כמו טפיל טורדני
הבוקר מתפרסמים נתוני דו"ח העוני שחיבר המוסד לביטוח לאומי, המתייחסים למחצית הראשונה של שנת 2008. הנתונים, בקצרה, מלמדים על כך שממדי העוני בישראל נותרו פחות או יותר כשהיו, אך חומרת העוני גברה בקרב העשירונים התחתונים, ומספר העניים שאינם מובטלים גדל אף הוא. למעלה ממיליון וחצי ישראלים מוגדרים לפי הדו"ח כעניים, מהם כמעט חצי מיליון ילדים.
סיקור דו"ח העוני הנוכחי בעיתונות המודפסת אינו שונה מהותית מסיקור קודמיו – הוא קטן, שולי, ובעיקר שטחי. היחס אליו הוא כאל טפיל טורדני שאחת לכמה חודשים צץ, כאילו יש מאין, ומאלץ את עורכי העיתונים להקצות לו מעט מקום על חשבון סנסציות פליליות וידיעות רכילותיות (אלוהים בירך את ישראל בשנים האחרונות במספר מכובד משתיהן). אלא שבניגוד לפעמים קודמות, ההחלטות של עורכי העיתונים להצניע את גם נתוני הדו"ח הנוכחי ראויות למשנה ביקורת.
עד לפני כמה שבועות היתה תחושה שתוצאות הבחירות עשויות להיקבע לפי העמדות הכלכליות והחברתיות של המועמדים. נכון, אין הבדל תהומי בין העקרונות הכלכליים המובילים את המפלגות הגדולות בישראל, אך עצם העלאת הנושא לדיון היתה עשויה לחדד את ההבדלים שבכל זאת קיימים, מה גם שרשימות אחרות לכנסת מציגות אג'נדה שונה באופן מובהק.
המלחמה בעזה שינתה כל זאת, כמובן. כעת, עם סיומה, ניתן היה להחזיר את הנושאים הללו למרכז סדר היום. אחרי הכל, הם משפיעים על היום-יום של קוראי העיתונים לא פחות מנפילות קסאמים וגראדים. למרבה הצער, אף עיתון אינו מנצל את ההזדמנות כדי להעמיד סדר יום חלופי, אזרחי, לבחירות הקרובות.
מדוע מעמיק העוני? איך בכלל נקלענו למצב שבו ממדי העוני כה גדולים? הרי הנתונים מתייחסים לתחילת 2008, תקופה שסיכמה חמש שנות צמיחה במשק, לפני שפרץ המשבר הכלכלי העולמי במלוא עוזו. בעיתונים אין כלל ניסיון לענות על שאלות בסיסיות שכאלה. מה דעתם של המועמדים לראשות הממשלה על הנתונים? מה דעתם של מי שרואים את עצמם מועמדים לתפקיד שר האוצר? אולי בעיתוני מחר נקבל את תגובתם. בינתיים הכותרות בעיתונים מתייחסות לנושאי ביטחון, דיפלומטיה ופלילים.
ב"עיתון הכלכלה והעסקים של ישראל", "דה-מרקר", אין ידיעה על הדו"ח, אולי בגלל מועד הירידה לדפוס. מן העבר השני, ב"כלכליסט", הוקצו למיקי פלד כמה אינטשים בתחתית עמ' 8. הוא מנצל אותם לטובה, ככל הניתן, עם הכותרת היחידה הבוקר שמבליטה את הניגוד בין הצמיחה במשק להעמקת העוני: "גם בתום חמש שנות צמיחה: כל משפחה חמישית בישראל ענייה" (כך במהדורת הדפוס).
רק ב"ישראל היום" וב"ידיעות אחרונות" מצליח הנושא להשתחל אל עמוד השער, וב"ידיעות אחרונות" בלבד הוא זוכה להבלטה יחסית, עם הבחירה למקם את סיקורו בעמ' 4. אך הדיווח שם [דוד רגב] אף הוא מוגבל לזווית הרווחה, בלי כל ניסיון לגייס כתבים נוספים כדי לקשר בין העוני המחריף לעובדה כי בעוד פחות משלושה שבועות יבחרו אזרחי ישראל ממשלה חדשה. במקום שהדו"ח הנוכחי יהפוך לנקודת ציון במערכת הבחירות, הוא צפוי להישכח מהר יותר מקודמיו, דווקא בשל הקלחת הפוליטית שבה עוסקים העיתונים.
עיתונאים לזכויות הקורא
קתרין אורמסטד מדווחת הבוקר ל"הארץ" מרצועת עזה ("לדברי האנשים, ניתן עדיין להרגיש בסרחון הגופות המרקיבות"). זה העיתון היחיד שטורח ליידע את קוראיו על השלכות ההתקפות הישראליות על הרצועה. בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות", להבדיל, מוקדשים הבוקר שני עמודים לידיעה המופיעה תחת הכותרת "משרד החינוך נגד חורשת האקליפטוס", וידיעה מרכזית נוספת, התופסת כשליש מעמוד השער וכמעט את כל כפולת האמצע שלו, עוסקת בעובדה כי בחרמון טרם ירד שלג בכמות משמעותית בחורף הנוכחי.
כתבנו ש"הארץ" הוא העיתון היחיד המדווח מעזה? ובכן, לא בדיוק. ב"ישראל היום" מתפרסם טור צד בעמ' 7 ובו מדווח דניאל סיריוטי כי משלחת של 12 רופאים ערבים-ישראלים נכנסה לעזה מטעם ארגון רופאים לזכויות אדם. לפי דיווחו, הרופאים הישראלים מספרים על מצב סניטרי "כה חמור עד שהוא מהווה סכנה של ממש לפצועים". סיריוטי מציין כי "צה"ל דחה בקשה של מספר רופאים יהודים להצטרף" למשלחת.
המשפט האחרון מזכיר כי ישראל ממשיכה להטיל מגבלות על כניסת ישראלים לרצועה. אף שהרצועה נפתחה כבר לכתבים זרים, כאורמסטד, היא עדיין סגורה בפני כתבים ישראלים. אבל, רגע, כיצד ייתכן שרופאים ישראלים מקבלים אישור להיכנס לרצועה ואילו עיתונאים ישראלים, גם כאלה שאינם יהודים, עדיין לא מדווחים על הנעשה שם בכלי התקשורת הישראליים?
נראה כי מקבלי ההחלטות בממשלה ובצה"ל אינם רואים דמיון בין סיוע הומניטרי לתושבי עזה לסיוע אינפורמטיבי לתושבי ישראל. זה מובן, בהתחשב במידע הלא נעים שעיתונאים ישראלים עשויים להביא מהרצועה. אך עבור מקבלי ההחלטות בכלי התקשורת, אפליה זו בין רופאים לעיתונאים אמורה לעורר תרעומת. אולי אם העיתונאים היו מתארגנים כעמותה ללא מטרות רווח, הם היו מקבלים אישור חריג להיכנס לרצועה ולדווח לציבור הישראלי על מה שמתרחש כמה עשרות קילומטרים ממערכות העיתונים.
המסע אל הכותרת
הכותרות הראשיות, כאמור, מתרחקות מדו"ח העוני. מרביתן ("ידיעות אחרונות", "מעריב", "ישראל היום") עוסקות בהחלטתו של נשיא ארה"ב לשלוח לאזור את נציג הממשל החדש, ג'ורג' מיטשל. רק עורכי "הארץ" החליטו להפוך אמירה פוליטית של שרת החוץ, שהיא חלק מקמפיין הבחירות של קדימה, לכותרת ראשית: "מקורבי לבני: נתניהו יגרום להתנגשות עם אובמה".
"שבועיים לבחירות, המפלגות מגייסות גם את נשיא ארה"ב לקמפיין", קוראת כותרת הגג לידיעה הראשית [מזל מועלם וברק רביד]. האם נכון לגייס גם את הכותרת הראשית של העיתון לקמפיין? אפילו ב"ישראל היום" ממקמים הבוקר את הכותרת התועמלנית ("בעקבות הסקרים: תחושה קשה בקדימה") בתחתית השער, ולא בראשו.
ענייני תקשורת
אסף אוני מדווח ב"הארץ" על תוכניתה של ממשלת צרפת להצלת העיתונות המודפסת במדינה. לפי התוכנית, כל צרפתי בן 18 יהיה זכאי למנוי חינם לעיתון מודפס על-פי בחירתו, ומספר הפרסומות מטעם הממשלה בעיתונות יוכפל. בסך-הכל יושקעו כ-600 מיליון יורו בניסיון "לחלץ את תעשיית העיתונות במדינה מהמשבר שבו היא נמצאת". סרקוזי, מוסר אוני, אמר כי "זוהי אחריותה של המדינה להגיב למצב החירום שנוצר בשל הקריסה בהכנסות מפרסום". לפי דיווחו, המצב בצרפת אכן חמור במיוחד, בין היתר בשל עוצמת איגוד עובדי הדפוס. רק שני עיתונים צרפתיים, לענייני ספורט וכלכלה, הצליחו להרוויח בשנה החולפת.
אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2, אבי וייס, הודיע לעובדיו ביום שישי האחרון כי במסגרת הקיצוצים בחברה, "נבחנת האפשרות להוריד חלק מהתוכניות".
נדב איל מדווח ב"מעריב" על הסערה שמתחוללת בבריטניה בעקבות החלטת רשת ה-BBC שלא לשדר תשדיר התרמה למען תושבי רצועת עזה.
אמיר שוורץ מציין ב"כלכליסט" כי כחלק מהשינויים העוברים על תחנת הרדיו 88FM, הושמע בה השבוע שיר של הזמרת בריטני ספירס.
"תחזית המנדטים על-פי שלושת העיתונים הגדולים", שמפרסם הבוקר "מעריב", אינה כוללת את סקר "ישראל היום" שפורסם ביום חמישי.
ארבעת עמודי המוסף "גלריה" של "הארץ" אוחדו הבוקר עם ארבעת עמודי חלק ב' של העיתון.