עיתונות שמחה

"חגיגות ה-1,000", מכריזה הכותרת הראשית במוסף "עסקים" של "מעריב". לא בגיליון שיצא הבוקר, אלא בגיליון מה-15.2.07. תצלום קטן של שער מוסף "עסקים" מאותו יום, לפני שנתיים וחצי, מופיע הבוקר בכפולה הפותחת של המוסף. תזכורת לפעם הראשונה שהמדד בבורסה התל-אביבית חצה את קו אלף הנקודות.

מאז, כזכור, נכנס העולם למשבר כלכלי חסר תקדים, הבורסות ברחבי העולם התמוטטו, בכירי הכלכלנים והפרשנים היכו על חטא, אחדים מהם אף שקלו את מידת הצדק באבחנותיו של קארל מרקס על הכלכלה הקפיטליסטית. אבל הבוקר כל זה נשכח. המדד בבורסה של תל-אביב שוב חצה אתמול את קו 1,000 הנקודות, והכותרת הראשית ב"עסקים" של "מעריב" שוב כוללת את מספר הקסם: "מעבר ל-1,000". גם הכפולה הפותחת של המוסף מוקדשת לציון שבירת "המחסום הפסיכולוגי".

כאילו לא קרה דבר בשנתיים האחרונות, שוב הבורסה משמשת פרמטר ראשי למדידת מצב השוק, שוב התפיסה הבסיסית, שלפיה צמיחה יכולה להימשך לנצח, נראית אפשרית, אפילו ראויה לאמון, ושוב כל אותם פרשנים ומומחים, פתיינים של שוק ההון, מסבירים מדוע המצב טוב ומחר יהיה טוב עוד יותר, מדברים על שוק מניות ישראלי ש"אוהב לשמוח" ועוד מיני דברי הבל שבינם לבין הקרקע המוצקה של הכלכלה אין כמעט דבר.

הספרות המשמשות את הכותרת הראשית של "כלכליסט" גדולות עוד יותר מאלו שמופיעות בראש שער המוסף "עסקים" של "מעריב". בעיתון מבית "ידיעות אחרונות" הוחלט להעניק להן את כל הכותרת הראשית של העיתון – "1,002.7" – בלי תוספת מלים. כשבכל זאת מופיעות מלים, הן אופטימיות בהשוואה לעיתונים האחרים. מתחת לכותרת הראשית מדווח על "חגיגות האלף", והכפולה הפותחת, שמוקדשת כולה לציון האירוע, נושאת את הכותרת "אלף סיבות לחגוג". אולי הסיבה לחגיגיות נעוצה בעובדה שזו הפעם הראשונה ש"כלכליסט" יכול לחגוג. בפברואר 2007 הוא לא היה קיים.

"1,000" היא הכותרת הראשית גם ב"ממון", המוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות". אף כי הדיווח בעיתון זה נדחק למדור שוק ההון בעמודים 17-16, הניסוחים בו מופיעים בגוף ראשון רבים: "חזרנו ל-1,000 הנקודות" ו"שברנו את ה-1,000".

דווקא בשני העיתונים הכלכליים המובילים, "גלובס" ו"דה-מרקר", החגיגות צנועות בהרבה. "חגיגות האלף" היא רק הכותרת השנייה במוסף "שוק ההון" של "גלובס" (אך זו מלווה באיור אינפנטילי של שור הלבוש כמעודדת של נבחרת ספורט), וב"דה-מרקר" מובילה כותרת צרה בראש עמוד השער לסיקור קורקטי יחסית של האירוע בעמוד האחורי. נראה שבכלכלון הזה נותרו כמה תאי זיכרון בריאים, גם לאחר הרמות הכוסית אתמול בבורסה.

מבעד לקוף המחט

ב"ידיעות אחרונות" אוהבים להיות צעד אחד לפני כולם. בעוד הכותרת הראשית של "הארץ" קוראת "החמאס: המגעים לקראת עסקת שליט מתקדמים", והכותרת הראשית של "מעריב" מכריזה "חמאס: העסקה מתקדמת בזכות התיווך הגרמני", הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מבטיחה לקחת את קורא העיתון אל תוככי המשא-ומתן הרגיש לשחרורו של החייל השבוי גלעד שליט: "כך תופר המתווך את עסקת שליט". במלים אחרות, בעיתון זה מבטיחים לא דיווח על עצם ההתקדמות במשא-ומתן ולא דיווח על הסיבה להתקדמות, אלא דיווח על הדרך שבה אותה סיבה מקדמת את המשא-ומתן.

האם יש קשר בין הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" ובין הידיעה שאליה היא מפנה? יש, אבל לא מובהק. קשרי ידידות אפלטונית לכל היותר.

כותרת הידיעה [שמעון שיפר, סמדר פרי ורוני שקד], המופיעה בעמ' 4 של העיתון, מקבלת בכלל דגש אחר: "איראן מנסה למנוע עסקה". לאן נעלמה עבודת התפירה של המתווך? שאלה טובה. כל שנכתב עליו בידיעה הוא שהמתווך אכן קיים ושהוא גרמני. ועוד פרט אחד: נכתב שהוא "פועל מאחורי הקלעים [...] בהסכמת כל הצדדים".

לא צריך להיות סוכן ביון כדי לדעת שהתשובה לשאלה "כיצד תופר המתווך את עסקת שליט?" היא "מאחורי הקלעים, בהסכמת כל הצדדים". אפילו בכותרת הגג לראשית, בעמוד השער, מופיע מידע שלא קיים בגוף הידיעה (המתווך הגרמני מקיים פגישות ברחבי העולם).

מעניין עד מתי יוכלו העורכים בעיתונים להשתמש לשווא בכותרות הפותחות ב"כך" עד שמלה זו תאבד ממשמעותה וציבור הקוראים ישכח שנוסח כזה אמור להבטיח לו הסברים, פירוט של תהליך, ולא רק ליידע אותו על קיומה של העובדה המופיעה בכותרת.

שקט, מדווחים

"הארץ" ו"ישראל היום" מדווחים על התבטאותו של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, בגנות הארגון שוברים-שתיקה. במהלך הביקור בלונדון אמר נתניהו, "אין שום שתיקה לשבור", וקרא לארגון לשבור שתיקה על מעשיו של חמאס בעזה (לאחרונה חיסל את מתנגדיו מימין).

אם בכל פעם שארגון זכויות אדם אירופי היה מגיש דו"ח ביקורתי על צה"ל היה נמצא מי שיבקש ממנו לבדוק קודם כל את העוולות שנעשות על-ידי מדינתו, לא היה קיים ארגון שראוי לשמוע את טענותיו. אולם במובן אחד נתניהו צודק: בישראל אכן אין שתיקה, יש רעש מתמיד של פטפטת. התקשורת אינה חדלה לקשקש, אך הדיבור כמעט לעולם לא יהיה על הנושאים שבהם מטפלים אנשי שוברים-שתיקה. לפי בדיקת הארגון קשב, גם כאשר הדו"ח של הארגון הזה הוגש לתקשורת, העדויות הנכללות בו הגיעו אל עמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" רק בעקיפין, באמצעות ביקורת חריפה עליהן. למעשה הדיבור השוטף הוא עוד אמצעי להשתיק את הדיבור המתריס של ארגונים כגון שוברים-שתיקה.

שלוש הערות

"ישראל היום" שומר בדרך כלל על נימה רצינית ומכובדת. עורכו, חובב ההיסטוריה, משלב בו מדי פעם ידיעות על מלחמת העולם השנייה, אף שזו הסתיימה לפני זמן רב. ביום ראשון השבוע, למשל, הופיעה בעמודי החדשות של העיתון ידיעה במלאת 70 שנה לחתימת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב. משום כך מאכזב במיוחד לראות הבוקר את מדור החוץ של העיתון כשמחציתו העליונה מוקדשת לידיעה [בועז ביסמוט] על הרומנים ההומוסקסואליים שקיים מייקל ג'קסון לפני מותו. זו אינה ידיעה הראויה למדור חוץ, אלא למדור רכילות.

לפני כשבועיים עיצב "מעריב" ידיעה על הזמרים שהסכימו לקחת חלק בעצרת ההזדהות עם הקהילה ההומו-לסבית בצבעים ובסגנון של חברת סלקום. הבוקר, הידיעה היחידה בעמוד האחורי של העיתון [ערן סויסה] מעוצבת אף היא בסגול משובץ כוכבים. הידיעה מקדמת את שידור תוכנית הגמר בעונה הנוכחית של "כוכב נולד", ובתחתיתה ההבטחה הבאה: "ביום שישי ב'מעריב': מוסף מיוחד לקראת הגמר".

במדור חדשות החוץ של "הארץ" ידיעה שלפיה משטרת לונדון מודה כי פריסת למעלה ממיליון מצלמות במעגל סגור ברחבי הבירה אינו מועילה במיוחד למיגור הפשע. "על כל אלף מצלמות בלונדון פותרים פחות מפשע אחד בשנה", נכתב בדו"ח פנימי של משטרת לונדון, שפורסם ב"דיילי טלגרף" בהתאם לחוק חופש המידע. עכשיו נסו לחזות לרגע כיצד תראה מדינת ישראל בעוד עשור – מרובת מצלמות במעגל סגור או בעלת עיתונות העושה שימוש יעיל בחוק חופש המידע?

ענייני תקשורת

איילה צורף מדווחת ב"דה-מרקר" על לוחות המודעות ברשת ועל הקרב בין הלוח של קבוצת "ידיעות אחרונות" למתחריו.

הדס שטייף כותבת במדור הדעות של "ישראל היום" על הנזקים שגורמת התקשורת למושאי סיקורה, בעקבות התנפלות צלמי עיתונות על קורבן אונס.

מתי גולן מסביר בטורו ב"גלובס" מדוע התגובה הישראלית על הכתבה השבדית היתה מוצדקת.