המצאה ישראלית?
"'אחרי החגים' הגיע, וזה היום", כותב הבוקר איתן הבר בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות". טור שלם מקדיש הבר למשמעות המונח "אחרי החגים", אשר "רואה אור עולם בערך באמצע חום-יולי-אוגוסט, כל שנה, ונופח את נשמתו אחרי שמחת תורה, היום". לדברי הבר, המונח "אחרי החגים" הוא "המצאה ישראלית טהורה, כמו הסיפוֹן בזמנו (המצאה ישראלית?), כמו ההמבורגר הכשר של מקדונלדס היום".
מה לגבי המחשת ישראליותו של מונח אחד על-ידי מתן דוגמה שהכותב עצמו אינו בטוח כי היא המצאה ישראלית, ואף טורח להכניס בסוגריים את ספקותיו אל תוך הטקסט? האין ניסוח פתלתל שכזה הוא המצאה ישראלית לתפארת? אפשר לענות על השאלה, ואף להשאיר אותה כך, בגוף הטקסט, ממש כפי שעושה הבר, ולתת לקוראים להחליט בעצמם. ייתכן, כמובן, שהשאלה בסוגריים הוכנסה על-ידי עורך הטור של הבר, והושארה שם בלי משים, אך אפשרות זו כוללת את ההנחה שיש מי שעורך את הרשימות של הבר ב"ידיעות אחרונות".
מכל מקום, ב"ישראל היום" לא מסתפקים בפרשנות כללית על משמעות המונח, ומביאים הבוקר ידיעה חדשותית העוסקת בעובדה הטריוויאלית כי היום האחרון של "החגים" כבר מאחורינו. הכתבים יהודה שלזינגר, יורי ילון, דן לביא ואילן גטניו מדווחים על ההקפות שנערכו בבתי-הכנסת וטיולי החג האחרונים (המטיילים שמרו על הניקיון!). בכותרת המשנה לידיעה נכתב כך: "שבעים ומרוצים, חוזרים הישראלים לשגרה", והשאלה שנותרה כעת היא, האם השגרה תחזור לישראלים?
הכותרת הראשית של העיתון מלמדת שלא. "לקראת פיטורים במשק", נכתב בשער "ישראל היום", וכותרת הגג קוראת: "החגים הסתיימו – חוזרים למציאות לא משמחת". לפי הידיעה של הדס גייפמן וחזי שטרנליכט, את בשורת הפיטורים צפויים לשמוע בקרוב עובדי הייטק ואנשי שוק ההון הישראלי.
הכותרת הראשית של "מעריב" ואף כפולת עמודים שלמה מוקדשות אף הן לפיטורים הצפויים בישראל. לפי הדיווח של רונית מורגנשטרן, בקרוב יחל גל פיטורים של כ-1,200 איש מדי חודש. עוד לפני שאנשי ההייטק ירגישו את המשבר על בשרם, מדווחת מורגנשטרן, הראשונים להיות מפוטרים יהיו "עובדים בלתי מקצועיים [...] אולי נראה פחות קופאים בסופרמרקט, פחות חופפות ראשים במספרות, פחות מאבטחים במסעדות ופחות עובדי ייצור פשוטים". רק אחר-כך, כך מדווח "מעריב", יפוטרו אנשי הייטק, התעשיות הוותיקות ("טקסטיל, נעליים, עץ, מזון"), והתעשייה הקיבוצית התלויה בייצוא. על תעשיית התקשורת לא נכתב בינתיים דבר, לא ב"ישראל היום" ולא ב"מעריב".
בין הסטטיסטי לאישי
גם ב"ידיעות אחרונות" מתייחסים הבוקר למצב הכלכלי בשער העיתון, אך מזווית שונה. כותרת הגג בשער מכריזה: "ישראל – מס' 1 בעוני בעולם המערבי". סבר פלוצקר מביא בעמודים הפנימיים מבחר מנתוני דו"ח העוני הבינלאומי, ומשווה בין תוצאות המדינות התעשייתיות החברות בארגון OECD ובין ישראל. פלוצקר מצביע על כך ששיעורי הילדים והקשישים העניים בישראל גבוהים במיוחד לעומת הממוצע בגוש מדינות OECD, ומציין: "רבות נכתב על חוסר השוויוניות בחברה הישראלית, ועכשיו הטענות מגובות בהשוואה בינלאומית".
הידיעה של פלוצקר גדושה בנתונים יבשים, אך מי שצולח אותה מקבל פיצוי הולם. בכפולת העמודים שאחר-כך מביא כתב "ידיעות אחרונות" מתן צורי את סיפורם של שני ילדים קטנים ומורעבים שהסתובבו באשקלון בחיפוש אחר מזון, לאחר שסבלו מהזנחה מתמשכת. הסיפור נפרש, כאמור, על פני כפולת עמודים שלמה, עם כותרות ביניים כגון "ילד עם צלחת ריקה" ותיאורים מפורטים ומעוררי רחמים של מצב הילדים.
אכן, "רבות נכתב על חוסר השוויוניות בחברה הישראלית", כפי שמעיר פלוצקר, אך בדרך כלל הכתיבה סובלת מפערים מהותיים, ממש כמו אלו המתגלים בין הדיווחים של פלוצקר וצורי. אלה מספקים דוגמה אופיינית לאופן שבו העיתונות העכשווית מטפלת במצבי משבר – כותרת כללית המובילה למאגר נתונים יבשים, כפי שהביא פלוצקר, ולצדה הבלטה צעקנית של סיפור אישי קורע לב, כפי שהציג צורי. בין לבין, אין ניסיון לנתח באופן עקבי ומקיף את הסיבות למשבר, שלא לדבר על האפשרות להצביע על פתרונות אפשריים.
אפס אמפתיה
נדב העצני כותב הבוקר בעמודי הדעות של "מעריב" על האופן שבו סוקרו מהומות עכו בעיתונות העברית. לדבריו, נקודה בולטת בסיקור היתה "ההתייצבות של רבים בעיתונות הישראלית דווקא לצד הערבי". העצני כותב: "קשה שלא להתרשם כיצד לא מעטים מבין הכתבים העברים מגלים הבנה להשתוללות הערבית, מרככים ומתרצים אותה, בעודם מגלים אפס אמפתיה להתפרעות הנגד היהודית".
בינתיים, עוד ריקושטים מהמהומות בעכו התגלו אתמול כשהמשטרה עצרה כמה יהודים בחשד שהציתו בתי ערבים בשכונת התקווה בתל-אביב. האם גם במקרה זה מתגלה אפס אמפתיה להתפרעות היהודית?
ב"ישראל היום" מופיעה הבוקר הכותרת "חשד: הציתו בתי ערבים בתל-אביב" [שלומי דיאז], בלי שיצוין כי החשד נופל על יהודים דווקא. בכותרת המשנה כתוב: "צעירים" השליכו בקבוקי תבערה. רק בגוף הידיעה מופיעה התיבה "יהודים", אך תוך הסתייגות מסוימת: "המשטרה עצרה שלשום שישה צעירים יהודים החשודים בהשלכת בקבוקי תבערה לעבר בתי ערבים בשכונת התקווה. אולם, הבית היחיד שנשרף כליל שייך דווקא ליהודים". בידיעה אין כל פירוט על נסיבות שריפת הבית השייך ליהודים, ומשום כך יכול כל קורא לשער כי בעוד שכמה "צעירים" שרפו חלקים מבתים של ערבים, היו אלה ערבים שהביאו לנזק הגדול ביותר – שריפתו כליל של בית בשכונה השייך ליהודים.
ב"ידיעות אחרונות" מדווחים בוקי נאה, ראובן וייס וזוהר שחר לוי על ההצתות ומפזרים את העשן – בקבוק תבערה שכוון, כך על-פי חשד המשטרה, לדירה של ערבי, החטיא, "חדר אל דירה בקומה מתחתיה שבה מתגוררת משפחה יהודית", ושרף את הדירה כליל. מקריאת הידיעה מתברר גם מי הערבים שחיים כיום בשכונת התקווה – משתפי-פעולה ששוכנו שם על-ידי משרד הביטחון, פרט שראוי היה שיימסר בכל ידיעה על ההתרחשות הזו.
במרבית הידיעות המוקדשות להצתות (הבוקר מופיעה אחת גם ב"הארץ", וב"מעריב" יש ידיעונת פצפונת) מדווח כי המשטרה מקשרת בין שריפת בתי ערבים למהומות שהיו באחרונה בעכו. אחד מתושבי השכונה אף מצוטט ב"ידיעות אחרונות" בעילום שם ומסביר: "בשכונת התקווה לא משוגעים על בני דודינו. זו שכונה של ליכודניקים. הרחוב הראשי הוא רחוב האצ"ל". אם תושבי ישראל היו צריכים כולם לנהוג לפי האידיאולוגיה העומדת מאחורי שמות הרחובות שבהם הם גרים, היתה נפתחת פה מלחמת אזרחים תוך יום.
ענייני תקשורת
"מעריב" מדווח [ג'קי חוגי ומיה בנגל] על הבלוג "פילקה ישראל", שפירסם ביום ראשון האחרון כי ראש המוסד מאיר דגן נהרג בירדן. על-פי הדיווח המקורי, החיזבאללה התנקש בדגן בתגובה על חיסול מורנייה. הידיעה עשתה את דרכה עד מהרה לשלל כלי תקשורת במזרח התיכון והופיעה כעובדה גם בדיווחי סוכנות הידיעות פארס באיראן. בלשכת ראש הממשלה מסרו ל"מעריב": "לא היו דברים מעולם".
בעמודי החדשות של "הארץ" מוקדשת הבוקר ידיעה שלמה להתפתחות שאירעה באתר הצילומים של תוכנית המציאות "האח הגדול" [גילי איזיקוביץ]. בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" לא מוקדשת ידיעה חדשותית לאירוע.
במוסף "גלריה" של "הארץ" מדווח [איי.פי] כי המגזין "רולינג סטון" ייצא, החל מהגיליון הקרוב, בפורמט חדש ומכווץ. בדיווח מתוארת בפירוט היסטוריית הפורמטים של המגזין ואף מצוין כי "ההחלטה על השינוי נבעה למעשה מהשאלה 'למה לא?'".
ב"דה-מרקר" מדווח [שירות "דה-מרקר"] כי יו"ר מפלגת העבודה, אהוד ברק, שלח בערב החג ליו"ר קדימה ציפי לבני מאמר של זוכה פרס נובל לכלכלה פול קרוגמן, שהתפרסם ב"ניו-יורק טיימס", כדי לשכנע אותה להרחיב את תקציב המדינה. עוד מדווח כי המאמר נשלח גם לנגיד בנק ישראל, לשר האוצר, לשרים ולחברי-כנסת.
במוסף "ספרים" של "הארץ" סוקרת ארנה קזין את מדורי הספרות של האתר "סלון", ה"ניו יורק טיימס" וה"גרדיאן", ומלקטת מתוכם עדויות על מעברים מהעיתונות הכתובה לאינטרנט. רצועות הקומיקס מבצעות מהלך זה בשנים האחרונות וכלי תקשורת אינטרנטיים חדשים עולים לרשת ללא מדורי ספרים, מציינת קזין.
"ישראל היום" מדווח [סוכנויות הידיעות] כי המשטרה בארה"ב חוקרת מי היכה את מגישת התוכנית "בוקר טוב ארקנסו", אן פרסלי, המאושפזת במצב קשה.