר שהאלוף במיל' איילנד, ממש כמו חברי ועדת טירקל, לא מוכן שיעשו ממנו טייח", מזהיר שלח.

And Now a Word from Our Sponsor

"ישראל היום" הוא העיתון היחיד שמקדיש הבוקר מקום בשערו לסיום שנת הלימודים בבתי-הספר. זהו גם העיתון היחיד שמפרסם על פני כמחצית העמוד רשימה (מודגשת ברקע צהוב) מאת שר החינוך ומקורבו של ראש הממשלה, גדעון סער. "זאת היתה שנה עם יותר שעות לימוד, בדגש על שעות בשפה, מתימטיקה ומדעים. זאת היתה שנה שבה מערכת החינוך התחילה לדבר בשפת היעדים המדידים. זאת היתה שנה נטולת-שביתות, עם רצף לימודי. זאת היתה שנה שבה הורחבה רפורמת אופק חדש, תוכנית שבניגוד למקובל במקומותינו, שרדה את חילופי השלטון", כותב סער.

שר החינוך מעיד בשמחה על עיסתו ומכריז כי "שורה של מדדים מלמדת כי עלינו על הדרך הנכונה. אחרי שנים של ירידה – נרשמה עלייה, בכל המגזרים, במספר התלמידים הזכאים לתעודות בגרות. תוצאות בחינות המיצ"ב לימדו על שיפור הן בהישגים הלימודיים והן במדדי האקלים הבית-ספרי. כמה מחקרים שונים ובדיקות שונות לימדו על ירידה באלימות, הן הפיזית והן המילולית.

"אין צורך להגזים, מוקדם לשמוח או להתרברב", הוא כותב רק כדי לחזור חיש קל לטון חגיגי ואופטימי ולסיים בברכת "חופשה מהנה ובטוחה" לכל תלמידי ישראל.

ל"ישראל היום" כתבת לענייני חינוך (ליאת עזר). ניתן היה לצפות כי עם סיום שנת הלימודים תתפרסם סקירה מטעמה, סקירה עיתונאית ולא מאמר מטעם השר. לכל הפחות ניתן היה לצפות לסקירה כזו לצד חצי העמוד המוקדש לעמדה הרשמית של משרד החינוך. תחת זאת, מתחת לרשימה של סער מופיעה ידיעת תצלום.

"לא כולם יוצאים לחופש", קוראת כותרתה. הכיתוב המלא מנוסח כך: "הילדים ייצאו היום לחופש – אבל שרה נתניהו, שלמרות מטלותיה כאשת ראש הממשלה החליטה להמשיך בעיסוקה כפסיכולוגית ילדים מומחית בשירות הפסיכולוגי של עיריית ירושלים, תמשיך ללוות אותם גם בחופש, וכמוה יעשו גם חברותיה למקצוע. בצילום: שרה נתניהו, אתמול, בהגיעה לאחד מבתי-הספר הדתיים בירושלים שבהם היא עובדת".

"חברותיה" של רעיית ראש הממשלה אינן מופיעות בתצלום, רק הגברת נתניהו ומאבטח. אין קרדיט לצלם. גם לא למי שניסח את הכיתוב הנלווה. אם "ישראל היום" רוצה שלא יתייחסו אליו כאל הזרוע התקשורתית של לשכת ראש הממשלה, עליו להיגמל מלשרת אותה באופן כה בוטה, כפי שעולה מעמ' 15 בגיליון שהפיץ הבוקר ב-315 אלף עותקים.

מחיאות הכפיים של הקהל

מדורי החוץ בעיתונות היומית, שבדרך כלל מעדיפים לעסוק בפרשיות מין של ידוענים מרחבי העולם, ולא, נניח, בהתפתחויות כבדות משקל ביחסים בינלאומיים, זוכים הבוקר לעדנה. בפרשיית ריגול שנחשפה בימים האחרונים בארה"ב מעורבת אשה מצודדת למראה.

שמה אנה צ'פמן (או שפמן), והיא אחת מ-11 עצורים – ובהם עיתונאית – החשודים ששימשו סוכנים חשאיים של רוסיה. תצלום שלה, במחוך תכול, מתנוסס בכל העיתונים. ב"ידיעות אחרונות" מוקדשת כמחצית העמוד לתצלום, כשהכיתוב קורא "זו לא דמות מסרטי ג'יימס בונד. זו המרגלת הרוסייה אנה שפמן שנעצרה השבוע במנהטן". כותרת הידיעה: "מרוסיה באהבה". תצלום זהה, בינוני בגודלו, מופיע ב"מעריב", ואילו "הארץ ו"ישראל היום" שומרים על סולידיות יחסית ומפרסמים גרסה קטנה של התצלום.

במה שמסתמן כהרגל, מוסיף "ישראל היום" פרשנות לאירועי היום על סמך יצירות קולנועיות בדיוניות. אלון רוזנבלום סוקר את עלילותיהם של כמה סרטי מתח מפורסמים ומספק על-פיהן פרשנות לאירועי היום. לדבריו, "לפחות על המסך הגדול סופן של רוב ה'חפרפרות' היה מוות נוראי לקול מחיאות הכפיים של הקהל הפטריוטי". ניתוח שכזה רלבנטי בערך כמו תזכורת כי על המסך הגדול עיתונאים הם פעמים רבות חוקרים אמיצים של שחיתויות בדרגות הבכירות ביותר של הממסד, ולא עושי דברם של פוליטיקאים ובעלי הון, או, להבדיל, כתבים המתעסקים בעיקר במין ורכילות.

מכל מקום, האם גורלם של צ'פמן ועמיתיה לרשת הריגול נחרץ ל"מוות נוראי לקול מחיאות הכפיים של הקהל הפטריוטי"? "הארץ" מעדיף לספק לקוראיו פרשנות המסתמכת על המציאות, ולא על הבדיון, ומפיג מעט את השתלהבות היצרים. יוסי מלמן מציין כי "אפילו על-פי הודעות ה-FBI ומשרד המשפטים האמריקאי, הם אינם חשודים כ'מרגלים', אלא רק בעבירות פחותות ערך של מי שלא נרשמו כפי שדורש החוק האמריקאי כ'סוכנים זרים'". לדבריו, "ביצוע המטלות שהוטלו עליהם יכול היה להיעשות גם באמצעות קריאה אינטליגנטית של עיתונים, כתבי-עת מדעיים ובעיקר באמצעות השגת מידע, הבנה וחיבור בין הדברים שנרמזים בין השורות".

מאבק על תדמיות

זה היום הראשון זה שבוע שצעדת גלעד שליט אינה תופסת את חלקו העליון של שער "מעריב". תיבה קטנה יחסית בצד השער נושאת את הכותרת "צעדים לחידוש המגעים". העי"ן בתיבה "צעדים" מעוצבת כסרט צהוב. בעמודי הפנים של העיתון עסקים כרגיל, יחסית. כפולת עמודים מוקדשת לסיקור הצעדה, כולל ידיעה על "זקן הצועדים ממצפה-הילה לירושלים" (שוקה רווק, בן 79) וידיעה נוספת הנושאת את הכותרת "אורי שגיא עודד את נועם במצעד".

"המסע הזה הוא, אכן, מאבק על תדמיות, כי זה שדה הכוח היחיד שהבורגנים החדשים עדיין שולטים בו", כותבת ב"הארץ" על הצעדה אבירמה גולן. "איזה ציבור אחר יכול לגייס תרומות, יחצנים, יועצים, יצרני שלטים ובלונים, להרים הפקה מרשימה כל-כך וליצור אווירה מתוקשרת – וכל זאת תוך טשטוש-מדעת של עמדות פוליטיות?".

בין השותקים

ראובן מירן סוקר הבוקר במוסף "ספרים" של "הארץ" שני ספרים בנושא רצח עם, שיצאו לאור בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה. "ג'נוסייד: מפגש ועימות, השמדת העמים האינדיאניים של אמריקה הספרדית", מאת איתן גינזברג, ו"ג'נוסייד: כדי שלא אהיה בין השותקים", מאת יאיר אורון. מירן מצטט מספרו של אורון את המשפט הבא: "יותר מ-30 שנה נמשכים בישראל הוויכוחים החריפים על מקרי ג'נוסייד שאירעו לעמים אחרים [...] דווקא בישראל התכחשות לקיומו של רצח עם (עם כלשהו), אדישות כלפיו או התעלמות ממנו, היא בנפשנו". בין הסיבות לאדישות מוזכרת "שאלת ייחודיותה של השואה שלנו".

כשיצא לאור ספרו של יאיר אורון על רצח העם הארמני, "הבנאליות של האדישות" (1995, הוצאת דביר), הוא לא הפך לרב-מכר. הספר עסק בעיקר ביחס היישוב והתנועה הציונית לטבח בארמנים. אחרית הדבר בספר הוקדשה ליחס לרצח העם לאחר הקמת המדינה. אורון הזכיר כי "ב-1978 נפסל להקרנה סרט על הרובע הארמני בירושלים. ב-1982 התערבה הממשלה בתוכנית כנס בינלאומי בנושא שואה והשמדת עם. ב-1989 היתה הממשלה הישראלית מעורבת ככל הנראה במניעת ציון הג'נוסייד הארמני בלוח השנה האמריקאי. ב-1990 נפסל להקרנה סרט הטלוויזיה שהופק בארצות-הברית, 'מסע לארמניה' [...] נראה שהחברה הישראלית", סיכם אז אורון, "מסיבות פנימיות וחיצוניות, עדיין אינה בשלה להתמודד עם הנושא".

לאחרונה, בעקבות הידרדרות יחסי ישראל-טורקיה, ניכרת תזוזה וכעת נראה שהחברה הישראלית "בשלה" להתמודד עם רצח העם הארמני, או לפחות עם האחריות הטורקית לרצח. כשהחברה הישראלית תבשיל עד כדי התמודדות עם השמדת העמים האינדיאניים, כדאי יהיה להזמין דרכון זר.

ועוד בענייני טורקיה, צבי בראל כותב בחלק ב' של "הארץ" על הצנזורה שממשלת טורקיה מבקשת להטיל על סיקור התקפות הטרוריסטים הכורדים על אזרחיה. "אנו דורשים ממוסדות התקשורת לבחון מחדש את מדיניות הכיסוי של אירועי טרור. אנו מבקשים שהם לא ישדרו אותם באופן שעלול לשרת את מטרות ארגוני הטרור, גם אם הם עושים זאת שלא במתכוון", מצטט בראל את שר הפנים הטורקי. דרישה זו עלתה בעקבות זעמו של ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טייפ ארדואן, שהתלונן כי אמצעי התקשורת משרתים את ארגוני הטרור בכך שהם "מציגים את אמהותיהם הדומעות של הקורבנות".

מהנעשה בקמפיינים של עיתוני הכלכלה

רוב שערו של "גלובס" הוקדש אתמול ל"עושק דמי הניהול" – עלייה דרמטית של 73% בדמי הניהול בקופות הגמל מאז ועדת בכר. על השער הודפס במלואו מאמר מאת אלי ציפורי שנשא את הכותרת: "תפסיקו 'למרוח' אותנו!".

"לראות ולא להאמין", כתב ציפורי. "בחודש הראשון למעקב 'גלובס' אחר הטיפול בבעיית דמי הניהול, האנשים שבידיהם הסמכות והאחריות לטיפול בשוד הפנסיה הגדול מסרבים להתייצב בפני המציאות, להודות בבעיה הברורה לעין ולהתוות דרך לטיפולה". ציפורי מציין בהמשך מאמרו כי "אנחנו זוכרים היטב את המפגש הסגור של שר האוצר שטייניץ עם מערכת 'גלובס' לפני כשלושה חודשים. כשנשאל על בעיית דמי הניהול, השיב שר האוצר שהנושא נלמד והוסיף: נראה שדמי הניהול גבוהים מדי. את ההצהרה הזו הוא השאיר רק בחדר הסגור מחשש שאמירה פומבית תיאלץ אותו לפעול מיידית".

לדברי ציפורי, "נתניהו ושטייניץ ושריג בחרו, לעת עתה, להפקיר את החוסכים. 'גלובס' בחר להציג את ההפקרות הזו מדי חודש, בעמודו הראשון, עד שהאנשים שבידיהם מופקדת הסמכות יתעוררו מהנמנום שתקף אותם. 'גלובס' לא יניח לנתניהו ולשטייניץ להדחיק, להכחיש ולזרות חול בעיני החוסכים. אנו קוראים לכל מי שעיניו בראשו, מארגוני צרכנים ועד ארגוני עובדים וחברי-כנסת, להצטרף למאבק הזה. אין צודק ממנו".

בתחתית שער "דה-מרקר" הבוקר הפניה לידיעה תחת הכותרת "מוזי ורטהיים בעד הגבלת השכר: 'הפצצה המתקתקת היא הפער בין המנכ"ל לשדרת הניהול מתחתיו". זו כותרת שמציגה, במקרה הטוב, תמונה חלקית של עמדת ורטהיים. במקרה הגרוע יותר, זו כותרת מטעה.

בכותרת המשנה לידיעה מקבילה ב"גלובס" [טלי ציפורי], למשל, נכתב כך: "מוזי ורטהיים, בעל השליטה בבנק מזרחי טפחות ובקוקה-קולה, על הניסיון להגביל את שכר הבכירים: 'זו שטות'". בידיעה שמתפרסמת ב"גלובס", ובזו שמתפרסמת ב"כלכליסט", מודגש כי ורטהיים יצא נגד הקמפיין העיתונאי להגבלת שכר הבכירים (קמפיין שמוביל "דה-מרקר"), שיבח את בעלי ההון והגן על עלויות השכר הגבוהות של אלי יונס, מנכ"ל בנק מזרחי-טפחות. ב"גלובס" מוזכר כי ורטהיים הגדיר את השחיקה בשכר מנהלים כ"מיותרת".

ענייני תקשורת

צבי זרחיה מדווח ב"הארץ" כי ד"ר אמיר גילת, בעבר עיתונאי ב"מעריב" וכיום דובר אוניברסיטת חיפה, יתמנה לתפקיד יושב-ראש רשות השידור. זרחיה מדווח כי ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט על המינוי, ומזכיר כי גילת היה בעבר יועץ התקשורת של נתניהו.

מיכל שפירא מדווחת ב"מעריב" כי היום יתקיים הדיון האחרון במשפט קצב. המשפט, למקרה שלא שמתם לב, נעדר לחלוטין מהעיתונות בעקבות ההחלטה לקיימו בדלתיים סגורות.

אסף שטול-טראורינג מדווח ב"הארץ" על מיזם חדש שעתיד להעלות לרשת עותקים דיגיטליים של 60 כתבי-העת המובילים בארץ.