עכו, מרץ 2009 (צילום: משה שי)
ובינתיים, בעכו
הכתבה הראשונה במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" עוסקת בעולם התחתון של עכו. "20 תחנות סמים פעילות. כנופיות של בני 13 עם נשקים חמים. העיר העתיקה בעכו מושכת לא רק תיירים, אלא גם צרכני סמים מרחבי הארץ. התושבים מחפשים דרכי מילוט. 'אנחנו רוצים לשלוח את הילדים לבית-הספר בלי פחד, אבל זה בלתי אפשרי'", נכתב בכותרת המשנה.
רויטל בלומנפלד מראיינת תושבים במקום ומביאה את טענותיהם על אוזלת ידן של המשטרה ושל העירייה. למשל, לפי בלומנפלד, עבריינים מתקינים מצלמות אבטחה בשטחים ציבוריים הסמוכים לבתים שבהם נמכרים סמים, כדי שיוכלו "להזהיר מפני מבקרים לא רצויים. לדברי התושבים, המשטרה יודעת על קיום המצלמות אבל שותקת, וכמותה העירייה".
יותר חרדים מהחרדים
מאמר המערכת של "הארץ", שמוקדש היום בכלל למינוי מפכ"ל חדש, מסתיים בהערה ארסית נגד החרדים: הממשלה צריכה להכריע אם שלום האזרחים כולם חשוב לה, או רק צרכיו של מגזר מסוים. בקריקטורה הצמודה, של עמוס בידרמן, נראה נתניהו כשהוא מבצע להטוט קסמים מזויף: מנסר חרדי לשניים. "איך אומרים חילוני ביידיש? פראייר", פותחנחמיה שטרסלר את טורו באותו עמוד. המשך הטור טובל גם הוא ברוח של ניסור חרדים.
חבל שאלו הפנים המכוערות שבוחר "הארץ" להבליט, במיוחד משום שהוא מציע, לצד ההשתלחויות הטיפשיות וסרות הטעם, את הסיקור הטוב ביותר של הסוגיה החרדית (בדגש על הפן הכלכלי שלה, כמו שקורה כיום עם נושאים רבים בעיתונות, שהחלק הכלכלי שלה הוא החזק והמתוחכם ביותר) - החל בטורים מאירי עיניים כמו זה של מרב מיכאלי היום במדור הדעות ("שנים של מלחמות האגו והאתוס בין הממסדים הרבניים והממסדים החילוניים מאפשרות רק שתי אופציות: למות בעד ארצנו או להמית עצמו באוהלה של תורה. בעניין זה הם משתפים פעולה") וכלה בסיקור ב"דה-מרקר", שמספק את התמונה הרחבה ביותר, כזו שיש בה גוונים והיא אינה צבועה רק בשחור מונוטוני.
גם היום ממשיכים העיתונים לטפל בחוק האברכים, או כל שם אחר שניתן לו על-ידי הקופירייטרים בממשלה או במערכות העיתונים. הסיקור היום עומד בסימן תגובת "החרדים": "אנחנו חרדים מדי, שונאים אותנו", מצטטת כותרת על שער "ידיעות אחרונות" את השר אריאל אטיאס מש"ס "בביקורת חסרת תקדים" (החרדי הטוב); "ישי: די להסתה נגד החרדים", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום" (החרדי הרע).
מנחם גשייד מציע בטור ב"ידיעות אחרונות" טריק ידוע, שניסינו גם כאן לא אחת כלפי דיווחים תקשורתיים: להחליף את המלים "חרדים" ב"ערבים" ולקרוא כך מחדש כמה מהטורים והידיעות שנכתבים על החרדים בעיתונים (גשייד מציע לנסות זאת על הצהרות של חברי הממשלה). הצמרמורת - למי ששנאה ותיעוב לציבור שלם עושים לו צמרמורת - מובטחת (אגב, מי שאוהב להצטמרר, שיצרוך קצת תקשורת חרדית. בלי הפילטרים הליברליים של העיתונות הכללית, השנאה שם עולה על גדותיה).
אם כן, הפרק הנוכחי של הסיקור הושלם: אתמול תקפו העיתונים את החרדים על היותם פרזיטים שמוצצים כסף מהמדינה ואת ממשלת ישראל שמסייעת להם בכך, והיום נותנים פתחון פה מסוים לאותם חרדים - שיתקפו חזרה או יכו על חטא. זוהי לא זכות התגובה, זהו המשך ישיר לשיסוי. בכך הושלם הפרק הנוכחי של הסיקור, נסגר מעגל הרדידות והיצרים.
צריך לומר: העיתונים, שזה היום השני שהם מאשימים את נתניהו בספין, נפלו כמעט כולם קורבן לספין הזה. חוץ מ"דה-מרקר", כל העיתונים דשו שוב ושוב, עוד ועוד, בסעיף הבטחת ההכנסה לאברכים, בעוד שזה רק חלק קטן מאוד (כ-130 מיליון שקל) מהתקציב המועבר לישיבות (כ-2 מיליארד שקל). האם כל הכתבים והעורכים המחוכמים, שיצרו עוד ועוד אינפוגרפיקות מתוחכמות, לא שאלו את עצמם כיצד יכול אדם להתקיים מהסכומים המגוחכים של 1,000 שקל או כמה מאות שקלים לחודש, שתמורתם הוא צריך להתחייב שלא לעבוד כלל, לא להחזיק מכונית, ושגם אשתו לא תכניס כמעט כסף?
רמת הדיון בעיתונים הכלכליים אמנם עולה עשרת מונים על ההתלהמות חסרת השכל של העיתונים הכלליים, אבל גם הם מעדיפים, מסיבות של קוצר זמן, יד או מקום, להתייחס לפעמים לסוגיה החרדית דרך החור של גרוש שמזמן יצא מהמחזור; לתפוס את הנושא הספציפי והמצומצם שעולה במקרה על הפרק ולדון בו במנותק מהסוגיה בכללותה, על כל היבטיה - למשל מנגנון התרומות הענק שמחיה את עולם הישיבות (או הבטלנים, תלוי את מי שואלים), למשל הממדים העצומים של כלכלתה השחורה, ובעיקר הבדלי המנטליות, האמונות והדעות, ולא רק בנושאי דת ואמונה.
פולארד היום
"נתניהו שוקל: לבקש חנינה לפולארד", מכריזה הכותרת הראשית של "מעריב". אין בכך יוצא דופן, משום ש"מעריב" מוביל בשבועות האחרונים קמפיין לשחרורו של המרגל היהודי, אלא שהיום מצטרף אליו גם העיתון המתחרה, "ישראל היום", עם הכותרת הראשית "אשקול פנייה פומבית לשחרור פולארד", הנתונה במרכאות.
מדוע הצטרף עכשיו "ישראל היום" לקמפיין של "מעריב"? ראשית, מי קבע שמדובר בקמפיין של "מעריב"? הנוהג שלפיו עיתונים מחרימים נושאים שעיתונים אחרים מזוהים עימם - פסול. שנית, מדובר באייטם חדשותי ראוי (אמנם, כבר מהכותרות עולה התחושה כי מדובר בדיבורים ריקים: "בפגישה עם השדולה לשחרורו של המרגל הישראלי אמר נתניהו כי פנה בעבר כמה פעמים לנשיא אובמה ולשרת החוץ קלינטון", נכתב בכותרת המשנה של "ישראל היום". אז מה החידוש? שהקריאה תהיה פומבית, וגם זה "אולי"). שלישית, צריך בכל זאת להתחמק מהנושא הלא נעים של נתניהו והחרדים.
חוץ מזה, מעניין להבחין בהבדל בין שתי הכותרות: בעוד שב"מעריב" נתניהו הוא אובייקט במציאות שהעיתון מסקר, ב"ישראל היום" הוא סובייקט המדבר מבעד לפיו של העיתון. בכלל, ל"ישראל היום" יש נטייה ידועה לייצר כותרות שהן ציטוטים (גם כשלא מדובר כלל בציטוט). מעניין לבחון פעם לעומק את הנטייה הזו.
ארץ ישראל היא אמריקה שלי
"אחרי שנדרשה להתמודד עם נזקי שריפות וקריסת מבנים בחופי הים התיכון, אמורה הממשלה להחליט בקרוב על דרך ההתמודדות עם קטסטרופה נוספת שיצרו מעללי האדם וכוחות הטבע", כותב צפריר רינת במדור הדעות של "הארץ" על החיפושים אחר "פתרון שימנע את הצפת בתי-המלון בדרום ים המלח כתוצאה מעליית המפלס של מי בריכה המשמשת את מפעלי ים המלח".
העיתונים הכלכליים כבר טיפלו בנושא הזה לא מעט, כשבתקופה האחרונה הראשונים, למיטב זכרוני, היו "כלכליסט" בראיון עם מנכ"ל החברה-לישראל ניר גלעד, שהציף את בעיית ההצפה כדי לדחוק מסדר היום את התביעה להעלות את התמלוגים, הנמוכים באופן שערורייתי, של מפעלי ים המלח. גלעד טען כי הממון שכרוך בבעיית ההצפה מגמד את זה שתקבל המדינה מתמלוגים.
אמנם כשבכלכלונים הציגו את החלופות השונות, הנטייה בדיווחים היתה, בדרך כלל, להעדיף את השיקול הכספי. רינת מצטרף היום לקולות המעדיפים להדגיש שיקולים אחרים: "משרד האוצר הודיע על תמיכתו בחלופה של העתקת בתי-מלון לנקודה מרוחקת יותר מהבריכה המאיימת. כנראה בשל שיקולי עלות, חלופה זאת הועדפה על איסוף המלח (קציר), שהמדינה היתה אמורה לממן ביחד עם המפעלים. העתקת בתי-המלון תמיט חורבן על תעשיית התיירות, שתמצא עצמה פועלת בתוך אתר בנייה. היא תחריב את הנוף כתוצאה מכריית כמויות אדירות של עפר, שיידרשו כדי להמשיך להגביה את הסוללות. ממילא צעד זה לא יפתור את הצורך לבצע קציר מלח בתוך קצת יותר מעשור, מאחר שאי-אפשר להגביה את הסוללות ללא הגבלה".
"מפעלי ים המלח פועלים באמצעות זיכיון (עד שנת 2030), המאפשר להם חופש פעולה נרחב בים המלח ובסביבתו", כותב רינת. "יש להם השפעה מכרעת על האזור והם דוחפים לפתרונות שיאפשרו להם להמשיך לנהל את השטח על-פי הבנתם, בעלויות מעטות ככל האפשר. יש לשנות מצב זה ולשלב את המפעלים במציאות התעשייתית של ימינו, שבה גורמי התעשייה אחראיים על תהליכי הייצור ועל תוצאותיהם. המלח המצטבר הוא תוצר לוואי של תהליך איסוף חומרי הגלם ועל המפעלים לטפל בו, לשלם את שנדרש ולמנוע הצפה של בתי-המלון".
ימין וימין קיצוני
"נגד ההפגנה" ו"בעד ההפגנה", נכתב ליד תמצית מטורים של רותי סיני ובן-דרור ימיני על שער "מעריב". ההפגנה היא הפגנה של תושבים מדרום תל-אביב: "בצל עלייה באלימות נגד פליטים: תושבי דרום תל-אביב יפגינו היום בדרישה להרחיק אותם משכונותיהם", נכתב בכותרת המשנה. הכותרת הראשית היא "ישראלים נגד הזרים".
לפי סיני, "השילוב הנפיץ של זרים עניים בתוך שכונות מצוקה מלובה בחודשים האחרונים על-ידי ארגוני ימין קיצוני שמוסיפים למאבק נימות של שנאת זרים ולאומנות". לפי בן דרור ימיני, גם לתושבי דרום תל-אביב יש זכויות, וכדאי שהזרים לא יעזרו לעצמם "על חשבוננו".
עוד כמה ידיעות
שלוש ידיעות קצרצרות בטור צד בעמ' 20 של "מעריב": "קהיר טוענת: עצרנו סוכן מוסד"; "עכשיו זה סופי: לא תוקם ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת אסון השריפה בכרמל"; "רצח התיירת: האף.בי.איי חוקר". ידיעה קצרצרה בתחתית עמ' 7 של "ידיעות אחרונות" מדווחת כי "7 פצמ"רים נורו מעזה". אחת משתי הידיעות בעמ' 14 ב"ישראל היום" היא על הפגנה בבת-ים: "לא רוצים כאן ערבים". הכותרת הראשית של "הארץ" היא "חשש בישראל: עשר מדינות באירופה עומדות לשדרג את היחסים עם הרשות".
אבי כהן נפצע בתאונת דרכים
אבי כהן, כדורגלן עבר, נפצע אתמול קשה בתאונת דרכים, והידיעות על כך מקבלות מקום בולט ומודגש. כותרות גדולות על שערי כל הטבלואידים (רצועה צרה על שער "הארץ") וכותרת ראשית ב"ידיעות אחרונות": "נאבק על חייו" (הכותרת ב"מעריב": "נלחם על חייו"). "ידיעות אחרונות" גם מקדיש לכהן את הכפולה הפותחת של העיתון (לבד מהדיווח במדור הספורט), כולל הטור "האיש שכולנו רצינו להיות" (רז שכניק). גם הכפולה הפותחת של "ישראל היום" מוקדשת לכהן.
מעולם לא שמעתי את שמעו של אבי כהן. מעניין כמה אנשים כמוני יש היום במדינת ישראל, שמקבלים דיווח נרחב כל-כך על גיבור תרבות ("אגדה", נכתב עליו לפחות בשני עיתונים, "נגע באלוהים", נכתב ב"מעריב") שמעולם לא שמעו עליו. אכן, טוב שיש עיתונות בועטת במדינת ישראל.
ענייני תקשורת
כל העיתונים מדווחים בהבלטה על פרישתה של מיקי חיימוביץ' מהגשת מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10. היקף הסיקור גדול כמעט כמו זה של תאונת הדרכים של קפטן נבחרת הכדורגל לשעבר. הנה סיבה נוספת לאחל לחיימוביץ' שלעולם לא תקרה לה תאונה.
בן כספית כותב בשער "מעריב" על "מס האיוולת", ההחלטה לבטל את הטבות המס הניתנות לכתבים זרים בישראל. הכסף שייכנס כתוצאה מכך לאוצר המדינה: כמה מאות אלפי שקלים עד מיליון שקל.
"בשבוע שעבר, ימים ספורים לפני ההכרזה על המועמדויות לפרסי גלובוס הזהב לקולנוע ולטלוויזיה, התקיים פאנל שנתי של יוצרי סדרות בהוליווד. פיטר טולאן, יוצר סדרת הדרמה עטורת השבחים 'הצילו', כינה שם את תא הכתבים הזרים בהוליווד 'סתם קבוצה של זונות מארצות אחרות'", מדווחת רותה קופפר בכתבת השער של מוסף "גלריה" של "הארץ". "עוד אמר טולאן כי 'אפשר לקנות אותם [...] הם סתם תירוץ לצאת עם אנשים שלא יודעים אנגלית ולזכות בפרס עלוב'. לסיכום אמר כי גלובוס הזהב 'לא שווה כלום ושיזדיינו כל הפרסים'". בהמשך מחמיא טולאן למבקרי הטלוויזיה.
"אף אחד מהמשפחה שלי לא התפרסם מרכילות", אומרת דניאלה פיק, בתו של צביקה פיק, בראיון במוסף "24 שעות".