עושים רושם
"גולדסטון, שים לב", קוראת כותרת הפרושה לרוחב הכפולה הפותחת של "ישראל היום". גדי גולן, דניאל סיריוטי ולילך שובל מדווחים על ההתחממות בגזרה הדרומית, בעקבות מטח של פצצות מרגמה ששוגר אתמול מרצועת עזה לשטח מדינת ישראל. שתיים מתשע הפצצות, כך מדווח, הכילו זרחן, ומכאן הפנייה לדין הבינלאומי.
על-פי הדיווח, ראש המועצה האזורית אשכול, חיים ילין, אמר כי המועצה מתכוונת לפנות בתלונה לאו"ם על ירי הפצצות. הוא מצוטט, בין היתר, כך: "אנחנו רוצים שהשופט גולדסטון יחקור את השימוש הפלסטיני בזרחן. לפי החוק הבינלאומי, אסור לירות פצצות מהסוג הזה לעבר מטרות אזרחיות. פצצות זרחן משנות את כללי המשחק באזור".
שינוי כללי המשחק? האם לא היה זה צה"ל שעשה שימוש בפצצות שהכילו חומר זרחני בעת מבצע "עופרת יצוקה"? כן, אבל יש הבדל, מבהירים ב"ישראל היום".
בלב הידיעה שני תצלומי ארכיון [AP ורויטרס] של פצצות זרחן. באחד נראית פגיעת פצצת זרחן על הקרקע – "הפצצה מפזרת חומר זרחני לוהט", לפי כיתוב התצלום. בשני נראית "תחמושת עשן זרחני בפיצוץ מעל הקרקע, כפי שירה צה"ל ב'עופרת יצוקה'". על-פי כיתוב התצלומים: "ההבדל: הפיצוץ באוויר בעיקר 'עושה רושם'".
מדוע הביטוי "עושה רושם" נתון בין מרכאות? ככל הנראה מפני שמדובר בעגה. בידיעה עצמה לא מצוטט אף מומחה צבאי אחד שמתאר כך את הנזק של פגזי צה"ל הזרחניים ואת ההשפעה של התפזרות החומר הזרחני הלוהט על אזרחים שבמקרה נקלעו לסביבתו.
אגב, בגוף הידיעה, ביחס לירי הרקטות של חמאס, נכתב כי "לפי גורמים בטחוניים, הנזק של פצצת זרחן קטן יותר מאשר נזק של פצצה רגילה ובה חומר נפץ". פרט זה אינו מודגש בכותרת המשנה או בכיתובי התצלומים.
בשונה מהריגת פלסטינים תמימים וזדוניים ברצועת עזה על-ידי כוחות צה"ל, מעשים שסוקרו השבוע רק בכמה מהעיתונים ("הארץ" ו"ישראל היום" כן, "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" באופן חלקי), מטח הפצצות שהכילו זרחן מדווח בכל העיתונים. בעוד ש"הארץ" מיקם אתמול בראש עמוד ידיעה על כך שעל-פי התחקיר הצה"לי הראשוני סב ונכדו שנהרגו מירי צה"ל היו חפים מפשע, הידיעה הבוקר [עמוס הראל, אנשיל פפר ויניר יגנה] על פצצות חמאס שהכילו זרחן ממוקמת בתחתית העמוד, כשהמלה "זרחן" אינה מופיעה בכותרת הידיעה, בכותרת הגג או בפסקה הפותחת שלה.
מבין כל קוראי העיתונים, קוראי "מעריב" אמורים להיות המופתעים ביותר הבוקר למראה הדיווחים על ההתחממות בחזית. בעוד "ידיעות אחרונות" ויתר השבוע על סיקור אחת התקיפות הקטלניות של צה"ל ברצועה, ב"מעריב" דילגו על שתיים.
"מעריב" ממשיך בדיווח היום בקו המוטה, ובולט לרעה בהשוואה לעיתונים האחרים בסיקור העימות המתחדש בין עזה לישראל. בכל העיתונים מדווח בלב הידיעות (ב"הארץ" גם בכותרת) כי לא רק הפלסטינים תקפו את ישראל אתמול, אלא גם צה"ל תקף אמש ברצועת עזה בעקבות ירי הרקטות של חמאס. בכל הידיעות מוזכר כי כתוצאה מתקיפת צה"ל נהרג פלסטיני אחד. בכל הידיעות, למעט זו של "מעריב" [אמיר בוחבוט, אורי בינדר ורונן דמארי]. שם הדיווח שמוגש לקורא הוא על ירי מכיוון אחד בלבד.
קצה הקרחון
"כלכליסט" מגיש הבוקר את הסיקור הנרחב ביותר לפרשת רציו ומעורבות העולם התחתון בזה של אנשי הצווארון הצחור. מארק שון, הדס שפר וענת רואה ממלאים את כל התוכן המערכתי בעיתון מעמ' 2 ועד לעמ' 10, ומתרגמים את 647 העמודים של מסמכי הבוררות בין משפחות לנדאו ורוטלוי, בעלי שותפות חיפושי הגז והנפט רציו, ובין הקבלן האשקלוני שלמה שוקרון, לכדי סיפור מובנה בעל התחלה בעייתית, אמצע פנטסטי ונכון לעכשיו ללא סוף נראה לעין.
בטור פרשנות נלווה כותב גולן פרידנפלד: "זהו כנראה רק קצה הקרחון. צריך להיות עיוור כדי לא לראות את מה שמסכי הבורסה משדרים. לרוב הם מספרים את הסיפור האמיתי". הוא ממשיך: "לכאורה, אין הוכחה חותכת מכתב התביעה ומהליך הבוררות שנחשף כי העולם התחתון מחזיק בניירות ערך של שותפות רציו או שותפות גז או נפט אחרת וסוחר בהם. אך מחזורי מסחר אדירים, זינוקים של מאות אחוזים תוך ימים ספורים וזינוקים לפני פרסום הודעות על רכישת רשיונות מעידים על שימוש במידע פנים. ובכל זאת, כל אלו לא הספיקו, לפחות עד לכתיבת שורות אלו, למעשה ברור ומהיר של אחד הרגולטורים שאחראיים למסחר במניות".
בין היתר מגיש "כלכליסט" פרופילים קצרים של הדמויות המרכזיות בפרשה. בטקסט על ליגד רוטלוי [הדס שפר] מוזכר כי "רוטלוי גר בכפר שמריהו עם אשתו לילך סיגן, עורכת ב'גלובס'". סיגן, יש להבהיר, אינה סתם משכתבת מן המניין היושבת במערכת העיתון הכלכלי. היא עורכת המוסף היומי של "גלובס" והעורכת האחראית של "פירמה", המגזין לענייני תקשורת, פרסום ושיווק של "גלובס".
לזכותו של "כלכליסט" ייאמר כי הוא אינו חוגג על העובדה הזו. הפרט הביוגרפי מצוין בפסקה האחרונה של הטקסט על רוטלוי, בלי שיודגש או יובלט בכל דרך. היחס הכללי של העיתון לרוטלוי ולנדאו נראה ענייני, והסיקור הנרחב של הפרשה בוודאי מוצדק.
לזכותו של "גלובס" ייאמר כי אף הוא אינו מושפע באופן חריג מניגוד העניינים המובהק שטמון בעובדה כי עורכת בכירה בעיתון נשואה לאדם שנמצא בלב הפרשה הכלכלית הבוערת ביותר (והמפוקפקת ביותר) בימים אלה.
הכותרת הראשית של גליון "גלובס" שחולק אמש למנויים הוקדשה לפרשה ונוסחה כך: "הרציו של העולם התחתון". שלוש הכפולות הפותחות סיפקו סיקור מצומצם יחסית לזה של "כלכליסט", אבל לא סיקור חלבי ובוודאי לא מוטה לטובת רציו. "עוה"ד של שוקרון: 'אנשי רציו הם מפירים סדרתיים'", קראה הכותרת בכתבה המרכזית על הפרשה [יובל יועז].
בטור נפרד ציין יועז כי "בפרשת רציו-גלובוס התגלתה לכאורה מציאות מדאיגה שבה התהפכו היוצרות: בעוד שאנשי העסקים הלגיטימיים גילו חוסר שיקול דעת בפנייתם לגורמים עברייניים בכירים בעולם התחתון [...] דווקא העבריינים שהיו מעורבים בפרשה גילו אחריות וגישה רצינית". נוסף על כך, בין יתר הציטוטים מתוך כתב הבקשה שהגישה החברה של שלמה שוקרון, שעיטרו את העמודים ב"גלובס", נכללו גם ציטוטים של רוטלוי.
יחד עם זאת, בכפולה המוקדשת ל"מי ומי בפרשת רציו ובכירי העולם התחתון" [חן מענית ורועי ברגמן], הופיע פרופיל קצרצר של רוטלוי בלי לציין כי הוא נשוי לעורכת בכירה בעיתון (גם תצלום שלו לא הצליחו להשיג, משום מה, והעיתון מסתפק באיור). אולי ראוי היה להוסיף גילוי נאות, גם אם עורכי העיתון יוצאים מתוך נקודת מוצא שכל מי שקורא "גלובס" מודע לקשרים המשפחתיים של בעלי חברת רציו.
מכל מקום, הקושי של "גלובס" לסקר באופן ראוי את הפרשה בוודאי יגבר הערב ובשבוע הבא, כשהדיון בה יעבור מעמודי החדשות אל עמודי המוסף היומי, בעריכת סיגן.
כלב נשך עני
בעמ' 6 במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מדווח גד ליאור כי על-פי מדד ג'יני, הבוחן את האי-שוויון, הפער בין עניים לעשירים בישראל הגיע לשיא בכל הזמנים. על-פי ליאור, "הכנסות שני העשירונים העליונים מהווים 41% מסך ההכנסה נטו של כלל משקי הבית באוכלוסיית ישראל". ליאור מציין נוסף לכך כי על-פי נתונים שפירסמה אתמול הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יש פער יציב בין שכר גברים לנשים. "הכנסת אשה שכירה בחודש מהווה רק 66% (שני שליש) מהכנסת הגבר, ולשעה – 85% בלבד", כותב ליאור. לאחר צמצום מסוים בפער המגדרי, מוסיף ליאור, התקבע הפער, ובשש השנים האחרונות נותר בלא שינוי.
"הגידול בפערים", קובע ליאור, "עומד בניגוד מוחלט להצהרות ראשי ממשלות ישראל ושרי האוצר בשנים האחרונות ובניגוד להבטחות לארגון ה-OECD, לפיהן הפערים בין עניים לעשירים בישראל הולכים ומצטמצמים ויקטנו עוד בשנים הבאות". הידיעה של ליאור מופיעה בראש העמוד, אך כאמור, בכפולה השלישית של העיתון. נוסיף כי גם אין לה כל הפניה משער המוסף.
בתחתית עמ' 14 של "כלכליסט" מופיעה ידיעה מאת מיקי פלד תחת הכותרת "העשירונים העליונים מגדילים נגיסה בעוגת הכנסות המשק", המספק תמונה דומה לזו של ליאור.
המוסף "עסקים" של "מעריב" [עורך: ניר ברזילי] מעניק בולטות רבה יותר לאי-שוויון הגובר במשק הישראלי. הפניה לכתבה בעניין תופסת את השליש התחתון בעמוד השער ("הפערים שוברים שיאים"), ובראש עמ' 4 של המוסף מתפרסמת ידיעה גדולה ובולטת [יוסי גרינשטיין] על הפערים ההולכים וגדלים.
ב"דה-מרקר", המציג את עצמו כמי שנלחם למען האינטרסים של הציבור הרחב, אין הבוקר אפילו ידיעת צד קצרצרה על האי-שוויון ההולך וגדל בין העשירונים העליונים לבין כל היתר.
אגב, בראש שער "דה-מרקר" הפניה לכתבת השער במוסף השבועי של העיתון, "דה-מרקר ויק", שמופיעה תחת הכותרת "שווים יותר". עדי דברת-מזריץ סוקרת בכתבתה את יתרונות החברות בחֶבֶר, ארגון המספק הטבות לחבריו, משרתי הקבע בצה"ל וגמלאיו.
"יש סיכוי טוב שהכתבה הבאה תעצבן אתכם, תגרום לכם להרגיש מקופחים ואולי קצת מנוצלים", נכתב בפתח כותרת המשנה לכתבה, שנימתה הכללית ביקורתית כלפי הארגון משום החיבור בין מספר רב של צרכנים המקנה להם כוח קנייה משמעותי המביא עימו הטבות ניכרות. לפי הכתבה, יש לציין, כמה מן ההטבות מסובסדות על-ידי משרד הביטחון, הממומן מכספי כלל משלמי המסים.
עיר ליד חופים שוכנת, מעליה אור יקר. לבנה היא וקורנת ופניה למחר
במוסף "גלובס" התפרסמה אתמול רשימת "20 החברות הכי מרגיזות במשק", על-פי מספר הפניות שקיבלה המועצה לצרכנות.
הוט, כמובן, זוכה במקום הראשון. במקום ה-12 "'מעריב' מנויים". "עיקר התלונות", נכתב בכתבה [דפנה הראל-כפיר], "נוגעות לאי-מסירת טופס גילוי או אישור עסקה במנוי טלפוני; לדרישת תשלום קנס יציאה למרות שלא גולה לצרכן כי קיימת התחייבות לתקופה; ולחידוש אוטומטי של מנוי בתום התקופה למרות בקשות חוזרות להפסיק את המנוי".
הנה תלונה נוספת: עודף באינסרטים פרסומיים, והטעיית הקורא התמים. לעיתון "מעריב" מתלווים היום כמה מוספים כאלה. המוסף "TOP רהיטים 2011", מוסף בענייני ריהוט, יוצא לאור על-ידי "סילבר ליין קומיוניקיישן" בתמיכת איגוד תעשיות הריהוט בישראל, ותוך שיתוף פעולה צמוד עם "מעריב", הכולל ערוץ ייעודי באתר nrg. בשונה מהנהוג בעבר, לא מצוין כי המוסף פרסומי, ולעומת זאת כתוב כי "אין המערכת אחראית על תוכן הפרסומים".
לעיתון נלווה גם "BIGTIME CAR", מוסף לענייני רכב בעריכת יואל פלרמן. המוסף אינו פרסומי אלא מערכתי, ויוצא לאור על-ידי חטיבת המגזינים של "מעריב". מוסף נוסף הוא "ארבע עונות", המוקדש לענייני חופשות וטיולים בישראל. המוסף, שיוצא לאור על-ידי לישר-עיתונות בע"מ, אינו מוגדר כמוסף פרסומי אלא כמוסף "מיוחד", משל היו דפיו עשויים בשר חזיר ולא נייר. אחת המודעות בו היא מטעם עיריית אשקלון, ונועדה לקדם את התיירות בעיר.
עוד מוסף המוגדר "מיוחד" ונלווה הבוקר ל"מעריב" מופיע תחת הכותרת "ארץ נהדרת – אשקלון", "מוסף מיוחד של 'מעריב' על עיר התיירות, המסחר והמגורים המתפתחת ביותר בישראל". את המוסף עורך דודו לוי-רייך ובפתחו מצוין כי הוא חלק משרשרת "מוספים מיוחדים של רשת 'מעריב' ברשויות המקומיות בישראל".
גם במוסף זה לא מצוין שהוא פרסומי. להבדיל ממוספי הטיול, הרכב והריהוט שנלווים ל"מעריב", המוסף על אשקלון יוצא לאור על-ידי עיתון "מעריב" עצמו, והנושאים הכלולים בו משיקים לנושאים שבהם מטפל העיתון בעמודי המערכת שלו. כך, למשל, המוסף נפתח עם מה שמוגדר כ"ראיון אופטימי עם ראש העירייה".
לא מצוין מי הוא המראיין (או מי היא המראיינת). בכותרת המשנה נכתב כי ראש העירייה בני וקנין מסביר ל"מעריב" "איך הופכת אשקלון לעיר מובילה ואטרקטיבית למגורים ולעסקים". הראיון נפתח במשפט "בני וקנין משפשף ידיים בהנאה", ומשם מדד האופטימיות רק ממשיך ועולה. מאז היבחרו לתפקיד, כותב הכתב האלמוני, "עסוק וקנין, עורך-דין בהשכלתו, בלפקח על כך שהיעד שהגדיר לו ולשותפיו בעירייה – להפוך את אשקלון לעיר המובילה בדרום הארץ – מתקדמת [כך במקור] בקצב הראוי".
וקנין ממציג בגאווה את הישגיו ובהמשך נכתב: "וקנין וחבריו להנהלת העירייה לא מסתפקים בשדרוג מערכת החינוך ומערכת התחבורה במטרה למשוך אל אשקלון תושבים ועסקים חדשים. בשנים האחרונות הם מחזקים את מעמדה כעיר תיירות מבוקשת עם חופי רחצה מושקעים לאורך הים התיכון, מרינה גדולה ומסודרת ופארק לאומי ארכיאולוגי, המכיל ממצאים עתיקים ויקרי ערך בקנה מידה עולמי. השדרוג כולל סלילת טיילת יפהפייה שחוצה את העיר מצפון לדרום, בניית בתי מלון חדשים, ותוכנית בשלבים מתקדמים להקמת כפר גולף בינלאומי שימשוך אליו חובטים מהארץ – ומכל רחבי העולם".
השאלות שמוצגות לווקנין במהלך הראיון הן: "איך?"; "ועם היתרון הזה אשקלון מתחרה עם עיריות מאזור השרון או השפלה, למשל"; "ואיך מגיעים לזה?" ו"השאלה היא האם תושבים חדשים עוברים לגור באשקלון בגלל העשייה התרבותית" (התשובה היא שזו הסיבה שבגללה הם נשארים בעיר). בעמוד הקרדיטים נכתב שעל ריכוז והפקת המוסף אחראי עו"ד יוסי אסולין, דובר עיריית אשקלון.
ענייני תקשורת
טל וולק מדווח ב"גלובס" בהרחבה על כוונתו של אתר הספורט ONE להשיק ערוץ טלוויזיה בעוד כחודש. "זוהי בשורה לא רעה לחובבי הספורט החינמי - ובשורה מצוינת למחזיקי הזכויות, שיקוו לתחרות אכזרית שתעלה את מחיר הסחורה לשמים", מסכם וולק את דיווחו. ב"דה-מרקר" מופיעה ידיעה [אופיר בר-זהר] על הערוץ הצפוי תחת הכותרת "מוזס מחזק אחיזה בטלוויזיה: מתכוון להשיק ערוץ ספורט".
רוני קורן-דינר מדווחת ב"כלכליסט" כי רשת בוחנת כניסה לערוץ הייעודי בערבית.
ב"מעריב" תוקף נדב העצני את תזמון הפרסום של התחקיר הנרחב של גידי וייץ ב"הארץ" על איש העסקים האוסטרי מרטין שלאף. לדבריו, הפרסום קשור לשר החוץ אביגדור ליברמן. "מי שרוצה להבין מדוע נערך ופורסם התחקיר עכשיו ולא בימים בהם פרחו עלילות שרון ושלאף, רבין/שבס ושלאף, דרעי, רמון ושלאף, שיבין שרק שר החוץ, ליברמן, נמצא היום בעמדת כוח שפועלת נגד השקפת העולם של 'הארץ'", כותב העצני.
מירי רגב מתראיינת ל"סופשבוע" של "מעריב" [שרי מקובר-בליקוב] ואומרת כך ביחס לעבודת דובר צה"ל בעת השתלטות כוחות השייטת על המשט לעזה: "אם היו לוקחים את הכתבים ושמים אותם על המרמרה, כדי שיראו איך ומאיפה השייטים יורים, לא היינו צריכים להוכיח היום כלום".
"להמשיך לשדר את 'מהיום למחר'", קורא ד"ר אריה קיזל במכתב למערכת עיתון "הארץ", בעקבות הפרסומים על הכוונה להוריד את התוכנית מלוח המשדרים של הערוץ הראשון.
"לא אופתע אם הפורמט החדש הומצא אך ורק כדי להיפטר סוף-סוף מהקומיקס", אומרת אחת הדמויות ברצועת הקומיקס הקבועה שמפרסם גיא אסיף בעיתון "העיר – תל אביב".