חוקרי רשות המסים פושטים על משרדי ההנהלה של קבוצת הכדורסל מכבי תל-אביב (צילום: רוני שוצר)

עניינים פוליטיים

רוחו של בן-דרור ימיני שורה היום על שער "מעריב". "רימו אותך, שיקרו לך", מצטטת הכותרת הראשית מתוך מכתב שכתב ד"ר דוד צנגן, "הרופא הבכיר שלחם ב'חומת מגן' וחשף את השקרים על ה'טבח' בג'נין", לשופט ריצ'רד גולדסטון. דו"ח גולדסטון מגיע גם לכותרת הראשית של "ישראל היום": "העימות: דו"ח גולדסטון באו"ם – בשבוע הבא". כותרת הגג קוראת: "שר הביטחון תוקף את השמאל: 'הם כמו ילד קטן שרוצה צעצוע; הם אומרים: שלום כאן ועכשיו'". בעמ' 5 מדווח שלמה צזנה על דו"ח אחר: "משרד החוץ הפיץ לכל השגרירים המוצבים בארץ דו"ח ובו פירוט הביקורת הפנימית שביצע צה"ל". באותו עמוד מצטטת לילך שובל דברים פומביים שאמר הרמטכ"ל גבי אשכנזי: "יש לתת מענה לדו"ח גולדסטון".

אשכנזי אמר את הדברים, הריקים מתוכן ממשי, במהלך ביקור בגרמניה. תמונתו של הרמטכ"ל בברלין, צופה על מסילת רכבת, מובאת בגדול על שער "ידיעות אחרונות" תחת הכותרת: "הרמטכ"ל בתחנת המוות". הציטוט הנבחר לכיתוב: "לעולם לא נפקיר את בטחוננו בידי זרים". בעמוד הדעות של "הארץ" כותב קנת רות, מנכ"ל Human Rights Watch, מאמר מתגונן מפני ההאשמות שהטיח בארגון מי שייסד אותו, רוברט ברנשטיין, במאמר ב"ניו-יורק טיימס", שהובא ב"הארץ" לפני שבוע ("מייסד Human Rights Watch תוקף את התמקדות הארגון בישראל: כלב השמירה של זכויות האדם הלך לאיבוד").

"ישראל היום" מדווח על תהליכים פנימיים ברשות: "ברשות הפלסטינית מכחישים הדיווח שאבו-מאזן מאיים להתפטר 'בגלל נתניהו'". ההפניה בשער היא לעמודים 5 ו-7, אולם דיווח נמצא רק בעמ' 5, ושם הכותרת היא דווקא "אבו-מאזן מאיים על ארה"ב: אתפטר מתפקידי" (ובגוף הידיעה: הכחשה אנונימית). כותרת על שער "הארץ" מראה כי האיומים הועילו במשהו: "קלינטון לאובמה: חייבים לחזק את אבו-מאזן".

דו"ח השכר (Take 2)

דו"ח השכר במגזר הציבורי ממשיך לעשות כותרות. בשבוע שעבר הוגש דו"ח עובדי משרדי הממשלה ועובדי ההוראה בשירות המדינה. אורן פרסיקו כתב אז בהרחבה על סיקורו. היום מוגש דו"ח על גופים ציבוריים (המתייחס לכ-700 גופים המחולקים לשבע קבוצות: רשויות מקומיות, חברות עירוניות, איגודי ערים, חברות ממשלתיות, תאגידים סטטוטוריים וגופים נתמכים), והעיתונים מאמצים אותו בחום.

ב"ידיעות אחרונות" מדובר בכותרת הראשית, "מהכיס שלנו", המפנה ל"רשימת 50 בעלי השכר הגבוה ביותר" במוסף הכלכלה. עוד על השער, דוגמאות מקריות של ארבעה מקבלי משכורת גבוהה: "נהג אוטובוס בחברת החשמל מרוויח כמו ראש הממשלה", "סדרן בנמל חיפה מביא הביתה פי שניים מחבר-כנסת" ועוד.

גם ב"דה-מרקר" הדו"ח מגיע לכותרת הראשית, שהיא ציטוט של מנכ"ל קופת-חולים מאוחדת, שמואל מועלם, שאמר: "77 אלף שקל בחודש זה שכר מוגזם?!". בכותרת המשנה מצוין כי מועלם הוא "השלישי בטבלת שיאני השכר במגזר הציבורי". עוד הוא מצוטט כאומר, "הצגת המשכורות בדו"ח היא פופוליסטית" ו"זה לא תורם לאווירה הטובה". הסיקור בכפולה הפותחת מגמתי ומציג עמדה ברורה. כותרת הידיעה המרכזית היא: "עובדי החברות הממשלתיות משתכרים פי שניים מהממוצע במשק". כותרת הגג מתריסה: "כאילו לא היה מיתון".

העמודים הבאים (עד עמ' 10) עמוסים בפרטים על משכורותיהם הגבוהות של עובדים במערכת הבריאות, רשות השידור, חברת החשמל, אגרגסקו ועוד ועוד, תחת הלוגו "חגיגות השכר במגזר הציבורי". כותרת טור הפרשנות של עורך "דה-מרקר" סמי פרץ היא "החיים היפים במגזר הציבורי". פרץ אינו חושף כמה משתכרים הוא, איתן אבריאל, גיא רולניק ושאר בכירי העיתון. אמנם הם אינם עובדים במגזר הציבורי, אבל היה מעניין לבחון בפרספקטיבה את תלונותיהם על השכר הגבוה של עובדים אחרים.

העיתונאים נהנים לבחוש במספרים הגבוהים, אבל אינם אוהבים להדגים פערים, מתים על שלהוב של קנאה וצרות עין, אבל אינם חושפים היכן הם ממוקמים על טבלת השכר, עורכים רשימות מכולת של מקבלי משכורת גבוהה, אבל אינם טורחים לסקר באותו פירוט את ההיגיון או אי-ההיגיון שבתפוקה ובתמורה של מקבלי המשכורות שהם מוקיעים. אם הייתי כותב באחד העיתונים ונדרש לנסח כותרת משנה למה שכתבתי לעיל, ייתכן שהיא היתה: עורכי עיתונים המקבלים משכורות שמנות מורים לעיתונאים המקבלים משכורות רעב להסית נגד מקבלי משכורות שמנות במגזרים אחרים. ברור שמדובר בכותרת פופוליסטית ולא מדויקת, בדיוק כמו הסיקור של דו"ח השכר בעיתונים היום.

ועוד ענייני כספים

"המבקר בודק פרשת החברות של ברק", נכתב על שער "ידיעות אחרונות". נראה שברק אינו עתיד לרדת בקרוב מסדר היום של העיתונים, ושהטיסה וההתארחות היקרות בפריז פתחו תיבות פנדורה שהתקשורת שכחה או התעלמה מקיומן. בכל אופן, קריאת העיתונאים הבכירים (נדמה לי שמוטי גילת ואחריו בן כספית היו החריפים ביותר) לחקירה של ברק באה כעת על סיפוקה. "אחרי המלון בפריז והעסקים של הרעיה, מבקר המדינה יחקור גם את החברות של הבנות", נכתב בכותרת הגג של הדיווח בעמ' 11 ב"ידיעות אחרונות". המלה "שוב" בכותרת "התנהלות ברק שוב מגיעה למבקר המדינה" מזכירה שחקירות אינן סוף פסוק בחיים הפוליטיים.

על שער "הארץ", מעל הקפל, מטפלים בחבר אחר במפלגת העבודה: "הלשכה המפוארת ששוכר השר אבישי ברוורמן עומדת ריקה". לפי עופר אדרת, הכתב המומחה של "הארץ" לענייני קפקאיות, "שר אחד בלי תיק חולש על שתי לשכות במגדל משרדים תל-אביבי, אחת מהן נטושה, כי לא גויסו לה עובדים". נו, גם זה חיסכון. הפתיח לכתבה הוא "שבועיים בלבד חלפו מאז חשף מבקר המדינה את מסע הבזבוזים הראוותני של שר הביטחון ויו"ר העבודה, אהוד ברק, בסלון האווירי בפריז".

ותזכורת פלילית

הכותרת הראשית של "הארץ" היא "משרד הבריאות יוזם חוק שיבטל את האישום של עובדיו בפרשת רמדיה"; "מנהלת שירות הבריאות הארצי וארבעה מפקחים עומדים לדין על חלקם בגרימת מותם של שני התינוקות שנפגעו מתחליף החלב לפני שש שנים. הממשלה תומכת בחוק השנוי במחלוקת" (יהונתן ליס). ביוני 2008 דיווח "ידיעות אחרונות" בכותרת הראשית על "חשש: מחסור במוצרי מזון" בשל "אפקט רמדיה". נופר סיני כתבה על "שביתה איטלקית" של פקחי המזון בנמלים בשל ההחלטה להגיש כתבי אישום נגד חמישה עובדי משרד הבריאות בקשר לפרשת רמדיה. אם כן, "אפקט רמדיה" עובד (וראו גם כאן).

פרשת פנאן (וב"ישראל היום: "מוני")

פרשת פנאן לא כובשת היום אף כותרת ראשית באף עיתון, אם כי היא מגיעה לשערי כל העיתונים.

"מעריב" מתגאה, על גבי השער, שבעקבות פניית העיתון הופסקה מעורבותו של איש רשות המסים יוסי גבע בחקירת מכבי תל-אביב, קרוב של הבעלים לשעבר, רענן כץ. המידע המעניין יותר נמצא בעמודים הפנימיים (אולם לא השתנה בעקבות מעורבות העיתון, ולכן לא זכה להפניה בשער): "חוקרי רשות המסים בודקים אם מכבי תל-אביב קיימה בפועל חוזים כפולים באמצעות 'קופה קטנה' שהחזיק המנהל לשעבר. המשמעות: אלפי דולרים הועברו לשחקנים במזומן, במעטפות, ללא דיווח למס-הכנסה".

ב"ישראל היום" מדווחים על השער בפמיליאריות כי "חוקרי המס יערכו חיפוש בביתו של מוני", וכי "אתמול נחקרו צביקה שרף ונדב הנפלד במשך שעות". כותרת הכפולה הפותחת היא "נגיע גם למזרחי ופדרמן" (הכותרת נתונה במרכאות, כציטוט של "גורם המקורב לחקירה"). עוד בידיעה: "החשד שנבדק הוא כי ייתכן שהעברות הכספים של פנאן נעשו דרך האגודה [מכבי תל-אביב] ובידיעתה – אולי גם לבנקים בחו"ל". ו"ברשויות המס מקווים כי גם אם העסק של פנאן נוהל כמו על-פי הפרסומים – במזומן ובאמצעות מעטפות – סכומי הכסף הגדולים תמיד משאירים עקבות".

עוד ב"ישראל היום": זאב קליין מראיין את יאיר רבינוביץ', שהיה במשך 18 שנה ראש הרשות לבקרה תקציבית בהתאחדות לכדורגל, שקובע כי "לפחות שתי קבוצות כדורגל בישראל – אולי יותר – נשלטות על-ידי משפחות בעולם התחתון". המשטרה, לפי רבינוביץ', אינה חוקרת תלונות בעניין משום ש"זה לא בסדר עדיפויות גבוה". מתי טוכפלד וגדעון אלון מדווחים על התגובה המאוחרת של שרת התרבות והספורט לימור לבנת (שחיכתה שתיגמר השבעה, כאילו מדובר בעניין אישי של מישהו), ועל הצעה של ח"כ איתן כבל להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בעניין. באותו עמוד כותב רון קופמן טור ובו הוא קובע כי ועדה כזו היא "בזבוז זמן", תהיה חסרת שיניים, וכי כבר הוכח כי ועדות כאלו אינן יעילות. עוד כותב קופמן כי רשות המסים תבדוק את העמלות המנופחות ששולמו במכבי לסוכני שחקנים, בחשד שחלק מהכסף חזר לגורמים בקבוצה.

קופמן מככב גם במדור הספורט של העיתון, כמי שחשף את "פרשת הפיצה" [פגישה של מוני פנאן, מנהל מכבי תל-אביב, עם השחקן המוביל של הקבוצה היריבה, ראדיסב צ'ורצ'יץ', לפני סדרת משחקים מכריעה] בתקופתו ב"הארץ". "אם היו מטפלים בפצע, לא היה צריך היום ניתוח", אומר לעיתון אפי בירנבוים, שמזכיר כי לא רק התקשורת, אלא בעיקר מערכת החוק וארגוני הספורט לא עשו די מאמץ לטפל בהיבטים פליליים של הספורט הישראלי.

הסיקור היומי של "הארץ" את הפרשה מזכיר את זה של "ישראל היום": כותרת על חקירתם הצפויה של מזרחי ופדרמן, וידיעה שבה מככב יאיר רבינוביץ'. אלא שב"הארץ" אין מדובר רק בציטוט קצר, כי אם בפירוט הטענות על מעורבות פלילית בכדורגל. יניב קובוביץ' ודוד מרואני כותבים על השיטה ומצטטים מפרוטוקולים של חקירות משטרתיות: עבריינים רוכשים מועדונים נידחים בעולם השלישי, כדי שיוכלו לרכוש "כרטיסי שחקן" (שאסורים באחזקה פרטית), כדי שיוכלו לתמרן באמצעותם תוצאות משחקים, וכך לגרוף הון בהימורים בלתי חוקיים ובטוטו.

ב"ידיעות אחרונות" מקדישים לפרשה את עמ' 9, תחת הכותרת "פשיטה על חשבונות הבנק של המשקיעים" (גד ליאור). המידע על חקירה צפויה של שמעון מזרחי לא נמצא על השער או בכותרות ומובלע באמצע הידיעה. בניגוד לטון בעיתונים האחרים, ב"ידיעות" מצוטט מנהל רשות המסים כאומר: "אני גם עדיין לא יודע אם אפשר יהיה להוכיח בפרשה הזאת ביצוע של עבירות על חוקי המס". גורם במשרד האוצר אומר לעיתון כי הפסדיו של פנאן נבעו מהשקעות כשרות למהדרין באג"ח שאיבד את ערכו כתוצאה מהמשבר הכלכלי. חלק מהכתבה מוקדש לתיאור האזכרה של פנאן ("על המצבה הונחה אבן קטנה בצורת לב ועליה הכיתוב: 'מוני, הלב הצהוב שלך עדיין פועם אצלנו'"), והתמונה המרכזית מראה את שרף ומזרחי משתתפים באזכרה.

השוני בסיקור הפרשה הזו בין "ידיעות" לעיתונים האחרים בולט במיוחד כשנזכרים בהאשמות החריפות שהצמיחה הפרשה כלפי התקשורת. כזכור, העיתונאים האשימו את עצמם (או את עמיתיהם) בכך שבמשך עשרות שנים טייחו פרשות ותקריות בספורט הישראלי שהיו כרוכות בהתנהלותה של מכבי תל-אביב. כתבי מכבי תל-אביב התנהלו כאוהדים, לא כעיתונאים, נטען. צריך לקוות שנטייתו הספורטיבית של מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון מוזס, הידוע כאוהד הקבוצה, לא תשפיע על הסיקור בעיתונו.

בחזרה לעבר

"הכי ניינטיז", מכריזה כותרת על שער "דה-מרקר" המפנה לידיעה בדבר המיקום הגבוה של חברות אינטרנט וטכנולוגיה ברשימת החברות הגדולות בארה"ב ("אפל – החברה הרביעית בארה"ב. אמזון – בשיא כל הזמנים). כותרת המשנה מסתיימת בהצהרה: "אווירת 1999 בשווקים".

לא רק בשווקים, גם ב"הארץ – דה-מרקר" מורגשת אווירת 1999. כתבת השער של "גלריה" עוסקת בשינוי הרגלי הצפייה בטלוויזיה על-ידי "האינטרנט וטכנולוגיות השידור החדשות". "חמש הרשתות הגדולות [בארה"ב]", כותבת רותה קופפר, "סי.בי.אס, אן.בי.סי, פוקס, אי.בי.סי וסי.דבליו הגיעו בשנה הקודמת לשפל של צפייה שלא ידעו בכל שנות קיומן. זה היה שיא של תהליך שגורמיו רבים וידועים".

גם טור האורח של איש הפרסום דורון טל (יו"ר משותף בסאצ'י-אינטראקטיב וחבר הנהלה בקבוצת פובליסיס ישראל) במדור הפרסום של "דה-מרקר", עוסק בתהליך ידוע ומדיף ניחוח 1999. "ויראלי הוא הקריאטיבי החדש", מכריזה הכותרת וטל מתוודה: "בשנים האחרונות שומעים אנשי הקריאייטיב של עולם הדיגיטל יותר ויותר את המשפט 'בואו נעשה סרט ויראלי'. לאחר ששמעתי את המשפט הזה עשרות פעמים, החלטתי לנסות להבין מה המשמעות שלו". אני מקווה בשביל טל שאף אחד לא תירגם את המאמר לעיניו של מוריס לוי, הבעלים של חברת הפרסום פובליסיס (שנתן ביום שישי ראיון מגלומני ל"דה-מרקר" והודה בגאווה בעובדה המצמררת שבגיל 67 אין לו חיים מחוץ לעבודה, וכי הוא צמוד לבלקברי וללפטופ גם בחופשות).

ענייני תקשורת

רז שכניק מדווח ב"ממון" כי פרסום המכרז על ערוץ 10 נדחה שוב, בתמיכת שר התקשורת.

הידיעה של קלמן ליבסקינד ב"מעריב" על המקורב לרענן כץ בצוות החקירה של רשות המסים מסתיימת בציטוט של כץ, שהתייחס לסכסוכים הקשים בינו ובין הבעלים האחרים של מכבי תל-אביב, שהובילו בתורם למכירת חלקו בבעלות: "התקשורת אשמה בכל הבלגן".

ב"ישראל היום" אומר המאמן אפי בירנבוים לאלי סהר ואבי סגל, בתשובה לשאלה על אשמת התקשורת בטיוח פרשת פנאן: "כמו שעיתון 'הארץ' העלה את זה אז בכזו עוצמה, ככה הפרשה נעלמה [פרשת הפיצה]. אף אחד לא עושה תחקירי עומק. צריך לחקור דברים עד הסוף. מצד שני, אי-אפשר להפיל הכל על התקשורת".

ב"ישראל היום" מצטטים את דליה רבין, בתם של יצחק ולאה רבין, שכינתה את פרסומם של מכתבים שכתבה אמה בעיתון "הארץ" "נמוך וצהוב", ואמרה: "עיתון 'הארץ' יכול להתבייש בזה. אם זה מה שהם בחרו לעשות בשבוע שבו מציינים את הרצח, אז צריך להסיק את המסקנות". תוכן המכתבים כלל דברי נאצה על ראש הממשלה בנימין נתניהו.