איך אומרים התפעמות באנגלית
"אין הכרח להיות אמריקאי כדי להתפעם מהרגע, בצהרי היום לפי שעון וושינגטון: מעמד השבעתו של ברק אובמה לנשיאות", נכתב היום בפתח מאמר המערכת של "הארץ". העיתונים כולם מהנהנים בכן נמרץ לקביעה זו, ומתפעמים מהרגע.
"הנשיא אובאמה", קוראת הכותרת הראשית של "ישראל היום" (שנדמה שהיא גדלה מיום ליום), והטור המודפס על השער מוכתר בכותרת "המלך אובאמה הראשון". גם הידיעה המוקדשת למלחמה שזה עתה הסתיימה נקשרת באובמה: "מתנת ישראל: יציאה לפני ההשבעה". "ישראל היום" הוא היחיד שעורכיו חושבים שהפיגוע בגדה מצדיק כותרת על השער, גם אם הוא הסתיים "רק" בפציעה.
"היום מתחיל עידן אובמה", קוראת כותרת הגג על שער "ידיעות אחרונות", שמתפעם מהרגע עד כדי כך שאת הכותרת הראשית הוא מציע היום לקוראים בשפה האנגלית: "Good Luck". החמישית התחתונה של השער מוקדשת לעניינים אחרים. חציה הוא הפניה לידיעה של יובל קרני תחת הכותרת "סערה בליכוד: הח"כים נעלמו משלטי החוצות". המלחמה שזה עתה הסתיימה נדחקת לקרן זווית של סטריפ צר וקטן בתחתית העמוד המכיל את הכותרת "מדריך הפיצוי לעסקים בדרום" ולהפניה גדולה יותר המבשרת על שובו להכרה של קצין צה"ל שנפצע ("הנשוי הטרי שנפצע אנושות חוזר לחיים").
"מעריב" מתפעם עוד יותר מ"ידיעות אחרונות": מלבד רצועה בתחתית השער המוקדשת לנושא משיק ("היום: הסיכוי האחרון של פולארד לקבל חנינה מבוש") והפניה ליד הלוגו למוסף "סגנון בית" ("עיצוב, משפחה ומה שביניהם"), מוקדש השער כולו להשבעה. דמותו של הנשיא השחור הראשון נמתחת לאורך הדף, כשעל כתפו נשען ציטוטו המפורסם של לוחם חירות האדם מרטין לותר קינג, ואילו ידו מרחפת מעל לכותרת הראשית של העיתון: "עושה היסטוריה". כותרת המשנה מתחילה במלים "החלום התגשם", כהכרעה מניה וביה של ההתלבטות "האם זה טוב ליהודים", או כהתעלמות גורפת ממנה.
הציטוט המרחף שאינו מפנה לשום מקום אחר ב"מעריב", יחד עם ריחוף היד המכסה את הכותרת (חלקה העליון של האות ו'), מלמדים כי זהו גיליון מיוחד ויוצא דופן, ייתכן שברוח מה שנכתב אתמול ב"דה-מרקר" על לקחיהם של העיתונים האמריקאיים מיום הבחירות שם, אז נוצרה דרישה גדולה לגליונות העיתונים, שנמכרו במחיר מופרז באתרי מכירות באינטרנט. כעת מתכוננים העיתונים להרוויח את הכסף הזה ישירות. אולי מישהו במחלקת "מעריב-אקטיב" (כלומר Active) למד את הלקח הזה.
העיתון היחיד שאינו מתפעם באופן משכר מהשבעתו של הנשיא האמריקאי הוא דווקא "הארץ", שמקדיש רק חלק קטן יחסית מהשער להשבעה ומפנה מקום לשלל הפניות אחרות בגג ("מיהו שדרן החדשות האמין ביותר?", "אובונטו, מערכת הפעלה לכל פועל" ועוד) ולהפניה במרכז השער לידיעה על סיכום הקרבות בעזה.
בחלקו העליון של עמוד השער מודפס ב"הארץ" מאמר של הסופר דויד גרוסמן, הבוחן במבט ביקורתי את המלחמה בעזה שזה עתה הסתיימה, את הישראלים, מנהיגיהם והדרך שבה הם מתנהלים באזור (אמנם "אין לפטור את הפלסטינים מאחריות"), וקורא להידברות במקום לאלימות ("לדבר עם הפלסטינים, זו צריכה להיות המסקנה העיקרית מסיבוב הדמים האחרון").
ומה עם השמלה
מלבד ההתפעמות, מה כותבים היום העיתונים על הנשיא האמריקאי החדש ברק אובמה? "עוזרים שעבדו איתו מאז מינויו לסנטור אומרים כי דעותיו לא השתנו במידה שטוענים אחדים מהפרשנים ומתומכיו הליברלים [...] מאז הבחירות הוא אולי פחות אידיאולוגי ושם דגש רב יותר על היבטים פרגמטיים [...] אלה שחושבים כי נסחף ימינה אינם מקשיבים לדברים שאמר במסע הבחירות על איראן, פקיסטאן וחמאס", כותב דייוויד זינגר במאמר ב"ניו-יורק טיימס", שמובא ב"הארץ". מאמר של פיי פיור מה"לוס אנג'לס טיימס", שמובא ב"מעריב", מונה את התחנות שאובמה יעבור בהן במהלך טקס ההשבעה ואת הקשר ביניהן למאבק על זכויות השחורים.
"ההתייחסות אל אובמה אינה כאל מנהיג פוליטי", כותב היום נחמיה שטרסלר במדור הדעות של "הארץ", "אלא כאל אב גדול (למרות גילו הצעיר) שבא לרפא את כל חוליי החברה. כל ההתייחסות אליו בנויה על רגש ואהבה". "כן, אנחנו יכולים. להתרגש", כותבת יונית לוי, שגויסה היום לכתוב על ההשבעה ב"הארץ". ג'סי ג'קסון מפרסם טור ב"הארץ" וב"מעריב" במקביל (אמנם ב"מעריב" זהו טור "מיוחד ל'מעריב'"). "ספק אם הנשיא הנכנס, שיתמודד עם נטל אתגרים עצום, יוכל להפנות את המשאבים הדרושים לטיפול בבעיות העומק הממשיכות לרדוף את השחורים", כותבת יעל שטרנהל ב"הארץ", ומזכירה כי לא רק כאן נדחקים עניינים בוערים מפני בעיות חירום למיניהן.
"אובמה הוא מגשר על פני עולמות, ולא שייך לגמרי אף לא לאחד מהם", כותב עפר שלח במדור הדעות של "מעריב". "השאלה שמעסיקה את אמריקה", קובעת כותרת הגג במסגרת בעמוד הפותח של "ידיעות אחרונות", היא "איזו שמלה תלבש מישל" (אורלי אזולאי). כותרת המשנה של הידיעה הראשית: "המיתון? המלחמה בעיראק? אמריקה מדחיקה ומתמקדת היום רק בדבר אחד: אובמה" (והשמלה של מישל).
שחור ולבן
בשנים האחרונות לא רווה בוש נחת מהתקשורת העולמית, אם כי זו הישראלית היתה דווקא, יחסית, מהמפרגנות. "לא יהיה קל לתקן את הנזקים שבוש השאיר מאחור, אך חשוב לזכור שכשלונו העיקרי היה בכך שתפס את העולם במונחים של שחור ולבן", נכתב במאמר המערכת של ה"וושינגטון פוסט" שמובא היום ב"מעריב". מאמר המערכת של "הארץ" סלחני הרבה יותר, אפילו חיובי עד מאוד באופן מפתיע: "שגיאותיו של בוש, בעדיפויות ובהתנהלות, מתגמדות לעומת הבנתו לאחר 11 בסמפטמבר 2001 כי האסלאם הקנאי אסר על המערב מלחמת חורמה, אותה צריכים המותקפים להעתיק אל שטח האויב" (רגע, אבל על שער "הארץ" נכתב באופן מובלט שצריך דווקא לדבר עם ארגון הטרור הקיצוני חמאס, ולא לנהל איתו מלחמת חורמה).
ב"מעריב" מתייחסים לכך שבוש עדיין נשיא בפועל: ידיעה לא חתומה של "כתב מעריב" מודיעה על מאמצים של הרגע האחרון לשחרר את ג'ונתן פולארד מהכלא האמריקאי.
מלחמה. סוף
צה"ל ישלים היום, כך לפי העיתונים, את יציאתו מעזה, וייערך על הגבול. "ישראל איימה ב'תגובה בלתי מידתית' אם יחודש ירי הרקטות", נכתב בכותרת המשנה של הידיעה של עמוס הראל בעמ' 2 של "הארץ". מה באשר למהלכים מדיניים? לפי ברק רביד ב"הארץ", "המשבר ביחסים בין טורקיה לישראל [...] הולך ומחריף". כותרת הידיעה היא "עמוס גלעד סירב להיפגש עם יועצו של ראש הממשלה הטורקי". לעומת זאת, יואב שטרן ואבי יששכרוף מדווחים באותו עמוד כי "מצרים הזמינה את ישראל ואת אנשי החמאס להמשך הדיונים במתווה היוזמה המצרית" ("הפסקת אש מיידית לתקופה מוגדרת ופתיחת המעברים לסיוע הומינטרי", אין אזכור לגלעד שליט או לרצועת ביטחון בציר פילדלפי).
מה בחמאס? "הזרוע הצבאית של החמאס כינסה מסיבת עיתונאים מיוחדת", כותבים אמיר בוחבוט ואבי אשכנזי ב"מעריב", "שבה טען דובר הזרוע הצבאית, אבו-עוביידה: 'הצלחנו להרוג בשדה הקרב 80 חיילים ציונים'. לדבריו, רק 48 מלוחמי החמאס נהרגו בקרבות". הסלוגן שתלוי במשרד של עוביידה הוא כנראה "אמינות היא ערך עליון". כיצד מקבלים עיתוני עזה את ההודעות המופרכות של דובר החמאס? האם יש עיתונים בעזה?
ממסקנות המלחמה: נדב שרגאי כותב היום טור חריף בעמודי הדעות של "הארץ" וקורא לכל מי שהיה מעורב בהתנתקות – הפוליטיקאים, בג"ץ, צה"ל, המשטרה, התקשורת המאתרגת "וכל מי שיזם, ביצע וסייע לעקור בכוח מבתיהם 10,000 איש, בגוש קטיף ובצפון השומרון, ברשעות וללא סיבה ותכלית אמיתיות" – לבקש סליחה מהמפונים.
"עכשיו מודים בצה"ל: הפגזנו בפצצות זרחן", מכריזה כותרת עמ' 10 ב"מעריב". אמיר בוחבוט מביא את הסקופ הזה וכותב כי בצה"ל טוענים שהשימוש בפצצות נעשה בשטחים פתוחים כדי לסמן מטרות ולפגוע במטענים ובמוקשים, והוא בהתאם לחוק הבינלאומי. "לפחות לגבי היציאה מעזה יש הסכמה", נכתב בסופה של כותרת המשנה של הידיעה של ירון ששון ב"מעריב" על תושבי הדרום, "'היינו צריכים להישאר שם עוד שבוע, זה כמו להגיע לשוקת ולא לשתות ממנה'". "יום ראשון של שקט" היא הכותרת.
עמירה הס מציעה היום את כותרות עמ' 3 ב"הארץ": "עדויות: חיילים ירו בפלסטינים בזמן שהניפו דגלים לבנים" ו"מספר ההרוגים הפלסטינים עלה ל-1,315, הנזק הכלכלי לרצועת עזה מוערך ב-1.9 מיליארד דולר". עמ' 6 מוקדש לראיון של ארי שביט עם אביגדור ליברמן, שכותרתו: "בתוך שנה יפלו טילים בקריה ובעזריאלי". ליברמן, "המנצח הגדול של המלחמה" לפי שביט, לא חושב שהיה צריך להפסיק אותה וכן חושב ש"יש פה אליטה שלא מבינה איפה היא חיה. במזרח התיכון לא מתנהגים כמו באיחוד האירופי". שלושה עמודים אחר-כך מופיעה ידיעת כיתוב תמונה: "נאטם בית המחבל שביצע את הפיגוע במרכז הרב".
"שלח עשה לעצמו עבודה קלה", כותב היום בן-דרור ימיני במדור הדעות של "מעריב", בתגובה על מאמר של עפר שלח שביקר את הידרדרותה המוסרית של ישראל בהרג האזרחים במלחמת עזה. "הוא לא ביצע בדיקה השוואתית שתוכיח שישראל אכן פגעה ביותר אזרחים חפים מפשע מאשר בכל עימות דומה בעולם" (למעשה, מה ששלח טען הוא בדיוק זה: שהידרדרנו למה שנהוג ברוב העולם).
כל סוף הוא גם
"פצוע קשה בפיגוע מזרחית לרמאללה", מכריזה הכותרת ב"מעריב". גם העיתונים האחרים מדווחים; רק "ישראל היום" עושה זאת על השער. הפצוע הוא משה אביטן, תושב שבות-רחל. "אנחנו מקווים שהמלחמה בדרום לא עוברת אלינו ליהודה ושומרון", מצוטט ב"מעריב" אבי רואה, ראש המועצה האזורית מטה-בנימין.
ענייני תקשורת
נועה קושרק מדווחת ב"הארץ" כי המשטרה הצבאית עצרה איש מילואים שצילם סרט על חוויותיו משירות כצנחן מילואים ברצועת עזה. הסרט שודר השבוע בערוץ 2.
"ממירי הבסיס ייכנסו לשימוש בקיץ", כותבת גילי איזקוביץ ב"הארץ". הממירים יאפשרו לקלוט את הערוצים 1, 2, 10, 33 וערוץ הכנסת, בהשקעה חד-פעמית של כמה מאות שקלים, ללא צורך במנוי אצל חברת הכבלים או הלוויין.
"מכיוון שאין כרגע פוליטיקאי שאפשר להתייחס אליו כאל מועמד מובן מאליו לראש ממשלה", כותב יואל מרקוס במדור הדעות של "הארץ", "[...] חשוב מאוד לא להתעסק בסיסמאות ובסטיקרים, אלא לאמץ את הצעתו של ברק לקיים סדרת עימותים טלוויזיוניים בין המתמודדים על ראשות הממשלה. הגיע הזמן להפסיק להתייחס אל הבוחרים כאל מטומטמים".