אסון
"גוברת מנוסת הפליטים מסוריה מחשש שאסד ישתמש בנשק כימי נגד בני עמו", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "מתרבים הסימנים להכנות של צבא ארה"ב להתערבות במדינה, אם אסד יפעיל נשק לא קונבנציונלי נגד המורדים", מוסרת כותרת המשנה. לפי אנשיל פפר, "שליח העיתון לגבול ירדן-סוריה", "ב-22 חודשי מלחמת האזרחים במדינה נמלטו על נפשם מאות אלפי אזרחים סורים", יותר מחצי מיליון, לפי נתוני האו"ם. פפר מדווח ממחנה זעתרי בירדן, שבו חיים 32 אלף פליטים. "עכשיו הצבא מפחד להשאיר כוחות קטנים במקום אחד בגלל המורדים, אז הם נשארים בכוחות גדולים ויורים מאות פגזים מרחוק על הכפרים. בחלק מהמקרים השתמשו גם בפצצות זרחן", מספר אחד מהם לפפר. בידיעה נלווית מונה ג'קי חורי את הסימנים המתרבים לכך שהאסון בסוריה מתקרב לרגע השיא שלו.
ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום" מקדישים את הכותרות הראשיות לאסון במימדים קטנים לאין שיעור ובמדינה רחוקה בהרבה מישראל. "אומה באבל", נכתב בזו של "ישראל היום", "איך נתאושש מהאסון הזה", נכתב בזו של "ידיעות אחרונות". הכותרת של "ידיעות" היא חלק ממשפט המצוטט על השער ושנאמר לכתב העיתון עדי גולד על-ידי דודו של אחד הילדים שנרצחו שלשום בירי בבית-הספר בקונטיקט, ארה"ב. לפי הדוד, ארתור פוזנר, נח בן השש היה "כל-כך קטן וכבר גבר. כל-כך חכם". המידע הזה, ושכמותו, מוגש לקוראי העיתון מתחת לתמונת השער: ילדי משפחת פוזנר (בני 6 ו-8), אחד נרצח ושתיים לא.
האם למי שחווה משבר באופן בלתי אמצעי יש עדיפות על אנשים אחרים בכל הקשור לתובנות על התמודדות עם משברים מסוג זה? האם לקרוביו של קורבן אלימות רצחנית חסרת פשר יש תובנות ייחודיות באשר לדרך הראויה להתנהל לאחר האסון? ייתכן. ב"ידיעות אחרונות", על כל פנים, סבורים כנראה שהתשובה חיובית, ודבריו של הדוד מודגשים כידיעה הראשית של העיתון. בכל זאת בוחרים להתעלם מהם. "אביו של נח עדיין בשוק", מצוטט הדוד בכפולה הפותחת של העיתון, "לא היתה לי שום דרך לנחם אותו, ולא נראה לי שקיימת דרך כזאת בכלל". הציטוט מודגש מתחת לתצלום נוסף של הילד הנרצח.
אם כן, ייתכן שב"ידיעות" עוסקים היום – גם היום – בהרחבה יתרה בטבח שאירע בארה"ב לא כדי לנסות לסייע בהתמודדות עם האסון, אלא מתוך רפלקס כאילו-עיתונאי לנעוץ שיניים בגוויות מדממות? האם הסיקור הענף תחת הלוגו "טבח הילדים", עם כותרות כמו "דמעות של מלאכים", "גידלה רוצח" ו"הלב נשבר", עם תיאורים על מספר הכדורים בגופות הילדים ו"מידת הסדיסטיות" של הרוצח, עם עמוד שלם של "פני הילדים שנרצחו בטבח", אינו מחווה אנושית ורגישה של צער, אלא פרי בטן מעוות של תאוות סנאף וניצול ציני של אסון אנושי? מי יודע מה מתרחש בקופסת גולגלתו של עורך "ידיעות אחרונות". רק עורך "ידיעות אחרונות" יודע.
"הבשורה הרעה/ תבוא מאליה ותדבר רק אל עצמה/ היא תאמר (בהשתאות): באתי/ (ובמחשבה שנייה): הייתי כאן מזמן", צוטטה על שער המוסף היומי של העיתון, "24 שעות", שורה משיר של מאיר ויזלטיר, המופיע במדור היומי "שיר ביום". כתבת השער של המוסף מוקדשת לתעשיית הנשק האמריקאית. גם כתבת השער של המוסף "ממון". המוספים ("תת-מקלע במבצע, עוזי בהנחה", "שקט, יורים") מותחים ביקורת על התעשייה, על יחסם של האמריקאים לנשק, ומערבים גם ביקורת על שחיתות פוליטית וכלכלית. ואולם, בכתבה המעניינת ב"24 שעות" מציינת ציפי שמילוביץ כי מספר כלי הנשק בידי אזרחים אמריקאים דווקא במגמת ירידה. "לתאוות הנשק של האמריקאים אין אח ורע", מתמרמר כתב "ממון". מי יודע מה חושבים האמריקאים? ב"ידיעות אחרונות" יודעים.
בחירות 2013
"הפרקליטות תתנגד להסדר טיעון עם ליברמן ללא קלון", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "פרקליטיו של שר החוץ המתפטר ייפגשו היום לראשונה עם נציגי משרד המשפטים וינסו למצוא מתווה מוסכם. ליברמן ידרוש משפט מזורז או עסקה ללא קלון שתאפשר לו לכהן כשר גם בממשלה הבאה", נכתב בכותרת המשנה. ידיעות אחרות בעיתון תחת הכותרת "בחירות 2013": תלונות כי מטה הבחירות של הליכוד "לא מתפקד", הודעה כי "מועמדי העבודה יארחו את הציבור" וכי עמיר פרץ יהיה יו"ר מטה השטח של "התנועה". בשולי ידיעה נוספת מוסר ליברמן כי הבקבוק שבתור נייר העיתון המגולגל שאחז בתצלום שהתפרסם אתמול בשער "מעריב" הוא "בקבוק של שמן נוטף" (שמן זית) ולא "בקבוק משקה מוסווה".
"השר ליברמן: נפרד זמנית", מודיעה כותרת על שער "ישראל היום" על מצבו של שותפו החדש של ראש ממשלת ישראל.
"רווחים כלואים כן, ריכוזיות לא: נתניהו מקדם רק את מה שנוח לו", נכתב בכותרת ידיעה של תומר אביטל ומשה גורלי ב"כלכליסט". "במהלך פגרת הבחירות", נכתב בכותרת המשנה, "הממשלה והכנסת רשאיות לקדם חקיקה וצווים שעומדים בתנאים שהוגדרו על-ידי משרד המשפטים. אז למה ראש הממשלה הכריז על 'קפאון מערכות' כללי וממשיך לקדם מהלכים שתואמים את האינטרסים הפוליטיים שלו?".
סוף-השבוע של נוחי דנקנר
"המנהלים והיועצים של קבוצת אי.די.בי, שבשליטת נוחי דנקנר, כמו גם כמה כלי תקשורת כלכליים שבוחרים לראות את העולם דרך המשקפיים שלו, הצליחו לארוז בצורה לא רעה את ההתפתחות הכלכלית המרכזית של השבוע שעבר", כתב אתמול איתן אבריאל בטורו ב"דה-מרקר", שהוקדש לסוגיית המומחה הנדרש לליווי הסדרי חוב. "הנה, הם אומרים, הושג הסכם בין אי.די.בי אחזקות, החברה האם של הקונצרן, לנציגות של מחזיקי אגרות החוב מקרב הציבור. [...] ואולם, למרות האריזה, הטיעונים שמנסים לשדר סוג של 'שיקול דעת אחראי' והתמיכה של חלק מהתקשורת, ההסכם פגום מיסודו".
ההסכם, כותב אבריאל, "פגום מבחינה משפטית, הוא פגום מבחינה מימונית, והוא בוודאי פסול בהיבט הציבורי-מוסרי", במיוחד משום שהוא אינו פועל לפי "חוק התספורות" ואינו מלווה במומחה חיצוני, זאת משום שדנקנר ואנשיו אינם רוצים לאבד את השליטה בקונצרן, "ולכן הם טוענים שאין במקרה הזה חדלות פירעון – 'דיפולט', בעגה המקצועית – ושאין הסדר חוב כי קיימת הסכמה עם הנושים. אלא שזוהי פיקציה: כל הפעילים בשוק ההון, כמו גם הכלכלנים של הגופים המוסדיים שחתמו על ההסדר, מסכימים שכל ניתוח כלכלי מוכיח שאי.די.בי הגיעה לחדלת פירעון, ושהדיונים וההסכמות בין אי.די.בי לבין הנציגות הם למעשה השלב הראשון בדיוני 'הסדר החוב' – שבפועל כבר יצא לדרך".
היום פותחת רחלי בינדמן ידיעה לא ארוכה בעומק "כלכליסט" במלים אלו: "עכשיו זה רשמי: חברת אי.די.בי אחזקות נמצאת בהליך של הסדר חוב". הידיעה מוקדשת לפניית רשות ניירות ערך לנאמני האג"ח של החברה בשאלה, "האם בכוונתם לפעול למינוי מומחה כנדרש [...] האמור לנסות להבטיח הגנה חיצונית על אינטרס הציבור". אתמול הקדיש "כלכליסט" גם כותרת בשער לענייניו של תאגיד אי.די.בי: "דנקנר מוותר על התרומות", נכתב בה, "הופסקה פעילות קרן אי.די.בי קהילה".
ביום שישי יצא לאור הגיליון הראשון של "סופהשבוע", שבועון בבעלותו של אלי עזור, איש עסקים והמו"ל של ה"ג'רוזלם פוסט" ושל חינמון הסופרמרקטים "ישראל פוסט". העיתון, שחלקו המגזיני נערך על-ידי דורון כהן, לשעבר עורכו של "סופשבוע" של "מעריב", מתהדר בעמודו הראשון בכותבים שרובם ככולם נפלטו מ"מעריב" בעקבות רכישתו של העיתון על-ידי מו"ל "מקור ראשון" שלמה בן-צבי. עזור התחרה על קניית "מעריב", והפסיד.
עוד מוקדם להעריך את טיבו של "סופהשבוע" (אם כי די במבט חטוף כדי להבחין ברשלנות הגרפית, האולי מכוונת, שבה הוא נערך), אך אפשר בהחלט לקבוע את טיבה של אחת מכתבות השער שלו: טורו של יהודה שרוני, מי שהיה הכתב הכלכלי הבכיר של "מעריב" בתקופה שבה שלט בעיתון נוחי דנקנר. לפחות חלק מהתקופה תיפקד שרוני גם על תקן העורך בפועל של המוסף הכלכלי המדורדר של העיתון, "עסקים". בכל אותה תקופה שימש המוסף המצע הבולט ביותר להשחתה העיתונאית שפשתה אז ב"מעריב".
ביום שישי הקדיש שרוני את רוב טורו ל"ראיון בלעדי" עם דנקנר, לשעבר איש העסקים הבולט ביותר בעיתונות הכלכלית בישראל וכיום טייקון בצרות. על העניין הבוער ביותר, חקירת רשות ניירות ערך נגדו בחשד לעבירות פליליות של הרצת מניות, דנקנר "מסרב להרחיב את הדיבור" עם שרוני. הוא מוכן להגיד רק שהוא שומר מכל משמר על החוק ובמיוחד על "היושר וההגינות". שרוני מתייחס גם להרפתקה הפוחזת של דנקנר ב"מעריב", מחלק לו שבחים וקובע כי דנקנר עשה ככל יכולתו "להציל את העיתון".
דנקנר של שרוני הוא עדיין דנקנר של פעם, מהימים הקרובים מאוד של עיתונות כלכלית מתמסרת וחמדנית (בכמה מהימים ובכמה מהעיתונים הימים האלו, כמובן, עדיין כאן). מלח הארץ המוגש לקורא בכפית סוכר, מי שכשלונותיו נזקפים לחובתה של אלילת המזל, מי ש"מתעקש" לשלם את חובותיו (בעולמו של שרוני פרעון חובות הוא, מסתבר, פריבילגיה), ומי שטרוד בגיוס משקיעים ("זהו עקרון ברזל אצלי") ופגישות עסקיות ("האווירה היתה מצוינת"), ולא, כפי שאפשר להבין מדיווחיהם של עיתונאים אמיתיים בעיתונים אמיתיים, ביזנסמן כושל שהלופט-גשפט מתפוצץ בפרצופו.
חשבון פשוט
"נס חנוכה לא היה פה", מצטטת חן פונדק את פרופ' אנה ספרד ממחלקת חינוך מתימטי באוניברסיטת חיפה, בפתח כתבה ב"כלכליסט" על אודות דרדורם של לימודי המדעים בישראל. ספרד "מתייחסת לתוצאות של תלמידי ישראל במבחני TIMSS הבינלאומיים, הבוחנים את רמת הבקיאות במתימטיקה ובמדעים בקרב תלמידי כיתות ח': 'מצב החינוך בישראל בכלל, ובפרט במתימטיקה ובמדעים, הוא בעייתי ביותר. הגורמים שמנה שר החינוך – תוכניות לימודים מותאמות לדרישות המבחן ותרבות ארגונית חדשה ביניהן – יכלו לתרום תרומה מסוימת, אך שינוי משמעותי לא היה אפשרי בתקופה הקצרה שעברה בין שני מבחני TIMSS האחרונים, ויהיו האמצעים אשר יהיו'".
"כלכליסט" מקדיש היום מקום לקידום "ערוץ חינוך פיננסי" באתר האינטרנט שלו. כפולת האמצע של העיתון, פרי עבודתה של מחלקת האינפוגרפיקה המפוארת של "כלכליסט", מציגה תוצאות סקר תחת הכותרת "הציבור במינוס ולא יודע מה המחיר". מתחת לקביעה "שליש ממשקי הבית נמצאים באוברדרפט באופן קבוע או זמני", מדגים גרף העוגה בלב הכפולה כי רוב הנשאלים לא ידעו להשיב נכונה על השאלה מהו גובה הריבית שהם משלמים על החוב בחשבון הבנק. האייטם הקידומי השני מרנין פחות: מאמר של ציון קינן, שלצד היותו כותב טורים משמש גם מנכ"ל בנק הפועלים.
לתת לבנקאי להעניק את הגושפנקה לפרויקט חינוך פיננסי משול לקבלת טיפים לניקיון מיצרן מכונות כביסה. האחרון מתפרנס מלכלוך, הראשון מבורות פיננסית. האם ערוץ החינוך הפיננסי של "כלכליסט" הוא תאומם של ערוצים כמו אלו הרווחים באתרי החדשות, מכבסת תוכן שיווקי הדוחפת בגרונם של הקוראים פרסום סמוי במסווה של עצה ידידותית?
ב"ידיעות אחרונות" מדווחת כתבת החינוך תמר טרבלסי-חדד על יוזמה חדשה של משרד החינוך לעידוד לימודי מדעים: "על קירות בתי-הספר ייתלו תמונותיהם של תלמידים שזכו במדליות באולימפיאדות בפיזיקה, במתימטיקה ועוד". לא נמסר אם בהמשך מתוכננים גם אלבום מדבקות וקמפיין בעמוד האחורי.
מוניציפלי
בכתבת השער של "גלריה" כותב אורי זר-אביב על נגן רחוב ומלחמתו בעיריית תל-אביב. "אולי ראיתם את בן המתופף באחד הצמתים המרכזיים בתל-אביב, כשלרגליו טייפ שמשמיע מייקל ג'קסון או סנופ דוג, והוא מתופף כאילו חייו תלויים בכך. בשיער ארוך, מכנסיים קצרים ובלי חולצה, הוא מנגן כאילו היה 'באצטדיון מול קהל של 50 אלף איש', אם להשתמש במלותיו".
ענייני תקשורת
כל העיתונים עוסקים בסוגיית ערוץ 10. "נתניהו נכנע ללחץ: הודיע כי ידון בימים הקרובים בהצלת ערוץ 10", נכתב בכותרת ידיעה ב"דה-מרקר". "ערוץ 10 לבג"ץ: על הממשלה לנמק מדוע אינה מיישמת את תוכנית ההצלה", נכתב בכותרת ידיעה אחרת באותו עמוד. ידיעה של יובל גורן ב"מעריב" מוכתרת בכותרת "שבורים ומשדרים", ולצדה טור פרשנות תמוה של ערן בר-טל. בעמוד הדעות מתפרסם מאמר המופיע גם כמאמר המערכת של "מקור ראשון", שכתב אריאל כהנא, ובו הוא קורא לממשלה ול"עיתונאים מכל גוני החברה ומכל קשת הדעות" לפעול למען "עתיד התקשורת". אפילו ב"ידיעות" יש ידיעה.
ב"מעריב" מקדישים לדובר צה"ל מקום בשער ובעמוד פנימי, ומפרסמים בהבלטה תמונה אינטימית של הרמטכ"ל בני גנץ רוכן מעל חייל פצוע. ראש המטה הכללי "החזיק אותי על הברכיים במשך הטיסה", מעיד הפצוע. שני כתבים חתומים על הסיפור. ב"ישראל היום" גנץ הרחמן מקבל שער. ב"ידיעות" מסתפקים בכתב אחד (יוסי יהושוע) ולא נותנים הפניה מהשער. מחדל.
"אחרי נתניהו, ליברמן ודנקנר: גם נוני מוזס על הכוונת של 'ארץ חדשה'", נכתב בכותרת האייטם הראשי במדור "הכל אישי" ב"דה-מרקר" (אמיר טייג).
הילה אוחיון מדווחת ב"גלריה" על מותה של עיתונאית האופנה הוותיקה נורית בת-יער.
אתמול כתב תומר פרסיקו בדף הפייסבוק שלו על שתי גרסאות מאמר של אמנון לורד, שהתפרסם ב"מקור ראשון" וב"מעריב": "המיזוג בין 'מקור ראשון' ל'מעריב' היה יכול לחשוף את קוראיו הרבים של השני לעולמות הפנטזיה של אמנון לורד, וכנראה יחשוף אותם לכמה וכמה, אבל לא לכולם. כאן, במאמר של לורד מ'מקור ראשון' של שישי, נחתכה החוצה, נדמה לי מהפסקה החמישית במאמר, התייחסות של לורד ל'חד-מיניות לסבית' שנלקחת כנורמה באמריקה, כאחד הסימפטומים להידרדרות הערכית של ארה"ב, וכל זה בהקשר לרצח בקונטיקט [...] אם המגמה של צנזור כותבים ב'מקור ראשון' תוך כדי מעבר ל'מעריב' תימשך, יהיה מעניין לבדוק אילו דעות העורכים חושבים שראויות למאכל על-ידי קוראי 'מקור ראשון', אבל מזעזעות מדי עבור קוראי 'מעריב'. אולי יהיה אפשר סוף-סוף לקבוע גבול ברור בין המגזרים, ובכלל לפתח את זה לכל מיני מחקרים סוציולוגיים".