מנהרת הזמן

כל כותרות עיתוני הבוקר מוקדשות למבצע חילוץ הכורים הצ'יליאנים, שלכודים זה למעלה מחודשיים בעומק מאות מטרים מתחת לפני האדמה. בעוד הטבלואידים בוחרים בכותרות ראשיות של טבלואידים ("ממעמקים"; "עוצרים נשימה"; ו"העולם עוצר את נשימתו"), בעיתון "הארץ" בחרו בכותרת "החל מבצע חילוץ הכורים בצ'ילה". עולם העיתונות, אם כן, כמנהגו נוהג, לפחות בכל הקשור לכותרת הראשית.

כותרת הגג בשער "ידיעות אחרונות" מדגישה כי העיתון שיגר שליח לצ'ילה. רק מתחתיה נכתב על מושא הסיקור, 33 הכורים הלכודים בבטן האדמה. מובן מאליו הרצון של "ידיעות אחרונות" להתהדר בעובדה שכתב מטעמם הגיע למקום שמצלמות כל העולם נשואות אליו, אך עדי גולד, שאתמול פורסם דיווחו הראשון מהאזור, פותח הבוקר את הידיעה המרכזית על מבצע החילוץ בשני משפטים שגויים.

"לקראת חצות, שעון ישראל, הגיע הרגע שעולם שלם עצר את נשימתו לקראתו", מוסר גולד (או העורך ששיכתב את הטקסט שלו). "ראשון הכורים הצ'יליאנים, הלכודים כבר 68 יום בעומק של יותר משש מאות מטר, חולץ בהצלחה. אנחת הרווחה שנשמעה במכרה במדבר אטמקה היתה קולקטיבית".

התיאור שלעיל אינו נאמן למציאות. האמת היא שהעיתון ירד לדפוס לפני שהגיע הרגע שבו העולם עצר, ואז שיחרר, את נשימתו. האמת היא שהחלק המשמעותי במבצע החילוץ יצא לדרכו בסביבות השעה 04:00 לפנות בוקר לפי שעון ישראל, ולא לקראת חצות. האמת היא שראשון הכורים חולץ הבוקר סביב השעה חמש.

האמת (המשמעותית ביותר) היא שעורכי "ידיעות אחרונות", למרות ההפניה המתבקשת של הקוראים לקריאת עדכונים על מבצע החילוץ באתר ynet, עדיין מתקשים להודות בכך שיש מגבלות למדיום העיתונות המודפסת, ולכן מעדיפים לקחת את הסיכון ולדווח לקוראים על אירוע טרם התרחשותו, כאילו כבר התקיים. העיקר לא להציג תמונת מציאות לא מעודכנת.

זו בחירה עיתונאית מצערת, ומעידה על שיקול דעת לקוי יותר מזה שהוביל לפרסום (רגעי) של אותו מבזק ידוע לשמצה באתר ynet, שבישר על נחיתתה המוצלחת של המעבורת קולומביה. הפעם אין מדובר בטקסט שהוכן מראש כדי לחסוך כמה דקות של עבודה ברגע האחרון, ונחשף בשגגה. משפטי הפתיחה בדיווח מצ'ילה ירדו לדפוס בשעה שאמור היה להיות ברור למקבלי ההחלטות בעיתון כי הם מתארים מצב עניינים שטרם התרחש. הרי גם סמוך לחצות, שעון ישראל, לוח הזמנים של מבצע החילוץ היה ידוע.

למען ההגינות יש לציין שיתר הדיווח של גולד מתייחס למבצע החילוץ כאילו עדיין לא יצא אל הפועל ומנוסח בלשון עתיד. כמו כן, כותרת המשנה בשער העיתון מדווחת על כך שהכורים "עמדו להתחיל במסע המסובך חזרה אל האור", וכותרת הגג בכפולה הפותחת מדווחת על מבצע שהחל "אחר חצות". יחד עם זאת, כותרת המשנה לידיעה של גולד משכתבת משפטים שכתובים בגוף הידיעה בלשון עתיד והופכת אותם ללשון עבר.

לולא היו תלויים בכך חיי אדם, ניתן היה להצטער שמבצע החילוץ בצ'ילה יצא לדרכו בהצלחה. תאונה מצערת, או סתם עיכוב משמעותי, היו יכולים להפוך את הידיעה המרכזית ב"ידיעות אחרונות" לשקרית לחלוטין ולהעמיד את העיתון באור נקלה, הראוי לו.

מחמאות לתסריטאי

התיאור הציורי ביותר של ההכנות האחרונות למבצע החילוץ מודפס הבוקר בשער "הארץ". "כאשר קריין החדשות של הטלוויזיה הצ'יליאנית הלאומית הודיע אתמול כי הניסוי של פיר החילוץ הצליח והכורים צפויים לשוב אל עולם החיים על פני האדמה, היו לדבריו צליל וצבע של מי שבישר על נס דתי העומד להתחולל לנגד עיני בני תמותה, על-פי לוח זמנים נתון", כותב שלמה פפירבלט, כתב העיתון באמריקה הלטינית. "שר הבריאות, חיימה מניאליץ', עלה אף הוא לשידור, והוסיף שורה שכמו נכתבה על-ידי תסריטאי מוכשר: 'החלש ביותר יועלה ראשון אל החופש'" (אגב, בסופו של דבר נבחר דווקא כורה צעיר וחזק יחסית להיות ראשון העולים אל פני הקרקע).

להבדיל מכל יתר העיתונים, "הארץ" דוחק את סיקור מבצע החילוץ אל מדור חדשות החוץ של העיתון, הממוקם הבוקר בעמ' 8. לצד המשך הדיווח מאת פפירבלט, המציין בין היתר כי הכורים החליטו כי כל הרווחים מסיפוריהם יחולקו שווה בשווה בין כולם, מתפרסמת ידיעה מתורגמת מה"גרדיאן" [רורי קרול] ובה מדווח על עימות בין הכנסיות האבנגליסטית, הקתולית והאדבנטיסטית בצ'ילה, הניטש על רקע מבצע החילוץ.

"כל אחת משלוש הכנסיות הנוצריות טוענת כי היא אחראית ל'התערבות ההשגחה האלוהית'", מדווח. בהמשך מצוטט הכומר האדבנטיסטי קרלוס פארה דיאס, שאומר: "אלוהים דיבר אלי בבירור והנחה את ידי בכל שלב ושלב בפעולות החילוץ". לדבריו, הכורים נמצאו "בדיוק בעת שהתפלל לשלומם".

בראש שער "מעריב" לא מסתפקים בציון שמו של הכתב המדווח להם מצ'ילה, מרטין פלטשר, בגופן גדול, שחור על גבי צהוב, אלא מוסיפים לצד שמו הכתוב את תצלום פניו, למרות, ואולי משום, שאינו כתב קבוע של העיתון. עוד בעיתון, דיווח מתורגם מאת ג'ונתן פרנקלין, שליח ה"וושינגטון פוסט" לצ'ילה.

ב"ישראל היום" מפרסמים דיווח מאת סילבינה אגי, שליחת העיתון הארגנטיני "קלארין" לצ'ילה. לצד דיווחה, מאמר מאת דן מרגלית, המחרב מעט את מסיבת האנושיות הגדולה שעורכת התקשורת העולמית. "האנושות התייצבה מאחורי הכורים האלה וגייסה יותר ממיליארד דולר להצילם. היא לא היתה אוספת עשירית מסכום זה לרפאם ממחלה קשה", כותב מרגלית ומתאר את העניין שנוצר סביב הכורים כ"מין מציצנות שכזאת. מין 'האח הגדול' עם הרבה בובלילים".

במדור הדעות של העיתון מזכיר יעקב אחימאיר כי "מדובר 'רק' ב־33 כורים. מספר זה קטן בהרבה מן הנספים באסונות הרכבות בהודו, למשל, או באסונות המעבורות הטובעות במימי אינדונזיה. הנה, כמעט שנה חלפה מאז אסון רעידת האדמה בהאיטי: כרבע מיליון בני-אדם נספו. כמיליון וחצי בני-אדם נותרו ללא קורת גג ראויה".

מלאכתו של בעל ההון

לקראת דיון ראשוני שיכנס הערב בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, על ריכוזיות המשק הישראלי, יוצאים מגדרם כל הנוגעים בדבר, כולל כמה מהעיתונים הכלכליים. אתמול הגיע למנויי "גלובס" גיליון שבמרכז שערו הכותרת "דנקנר: אין כל בעיית ריכוזיות; צריך להחזיר למשק אווירה תומכת עסקים".

"כתב 'גלובס'" דיווח בעמ' 14 על מכתב ששיגר נוחי דנקנר, הבעלים של קבוצת אי.די.בי, לדירקטורים ומנכ"לים בקבוצה, בעקבות מחקר שבדק ומצא כי רמת הריכוזיות בישראל אינה חריגה. "אין כל בעיה של ריכוזיות במשק", כתב דנקנר במכתבו המצוטט בעיתון, "אלא להפך, המשק תחרותי וחזק, מאופיין ברגולציה טובה ויעילה ונמצא בנקודת זינוק מהטובות אי-פעם להמשך צמיחה מואצת".

במסגרת המחקר, שהוכן לבקשת אי.די.בי ובמימונו, בדקו ד"ר יעקב שיינין ופרופ' אפרים צדקה את רמת הריכוזיות במשק ומצאו כי "רמת הריכוזיות בישראל אינה חריגה, ואף קטנה במקצת, מהרמה המתאימה למשק".

מיד לאחר הדיווח על המחקר, על פני כל הכפולה המרכזית של "גלובס", מתפרסם מאמר ארוך מאת ד"ר אהוד קופמן, שרובו מוקדש למתיחת ביקורת על סיקור הריכוזיות בעיתון המתחרה, "דה-מרקר". קופמן מבקש במאמרו לטבוע מטבע לשון חדש: "הפופוטליסטים – אנשים הדוגלים בפופוליזם קפיטליסטי".

"מהיווסדו מייצג 'דה-מרקר' פופוליזם קפיטליסטי (פופוטליזם)", כותב קופמן. "מלכתחילה אימץ העיתון סגנון סנסציוני בסיקור הכלכלי. ניהול מסעי תקשורת נגד משהו או מישהו הפך חלק מרכזי במיצובו. בשנות האופוריה שקדמו למשבר הפיננסי הנוכחי, הוביל המוסף את הסגידה להתעשרות. הטייקונים היו אז דווקא הגיבורים בדרמה של ההתעשרות. מעל דפיו הם הופיעו כסמלים של סיפור ההצלחה הגלובלי של ישראל, והצלחתם שימשה הוכחה שהמדיניות הכלכלית נכונה [...] הסנסציות של הצלחתם הגדילו את הפופולריות של המדיה הכלכלית ואת כוחה הכלכלי והפוליטי.

"כעת", ממשיך קופמן, "כאשר רוב הציבור הוא הסובל העיקרי מהמשבר, באופן טבעי הוא מגיב בשנאה ומרירות כלפי אותם עשירים. הטייקונים הם גדולי העשירים, ולכן קל לנהל נגדם מסע פופוליסטי ולרכז את כעס הציבור בהם. הפופוטליסט רוכב כעת על גל האיבה שהוא במידה רבה סייע בהיווצרותו".

עוד במאמרו של קופמן הטענות כי "בניגוד להאשמות הפופוליסטיות, הקונגלומרטים לא מדכאים חדשנות ויוזמה"; כי "קיומם של קונגלומרטים לא פוגע בתחרות [...] גודלם הוא יתרון ולא חיסרון", וכי "אף שבעלי ההון הם הנהנים העיקריים מההפרטה, לא הם שיזמו אותה ולא הם שיזמו את החקיקה הפנסיונית אשר שלחה את קרנות הפנסיה לשוק ההון. המלצות ועדת בכר, אשר שירתו אף הן את בעלי ההון, הוצגו על-ידי תומכיהן [הכוונה ל'דה-מרקר'] דווקא כמאבק באילי ההון".

קופמן פותח את רשימתו בתיאור קצר של שיטת המשטר הנהוגה בישראל ("דמוקרטיה קפיטליסטית") ומציין כי "ההנהגה הכלכלית דבקה במדיניות כזו [ההפרטה ההולכת וגוברת מאז תוכנית הייצוב של שנת 1985] מרצונה החופשי, תוך אמונה וגאווה גדולה – מלאכתו של בעל ההון נעשית בידי אחרים".

לצד המאמר המרכזי של קופמן, תיבה ובה נטען כי "לטייקונים יש הרבה כסף, אך לא רק להם. גם לאלה שאינם טייקונים יש לוביסטים, עורכי-דין ויחצנים ידועים ומקושרים, וזה לא כל-כך יקר לשכור את שירותיהם [...] המחשבה שהשפעת ההון על השלטון תהיה פחותה לו במקום '20 הקבוצות' היו 200 קבוצות – אין לה על מה לסמוך. גם בלי '20 משפחות', בתרחיש כזה יהיו יותר לוביסטים, יותר שוחד בחירות ויותר אנשי ציבור המחויבים בחשאי לאינטרסים כלכליים". תיבה נוספת מוקדשת למחקר שעליו כתב דנקנר לבכירי עובדיו. כותרתה: "מחקר: בכלל לא בטוח שיש כאן בעיה".

עיתון אחד צהוב, מול כל ההון

בסך-הכל נראה היה אמש ש"גלובס" הקדיש שטח נרחב יחסית מגליונו לקראת הפגישה שיכנס הערב נתניהו. אולי אפילו שטח מוגזם לאור העובדה שלא ברור עד כמה משמעותית באמת תהיה הפגישה הראשונית הזו ואילו השלכות ארוכות טווח יהיו לה. גליון "דה-מרקר" של הבוקר דוחק את המחשבה הזו בן-רגע ומעמיד דברים בפרופורציה. כלומר, מחוץ לפרופורציה.

"7 מיליון ישראלים או 7 טייקונים", קוראת הכותרת הראשית של "דה-מרקר" על רקע תצלום של נתניהו, שיידרש לעשות את הבחירה בין שתי האפשרויות. מתחתיה מופנה הקורא ל"סיקור מיוחד" של נושא הריכוזיות, המתפרש, כך כתוב, על פני העמודים 2–16. בפועל, סיקור הריכוזיות מתפרש על פני העמודים 2–19. אולי גם העורך שניסח את הכתוב על השער התקשה להאמין שכל עשרים עמודי העיתון הראשונים יוקדשו ברצף לריכוזיות, תחת הכותרת "גדולים עלינו – סדרת כתבות על בעיית הריכוזיות במשק הישראלי".

העיתון נפתח בידיעת רקע אינפורמטיבית, לקראת המפגש שייערך הערב. הידיעה תופסת כפולת עמודים. בהמשך מדווח אסא ששון על פני עמוד שלם על מכתבו של דנקנר והמחקר שבוצע לבקשתו. עמוד נוסף מוקדש לרשימה מאת גיא רולניק, הכותב: "האם שבעה אנשים יכולים לעמוד מול אינטרס של 7 מיליון איש? מתברר שבישראל של 2010 זה אפשרי".

"מעולם לא היה צורך לקיים חודשים ארוכים של דיונים בשאלה אם צריך להקים ועדה. כה גדול הלחץ, כה גדול הפחד", מציין רולניק. בהמשך הוא נותן דוגמה לפחד: "בשנים האחרונות ישראל הולכת ומאמצת את סממניה של אוליגרכיה: הביטוי הבולט ביותר כרגע הוא חולשתה של העיתונות מול השחקנים העסקיים הגדולים". לאחר שרולניק משיב לטענות התומכים בריכוזיות, הוא מסיים בטון דרמטי: "נתניהו מבין כיום היטב את סכנת הריכוזיות ואת האיום הגובר שלה על הדמוקרטיה. גם נגיד בנק ישראל מבין היטב את הנושא. היום יחליטו השניים אם הם עוצרים את התהליך של הפיכת ישראל מדמוקרטיה לאוליגרכיה. זה רק בידיהם".

כפולת העמודים הבאה מוקדשת למאמר מאת רותם שטרקמן, ולאחריה עוד כפולה מאת איתן אבריאל, ועוד עמוד מאת סמי פרץ. כל בכירי הכותבים והעורכים של "דה-מרקר" מתגייסים בזה אחר זה למשימה ומעירים מזוויות שונות על הבעייתיות והנזקים של ריכוזיות המשק הישראלי.

מיד בהמשך מתפרסם ראיון שערך עידו באום עם פרופ' מאהר דבאח, ראש המרכז הבינלאומי לדיני תחרות באוניברסיטת לונדון, שאף הוא מזהיר מפני נזקי הריכוזיות, וכפולת העמודים המסיימת את המיזם עוסקת בחזית הפרלמנטרית. צבי זרחיה משוחח עם חברי-כנסת שאינם חוששים לבקר את הריכוזיות, ושומע מהם על חששות עמיתיהם למשכן.

הסיקור של "דה-מרקר" חריג בנפחו ובעוצמתו, אך הוא חריג גם בעמדתו. ב"כלכליסט" מוקדשים הבוקר שלושה עמודים לסיקור מפורט של המחקר שהזמין דנקנר (ו"הגיע לידי 'כלכליסט'"). במוסף "עסקים" של "מעריב" מובאות עמדות דנקנר ככותרת הראשית ובהרחבה בפנים העיתון, לצד טור מאת יהודה שרוני, הכותב כי "הטענה שמבנה הבעלות [...] יוצר את הריכוזיות במשק נשמעת מופרכת".

ייתכן כי הדרישה לצמצם את הריכוזיות לא תיטיב עם כלל השכבות בציבור הישראלי, ייתכן כי מדובר בבעיה שולית יחסית ש"דה-מרקר" נטפל אליה מסיבותיו שלו, אך אי-אפשר להתעלם מהעובדה כי אל מול הדרישה לבדוק את הריכוזיות (ואולי בהמשך גם לפעול לצמצומה), משקיעים בעלי הון מרכזיים בישראל מאמצים ניכרים בניסיון לסכל את היוזמה.

פופוליסטי או לא, מוצדק או מוגזם, אף פעם לא קל לעיתון מסחרי לצאת בקמפיין שמעורר התנגדות כה עזה מצד בעלי ההון. למעשה, זהו מתכון בטוח לצרות צרורות. די בכך כדי לברך על העובדה שבין העיתונים הכלכליים בישראל קיים גם "דה-מרקר".

על רצפת חדר העורכים

באף עיתון לא מדווח הבוקר כי אתמול פורסם דו"ח של הפורום הכלכלי העולמי שממנו עולה כי ישראל נמצאת במקום ה-52 בדירוג העולמי הבוחן פערים בין גברים לנשים.

על-פי ידיעה על הדו"ח, שהופיעה באתר ynet, "אשתקד היתה ישראל במקום ה-45, והידרדרה בתוך שנה בשבעה מקומות", וכי "בפערים בין הנשים והגברים בתחום החינוך ישראל נמצאת רק במקום ה-80 ובבריאות היא מדורגת במקום ה-91".

ענייני תקשורת

נטשה מוזגוביה מדווחת ב"הארץ" כי העיתונאית האמריקאית הלן תומס, שפוטרה לאחר שקראה ליהודים לעזוב את פלסטין ולחזור לאירופה, התראיינה לתוכנית רדיו ואמרה כי אדם "לא יכול למתוח ביקורת במדינה הזאת על ישראל ולשרוד".

מאמר של דרור אידר המתפרסם במדור הדעות של "ישראל היום" מוקדש רובו ככולו לביקורת התקשורת.

תחת הכותרת "נמנומו של הממונה על משאבי הרשת" כותב גילעד נס ב"כלכליסט" על ההתעלמות של שר התקשורת, משה כחלון, מסוגיית הרגולציה על שידורי וידיאו באינטרנט ובכלל מהדיון על ניטרליות הרשת.