מה שמותר לאנשים (ולעורכים)
במקום כותרת ראשית, שוב מופיע ב"ידיעות אחרונות" מאמר ראשי, וגם הפעם זהו מאמר מאת סבר פלוצקר, הפרשן הבכיר של העיתון, המוקדש לנושא כלכלי. השורה התחתונה, כמו גם הכותרת הגדולה של המאמר, היא "אופטימיות זהירה".
האופטימיות אולי זהירה, אבל עורכי העיתון מעט פחות. על שער "ידיעות אחרונות" מונה פלוצקר את "ניצני האביב הכלכלי" שהופיעו לאחרונה בישראל. קוראים המבקשים ללמוד על כך מעט יותר מופנים ל"ממון". אמנם בכותרת הגג בשער העיתון מוזכר כי "עדיין יש חשש מגל פיטורים", ובסיום תמצית המאמר שמודפסת שם מצוין כי "גל האופטימיות [עלול] להתנפץ בכל רגע", אבל מי שיטרח וימצא את המאמר המלא במוסף הכלכלי יגלה כי פלוצקר אמביוולנטי יותר לגבי עתיד המשק הישראלי.
בצד הסימנים ל"אביב כלכלי" מונה הפרשן במאמרו המלא גם את "העננים שבאופק", עננים שלא הצליחו למצוא את דרכם לשער העיתון. פלוצקר מסכם את מאמרו בתזכורת לאופטימיות המוקדמת בתקופת השפל הגדול בתחילת המאה העשרים, שגרמה, בסופו של דבר, דווקא להארכת המשבר הכלכלי. לפי פלוצקר, "לאנשים מותר לשכוח, למקבלי ההחלטות הכלכליות אסור". יש לקוות כי מקבלי ההחלטות הכלכליות בישראל קוראים את המאמרים המלאים של פלוצקר במוסף "ממון" ואינם מסתפקים, כמו מרבית "האנשים", בתמצית המתפרסמת ככותרת בשער העיתון.
החטאים של אל-ג'זירה
יואב שטרן מדווח ב"הארץ" על המתקפה הבוטה של מצרים נגד מה שהיא מכנה "ציר הרשע הערבי" שניסה להפיל את שלטון מובארכ. בין יתר החברות ב"ציר הרשע" החדש – קטאר ותחנת הטלוויזיה הקטארית אל-ג'זירה. לפי הדיווח ב"הארץ", מצרים טוענת כי "הערוץ ויתר על ניטרליותו ושאף להכווין את דעת הקהל המצרית והערבית ולרמוז באופן בוטה כי מצרים משתפת פעולה עם ישראל וארה"ב". בדיווח מאת עמית כהן ב"מעריב" מופיע תרגום מעט אחר, ולפיו ערוץ אל-ג'זירה ביקש לשכנע כי "מצרים מעורבת במלחמה של ישראל ואמריקה נגד החמאס".
איזונים בתקשורת
הכותרת הראשית ב"מעריב" – "חמאס מגביר את ההברחות מהים" – מלווה בכותרת הגג "חשש: נשק 'מפר איזון' בתוך רצועת עזה" [עמית כהן]. כפי שניתן לראות, הביטוי "מפר איזון" נתון במרכאות גם בכותרת העיתון (לא בידיעה עצמה, אגב), אבל ספק אם די בכך כדי להזכיר לקוראים שה"איזון" המדובר הוא בין המעצמה הצבאית הגדולה במזרח התיכון, שלאחרונה הטילה על הרצועה אלפי פצצות ממינים שונים, מפגזי פלאשט ועד זרחן לבן, ובין הלא-מדינה הקטנה והענייה באזור, שלאחרונה שיגרה לעבר ישראל כמה עשרות רקטות פרימיטיביות למדי.
הכותרת הראשית של "הארץ" הבוקר, "ארה"ב לישראל: משא-ומתן בלי תנאים מוקדמים" [עקיבא אלדר], מצטרפת לסדרת כותרות שסיפק אלדר לעיתון בעת האחרונה, הנוגעות למדיניות ארה"ב במזרח התיכון. כמו הכותרות הקודמות, גם זו מדגישה את העימות האפשרי בין עמדות ארה"ב לאלו של ישראל. לפי הדיווח של אלדר, ארה"ב דוחה את התנאי של ישראל שהפלסטינים יכירו בה כמדינה יהודית. מאמר המערכת של העיתון, המתפרסם תחת הכותרת "שלום עכשיו", יוצא בתמיכה גלויה בתוכנית אובמה. "אסור להחמיצה", נכתב במאמר, ומנתניהו נדרש שם "ללכת בגדולות".
לצורך האיזון, יש לציין כי מי שמתעניין בעמדתו המפורטת של נתניהו מוזמן לקרוא את הדיווח הבוקר ב"ישראל היום" [שלמה צזנה ודניאל סיריוטי].
המתקפה התקשורתית על איראן
הכותרת הראשית ב"ישראל היום" – "אסור לנשיא שווייץ ללחוץ ידי אחמדינג'אד" – מתייחסת לכוונת השווייצרי להיפגש עם האיראני במסגרת ועידת דרבן השנייה. הכפולה הפותחת של העיתון, אף היא מוקדשת לאיראן, עוסקת בפרסום בעיתון "טיימס", שלפיו ישראל מתכוננת לתקיפה "בתוך שעות", כנוסח הכותרת. בועז ביסמוט מדווח בהרחבה יחסית על מה שפורסם ב"טיימס", גם מפי מקורות בטחוניים ישראליים ששוחחו עם העיתון.
ב"הארץ" כותב עמוס הראל על החזית שכבר נפתחה במתקפה הישראלית על איראן – החזית התקשורתית. "ישראל מבקשת בתקופה זו להבהיר, על רקע הכוונה האמריקאית לפתוח בדיאלוג דיפלומטי עם איראן, שבידיה אופציה התקפית ריאלית נגד תוכנית הגרעין של טהרן", כותב הראל, ובהמשך מוסיף: "האינטרס הישראלי משתלב בהתלהבות שמגלה התקשורת העולמית כלפי כל אזכור של תקיפה אפשרית. במפגש האינטרסים הזה נולדות גם הרבה ידיעות אפויות למחצה בתקשורת הזרה. בתקופה הקרובה נשמע ונקרא רבות מהן".
ביסמוט דווקא מצטט "גורמים בטחוניים" שציינו בפניו כי כתבות כמו זו שהופיעה ב"טיימס" "אינן משרתות לטובה את ישראל".
כמה כבוד אפשר לקנות ב-400 שקל בחודש?
רצועה צרה המופיעה בראש השער של "ידיעות אחרונות" מפנה לכפולת העמודים הראשונה, שם מדווח על השיפור שחל במצב ניצולי השואה בישראל [דוד רגב], תוך מתן קרדיט עצמי לעיתון על שחשף לפני כשנתיים את מצוקתם. הפרסום בעיתון, כך נכתב, "היה אחד הזרזים לפתיחת מאבקם של הניצולים". לפי ההפניה בשער העיתון, "הסיוע שיפר משמעותית את מצבם". בכפולה הפותחת מוצג המאבק כסיפור הצלחה גדול. "חזר לנו הכבוד", מצוטט יו"ר הקרן לרווחת ניצולי השואה, וציטוט זה מופיע בגופן גדול בראש העמוד.
נוסף לסיקור המאבק ותוצאותיו מובאים בעיתון שני מקרים לדוגמה. אחד מהם מספר על ניצול השואה מן בן-ציון, שזכה בעקבות המאבק לתוספת של 400 שקל בחודש לקצבתו, ולמענק חד-פעמי של 4,000 שקל כהחזר על תרופות שרכש. הזה ייחשב ל"שיפור משמעותי"? ועוד כזה שראוי להבלטה במסגרת הטפיחה העצמית על השכם? בדיווח של העיתון לא מסופר על ניצולים שעדיין סובלים מחרפת רעב. בדיקה בארכיון האתר השייך לקבוצת "ידיעות אחרונות" מגלה כי שם דווקא יודעים לספר על כאלה.
מאיפה יבוא הכסף?
ליאת עזר, כתבת החינוך של "ישראל היום", תהיה כנראה עסוקה במיוחד בעתיד הנראה לעין. קודם כל מפני שהחינוך הוא נושא חשוב המקבל בעיתון של שלדון אדלסון את מקומו הראוי. אבל לסיבה זו נכון אולי לצרף גם העובדה כי מנכ"ל משרד החינוך החדש, שמשון שושני, עמד בשנים האחרונות בראש המיזם "תגלית", שבין התורמים העיקריים לו גם אדלסון.
המיזם "תגלית" אירגן עבור יהודים צעירים מחו"ל סיורים באתרים לאומיים בישראל כגון הכנסת, הכותל ומוזיאון יד-ושם. הבוקר מדווחת עזר על תוכנית חדשה במשרד החינוך, יוזמה משותפת של השר החדש ומנכ"ל המשרד החדש, הכוללת סיורי חובה באתרים לאומיים בישראל, כגון הכנסת, הכותל ומוזיאון יד-ושם. כותרת המשנה לידיעה מסתיימת בתהייה "מאיפה יגיע הכסף?". אפרת זמר ב"מעריב" מדווחת כי "התוכנית היא שמימון הסיורים יתחלק בין המדינה לבין תקציב הטיולים השנתיים שנקבע במסגרת תשלומי החובה של ההורים".
תודעת הצינוק של התקשורת הישראלית
שי גולדן כותב במסגרת טור ביקורת הטלוויזיה של "הארץ" על סדרי העדיפויות של עורכי מהדורות החדשות בישראל, ומשווה את הסיקור של רעידת האדמה הקלה בצפון הארץ ב"אולפן שישי" לסיקור רעידת האדמה הקשה שהיתה באותו יום באפגניסטן. "האם אנחנו כלואים בתוך תודעת צינוק של מקומון? אין שאלה", טוען גולדן. לדבריו, "אם רעש האדמה באפגניסטן היה מתרחש ביום אחר, קרוב לוודאי שלא היה מגיע כלל לחדשות ב'טלוויזיה'". רעידת האדמה שהתרחשה באפגניסטן, אגב, אינה מגיעה למדור חדשות החוץ של "הארץ", וגם לא למדורי החוץ של העיתונים האחרים.
עינויים ללא עינוי
"ידיעות אחרונות" הוא העיתון היחיד שמדווח הבוקר (ובהרחבה) על המסמכים שנחשפו בסוף השבוע האחרון בהוראת נשיא ארה"ב, ובהם פירוט טכניקות העינויים שנקט ה-CIA בשנים האחרונות.
אורלי אזולאי, הכתבת בוושינגטון, מפרטת את הטכניקות המזעזעות, ומחלקת הגרפיקה של העיתון מספקת איורי המחשה. בין היתר: הטבעה, הרעבה, הפשטה, הטחת הראש בקיר, מניעת שינה, מניעת תזוזה ועוד. "כל העינויים האלה, בסגנון סין הקומוניסטית, נעשו [...] בידיעת הנשיא בוש וסגנו דיק צ'ייני", מציינת אזולאי, ומספרת על הרופאים "שהועסקו בחוזים פרטיים על-ידי הסי.איי.איי ואשר דאגו שהנחקר יישאר בחיים". רונן ברגמן קובע בטור פרשנות כי "האמריקאים לוקחים אותנו בהליכה".
כמו בפעמים רבות אחרות, גם בדיווח הזה על עינויים צצה היכולת המדהימה של שפת הממסד לסתור את עצמה בלי שום קושי. "במסמכים שפורסמו אתמול", מציינת אזולאי, "נחשף כי משרד המשפטים בתקופת בוש קבע ששימוש במים בעינויים איננו נחשב לעינוי".
ענייני תקשורת
בכל העיתונים מדווח על כך שעיתונאית אמריקאית נידונה באיראן לשמונה שנות מאסר לאחר שהורשעה בריגול.
עודד ירון מדווח בעמוד האחורי של "הארץ" כי בית-משפט בשבדיה הרשיע את ארבעת מפעילי האתר לשיתוף קבצים The Pirate Bay בגין הפרת זכויות יוצרים ודן כל אחד מהם לשנת מאסר. הנאשמים הודיעו כי יערערו. כמו כן מדווח כי בית-המשפט הטיל על הנאשמים קנס של למעלה מ-3 מיליון דולר. "גם אם היה לי כסף הייתי מעדיף לשרוף כל מה שיש לי ולא לתת להם את שאריות האפר", מצוטט אחד מהם. גם ב"דה-מרקר" מופיעה ידיעה בעניין [פז וייסמן], אך שם מוזכר כי לפי הערכות (לא מצוין מי הם המעריכים), האתר זכה להכנסות של כ-3 מיליון דולר בשנה.
ב"דה-מרקר" מופיע דיווח ["ניו-יורק טיימס" ואופיר בר-זהר] שלפיו "ג'רוזלם פוסט" יפיק מוסף שבועי ל"ניו-יורק פוסט". לפי הדיווח, מדובר במוסף בן 48 עמודים, שיופץ בלמעלה מ-100 אלף עותקים באזור ניו-יורק.
נמרוד הלפרן מספר באותו עיתון כי ה"ניו-יורק טיימס" יפסיק להדפיס כמה ממוספיו השבועיים כדי לחסוך בהוצאות.
דורה קישינבסקי מדווחת ב"כלכליסט" כי דאג פיבר, העורך לשעבר של ה"וושינגטון פוסט", פירסם בעיתון טור שבו הצהיר על תמיכתו בטוקבקים תוך ויתור כמעט מוחלט על עריכה ופיקוח. קישינבסקי מונה את הסיבות שמספק פיבר להחלטתו, אבל מוסיפה שהסיבה האמיתית היא ניסיון להגדיל את התנועה באתר.