דלת הכניסה למפעל אינטל בירושלים, אתמול (צילום: פלאש 90)
האח הגדול המקורי
סוף שבוע חלש יחסית בזירת החדשות – בסך-הכל שתי רקטות קסאם ומפגע עזתי הרוג – תורם לכך שהכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" ("חשופים") והכפולה הפותחת של העיתון עוסקות בחוק המאגר הביומטרי. צביקה ברוט, כתב העיתון בכנסת, מדווח כי רוב חברי-הכנסת יתמכו ככל הנראה בהצעת החוק השנויה במחלוקת, שתעלה מחר לקריאה שנייה ושלישית.
מסגור הדיווח ביקורתי ביותר כלפי ההצעה ונוקט גישה המקובלת בעיתונות ההמונים: הפחדה. "כל שוטר יוכל לדעת איפה היינו, כל עבריין יוכל לשתול את טביעות האצבע שלנו בזירת הפשע, אבל הכנסת עומדת לחייב אותנו בכל זאת למסור טביעות אצבע וסריקת פנים למאגר ממשלתי שיש חשש שייפרץ", לשון כותרת המשנה לידיעה. לפי ברוט, "לשאלה המסקרנת – מה יקרה לאזרח שיסרב להניח את אצבעו על משטח הזיהוי – עדיין אין תשובה ברורה. סירוב ייחשב כעבירה פלילית שהעונש עליה ייקבע בעתיד".
ראויה לציון העובדה כי גם בשלהי יולי האחרון, בפעם הקודמת שהצעת החוק להקמת מאגר ביומטרי עמדה בפני שלב מכריע, היה זה "ידיעות אחרונות" שהקדיש את הכותרת הראשית שלו לדיווח עליה. בעיתונים האחרים אין התייחסות להצעת החוק (ב"הארץ" פורסם בסוף השבוע הטקסט המשועשע הזה במוסף השבועי, לא בעמודי החדשות).
בידיעה הבוקר מאת ברוט מובאים בעיקר דברי המתנגדים לחוק, ולצדה מופיע מאמר פרשנות של בעז אוקון תחת הכותרת "חוק טיפשי ומסוכן". לדבריו, "הצעת החוק החדשה היא שטות מסוכנת מהסוג של היטל הבצורת. הפעם ההיטל הוא על האוויר לנשימה. פגיעה בפרטיות יוצרת מחנק". ההשוואה שעורך אוקון בין החוק הביומטרי להיטל הבצורת מחדדת את ההבדל בסיקור התקשורתי של שני הנושאים. לא צריך להיות מנכ"ל חברת יפעת כדי להבחין שהעלייה האפשרית במחיר צריכת מים זכתה לסיקור רב ומשמעותי יותר מהאפשרות שכל אזרחי ישראל ייאלצו למסור את טביעות האצבע שלהם למאגר ממשלתי.
סיקור חוק המאגר הביומטרי הופיע בעיקר במדורי מחשבים באתרי אינטרנט (אף כי מהותו אינה בטכנולוגיה, אלא בזכות לפרטיות), בעוד היטל המים מסוקר באופן תדיר ורחב היקף בעמודי החדשות של כל העיתונים, חרף העובדה שישפיע רק על חלק מהאוכלוסייה. הצעת החוק להקמת מאגר ממשלתי לנתונים ביומטריים תשפיע, כידוע, על כלל אזרחי מדינת ישראל.
גם הבוקר, למשל, מוקדש עמוד שלם ב"ישראל היום" להיטל המים. זאב קליין מדווח על פשרה שלפיה ההיטל יוקפא לארבעה חודשים, אך תעריפי המים יזנקו. לידיעה מתלווים שני מאמרי פרשנות, האחד בעד היטל המים והאחר נגדו. ב"ידיעות אחרונות" מדווח ברוט על אפשרות שחברי-כנסת יעתרו לבג"ץ נגד מס הבצורת.
במדור הדעות של עיתון "מעריב" מתייחס אביב לביא לשיתוף הפעולה של התקשורת בישראל עם הקמפיין נגד היטל המים. "גם התקשורת שותפה בשיווק הפארסה", כותב לביא. "בימים האחרונים קשה לצפות במהדורת חדשות או לדפדף בעיתון בלי להיתקל באזרחים שמנופפים בחשבונות מים מנופחים ומאשימים את ההיטל שמדרדר אותם לחרפת רעב. רק שלפני שהמצלמה מתמסרת למחאה הזו, כדאי שהכתבים ישאלו את מי שקיבל חשבון מים של אלפי שקלים, כמה בדיוק הוא שילם בשנים שלפני ההיטל? מי שמחויב היום באלפים, שילם גם קודם סכומים שידם של עניים מרודים לא משגת. אבל למה להרוס סיפור טוב עם העובדות?".
אחורי החדשות
ציינו למעלה שתי רקטות קסאם ומפגע עזתי הרוג. בעיתונים קשה למצוא מידע על אירועים אלה. ידיעה קצרצרה בצד עמ' 9 של "ישראל היום" [לילך שובל] מדווחת כי כוח צה"ל זיהה ביום שישי "חמישה מחבלים שהתקרבו לגדר המערכת בגבול רצועת עזה כדי להניח מטענים", ירה בהם, הרג, ככל הנראה, אחד מהם, ולכד את היתר. ב"מעריב" מתפרסם מידע דומה בחלקה האחרון של ידיעה בתחתית עמ' 15 [עמית כהן, אורי בינד ואמיר בוחבוט], שראשיתה מוקדש לפרסום בעיתון חמאסי על התקדמות בעסקה לשחרור החייל הישראלי השבוי גלעד שליט. ב"הארץ" נדחק המידע על התקרית לפסקה אחרונה בידיעה [יניר יגנה ואנשיל פפר] על התבטאויות של הרמטכ"ל במפגש עם תלמידי תיכון (אף כי המידע מופיע גם בכותרת הגג לידיעה). חיפוש בעמודי החדשות ב"ידיעות אחרונות" לא העלה אפילו פרסום מתומצת שכזה.
מדחיקים וחוטפים
הפגנת חרדים בירושלים במחאה על הפעלה בשבת של פס ייצור במפעלי אינטל זוכה הבוקר לסיקור נרחב בכל העיתונים. ב"הארץ" מדווח על ההפגנה ניר חסון, ומותח ביקורת על משטרת ירושלים, שנמנעה במשך שעות ארוכות מלהשליט סדר באזור. "משטרת ירושלים", כותב חסון, "בחרה להוביל את ההדחקה [של מאבק החרדים] וניסתה שלא להתערב בהפגנה, למרות אלימות המפגינים".
קל להבין את העמדה הביקורתית של חסון אם ממשיכים לקרוא את דיווחו ומגלים כי "פרץ האלימות הראשון הופנה כלפי כתב 'הארץ', שהמפגינים חשבו שהוא, כך נאמר מאוחר יותר, עובד אינטל שמנסה להגיע ליום עבודתו. בעיטות, דחיפות, קללות וצווחות 'שאבעס' לתוך האוזן היו מנת חלקי. אחד המפגינים סייע בחילוצי מהמקום". בהמשך שוב מציין חסון כי "משטרת ירושלים התאמצה מאוד אתמול שלא להתערב בנעשה", וממשיך לתאר את האלימות של המפגינים כלפי עיתונאים: "כ-200 חרדים הסתערו על העיתונאים ביידויי אבנים, בדחיפות ובקללות, עד שאלה עזבו את המקום. איש מהעיתונאים לא נפגע.
"אם כתוצאה מהאלימות", ממשיך חסון, "תחליט אינטל לוותר על הייצור בירושלים, תהיה בכך פגיעה אנושה בתדמיתה של העיר". ידיעה נפרדת ב"הארץ", מאת גיא גרימלנד, מקבלת את הכותרת "אינטל שותקת ומנסה להרגיע", ומדווח בה כי "המטרה כרגע היא לא להבעיר את השטח". בידיעה מקבילה ב"מעריב", מאת טל שניידר, מדווח כי "בחברה סירבו להתייחס לשאלה אם נוכח האירועים, נשקלת האפשרות להפסיק את עבודת המפעל בירושלים". ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, מדווחים איתי שמושקוביץ ודני אדינו אבבה כי במהלך חילופי הדברים בין ראשי החברה למפגינים אמרה מנכ"ל אינטל ישראל, מקסין פסברג, כי "אם החרדים ימשיכו באיומיהם [...] לא נהסס לסגור וללכת מפה".
מסר סמוי לנתניהו
שלמה צזנה, הנציג היחיד של העיתונות המודפסת בפמליית ראש הממשלה בנסיעתו האחרונה לוושינגטון ולפריז, מפרסם הבוקר מאמר במדור הדעות המורחב (שלושה עמודים) של "ישראל היום". צזנה מתייחס לסיקור שהעניקו עיתונים אחרים לפגישת נתניהו-אובמה וכותב: "בניגוד למה שמקובל לחשוב, גם בעבודה העיתונאית יש כללים. אפשר לזהות מי מסר מידע לכתבים, אפשר לזהות כיוון להדלפה, ואפשר, כמו בשבוע שחלף, לזהות 'שכונה'. אין עובדות, עוסקים בהערכות, לוקחים הכל כמה צעדים קדימה ומתפללים לטוב". הוא מסכם את מאמרו בקביעה כי הדיווחים בעיתונים האחרים "חוטאים לאמת".
האם אכן חלה התקדמות רצינית בשיחה בארבע עיניים בין נתניהו לאובמה? התצלום שהפיץ הבית הלבן במהלך סוף השבוע, שבו נראים נתניהו ואובמה יושבים משני צדי שולחן ומשוחחים, מתפרסם הבוקר בכל העיתונים כשהוא מלווה בפרשנויות שונות. ב"ישראל היום" הוא מעטר את המאמר של צזנה, שכאמור מבקר את המסגור השלילי שהעניקו כלי תקשורת אחרים לפגישה.
ב"הארץ" מתפרסם התצלום מעל כיתוב קצר [נטשה מוזגוביה] המזכיר כי "חלק מהפרשנים הניחו שהעדר הצילום הרשמי נועד להשפיל את נתניהו". ב"ידיעות אחרונות" זוכה התצלום לידיעה משלו [אורלי אזולאי], המדגישה את החריגות של מדיניות הבית הלבן כלפי פרסום פרטים מהפגישה. ב"מעריב" מנתחת מיה בנגל את התצלום ומציינת כי בין נתניהו לאובמה ניתן לראות ציור התלוי על הקיר שמאחוריהם. בנגל מדווחת כי הציור הוא "עושי השלום" של האמן ג'ורג' אי.פי הילי, ובו נראים נשיא ארה"ב אברהם לינקולן ומפקדי צבא האיחוד האמריקאי דנים בהסכם השלום לסיום מלחמת האזרחים. "אולי מסר סמוי לנתניהו", כותבת בנגל, ומוסיפה כי לפי "סביבתו של ראש הממשלה", בפגישה עם נשיא ארה"ב "נאמרו [...] דברים מהותיים מצדו של נתניהו, הקשורים בנכונותו להתקדם בתהליך המדיני – בערוץ הפלסטיני ובערוץ הסורי".
הערוצים הללו כובשים הבוקר את הכותרות הראשיות של "הארץ" ו"מעריב". ב"הארץ" מדווחים ברק רביד, אבי יששכרוף ומזל מועלם כי נשיא צרפת ניקולא סרקוזי הציע לנתניהו לכנס בפריז ועידת שלום בינלאומית בהשתתפות יו"ר הרשות הפלסטינית, נשיא סוריה ומנהיגים אחרים מהאזור. ב"מעריב" שאובה הכותרת הראשית משיחה שקיים כתב העיתון גדעון קוץ עם שר החוץ של סוריה – "מקווה שנתראה בקרוב בטורקיה". "שר החוץ של סוריה ואליד מועלם שוחח אתמול בחמימות רבה עם כתב 'מעריב' במלון בריסטול בפריז והביע אופטימיות לגבי השיחות בין ישראל לסוריה", מספר קוץ.
הכותרת הראשית של "ישראל היום" אופטימית פחות: "זעם בישראל על כוונת הרשות להכריז עצמאות". הכותרת מפנה לידיעה קצרצרה [שלמה צזנה] בצד עמ' 5, על נאום שמתכוון לשאת הערב בנימין נתניהו במסגרת פורום סבן.
בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" מתפרסם בהבלטה טור פרשנות של אלכס פישמן, המנתח את מצבה הגיאו-אסטרטגי של סוריה, ומפקפק בכנות כוונותיו של נשיא סוריה לחדש משא-ומתן לשלום עם ישראל. את המאמצים הדיפלומטיים מצד סוריה מכנה פישמן "בלוף".
האח הגדול החדש והמשופר
בפינה עליונה של שער "ישראל היום" הבוקר מופיעה תיבה תחת הכותרת "האח הגדול – מבצע מיוחד עם 'ישראל היום'". במרכזה, תצלום של אחד המתמודדים בתוכנית הטלוויזיה, שחוזרת הערב למסך [מאיר פרטוש]. "קוראי 'ישראל היום" ייהנו מסיכוי לבקר בבית 'האח הגדול' ומהפתעות נוספות במסגרת מבצע מיוחד שעורך העיתון עם התוכנית", נאמר בכיתוב לתצלום, תוך מתן קרדיט לרכש החדש של העיתון, הכתב יובל אברמוביץ', והפניה לעמ' 39.
משום מה בעמוד זה אין זכר לא לאברמוביץ' ולא למבצע של העיתון. שיתוף הפעולה בין שני הגופים, לעומת זאת, בולט לעין. סמלילי השנים מופיעים זה לצד זה ("האח הגדול בשיתוף עם ישראל היום") מעל ראיון קצר שעורכת מאיה כהן עם שני מנחי התוכנית. בין השאלות: "מה אתם הכי אוהבים בתוכנית?" ו"מה אתם הכי שונאים בתוכנית?". מסקרן לראות את טור ביקורת הטלוויזיה בעיתון מחר.
בהמשך גליון "ישראל היום" מתפרסמת מודעה בת שני עמודים מטעם חברת קשת, מפיקת התוכנית, ובה מוצגים בפני הקורא נתוני "סקר 'האח הגדול'" שערכה הזכיינית לקראת שידור פתיחת העונה. מודעה זהה מופיעה על שני עמודים בעיתון "הארץ". בתשובה לשאלה "למה קוראים לתוכנית בשם 'האח הגדול'?" השיבו 38% מהעונים על הסקר כי השם לקוח מהספר "1984", ואילו 60% הסבירו "כי 'האח הגדול' הוא הדמות שמחלקת את ההוראות לדיירים". אל נא תזדעזעו בקול רם מבורות המשיבים. תגובה כזו משחקת לידי מפיקי התוכנית.
לנוחות הקוראים
כל התוכן המערכתי של העיתון "כלכליסט", מעמוד השער ועד עמ' 21 (כולל), מוקדש לסיקור כנס שערך העיתון בשבוע שעבר. הדיווח נפתח ברשימה שחלקה הקטן עוסק בכלכלה וחלקה הגדול באנקדוטות ורכילות [עמיר קורץ]. בהמשך, לנוחות הקוראים, שני הנושאים הללו מתפצלים – ידיעות רבות על הנושאים שהועלו בכנס והעמדות שהציגו המשתתפים, וכפולת עמודים חגיגית, תחת הכותרת "רוביניאדה", המוקדשת לתצלומי ידוענים כלכליים שנכחו בכנס ומבחר ידיעות רכילות עליהם ("סמי סגול [...] נוסע בקרוב לסקוטלנד למשחק של הפועל תל-אביב מול סלטיק").
רצועה מיוחדת מודפסת תחת הידיעה המרכזית על נאומו של הכלכלן נוריאל רוביני, אורח הכבוד בכנס. רצועה זו [ללא קרדיט] כוללת ארבע ידיעות קצרות על מעלליו של רוביני בסוף השבוע שבילה בישראל. מתברר כי הכלכלן קיבל כדור בדולח ממארחיו, נטע עצים בחוות בודדים בנגב, האזין לשירי שבת בגן ילדים וביקר "בעיר העתיקה בבאר-שבע". התחנות במסעו של רוביני קשורות כולן לתנועת "אור", ממארגנות הכנס.
ענייני תקשורת
העיתונים מדווחים על תגובת הנהלת ערוץ 10 לתזכיר החוק להארכת הזיכיון שפורסם בסוף השבוע – איום בהחשכת המסך. אופיר בר-זהר מפרסמת ב"דה-מרקר" את הדיווח המקיף ביותר.
במוסף "גלריה" של "הארץ" כותבת תמר רותם על האופן שבו ילדים נחשפים למידע במהדורות החדשות למבוגרים, ועל הגישה של מהדורות חדשות לילדים בערוץ הראשון להעברת מידע טעון, כגון רצח משפחת אושרנקו. הכתבה מתפרסמת לקראת דיון בנושא זה, שיתקיים השבוע במסגרת כנס "ישראל-שדרות לחברה".
ביום שני האחרון פירסם נחום ברנע מאמר במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" ובו התייחס לראיון שקיים השר בני בגין עם רן בנימיני, כתב קול-ישראל. בגין, כתב ברנע, הסביר את התנגדותו לפיצול משרת היועץ המשפטי בציטוט "המשַנה – ידו על התחתונה". "תהום רובצת בין הלהט המהפכני של ז'בוטינסקי, ובמידה רבה של תלמידו מנחם בגין, ובין השמרנות הצוננת של בני בגין", כתב ברנע. בהמשך כינה את בגין "ויקיפדיה מהלכת" (מתוך כוונה ללעוג להעדפתו לאסוף אמירות חריפות של פלסטינים על פני פעולה). הבוקר, בשער "ישראל היום", מופיעה הפניה בזו הלשון: "בני בגין: המאמר שבעיתון 'ידיעות אחרונות' לא רצו שתקראו". מאמר זה, המופיע בעמודי הדעות של העיתון, הוא תשובת בגין למאמרו של ברנע. בסיומו נכתב: "מאמר זה נשלח ל'ידיעות אחרונות', אך העיתון סירב לפרסמו".
ב"מעריב" מופיע הבוקר הנוסח הבא, תחת המלה "הבהרה": "עיתון 'מעריב' מצר ומתנער מהתכנים שפורסמו השבוע בבלוגים האישיים של מיטב כתביו בערוץ nrg [...] תכנים אלה משקפים את דעתם האישית בלבד, ולא את דעת המערכת והעומדים בראשה". הרמז הבולט ביותר לכך שמדובר במודעת פרסום לבלוגים ולא בהבהרה אמיתית מטעם העיתון הוא העובדה שבמקום להופיע במשבצת קטנה בתחתית עמוד נידח, היא משתרעת על פני עמוד שלם בקונטרס החדשות.