רובין הוד

"גלעד שרון רץ לפוליטיקה", קוראת כותרת בראש שער "ידיעות אחרונות", המתפרסמת לצד תצלום משותף של גלעד עם אריאל שרון. הנה תמצית הביוגרפיה המשפחתית על-פי כותרת המשנה בשער: "אביו היה ראש הממשלה, אחיו היה חבר-כנסת – ועכשיו תורו: בנו הצעיר של אריאל שרון התפקד לקדימה ושוקל להתמודד על מקום בכנסת".

בראש עמ' 10, תחת הכותרת "הולך קדימה", מדווח יובל קרני כי גלעד שרון "צפוי להיכנס לחיים הפוליטיים". קרני מתאר את שרון הצעיר כ"איש עסקים המנהל גם את חוות השקמים המשפחתית", אשר "התרחק מאוד מפוליטיקה בשנים האחרונות". על-פי הדיווח, לאחרונה, בעקבות שיחות עם "גורמים המקורבים לו בקדימה ומחוץ למערכת הפוליטית", בין היתר עם הפרסומאי ראובן אדלר וח"כ שי חרמש, החליט שרון להתפקד לקדימה. "שרון עצמו סירב להגיב לידיעה", מצוין.

פרטים שאינם נכללים בידיעה: גלעד שרון נחקר בעבר בחשד למעורבות בכמה פרשות, בין היתר בחשד לקבלת שוחד (אם כי לא הוגש נגדו כתב אישום). על-פי תצהירו של מרדכי גילת, מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס ביקש להצניע את הגילוי שלפיו שרון קיבל 3 מיליון דולר מדוד אפל עבור ייעוץ וקידום עסקת האי היווני.

בחקירותיו הקפיד גלעד שרון לשמור על זכות השתיקה, עד כדי כך שעורר את ביקורתם של היועץ המשפטי לממשלה ושר המשפטים. על-פי היועץ המשפטי לשעבר מני מזוז, שרון קיבל מדוד ספקטור מיליון שקל לא כולל מע"מ תמורת שלושה חודשי עבודה כ"יועץ בפרויקט של אבטחה ולוגיסטיקה" שביצע ספקטור עבור "ידיעות אחרונות". ופרט אחד נוסף: גלעד שרון הוא כיום פובליציסט קבוע בעיתון "ידיעות אחרונות".

לאחרונה פירסם "ידיעות אחרונות" מאמר מאת גלעד שרון שבו נזכר הכותב בימי ילדותו בחוות השקמים. "בבקרים מעורפלים בחורף נראו העצים הענקיים מטושטשים מבעד לערפל, כמו בציור אימפרסיוניסטי של נוף אנגלי קודר. בקיץ נתן הלבלוב הירוק העליז איזו משמעות לכל הצהוב והיבש של הנוף מסביב", כתב שרון על חוויותיו בימים עברו. "[...] דהרה קלה על גב הסוס בין העצים נתנה לי הרגשה של רובין הוד, הדוהר לו במעמקי יער שרווד". כעת, משהתפקד לקדימה והחליט להתמודד על מקום בכנסת, יוכל שרון לממש את פנטזיית רובין הוד שלו – כשיקבל תפקיד בכיר בממשלה עתידית יהיה לו קל מאוד לשדוד את העשירים ולחלק לעניים.

בארץ הארזים

בשערי כל העיתונים כותרות גדולות על המשבר הפוליטי בלבנון, בעקבות פרישת חיזבאללה מהממשלה הלבנונית והפלתה. "משבר בלבנון", קוראת הכותרת הראשית של "ישראל היום". "משבר בלבנון: נסראללה פירק את ממשלת חרירי", מרחיבה הכותרת הראשית של "הארץ". "אם חיזבאללה ירצה הוא יוכל לכבוש את לבנון", מצוטט על פני מרבית שער "ידיעות אחרונות" ראש אמ"ן היוצא, האלוף (מיל') עמוס ידלין.

"נסראללה כבר מזמן איננו משחק רק במגרש הלבנוני", כותב צבי בראל בטור פרשנות שמתפרסם ב"הארץ", "כי מהעת שבה לבנון הפכה למגרש משחקים בין-ערבי ובינלאומי – ובכך הפכה לשולחן שעליו מתנהלת תחרות כיפוף ידיים בין איראן לסעודיה, בין סוריה למצרים, בין ארה"ב לבין איראן – נסראללה הפך לציר חיוני שסביבו נעים הכוחות הללו".

"מכאן ואילך יש להתייחס אל לבנון כאל חבית חומר נפץ שעלולה להתפוצץ ולשלוח רסיסים לכל הכיוונים", כותב אלכס פישמן בטור פרשנות שמתפרסם ב"ידיעות אחרונות". "בלבנון, כמו בלבנון, ההתפתחויות עלולות להיות מהירות ובלתי צפויות ולצאת משליטה".

בעמ' 4 של "ידיעות אחרונות" מתפרסמים קטעים נבחרים מראיון שהעניק ידלין לעיתונאי נחום ברנע, ויתפרסם מחר במלואו. ראש אמ"ן היוצא אמנם מספק את הכותרת הדרמטית שמצוטטת בשער, אך בדבריו מציין כי להערכתו לכל הגורמים בלבנון, ולמדינות מחוץ ללבנון, יש אינטרס ביציבות המדינה. ידלין אינו מתייחס להפלת הממשלה בלבנון, כך שסביר שהראיון נערך לפני האירועים הדרמטיים של אתמול.

"ארץ הארזים עומדת לפני מערכה פנימית שעלולה להתפתח למלחמת אחים", כותב דן מרגלית בטור פרשנות שמתפרסם ב"ישראל היום". "מבחינת ישראל, לטווח הקצר צפוי לה שקט יחסי בגבול הצפון, אם כי תמיד עלול להימצא גורם שינסה להצית אש במטולה ובקריית-שמונה כדי להסיח את הדעת מהנעשה בצור, בצידון ובביירות עצמה. לא כן לטווח רחוק".

"כפי שנראה כרגע, גם נסראללה אינו מעוניין בעימות פנים-לבנוני", כותב עמית כהן בטור פרשנות שמתפרסם ב"מעריב". "עוד פחות מכך הוא רוצה עימות עם ישראל, שעלול לצאת מכלל שליטה". "מעריב" הוא העיתון היחיד שאינו מקדיש הבוקר את הכותרת הראשית והכפולה הפותחת לסיקור המשבר בלבנון. תחת זאת מתפרסמת בכפולה הפותחת של העיתון ידיעה בלעדית מאת אביב לביא, שחושף כי בבתי-חולים ברחבי הארץ איכות מי הברז ירודה.

השקר כדרך חיים

"ארגוני זכויות האדם (לפלסטינים בלבד) יכולים להמשיך לקרוא לחושפי ערוותם מקארתיסטים ופשיסטים, אבל מי שממומן בכסף זר ומלשין על חיילי צה"ל שנלחמים בחמאס הנאצי, הוא מה?", תוהה אראל סג"ל בסוף טורו הקבוע שמתפרסם במוסף "סופשבוע" של "מעריב". "איך נקרא לו? לוחם זכויות אדם, או אידיוט מועיל סייען לטרור?".

"מכתב תשובה מ'סייען טרור'", קוראת כותרת מאמרו של גדעון לוי, המתפרסם הבוקר במדור הדעות של "הארץ" ומנוסח כמכתב המיועד לשר החוץ, אביגדור ליברמן. "האם תעדיף ישראל בלי 'הארץ', שתאמין בשקיקה שהמפגינה בבילעין מתה מסרטן, או בישראל עם 'הארץ' שיטיל בכך ספק?", שואל לוי. "[...] אתה רוצה לחסל את כל אלה. להסתפק בדובר צה"ל ובעיתונאים שמדקלמים את הודעותיו".

"לאחרונה מפיצים הפלסטינים עלילת דם מודרנית וחדשנית, אך לא מפתיעה", כותב אופיר אקוניס, סגן יו"ר הכנסת וראש צוות התגובות של הליכוד, במאמר המתפרסם במדור הדעות של "ישראל היום". אקוניס מתייחס לטענה כי ג'וואהר אבו-רחמה מתה כתוצאה משאיפת גז מדמיע שירו חיילי צה"ל וכותב כי "העובדות מוכיחות כי אמירת האמת והיצמדות לעובדות אינן נחשבות אצל פלסטינים רבים. השקר הפך אצלם לדרך חיים, ועלילות דם לחלק ממערכת ההסברה הפלסטינית הרשמית. בהקשר של הביקורת שנשמעת עתה מצד השמאל הישראלי בכל הנוגע לניסיון שלנו להגן על שמה הטוב של מדינת ישראל, יש לומר כי כדאי שלפחות בישראל נעמוד על העובדות וניתן הגנה וגיבוי לצה"ל".

שיטות הפעולה של הימין הקיצוני

לפני יומיים הקדיש העיתון "מקור ראשון" כפולת עמודים (שטח עצום במושגים של עיתון דל עמודים) לדיווח על הפצת סרטון שקרא לרצוח את המשנה לפרקליט המדינה שי ניצן. במסגרת הסיקור נכלל טור מאת דוד מרחב, שהעריך כי הסרטון לא יצא מקרב פעילי הימין בישראל.

"מי שמכיר את שיטות הפעולה של הימין הקיצוני", כתב מרחב, "יודע שהחבר'ה סביב בן-גביר ומיכאל בן-ארי אינם מתמחים בפרובוקציות סמויות מהעין. הסרטון הקורא לרצח עו"ד ניצן נראה כמו לקוח ממוח קונספירטיבי שאיננו ימני". מרחב הזכיר בטורו את אבישי רביב והעלה את האפשרות שהסרטון החדש הוא פרובוקציה מכוונת מטעם שירות הביטחון הכללי, שנועדה להפליל ולהכפיש פעילי ימין.

אתמול הודה אורי ברעם בבית-המשפט בהפצת סרטון ההסתה והביע חרטה. כפי הנראה ברעם הוא פעיל בכמה תנועות ימין. במהדורת החדשות של ערוץ 2 שודרו קטעים מכנס של "נאמני ארץ ישראל" בליכוד ובהם נראה ברעם תוקף בחריפות את ההנהגה הפלסטינית. באתר ynet הועלה סרטון שבו הוא הביע עמדות ימניות, התווכח עם כתב האתר וטען כי "התקשורת היא האויב". בעיתונים מדווח הבוקר על החרטה שהביע בבית-המשפט. גם במקור ראשון מדווח על כך [אורי ישראל פז ושבתי גרברציק], בינתיים ללא טור פרשנות נוסף מאת מרחב.

מקום שטוב לחיות בו

"כאשר בנימין נתניהו מרים את העיניים, הוא רואה מציאות שמרבית הישראלים אינם רואים", פותח הבוקר ארי שביט מאמר המתפרסם בעמוד הדעות של "הארץ". במאמרו משמש שביט כחוט מקשר בין המציאות כפי שהיא נשקפת מבעד לעיניו של ראש ממשלת ישראל ובין קוראי "הארץ": "השקט הבטחוני אינו מקרי, הוא טוען בחדרים סגורים. השקט הוא תוצאה של מדיניות ההרתעה התקיפה שאותה הנהיג. גם השגשוג הכלכלי אינו מתנת אלוה. השגשוג הוא תוצאה של הרפורמות שאותן חולל שר האוצר לשעבר, ושל המדיניות שאותה מוביל ראש הממשלה המכהן".

בהמשך הטור צופה שביט/נתניהו "מהפכה תחבורתית", "מהפכה חיונית" במערכת החינוך, וכותב כי "כבר עכשיו הצמיחה הגבוהה (4.5%) ומקומות העבודה החדשים (120 אלף) הופכים את ישראל למקום שטוב לחיות בו.

"[...] רק העיתונות נותרה כשהיתה: עוינת, רודפת, מונעת על-ידי אינטרסים זרים. לכן הבעיה אינה המציאות הישראלית, אלא התקשורת הישראלית. מי שאמור לספר לציבור את האמת מעוות את האמת כדי להפיל את הממשלה".

בהמשך המאמר משתנה הטון והופך דרמטי מאוד ("בשבועות הקרובים צפויות התפתחויות. יינקטו צעדים בוני אמון שאחדים מהם משמעותיים. השלום הכלכלי יחנוך מפעלים שכמותם לא נראו בעבר. ואולם בצעדים הללו לא יהיה די [...] הזמן הולך ואוזל. [...] החודשים הקרובים הם קריטיים. בעבור בנימין נתניהו, מאה הימים הקרובים הם מאה הימים האחרונים"). שביט מזכיר שלל צרות המתרגשות על מדינת ישראל וממשלת ישראל, אך אינו כולל הפעם את הגרעין האיראני, נושא שמפניו התריע שוב ושוב ושוב ושוב ושוב.

המשפט הבודד של שביט על תפיסת נתניהו את העיתונות הישראלית הופך למאמר שלם מאת נדב העצני, שמתפרסם הבוקר במדור הדעות של "מעריב" תחת הכותרת "המסע האפל להדחת נתניהו". על-פי העצני, "בזמן האחרון קשה שלא להבחין בניסיון שעושים חלקים דומיננטיים בתקשורת הישראלית להדיח אותו על לא עוול בכפו".

העצני מציין את "חדשות 2" ו"ידיעות אחרונות", את "מעריב" וערוץ 10, ומסביר את ההתקפה על נתניהו באינטרסים כלכליים ("ישראל היום") ופוליטיים ("כל עוד שוטט ראש הממשלה במחוזות מדיניות השמאל, הוא נהנה משקט עיתונאי. כעת, משנכזבה תוחלת קידום הקטסטרופה המכונה 'תהליך השלום', חזר נתניהו להיות שק חבטות, שאין לבחול באמצעים כדי להדיחו"). לסיום קורא העצני "להשלים את המהפכה – להדיח דווקא את העיתונאים שעושים שימוש פסול באומנותם, ולאפשר לנבחרי העם לשלוט ולהגשים את מדיניות בוחריהם".

סוף שבוע רגוע

לפני ארבעה שבועות יצא לאור הגיליון הראשון של "עכבר העיר" במתכונתו החדשה (עורך: עומר שוברט). גליון הבכורה כלל פרויקט רחב היקף על שכונות העיר תל-אביב–יפו. הבוקר מוקדשים שער השבועון והפרויקט המרכזי שבו לאופנה ("גליון אופנה מיוחד").

בפועל, זהו גיליון ששם במרכזו את פעולת קניית הבגדים. בחירה זו נועדה לעודד בתי אופנה לפרסם מודעות בעמודי המגזין ובכלל להשרות אווירה מסחרית. כשם שברשתות שיווק מנעימה מוזיקה את זמנם של הקונים ומשרה אווירה מעודדת רכישות, כך בעיתונות המסחרית מנעים התוכן המערכתי את זמנם של הקוראים ומשרה אווירה המעודדת קליטת פרסומות.

"עכבר העיר", אם כן, אכן הופך לתואם "טיים אאוט" תל-אביב, כפי שהיה צפוי. בהמשך לגיליון המוקדש לרכישת בגדים ייצאו לאור בוודאי גליונות שיוקדשו לשווקים נוספים – אלכוהול, חפיצים (גאדג'טים) וכדומה. אפשר להתחיל את הספירה לאחור עד לגיליון המיוחד של המגזין שיוותר על העמדת הפנים ופשוט יוקדש ל"שופינג". ב"טיים אאוט – תל-אביב" כבר יצא לאור גיליון כזה.

בניגוד לתחזית

אתמול כתבה הדס שטייף ב"ישראל היום" כך: "הבוקר תגיע רעייתו של מאיר אברג'יל לבית-המעצר שבו מוחזק בעלה, מי שהפך בשנים האחרונות לדוכס ארגוני הפשיעה. היא תתחבק ותתנשק איתו, תזיל דמעות, ללא צלילי פסקול, ללא מצלמות".

הבוקר מדווחים איציק סבן והדס שטייף כי לא הכול התרחש כמתוכנן. שלוש הפסקאות האחרונות בדיווח מוקדשות ל"דרמה משפחתית קטנה" שאירעה אתמול: "כשביקשה [רעייתו של אברג'יל] להיכנס לביקור, הודיעו לה בשב"ס כי הפגישה לא תתאפשר. [...] 'הייתי בטוחה שאפרד ממנו כמו שצריך', אמרה בכאב, 'כולנו היינו מוכנים ונרגשים לקראת הפגישה, אבל אף אחד לא טרח להודיע לנו מבעוד מועד שהיא לא תתקיים' [...] בעיניים כלות הביטו רינת והילדים בשיירה המתרחקת, כשהם אינם יודעים מתי יזכו שוב לראותו".

ענייני תקשורת

ג'קי חורי וגילי איזיקוביץ מדווחים ב"הארץ" כי איגוד העיתונאים הזרים מאיים שחבריו יחרימו אירועים בהשתתפות ראש ממשלת ישראל אם לא תשונה מדיניות הבידוק הבטחוני. עוד מדווח כי אתמול הגיש ערוץ אל-ג'זירה ללשכת העיתונות הממשלתית ולאיגוד העיתונאים הזרים תלונה בעקבות מה שהוגדר כ"בידוק בטחוני משפיל". על-פי הדיווח, גם צ'רלס לבנסון, נציג ה"וול-סטריט ג'ורנל" בישראל, התבקש להתפשט.

מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, אורן הלמן, מסר ל"הארץ": "אני בהחלט מתכוון לבדוק את תלונת האיגוד ולבקש תשובות מהגורם שאחראי על הבידוק – השב"כ". השב"כ מסר לעיתון כי פעל לפי הנהלים ולא התכוון לפגוע ברגשותיהם של העיתונאים הזרים.

לפי ידיעה המתפרסמת ב"הארץ" וחתומה על-ידי "שירות 'הארץ'", ספי הנדלר, ראש מערכת הכתבות של העיתון, זכה בפרס ל'ארמה לתולדות האמנות.

27 העמודים הראשונים של "דה-מרקר" מוקדשים לסיקור כנס שעורך העיתון (כנס המכונה בעיתונים המתחרים "כנס כלכלי בירושלים"). בין היתר משוחח רותם שטרקמן עם ירום אריאב, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר. "התקשורת משפיעה באופן מוגבל על דעות של אנשים, כי דעותיהם בדרך כלל מגובשות – אבל ההשפעה שלה גדולה מאוד בכל מה שקשור לקביעת סדר היום הציבורי", אומר אריאב.

"לפי זה עובדים פקידים בכירים וכמובן פוליטיקאים – שם התמריצים שלהם. בקטע הזה אני חושב שהתקשורת צריכה להבין עד כמה תפקידה משמעותי [...] ברגע שאתם כותבים משהו, סדר היום של הפוליטיקאים משתנה. אם תכתבו על הטווח הארוך, ותשאלו את הפוליטיקאי איך הוא רואה את העתיד ומה הוא עושה כדי שיהיה טוב בעוד עשר שנים – הוא יתכונן לשאלה הזאת והצוות שלו יטפל בזה".