דה-לגיטימציה של הקורבן

הכותרות הראשית של "ידיעות אחרונות" מוקדשת הבוקר לאשה המכונה א', שטוענת כי ניצב אורי בר-לב תקף אותה מינית. טענה זו, שריחפה באוויר זה זמן והפכה לרשמית לקראת סוף-השבוע שעבר, ממשיכה להסעיר את עולם המשטרה בשל השפעתה האפשרית על מינוי המפכ"ל הבא.

"בר-לב תקף אותי ואחר-כך התקשר 14 פעם", מצוטטת א' בכותרת הגג לראשית, ובכותרת שמופיעה בכפולה הפותחת של העיתון היא מצוטטת בשנית: "בר-לב הפיל אותי לדשא והתנפל. התנגדתי והוא הפעיל כוח". ירון דורון מצטט בהרחבה מתוך העדות שמסרה א' לחוקרי מח"ש. "לא היתה לי כל כוונה שיהיה משהו רומנטי או מיני עם אורי, כי באותו הזמן הייתי במערכת יחסים עם ניצב אילן פרנקו", אמרה. לדבריה, היא כלל לא רצתה להתלונן ו"מי שהעלה את שמו של בר-לב זה המקורבים של חגי פלג, שלו סיפרתי בעבר על האירוע. הם העלו את בר-לב כדי לפגוע בי, כדי להראות שאני מתלוננת סדרתית". עוד מדווח כי א' צפויה לעבור היום בדיקת פוליגרף כדי לאמת את גרסתה.

ב"הארץ" מדווחים תומר זרחין ויניב קובוביץ כי ראש עיריית אילת, מאיר יצחק הלוי, מסר לחוקרי מח"ש עדות התומכת גרסת א'. כמו כן מדווח כי גורמים במשרד לבטחון פנים מסרו עדויות דומות. "מבחינת מח"ש", נכתב, "מדובר בעדויות משמעותיות, מגורמים חסרי אינטרס בחקירה, אשר מלמדות על דיווח אותנטי של א' על אירוע התקיפה, לגורמים שונים וזמן קצר לאחר שאירעה, כשגרסתה, על פרטיה, עקבית".

ב"ישראל היום" מדווח איציק סבן כי א' שכרה את שירותי יחסי-הציבור של נסים דואק, בעל המשרד יוניק. אחת מחברותיה של א' מצוטטת בדיווח ב"הארץ" ומסבירה כי א' נמנעה מלהגיש תלונה עד היום נגד בר-לב, בין היתר בשל החשש מתגובה קשה. "עכשיו אנחנו רואים כמה שקרים מתפרסמים", היא אומרת, "עכשיו עושים דה-לגיטימציה של הקורבן".

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" ביום שישי האחרון, נזכיר, הוקדשה לציטוט משפט עסיסי שיצא מפי א': "הוא ניסה לחבק אותי ולא הרפה". הבוקר הכותרת הראשית בעיתון זה מוקדשת דווקא לא' עצמה, וקוראת "אחת משלהם". מה פירוש הכותרת? ובכן, היא מופיעה על רקע תצלום של א' (פניה מטושטשים וכל שניתן לראות הוא כי שיערה בלונדיני) לצד מעורבים אחרים בפרשה: ניצב אילן פרנקו, מנכ"ל המשרד לבטחון פנים חגי פלג והשר יצחק אהרונוביץ'.

בכפולה הפותחת עוד שלושה תצלומים של א'. האחד עם סגן המפכ"ל ניצב אילן פרנקו, השני עם מנכ"ל המשרד לבטחון פנים לשעבר חגי פלג, והשלישי כשהיא בגפה. בכל התצלומים פניה מטושטשים וכל שניתן לראות הוא שיער בלונדיני. העיתון מגיש תעודת זהות מקוצרת של האשה שאת זהותה לא ניתן לחשוף. "גיל: 46; מגורים: יישוב במרכז הארץ. במקור מחיפה; מצב משפחתי: גרושה + 4; השכלה: בעלת תואר דוקטור". משום מה נחסר מתעודת הזהות המקוצרת המשפט "שיער: בלונדיני", לטובת עיוורי הצבעים.

תיבה נפרדת ב"ידיעות", שמוקדשת לתיאורה של א', מוכתרת במלים "הישגים מקצועיים וגם רומנים סוערים". ירון דורון ויורם ירקוני מתארים את הפרופיל של א' ובין היתר מצטטים "גורמים במשטרה" שאומרים: "היא מאוד מטופחת ומקפידה על הלבוש ועל המראה. היא בהחלט יודעת להשתמש במיניות שלה, למרות שהיא כבר לא ממש נערה. כולם יודעים שהיו לה רומנים, מזדמנים או ארוכים, עם בכירים במשרד ובמשטרה". במלים אחרות, א' מתוארת הן על-ידי "גורמים במשטרה" והן על-ידי הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" כמופקרת מבחינה מינית.

בשער "מעריב" מצוטט "קצין משטרה בכיר" שאומר: "תופרים תיק לבר-לב". בידיעה בעמודי הפנים של העיתון מדווח נועם שרביט על "סימני שאלה לגבי טוהר ההתקשרות של המשרד לבטחון פנים [עם א'] לצורך פרויקט מיוחד". שרביט מדווח כי היקף ההתקשרות למיזם עמד על כ-1.9 מיליון שקל לארבע שנים, על בסיס תשלום של 223 שקל לשעה, וזאת במסגרת הליך של פטור ממכרז לספק יחיד. שרביט מצטט מהבקשה לפטור ממכרז את המשנה למנכ"ל המשרד לבטחון פנים, אליעזר רוזנבאום, שכתב כי א' היא "היחידה המסוגלת לבצע בפועל את נושא ההתקשרות". את הידיעה מלווה תצלום פנים של א', כשפניה מטושטשים וכל שניתן לראות הוא כי שיערה בלונדיני. כיתוב התצלום קורא: "223 שקל לשעה. א'", כמו היתה נערת ליווי.

הידיעה של שרביט מסתיימת בטעות בחזרה על כמה משפטים שמופיעים בתחילתה, אבל עוד לפני כן מופיע ציטוט מתוך דיון שנערך באחת מוועדות הכנסת, ציטוט שמצונזר בחלקו כדי למנוע מציבור הקוראים להיחשף לזהותה של א'. המאמצים של העיתונות לשמור על חסיון זהותה של א' מתבטלים אל מול מאמצים נמרצים לא פחות לרמוז על זהותה ולעקוף את איסור הפרסום. כך, למשל, כל מי שיחפש במנוע החיפוש של גוגל את הביטוי "223 שקל לשעה", יגיע לידיעה שעלתה לאחרונה באחד מאתרי החדשות ועוסקת באותה פרשת פטור ממכרז. בידיעה זו שמה ופניה של א' גלויים, שכן אין כל אזכור לעניין ההטרדה המינית.

הצעה דיסקרטית

עוד בעמודי החדשות של "מעריב", נועם שרביט מדווח כי ועדת השרים לענייני חקיקה תדון היום בהצעת חוק של ח"כ אורית זוארץ, המבקשת לאסור פרסום שירותי זנות. על-פי הדיווח, החוק נועד לשים סוף להפצת כרטיסי ביקור המציעים שירותי ליווי ולמודעות לשירותים דומים שמתפרסמים בעיתונות המודפסת. בעיתונות המודפסת שאינה "מעריב" אין דיווח הבוקר על הצעת החוק של זוארץ.

ב"הארץ", שעמד בעבר במרכז הביקורת של ארגוני נשים על פרסום מודעות לשירותי מין, מדווח יהונתן ליס על שתי הצעות חוק אחרות שיידונו היום בוועדת השרים לענייני חקיקה. האחת נוגעת להארכת שעון החורף, והשנייה נועדה למנוע מצב שבו לגבר או לאשה יש יותר מידוע אחד בציבור. ב"ידיעות אחרונות" מדווחת טובה צימוקי על הדיון הצפוי בהצעת החוק להארכת שעון הקיץ, וכן על דיון בהצעת חוק לחייב את מקבלי הפטורים משירות צבאי לשרת שירות לאומי או אזרחי לטובת הכלל.

קמפיין ציבורי תקשורתי

"בשבוע שעבר הושק כאן קמפיין ציבורי תקשורתי למען שחרורו של המרגל ג'ונתן פולארד", כתב בן כספית בטורו האחרון ב"מוספשבת" של "מעריב". היום, במלאות 25 שנה למעצרו של פולארד, מצטטת הכותרת הראשית של "מעריב" את פולארד עצמו: "בכל בוקר אני מתפלל: אולי היום זה היום".

הכפולה הפותחת של העיתון מוקדשת כולה לפולארד. אריק בנדר מגיש את תקציר העלילה עד כה, ובידיעה נפרדת מצטט בנדר דברים שפולארד "אומר ל'מעריב' מתאו שבכלא הפדרלי השמור בוטנר, במדינת צפון קרוליינה". פולארד מצוטט כך: "אני מתפלל שמנהל הכלא ייכנס לתאי סוף-סוף ויצווה עלי: 'אסוף את החפצים שלך, פולארד, אתה הולך היום הביתה!' [...] אני מדמיין כיצד זה יהיה כשיגיע היום שאשתי האהובה תרוץ אל זרועותי הפתוחות כשאגיע לנמל התעופה בן-גוריון. אני מצייר לעצמי את החיבוק מלא השמחה שלנו". לא מצוין כיצד הגיעו דברי פולארד ל"מעריב", אם בשיחה באמצעות פרקליטו, אם במכתב שהועבר, אם בראיון ישיר.

"ישראל היום" הוא היחיד שמצטרף ל"מעריב" ומסקר את ההתפתחויות האחרונות בפרשה. גדעון אלון וליאת עזר מדווחים על יוזמה בכנסת לקרוא לנשיא ארה"ב לשחרר את פולארד. יתר העיתונים מתעלמים בינתיים מהקמפיין הציבורי-תקשורתי של "מעריב".

"המושג השגור 'חוצפה ישראלית' מחוויר ליד התעוררות הדרישה העונתית לשחרור המרגל הישראלי ג'ונתן פולארד", כותב הבוקר רון מיברג באתר "אחר". "ג'ונתן פולארד הוא מרגל לכל דבר ועניין, שהופעל על-ידי מדינה ידידותית אצל המעצמה שלפטמותיה היא מחוברת מגיל רך. [...] משפטו, כמו גזר הדין, עומד באמות מידה מקובלות של צדק לבגידות מסוג זה. [...] ישראל העכשווית מתפקדת מול ארצות-הברית כסחטנית מהזן הנקלה ביותר. [...] כל מצב שבו ישוחרר פולארד לפני שליט הוא פשיטת רגל מוסרית שמחירה המורלי והמעשי יהיו אסון ובושה חסרת תקדים".

מהנעשה בנבאדה

בראש עמ' 22 של "ישראל היום" ידיעה מאת "כתב 'ישראל היום'", המבשרת כי "בית-המשפט העליון של נבאדה פסק לטובת שלדון אדלסון".

"הישג ל'לאס-וגאס סנדס' וליו"ר החברה שלדון אדלסון", נכתב בפתח הידיעה, ובסופה מופיעה הגילוי הנאות הרגיל: "ד"ר מרים ושלדון אדלסון הם בעלי החברה המחזיקה במניות 'ישראל היום'". בין לבין, דיווח שאין בו ולו שמץ של עניין לקורא העיתונים הישראלי, על אודות החלטה של בית-המשפט העליון בנבאדה להפוך החלטה קודמת של בית-משפט מחוזי במדינה, שחייבה את החברה של בעלי העיתון "ישראל היום" לשלם עשרות מיליוני דולרים לאיש עסקים מהונג-קונג.

למי אכפת? לאדלסון אכפת. למרות השוליות הברורה של הידיעה, "ישראל היום" כולל אותה בניוזלטר היומי שלו. אפשר היה להבליג על השימוש חסר הבושה שעושה הבעלים של העיתון בכלי התקשורת שעומד לרשותו אלמלא אותו כלי תקשורת ממש היה מוביל קמפיין נגד השימוש שעושה הבעלים של "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, בעיתונו.

על פרות ופלסטינים

ההתחממות בחזית הדרומית אינה מוזכרת באף אחד משערי עיתוני הבוקר. ב"מעריב" מופיעה ידיעה קצרצרה בתחתית עמ' 6 [אורי בינדר, רונן דמארי ועמית כהן], ולפיה טיל גראד נפל בבוקר שישי ליד אופקים וכמה מרגמות נורו מאז. "מספר פרות נפצעו", מצוטט בעל משק שבשטחו נפל הטיל. עוד מדווח כי "שעות ספורות לאחר הנפילה תקפו מטוסי חיל האוויר יעדי טרור ברצועת עזה. בתקיפה נפגעו מנהרות שנחפרו בדרום הרצועה כדי להעביר דרכן מחבלים". לא מצוין אם נפגע גם פלסטיני כלשהו מתקיפה זו.

ב"ידיעות אחרונות" ידיעה בולטת יותר על פני כמחצית מעמ' 4. ירון ששון, רוני שקד ומתן צורי מדווחים על פציעה של שלוש פרות כתוצאה מנפילת הטיל, ופציעה של חמישה בני משפחה פלסטינית באורח קל עד בינוני, לאחר שבית הסמוך לביתם בדיר אל-בלח הופצץ על-ידי חיל האוויר הישראלי.

בתחתית עמ' 7 של "ישראל היום" ידיעה קצרה מאת גדי גולן, דניאל סיריוטי, שלומי דיאז ושלמה צזנה, ולפיה נוסף לשלוש הפרות שנפצעו, גרם הטיל שנורה מעזה נזק גם לאחת החממות ולמיכל מים. עוד בדיווח זה מצוין כי הפלסטינים דיווחו על "לפחות שבעה אזרחים" שנפצעו מירי כוחות חיל האוויר.

ב"הארץ" מופיע דיווח קצר מאת יניר יגנה, אנשיל פפר ואבי יששכרוף במרכז עמ' 2 של העיתון. הכתבים מדווחים בפירוט רב מעט יותר על הפגיעות בפלסטינים. "תחילה נפצעו ארבעה, בהם שתי נשים, בהתקפה אווירית על בית בדיר אל-בלח שבמרכז הרצועה. מאוחר יותר, בתקיפה סמוך לחאן-יונס, נפצעו עוד שני פלסטינים – גבר וילד. בתקיפה נוספת, בשבת לפנות בוקר, של מנהרה באזור רפיח, נפצעו עוד שני פלסטינים". ובאשר לפרות, כתבי "הארץ" אינם נוקבים במספר המדויק של הפצועות.

ענייני תקשורת

במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" משוחח דני ספקטור עם יעקב אחימאיר, לרגל זכייתו הערב בפרס למפעל חיים בכנס אילת לעיתונות. "הוא מעולם לא דיבר בבירור על דעותיו [הפוליטיות]", כותב ספקטור, "עכשיו הוא מכריז אחת ולתמיד: 'אני שייך לאגף הימני של הזירה הפוליטית. אני מניח שעכשיו ישפטו אותי ביתר חומרה ויבחנו אותי יותר, אבל לפחות אני אהיה ישר עם עצמי".

במדור הדעות של "הארץ" פונה גדעון לוי לעמיתיו העיתונאים, לרגל פתיחת הכנס באילת. "עדיין לא מחסלים אצלנו עיתונאים, אבל יש כבר מי שמסיתים לכך ברמיזה; עדיין לא סותמים אצלנו פיות, אבל יש כבר מי שמטיפים לכך בגלוי. למרבה התדהמה יש אפילו בקרבנו, העיתונאים, מי שקוראים להצר את צעדינו, למנוע מאיתנו להשמיע כל בת קול, גם זו החתרנית, גם זו של המיעוט", כותב לוי.

בשער מוסף הספורט של "הארץ" מובטח לקוראים כי החל ממחר יתפרסמו בו מדי יום מדורים חדשים.

בכפולה הפותחת במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" שבה הכותרת "תגובות" להופיע מעל טקסטים ששלחו קוראי העיתון, במקום הכותרת "מכתבים".