חרדי בבית-המשפט העליון, אתמול (צילום: אביר סולטן)
אפילו לא מעם אחר
יהודים חרדים נמצאים במרכז כל כותרות הבוקר. "לכלא", קוראת הכותרת הראשית של "מעריב", מתמצתת לכדי מלה אחת את החלטת בג"ץ בשל ביזוי פסק דינו בעניין הפרדת תלמידות בני עדות שונות בבית-הספר בעמנואל. "נלך לכלא", משיבות הכותרות הראשיות של "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" בשם הורי התלמידות במוסד החינוכי (ובינתיים, ב"הארץ", הכותרת הראשית עוסקת בחזית חרדית אחרת – "תוכנית צה"ל ליישום חוק טל: גיוס עוד אלפי חרדים בשנה").
"זו מלחמת תרבות. התנגשות בין ציביליזציות. התוצאה האפשרית היחידה היא תוהו ובוהו, וזה הדבר האחרון שישראל זקוקה לו בימים טרופים אלה, בין המשטים", כותב בן כספית בשער "מעריב" בעקבות פסיקת בג"ץ. לדעת כספית, ההתעקשות של בג"ץ על קיום פסיקתו הקודמת מוגזמת. בטור המלא המופיע בכפולה הפותחת של העיתון כספית מרחיב: "צדק עמיתי בן דרור ימיני כשהתקומם נגד הגדרת המתרחש שם כ'גזענות'. מדובר בתרבות אחרת, שרואה את הדברים אחרת, מותחת קווים ובונה גדרות במקומות מוזרים. אנחנו לא נצליח לשכנע אותם שמדובר בהתנהגות מחפירה, בערכים ירודים, בפרימיטיביות של ימי הביניים. הם לעולם לא יבינו. בדיוק באותה המידה שאנחנו לעולם לא נבין את הצד שלהם. במקרים כאלה צריך להשתדל למצוא את שביל הזהב. להימנע מעימותים אבודים".
הרלטיביזם המוסרי מזמן לא זכה לרוח גבית כה רמה ב"מעריב", והנה הוא צץ בפסקה אחת עם שמו של בן דרור ימיני. נמתין ונראה אם ימיני ישיב לכספית בברכת "צדק עמיתי". בינתיים נציין כי ההתנגדות לשימוש במונח "גזענות" לא חילחלה אל כל הדרגים ב"מעריב". כותרת המשנה לידיעה המרכזית על פסיקת בג"ץ קוראת: "'שלחו את בנותיכם לבית-הספר עם התלמידות ממוצא ספרדי או שתיאסרו' – זה האולטימטום שהציב בג"ץ להורים הגזענים מעמנואל".
בעיתונים האחרים, עמדות שונות. דן מרגלית ויוסי ביילין כותבים ב"ישראל היום" שני מאמרים בעד בג"ץ וחשיבות השוויון בפני החוק. "הלב מסרב להאמין כי יש רעי לב כאלה, ערלי לב, אטומי לב, שמסוגלים לדובב בכל הזדמנות 'ואהבת לרעך כמוך' ועוד כללים יפים המצויים בשפע במורשת היהודית, ולהשפיל ולהעליב ולרמוס את כבודן של ילדות שכנות רק מפני שנולדו לאם ולאב מעדה אחרת. אפילו לא מעם אחר. רק עדה", כותב מרגלית, למשל, וממליץ על "סגירת ברז התקציבים והפעלת כוח נבונה ומרוסנת, ובתנאי שתהיה יעילה, וגם לאטום את האוזניים נוכח הצרחות שיינשאו מן הסתם ביידיש".
"ידיעות אחרונות" משתדל לנהוג בשוויוניות, לפחות בגזרת מאמרי הדעה. בשער העיתון מגדירים עורכיו את העימות כ"שלטון החוק במבחן", אך בכפולה הפותחת ניתן פתחון פה לשני הצדדים. מנחם גשייד קורא לנשיא המדינה שמעון פרס לחון את ההורים שנשלחו לכלא, ואילו בעז אוקון כותב כי "לא היה מנוס מנקיטת הצעד הקיצוני של מעצר, ויהיה צורך להמשיך בו עד שההורים ימלאו את החלטות בית-המשפט".
ב"הארץ" לא מתפרסמים מאמרי דעה על החלטת בג"ץ בעמודי החדשות ועורכיו מסתפקים בדיווח חדשותי. תומר זרחין מדווח על הדיון וההחלטה בבית-המשפט, יאיר אטינגר מדווח על תגובת החרדים. "ברור ברחוב החרדי-אשכנזי שההתנגדות לאיחוד המגמות בבית-הספר ולקיום פסיקת בג"ץ היא מאבק אידיאולוגי של כלל הרבנים האשכנזים ושל כלל הציבור שלהם", כותב אטינגר. בהמשך הוא מוסיף: "ההורים הודיעו כי ביום חמישי – המועד שבג"ץ נקב בו – בכוונתם לצאת בתהלוכה מבתיהם בעמנואל אל בית-הכלא, והמנהיג הרוחני של רוב הקהילה האשכנזית ביישוב, האדמו"ר מסלונים, מסר להם שהוא יתייצב בראש התהלוכה [...] תהלוכה אל שערי הכלא, אם אכן ימומשו צווי מאסר, צפויה להיות מאורע חרדי המוני".
ב"מעריב" מדווחים אריק בנדר, יצחק טסלר ומיה בנגל עד כמה המוני המאורע החרדי עתיד להיות. לפי דיווחם, כוונת החרדים לארגן שתי הפגנות בנות מיליון משתתפים כל אחת. הראשונה היא הצעדה אל הכלא, והשנייה, אף היא אמורה לכלול מיליון משתתפים, עתידה להתקיים מול בית-המשפט העליון. על-פי הדיווח, החרדים מתכוונים לגייס לצורך ההמוניות גם "מתנחלים, מסורתיים ואנשי ימין".
שטרסלר כזה או אחר
ועדת החקירה הממלכתית לבחינה של טיפול הרשויות במפוני גוש קטיף וצפון השומרון הגישה אתמול דו"ח חריף, הקובע באופן חד-משמעי כי המדינה כשלה כישלון גורף, כך מדווח הבוקר בכל העיתונים. "הכישלון", קוראת כותרת הידיעה ב"ידיעות אחרונות". "פליטים במולדתם", קוראת הכותרת ב"מעריב". "הפגיעה הקשה ביותר בזכויות אדם בתולדות מדינת ישראל", מצטטת הכותרת של "ישראל היום" את קביעת חבר הוועדה פרופ' ידידיה שטרן.
ב"מעריב" מלווה את הידיעה טור מאת אראל סג"ל. "'מה נותר מהומור הגרדומים של 'לכל מתיישב יש פתרון'? מעברה בדרום? והיכן כל הגיבורים שהבטיחו פתרון, הם באו לבקר?", תוהה סג"ל, ובהמשך מבקר את התקשורת הישראלית על דמוניזציה של המפונים.
"התקשורת האתרוגית, ההטרוגנית, בטח מרחה הבוקר אינצ'ים של נהי תנינים", מנחש סג"ל. "אז – איש לא רצה לשאול מה יעלה בגורל המתיישבים. כולם היו עסוקים בהתפעמות מרגישות החיילים, מתרגילי הפסיכולוגיה בגרוש שהמציאו במד"א. כתבי העיתונות, רגישים שכמותם, עסקו בשאלה אם מותר להשתמש בילדים ועד כמה זה מזיק להם. הפובליציסטים הבכירים גינו את תאוות הבצע של המפונים. נחום ברנע, זוכה פרס ישראל, נכנס בהם, נחמיה שטרסלר כינה אותם 'סחטני גוש קטיף'. אני מניח שגם היום או מחר יפרסם שטרסלר כזה או אחר כתב אשמה חריף נגד המפונים. יהיה מי שיקנה את זה".
סג"ל צודק. היום באמת מפרסם נחמיה שטרסלר מאמר ב"הארץ" ובו כתב אשמה חריף נגד המפונים. "כישלון של הוועדה, לא של המדינה", קוראת כותרת מאמרו של שטרסלר. על-פי פרשן "הארץ", הוועדה בחרה בפתרון הקל של תליית האשם בממשלה, במקום במעשה האמיץ של האשמת המפונים. לדעתו, "הבעיה היסודית של הדו"ח נעוצה באי-הבנת תהליך הפינוי. הוועדה לא תפסה שכל התקלות, כל הבזבוזים וכל העיכובים נגרמו עקב התנהגות המפונים עצמם, שעשו הכל כדי למנוע את הפינוי. חברי הוועדה שכחו לחלוטין שמדובר באוכלוסייה פוליטית, מאורגנת היטב, שסימנה מטרה ברורה".
דווקא כן מעם אחר
ביום ראשון האחרון דיווחו כל העיתונים על מותו של פלסטיני במזרח ירושלים, אשר על-פי החשד ניסה לדרוס שוטרי מג"ב, ואז נורה על-ידיהם. למען הדיוק, ב"ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" דווח על החשד לכוונת "פיגוע דריסה" ועל הטענה של בני משפחתו שמדובר היה בתאונה. בדיווח של "מעריב" ובדיווח של עיתון "הארץ" לא הוזכר כל חשד בקשר לכוונת ההרוג. גם שמו של ההרוג, זיאד ג'ילאני, נעלם מהדיווחים הללו.
יש לציין כי הטענות שמדובר בתאונה צצו מיד לאחר האירוע, וכי על-פי ידיעה באתר nrgמעריב, שעלתה לרשת זמן קצר יחסית לאחר האירוע, כתב סוכנות הידיעות AP בירושלים דיווח לקוראיו ש"דובר מטעם משטרת ישראל העיד כי נבדק חשד שלפיו מדובר בתאונת דרכים".
אולי החשד נבדק והוחלט כי אין לו בסיס. מכל מקום, קוראי העיתונים של יום ראשון למדו על האירוע כאילו השתתפו בעצמם בתדרוך של דובר המשטרה. "הוא פגע בארבעה שוטרים, פצע שניים והמשיך בנסיעתו. מפקד הכוח החל לרדוף אחרי הנהג. משהגיעו לרחוב ללא מוצא, יצא האיש ממכוניתו וניסה להימלט ברגל. השוטרים ירו בו והוא נפצע באורח אנוש", דווח ב"הארץ". "המחבל חוסל בידי מפקד הפלוגה ושוטר נוסף שהיה במקום", נכתב ב"מעריב".
הבוקר מוסיפה כתבת "הארץ" עמירה הס פרטים חדשים על האירוע, לא רק באשר לכוונת הנהג. המשפט הקצר "המחבל חוסל בידי מפקד הפלוגה ושוטר נוסף שהיה במקום", שהודפס ב"מעריב" ביום ראשון, הופך אצלה לסיפור שלם, אנושי, כמו אין חשיבות להיותו של ההרוג ערבי ממזרח ירושלים (ואמנם יש לציין כי מדובר באיש עסקים הנשוי לאזרחית ארה"ב ואב לשלוש בנות אמריקאיות).
"אם ובתה שהיו במקום ראו את ג'ילאני יוצא מהמכונית", כותבת הס ומצטטת את עדותן. הבת אומרת לה כי "המכונית נעצרה ממש לידי, ומישהו יצא ממנה. ראיתי אותו כשהיה ליד דלת המכונית, הוא התבונן בי במבט שלא ממש הבנתי, ושאיני יכולה לשכוח. היה ירי ואני התחלתי לצעוק. אמא רצה לעברי ודחפה אותי. [...] הוא רץ עד שנפל. הוא ירד מהאוטו, והם אחריו, לא רק אחד ירה, המון ירו, ואז התחילו לצעוק בעברית להיכנס לבתים". הס מוסיפה כי "לדברי הבת, אחד השוטרים בעט בו בראשו. האם, מצדה, ראתה שוטר מכוון את נשקו קרוב מאוד לראשו של ג'ילאני. הן חיפו על ראשיהן ושמעו ירי".
בתגובה מסר ל"הארץ" דובר מג"ב כי "אזרחים נהרגו ועשרות נפצעו בפיגועי דריסה שאירעו בירושלים במהלך 2008–2009, חייהם של אזרחים נוספים, חפים מפשע, ניצלו הודות להתערבותם של שוטרי מג"ב שניטרלו את המבצעים ומנעו הרג נוסף. כל אותם הפיגועים בוצעו על-ידי תושבי מזרח ירושלים, ובכל המקרים טענו מקורבי מבצעי פיגועי הדריסה כי מדובר ב'תאונה'. באירוע הדריסה האחרון בוואדי אל-ג'וז נפצעו ארבעה לוחמי מג"ב, שפונו לבתי-החולים לקבלת טיפול. גם במקרה זה נוטרל המבצע, לאחר שניסה להימלט מהמקום בניגוד לחוק. אין בכוונתי להתייחס לפרטים נוספים המצויים בחקירה".
לא מבדילים בין ערבי פלסטיני לערבי ישראלי
רוני שקד מדווח הבוקר ב"ידיעות אחרונות" כי הכניסה לרחוב השוהדא בחברון אסורה לערבים; לא רק לערבים תושבי חברון, הנתונים תחת משטר צבאי בשטחים הכבושים וחופש התנועה שלהם מוגבל מאוד בשל ההתנחלות היהודית ביישוב, אלא גם לערבים בעלי תעודת זהות ישראלית, אזרחי המדינה לכל דבר.
"יש בעיה עם סממנים דתיים כאן, ולכן אנחנו לא מבדילים בין ערבי פלסטיני לערבי ישראלי", מצטט שקד קצין משטרה בחברון, הטוען כי כניסת ערבי כלשהו לרחוב עלולה להצית מהומה שתעלה בחיי אדם.
לצד הדיווח מתפרסם טור קצר מאת עטא עוויסאת, צלם "ידיעות אחרונות", המתאר את נסיונו האישי להיכנס לרחוב. "אתה לא יכול להיכנס", אמר לו שוטר בפתח הרחוב והסביר כי האיסור חל משום שהוא ערבי. "זה כדי לשמור על הביטחון שלך. אם יראו אותך בפנים הם... יגרמו לך לסכנת חיים, ואנחנו נצטרך לבוא להציל אותך".
עוויסאת מצטט גם מדברי מפקדו של השוטר, שנשמע שואל מבעד למכשיר הקשר, "איזה סממנים יש לו, מבחינים שהוא ערבי?". עוויסאת כותב "השוטר בחן אותי ארוכות" ומצטט את גזר הדין שנשמע מפיו: "בגלל הסכנה הנשקפת לך אסור לך להיכנס לרחוב".
העיתון הרשמי של ממשלת ישראל
דרור אידר מותח הבוקר ב"ישראל היום" ביקורת על "עיתוני האופוזיציה", כהגדרתו, וזאת בשל דיווחם הלעגני על חברי הוועדה שיבדקו את אירוע עצירת משט הספינות לעזה. על-פי פרשן "העיתון הממשלתי הרשמי", אם למתוח לרגע את הגדרתו שלו לעיתונים המתחרים, "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ" "מבקשים בעיקר את ראשיהם של נתניהו וברק ולא את חקר האמת".
בהמשך רשימתו מציע אידר "שהוועדה תחקור גם את התנהלות התקשורת הישראלית, שחלקים נכבדים בתוכה הרדימו את כולנו בדיווחים על 'משט השלום' ועתה לועגים לגיל חבריה". זה כנראה לא יקרה, אבל על-פי הדיווח הבוקר ב"ידיעות אחרונות" [טובה צימוקי], מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס הודיע אתמול כי בין היתר יבדוק את התנהלות מערך ההסברה של ישראל על גופיו השונים לפני המשט, במהלכו ואחריו.
כותרת המשנה לידיעה על הכרזת המבקר תוקפנית במיוחד: "הם עשו הכל כדי לייצר ועדה נטולת שיניים, כזו שלא תפגע בהם אישית. אבל אז בא מבקר המדינה והודיע שיחקור בדיוק את מה שנתניהו וברק חששו ממנו: קבלת ההחלטות המדינית וכשלון ההסברה".
העיתון הרשמי של משפחת שליט
"מעריב" ממשיך להקדיש שטח נרחב לסיקור אירוע שטרם התקיים – צעדת משפחת שליט מביתה שבמצפה-הילה לבית ראש הממשלה בירושלים. "למען גלעד: גם ויקי כנפו רוצה לצעוד", קוראת כותרת בתחתית שער העיתון, ובכפולה המרכזית מצטט אלי לוי בהרחבה מדברים שאמרה אתמול כנפו בראיון לתוכנית של רון קופמן ברדיו תל-אביב ("אני קוראת למארגני הצעדה שיפנו אלי, כי אני מעוניינת לקחת חלק בצעדה ובמאבק של משפחת שליט להשבת בנם"). עוד בכפולה המרכזית – ידיעת תצלום על קבוצת רוכבי אופניים שהכריזה על הצטרפותה למיזם.
הטייקון הראשון, הטייקון השני
"הטייקון הראשון שיעלה לדיון בוועדת הריכוזיות", קוראת הכותרת בשער האחורי של "דה-מרקר" מעל תצלום של נוחי דנקנר. מיכאל רוכוורגר ורותם שטרקמן כותבים בהרחבה על קבוצת אי.די.בי, על התחומים שבהם שולטות החברות שבאחזקתה ועל הכוח העצום שמצוי בידיו של איש אחד. "העוצמה של אי.די.בי ושל דנקנר בראשה חזקה הרבה יותר מסתם שליטה באותם ענפים", הם מציינים. בהמשך מסבירים שני הכתבים: "עוצמתה של אי.די.בי ושל השולט בה אינה נמצאת בתחום אחריותו של איש, ולאף אחד אין כלים כמותיים למדידתה או כלים רגולטוריים לשליטה עליה. דנקנר שולט כיום על קבוצת חברות עצומה, מעסיק את עורכי-הדין ורואי-החשבון הבכירים ביותר, מגייס רגולטורים לשעבר, פוליטיקאים, שרים ואפילו רמטכ"ל אחד, והיכולת שלו להשפיע על תהליכים במדינה – עצומה. למעשה קשה למצוא כיום עסקה במשק הישראלי שאינה עוברת דרך משרדו של דנקנר".
רוכוורגר ושטרקמן כותבים גם כי פרץ הראיונות שהעניק לאחרונה דנקנר לכלי תקשורת מעיד על חששו מפני כוונה להצר את צעדיו במשק. אחד הראיונות ניתן לעיתון "גלובס", ובו דיבר דנקנר על "פופוליזם הריכוזיות". כותרת זו שבה אתמול אל "גלובס", והתנוססה בראש עמ' 4, שהוקדש למאמר מאת פרופ' דייוויד גילה.
"מי מפחד מקונגלומרטים?", שאל גילה, והסביר כי "לאחרונה נשמעו דעות לפיהן הריכוזיות במשק הישראלי גדולה מדי. לעניין זה יש להבחין בין שני סוגים של ריכוזיות: ריכוזיות בשוק רלבנטי מסוים ו'ריכוזיות משקית'". בעוד הראשונה עלולה, לדעתו, לפגוע בתחרות, אך נתונה לפיקוח של ההמונה על ההגבלים העסקיים, בריכוזיות השנייה אין טמונה סכנה גדולה. להפך. "אין זה ראוי, לדעתי, להילחם בריכוזיות משקית כשלעצמה, מבלי שיש חשש לפגיעה בתחרות בענף רלבנטי כלשהו", הוא כותב. "עדיף למשק המקומי שמשקיע ישראלי יבזר את הונו על פני כמה ענפים, תוך הגברת התחרות בכל אחד מהענפים האלה, מאשר שישקיע את רוב הונו בענף אחד".
עוד ב"דה-מרקר", ידיעה מאת אורה קורן על הפגנה שערכו אתמול תושבי חוף-הכרמל במחאה על כוונתם של יצחק תשובה, טייקון הגז החדש, וחברת דלק-אנרגיה להקים מתקן לקליטת גז בקרבת בתיהם ולא בלב ים. הידיעה תופסת את כל התוכן המערכתי בעמ' 12 של העיתון. במדור הרכילות במוסף "עסקים" של "מעריב" מתפרסם אזכור קצרצר להפגנה. ב"כלכליסט" אין לה זכר, אך במדור הרכילות של העיתון נמצא מקום לדיווח כי תשובה החליט למתג מחדש את חברת דנקנר-השקעות תחת שם אחר.
ענייני תקשורת
בראיון שהעניק למגזין "פירמה" של "גלובס" [נועה פרג] מבקר גיא אליאב, מנכ"ל נענע10, את אתר וואלה ואת המנכ"ל שלו, אילן ישועה. "מדובר באתר שמתנהג כמו שילוט חוצות", אומר אליאב. "וואלה עוצרת את השוק, בעוד שכמוביל שוק היא היתה צריכה לקדם אותו. וואלה היא אחת הסיבות לכך ששוק האינטרנט תקוע ולכך ששוק הפרסום המקוון לא צומח".
צבי בראל כותב בחלק ב' של "הארץ" על תלאות עיתונאי טורקיה, המתנגדים למשטר. "עיתונאות היא מקצוע מסוכן בטורקיה", כותב בראל, ומפרט.
רונית תירוש, שתכנס היום דיון על "חוק יאיר לפיד", כותבת ב"גלובס":"אין לאפשר בשום אופן לחברת החדשות, הנשלטת על-ידי הציבור בהיקף של 40%, להיות פלסטלינה בידי אנשי תקשורת עם יומרות פוליטיות".