אנשי חמאס, שלשום בבית-לקיא שברצועת עזה (צילום: פלאש 90)
לא רגוע
מתן צורי מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי מאז תחילת הרגיעה בדרום, נורו לעבר ישראל 42 קסאמים ופצצות מרגמה. הידיעה ממוקמת על רבע עמוד בתחתית עמ' 6. הכותרת הראשית של העיתון היא "איראן שולחת זרועות לחלל". אריה אגוזי וסמדר פרי מדווחים, בכפולה הפותחת של העיתון, על שיגור הלוויין האיראני הראשון לחלל. על השער מכונה הלוויין "לוויין ריגול", אבל נראה שעורך הכתבה בדה את הפרט הפיקנטי הזה מלבו: בכתבה עצמה נכתב כי כלל לא ברור שאכן מה ששוגר היה לוויין אמיתי. אז על מה כל המהומה? "מה שמטריד במיוחד הוא לא הלוויין, אלא המשגר עצמו: אם הוא יוסב לטיל בליסטי, הוא יוכל לפגוע בכל בירות אירופה".
גם רונן ברגמן ואלכס פישמן מודאגים מאוד מההתקדמות הטכנולוגית של איראן. פישמן כותב על "תשתית עצומה, רבת זרועות, שראשיתה במכרות האורניום וסופה בראש נפץ גרעיני". אבל המסקנה שלו היא שאלימות לא תעזור: "מי שמאמין שניתן לגדוע את התשתית הזו בהפצצה אווירית כזו או אחרת, חי באשליה". מה הפתרון? "רק שכנוע בינלאומי כבד".
הלוויין האיראני הוא גם הכותרת הראשית של "מעריב". ב"מעריב" הלוויין הוא אכן "לוויין דמה" ש"לא נתפס במערכת הביטחון כאיום דרמטי", כדברי כותרת המשנה, אבל איראן היא אכן בעלת "'מעמד-על' בכל הקשור לאיומים על ישראל". מבולבלים? הנה הכותרת המלאה: "שיגור לוויין הדמה לא נתפס במערכת הביטחון כמהלך דרמטי. אבל מסקנות הדיונים האסטרטגיים בצה"ל, שיועברו בקרוב למקבלי ההחלטות, קובעות: לאיראן יש 'מעמד-על' בכל הקשור לאיומים". הכותרת הזו, הכורכת הסתייגות עם התפעלות ומנסה להגיד דבר והיפוכו, מזכירה מאוד את סגנונו של עיתונאי "מעריב" בן כספית, והוא אכן מי שחתום על הידיעה.
יכול להיות שההסבר הוא אחר מזה של פעפוע סוגות עיתונאיות: ב"מעריב" רצו להכות את "ידיעות אחרונות", שחגגו את הפחד מ"לוויין הריגול" האיראני, ובחרו להדגיש את "הערכת המצב האסטרטגית שתוגש לקבינט", שלפיה, כדברי הכותרת הראשית, "איראן היא האיום מס' 1 על ישראל". ואכן, בכפולה הפותחת ניתן רק מקום מועט לידיעה של כספית, ורוב השטח מוקדש לסיפור הלוויין, מה שמחזק את ההשערה כי הכותרת הראשית הוחלפה ברגע האחרון.
מחוות הברווז הצולע
שם הלוויין האיראני הוא "אומיד", "תקווה" בפרסית. והנה בשורה מלאת תקווה לבעלי הדירות בבת-ים: עופר פטרסבורג כותב במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" כי בשנה האחרונה עלו מחירי הדירות להשכרה ברחבי הארץ ב-45%, בשל "מעבר לשקלים והיצע נמוך של דירות". העלייה החדה ביותר נרשמה בבת-ים. מחיר השכרה של דירת 4 חדרים טיפס ב-67%, דירת 3 חדרים ב-75%. "הסיבות: מחירי השכירויות הנמוכים בעיר בעבר, התעניינות תושבים זרים בעיר והשיפור בתשתיות".
תושבים זרים שכנראה לא יתעניינו בדיור בבת-ים הם מאתיים האסירים הערבים שהממשלה אישרה אתמול את שחרורם, כמחווה לראש הרשות הפלסטינית אבו-מאזן. השרים היחידים שהתנגדו לשחרור הם שאול מופז (קדימה) ואלי ישי (ש"ס).
ב"מעריב", מיה בנגל, עמית כהן ואלי לוי סופרים בין המשוחררים שני מחבלים "עם דם על הידיים", רוצח ואחראי לפיגוע רצח. האסירים עתידים להשתחרר עד סוף החודש אם לא יוגשו עתירות לבג"ץ נגד שחרורו של מי מהם. לשכת אולמרט דוחה ("בזעם") את הטענות כאילו שחרור האסירים בא על חשבון שחרור אסירים במסגרת עסקה עם חמאס לשחרור החייל החטוף גלעד שליט. לטענתם, אף אחד מהאסירים המשוחרר כעת כמחווה לאבו-מאזן אינו נכלל ולא ייכלל ברשימת הדרישות של חמאס. בקצרה, יש מספיק אסירים לכולם. וברשות הפלסטינית לא מרוצים: "מדובר בצעד לא מספק". לעומת זאת, נועם שליט, אביו של גלעד שליט, טוען כי מאז שנחטף בנו לפני כשנתיים, שוחררו במסגרת מחוות לאבו-מאזן כ-700 אסירים בארבע הזדמנויות.
מי עוד לא מרוצה מהמחווה? החמאס, שטוען כי ישראל מנסה להעמיק את הקרע בינו לבין פתח, כך טוענת הידיעה הראשית של שער "הארץ" היום. לפי הכותרת, לפחות מצרים לא מביעה תרעומת: "מצרים מאשימה את חמאס בהכשלת המו"מ לשחרור שליט". ברק רביד, אבי יששכרוף ויובל אזולאי כותבים כי החמאס מעוניין לוותר על התיווך המצרי ולעבור לתיווך אירופי, אולם המצרים אינם מסכימים ומציבים אולטימטום לחמאס כדי שיחזור לשולחן המשא-ומתן.
לפי הכתבה, המו"מ אמור היה להתחדש מזמן, עם חתימת הסכם הרגיעה, אולם חמאס הקשיח את עמדותיו. מדוע? משום שישראל שיחררה אסירים לבנונים תמורת גופות, וחמאס רצה מחיר גבוה יותר בעבור "החייל החי" שברשותו. הנה כך מסתתרת לה בתוככי השורות ונעדרת מהכותרות ידיעה חשובה. הרי עם קיומה של העסקה עם חיזבאללה, אחת הטענות הכבדות של מתנגדיה (שלא ניתן להם פתחון פה גדול מדי) היה כי תשלום מחיר כזה בעבור גופות יקשה בעתיד על ניהול משא-ומתן על חיילים חיים.
נילי תסדר
"מקבלי ההחלטות בישראל מורכבים מ-900–800 אנשים. את רובם גברת פריאל מכירה אישית. רבים מאנשי העסקים הבכירים הללו בוטחים ומרגישים נוח לעבוד עם אנשים שהם מכירים". המסמך העילג והמעט מבחיל הזה שייך לחברת יחסי-הציבור טאורוס שבבעלות נילי פריאל, אשתו של שר הביטחון אהוד ברק. כך נכתב היום ב"מעריב", שמאזכר בידיעה קטנה בעמ' 8 את הכתבה של רביב דרוקר אתמול בחדשות ערוץ 10, שעסקה בעניין. "האם ייתכן", נכתב בידיעה הלא חתומה, "שפריאל משדרגת את קשריה עם אותם 900 אנשי צמרת המדינה דרך ארוחות הערב שהיא עורכת עם בעלה, שר הביטחון של מדינת ישראל?". פריאל מסרה לערוץ 10 בתגובה: לא. ובאריכות: "ההיכרויות בישראל הן ההיכרויות שלי".
משמאל: אהוד ברק ונילי פריאל (צילום: פלאש 90)
"ידיעות אחרונות" עושה צימעס קצת יותר גדול מהידיעה הזו, אולי משום שהוא לא קשור בשום צורה עם ערוץ 10, ונאלץ להרים את הסיפור בעצמו. צח שפיצן זוכה להפניה בשער, בזכות טיוטות חוזים של חברת טאורוס שברשותו, שעליהם "שמותיהם של שני לקוחות אפשריים – אנשי עסקים שתרמו לברק בפריימריז". אגב, המסמך הפנימי של טאורוס המופיע ב"ידיעות אחרונות" מנוסח בצורה הרבה פחות עילגת. האם העורכים ב"ידיעות אחרונות" החליטו להתערב, או שהיו אלה העורכים ב"מעריב"? ומה זה אומר על מהימנות התחקיר אם טקסט המוצג כמסמך מפתח מופיע בגרסאות שונות?
ובינתיים בגיאורגיה
מה באמת קורה, בינתיים, בגיאורגיה? רק "הארץ" מדווח היום בשער על המתרחש בארץ הקווקזית השסועה. אנשיל פפר, שליח העיתון לאזור, מדווח על הודעת נשיא רוסיה כי כוחות הצבא הרוסיים יתחילו היום לסגת מגיאורגיה, אולם לא ציין תאריך יעד לסיום הנסיגה.
היבריש
"מלחמת השפות 'פרצה' לאחר שבטכניון הוחלט, עם הקמתו ב-1912 (אז הוא כונה 'הטכניקום'), ללמד את רוב המקצועות בגרמנית", כותב היום עפרי אילני ב"הארץ" בכתבה הזוכה להפניה מהשער: "בית-הספר מומן בעיקר בכספי תרומות של ארגון סיוע יהודי-גרמני, וממילא השפה הדומיננטית בעולם המדע היתה גרמנית". אילני מציע לקוראים את השיעור הזה בהיסטוריה משום שהיא פשוט חוזרת על עצמה. בשנה הקרובה, כך הוא מדווח, יתנהלו הלימודים במינהל עסקים בטכניון בשפה האנגלית. "אם נמשיך להכשיר את הבוגרים שלנו על-ידי הוראה בעברית", אומר ל"הארץ" פרופ' בועז גולני, דיקן הפקולטה לתעשייה וניהול, "אנחנו מציבים אותם בעמדת זינוק נחותה יותר בתנאי התחרות הגלובליים". לפני שנות דור, מי שהוביל את המאבק לכינונה של העברית כשפת הלימוד בטכניון היו התלמידים. "אנחנו האחרונים להתנער מהייעוד הציוני שלשמו הוקם הטכניון", אומר גולני.
ענייני תקשורת
איך שגלגל מסתובב. במשך שנים היתה כרמלה מנשה רעל על לשונם של פטריוטים למיניהם, שטענו כי חקירותיה העיתונאיות במיני עוולות צבאיות מכרסמות בחוסן הצה"לי. כעת, מדווח יוסי יהושוע ב"ידיעות אחרונות", מציע שר הביטחון אהוד ברק לכתבת הצבאית של קול-ישראל את תפקיד נציבת קבילות החיילים.
"המשחקים האולימפיים מעניקים חוויית ספורט נדירה, אחת לארבע שנים, אשר גם חושפת בזמן אמיתי את עיוותי הדיווח והפרשנות התקשורתית", כותב היום עמוס גלבוע במוסף "המגזין" של "מעריב". גלבוע כותב על המהירות שבה מתנהלת המדיה, ומצביע על שורה של "פספוסים" של שדרי האולימפיאדה הישראלים. הוא מתחיל בטעות (שמסתמנת כקאלט) של משה גרטל, שפיספס את הניצחון האמריקאי במשחה השליחים, וממשיך משם הלאה, עד לסיקור של מלחמת גיאורגיה-רוסיה. גלבוע צולף בתקשורת וקובע כי הקביעות של פרשנינו אינן מסתמכות על מידע, או שהן מסתמכות על מידע מועט, ובכל זאת הן מתאפיינות ב"פסקנות, ביטחון עצמי מופרז והעדר טיפת ספקנות". יש לציין שגם הטור של גלבוע לוקה במאפיינים האלה.
ואגב המהירות התקשורתית, במוסף "המגזין" של "מעריב" התפרסמה כתבה על אלמנת תאונת דרכים. בכותרת המשנה נכתב: "בראיון נרחב ראשון מאז דריסתו למוות שלשום".
השער האחורי של מוסף "גלריה" של "הארץ" מביא סיפור מתורגם מה"גרדיאן" וסוכנויות הידיעות. השלטונות המצריים אסרו על הקרנתו של הסרט "אל תתעסקו עם הזוהן". הסרט, בכיכובו של אדם סנדלר, הוא פארודיה על המזרח התיכון שבמרכזה סוכן מוסד שהחליט לעשות הסבת קריירה למעצב שיער. מפיצי הסרט "מאמינים שהוא ייאסר להקרנה בכל ארצות ערב". מתוך הידיעה: "'הסיפור נשמע בסדר, אבל מה שבאמת קורה בו הוא זה שקובע אם הוא מוטה לצד הישראלי', אמר ל'גרדיאן' המבקר הערבי הבולט רפיק אל-סאבן. אבל הוא לא ראה את הסרט".