ארבעת העיתונים היומיים מחלקים היום את תשומת לבם בין מה שקרה ומה שיקרה: הודעת הפרישה של ראש הממשלה אהוד אולמרט, והמגעים הפוליטיים סביב הרכבת הממשלה.

מתקיימים מגעים

"פרס יודיע – מנדט ללבני למרות שאין לה רוב", זועקת הכותרת של "ישראל היום". רק 38 ח"כים – ממרצ, קדימה והגמלאים – "המליצו" לנשיא על ציפי לבני כמי שתרכיב את הממשלה הבאה. גם ברק רצה להיות מומלץ, ובידיעה חדשותית בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" הוא זוכה בשל כך לכותרת שלילית: "ברק: מצדי תשנו את החוק". הידיעה עוסקת בדרישתו של ברק מחברי מפלגתו להמליץ לנשיא עליו, ולא על לבני, אף שאינו חבר-כנסת. איתמר אייכנר וצביקה ברוט מציגים בפתח הידיעה את ברק כאדם כוחני הרוצה לכופף חוקים, אף שבסוף הידיעה מתברר כי תקדים כזה כבר היה:  ברק איפשר חריגה כזו לבנימין נתניהו.

בניגוד ל"ישראל היום", "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" מפרגנים ללבני. ב"הארץ" לבני היא זו ש"מבטיחה לברק 'שותפות אמיתית'", כמאמר הכותרת הראשית, ואילו אהוד ברק הוא זה ש"מערים קשיים בדרך לממשלה חדשה". ב"ידיעות אחרונות" הסיקור החדשותי אופטימי לגבי סיכוייה של לבני להרכיב ממשלה, והפרשנים שוחטים את ברק: "מה אפשר להגיד על התנהגותו של יו"ר העבודה שעוד לא נאמר", כותבת סימה קדמון, "מי יכול להסביר את מעשיו של האיש שטילטל את המדינה, הביא להתפטרותו של ראש הממשלה, והיום הופך את פניו לכל מה שהתחייב לו". מרדכי גילת ב"ישראל היום" בוטה אף יותר (נו, מה), ומכנה את ברק "בונפרטה" ש"מזלזל" ו"לא סופר" את לבני.

לא רק ברק ולבני הם גיבורי הסיפור. בעמ' 31 ב"ישראל היום" מופיע טור שכותרתו היא "הכרעה: ביבי או ציפי". תנחשו מהי הכרעתו של הטור המתפרסם ב"ישראל היום" (שכתב רון בריימן). בעמ' 31 מתפרסם טור מאזן. הטור, שכתב גונן גינת, מוכתר בכותרת "ראש מפלגת קדימה: מה שווה הניסיון של לבני". עוד ניחוש: האם הטור קובע כי הניסיון של לבני שווה, או שלא?

בכותרת ידיעה של מרב דוד ב"מעריב" נכתב כי בפגישה שקיים אתמול ברק עם לבני (אחרי שדחה אותה בלכי ושובי) הוא "דרש התחייבות לשנתיים", כלומר, שלבני לא תפרק את הממשלה אחרי כמה חודשים ותלך לבחירות.

בשולי הדברים, העיתונים מדווחים על אי-סדרים נוספים שהתגלו בקלפיות הבחירות של קדימה, ועל עתירה של פעילים ממחנה מופז לחקור בעניין.

פורש

בתום 990 ימי כהונה הודיע אתמול אולמרט על התפטרותו. הודעת הפרישה של ראש הממשלה היא הזדמנות לפרשנים ולכתבים לנסות לזקק תיאור תמציתי של תקופת כהונתו. בעוד ש"מעריב" מקדיש בצורה הבולטת ביותר את השער שלו להתפטרות, הרי שהסיקור בעמודים הפנימיים מצטמצם לכפולה הפותחת. מיה בנגל מציעה רשימת מלאי מכנית קצרה: "מלחמה כושלת אחת, שולשה חיילים חטופים, מבצע צבאי מוצלח וסודי בסוריה, שתי חקירות מרכזיות – טלנסקי ו'אולמרטורס', שני מגעים מדיניים – סוריה והפלסטינים – ללא סיכומים, כישרון פוליטי יוצא דופן ושתי שורות לקוניות במכתב התפטרות". באותה כפולה כותב בני רגב, אחיו של החלל אלדד רגב, "ראש הממשלה אהוד אולמרט נכשל זה כשנתיים וחצי להשיב את גלעד שליט לישראל".

"ידיעות אחרונות" מגייס כמה פרשנים שיעסקו בנושא: סימה קדמון כותבת על ראש ממשלה שמתוסכל מכך ש"בנסיבות אומללות נאלץ אתמול להתפטר מתפקידו", כאילו פרישתו של אולמרט אירעה מכוח איזה איתן טבע בלתי נשלט, ולא כתוצאה ממעשיו שלו עצמו. בעמ' 4 מספקים איתמר אייכנר ודני אדינו-אבבה רשימה משלהם, קצרה עוד יותר: "מלחמה כואבת, אינספור חקירות פליליות, חייל חטוף בעזה – זה מה שנשאר אחרי לכתו". איתן הבר כותב על אולמרט ש"לא היה המושחת ביותר" וגם לא הכושל ביותר מבחינה בטחונית, וכי לא הוא זה שהיה שונה, אלא הכללים הם אלה שהשתנו. ההגדרה שלו לראש הממשלה היא "שטחיות מבריקה".

"הארץ" נפרד מאולמרט במאמר המערכת, שהפניה אליו מופיעה גם על השער. מספיק להביא את השורה הפותחת: "ממשלות רבות ידעה מדינת ישראל ב-60 שנותיה, אך ספק אם היתה ממשלה גרועה כזו של אהוד אולמרט". המאמר ממשיך ומונה את כשלונותיו של אולמרט בכל תחום שהיה אחראי עליו. בעמ' 2, במאמר שגם אליו יש הפניה בהשער, כותב יוסי שריד באמפתיה על אולמרט: "קורבן של עצמו, ראשיתו חרצה את אחריתו". שריד אינו מכוון לשותפות הפוליטית בין השניים בראשית דרכם הפוליטית, אלא לעובדה שאולמרט לא ויתר מעולם על שאיפותיו הפרטיות, העסקיות, לצד פעילותו הציבורית.

אף שנפרד מאולמרט כבר אתמול (ולמעשה כבר ב-30 ביולי 2007, עת יצא גליונו הראשון), מקדיש "ישראל היום" מקום נכבד לנושא: "איש ברוך כשרונות זה, שכשל, הכפיש את יריביו על ימין ועל שמאל, אבל גם ספג חבטות קשות ועמד בהן בחוסן רב", כותב דן מרגלית על אולמרט, בטור הכי רגוע שכתב עליו מאז הפך ל"מי שהיה חבר".

"ידיעות אחרונות" מזכיר עוד פן מעניין בפרישה של אולמרט: מה יקרה עם עוזריו הנאמנים. מדובר באנשים שמלווים את אולמרט שנים ארוכות, וכמה מהם עשו את רוב הקריירה שלהם כעוזריו. על רקע החשדות בדבר שחיתות בסביבתו של אולמרט, מעניין יהיה לראות כעת אם הם ניחנים בכישורים אחרים מלבד נאמנות.

העיתונאים בעננים

"הבורסה בעננים" היא כותרת הגג על שער "ישראל היום" היום. ב"מעריב" זהו הסטריפ התחתון שקורא: "זינוק היסטורי – בעקבות וול-סטריט: הבורסה בתל-אביב שוברת שיאים". אפילו "הארץ" יוצא מגדרו עם "יום היסטורי" בבורסה. ב"ידיעות אחרונות" ההתייחסות על השער להתפתחויות האחרונות במשבר הכלכלי – הודעה של ממשלת ארה"ב על תמיכה בגובה מאות מיליארדים במוסדות פיננסיים כושלים (ועוד) – היא הפניה למוסף ממון הממליץ "מה לעשות עם קופות הגמל". כותרת המשנה של הידיעה של אמיר כידן ואביב לוי ב"מעריב" קובעת כי "המדדים עלו בשיעור הגבוה ביותר אי-פעם בבורסה בישראל". ב"הארץ" זהו רק "אחד הימים הטובים".

הדר חורש כותב ב"מעריב": "מה שגרם בחודשים האחרונים לנפילות השערים המסחררות בבורסות הוא המחסור במידע וחוסר היכולת לאמוד את המשבר". אם תרצו, זהו המשפט המסכם את דמותה ופועלה של העיתונות הכלכלית החדשה.

חדשות חוץ

כותרת בעמ' 21 ב"ישראל היום": בלגיה על סף פיצול.