חנוך רוזן, אתמול במסיבת עיתונאים לקראת פתיחת פסטיבל ישראל (צילום: מרים אלסטר)
הנושא הראשון, השני והשלישי
היום ייפגש ראש ממשלת ישראל עם נשיא ארצות-הברית, ותחושת בהילות, אווירה של לחץ ושל (עוד) יום הרה גורל שורה על העיתונים. על כולן מנצחת הפומפוזיות: "עיני ישראל, האזור והעולם כולו נשואות לפגישה", נפתח מאמר המערכת של "הארץ"; "איראן כמו עמלק", מצטטת הכותרת הראשית של "ישראל היום" את ה"ניו-יורק טיימס", שמצטט "יועץ בלשכת רה"מ".
איראן היא מלת המפתח. יש הרואים בה הנושא החשוב ביותר, ויש הרואים בה הנושא שנתניהו מאמין שהוא החשוב ביותר. כך, לפי אלוף בן ב"הארץ", "מבחינת [נתניהו] איראן היא הנושא הראשון, השני והשלישי על סדר היום". מה לגבי "שתי מדינות לשני עמים"? לפי בן, נתניהו מחפש נוסחה "לעקוף את המחלוקת" בעניין ו"להרחיק את ההתנחלויות ממרכז תשומת הלב [...] מעניין יהיה לראות אם אובמה ינסה לכופף את ידו", כותב בן. לפי עקיבא אלדר, הכותב היום מאמר בעמוד הדעות של "הארץ", האמריקאים לא יקנו את ההסבר שלפיו הפלסטינים הם האחראים לכשלון נוסחת "שתי מדינות לשני עמים". מאמר אחר באותו עמוד, של יהודה בן מאיר, הוא "שמאלני" פחות, אולם גם הוא קורא לנתניהו לאמץ את הנוסחה הזו. מאמר המערכת של העיתון, גם הוא מודפס באותו עמוד, קורא לנתניהו, בפעם המי יודע כמה, לאמץ את הדרישות של העולם המערבי (עיקרן: חנק ההתנחלויות).
"ידיעות אחרונות" דווקא אינו ממהר לנקוט עמדה מוצהרת. בכיר הפרשנים בעיתון, נחום ברנע, ממזג את גישת הקיביצער של "הארץ" עם מנהג הישיבה על הגדר של "ידיעות", ומשיא עצה לראש הממשלה: "עמוד על שלך באותם נושאים שבהם אתה משוכנע. אל תתנצל. אל תתחכם. והעיקר, אל תקרוץ. אין דבר מזיק יותר מקריצה בפגישה הראשונה". נראה שנתניהו יעדיף את שער "מעריב", שם מספק אובמה קריצה משלו, עוד לפני הפגישה הראשונה: "ערב הפסגה רומז הנשיא האמריקאי: ארה"ב לא תמנע מתקפה ישראלית על מתקני הגרעין". הרמיזה מופיעה כמובן גם על שער "ישראל היום", שם מוסיפה כותרת המשנה לעמלק שבכותרת הראשית גם את נבוכדנצר ואת היטלר, שבהם רואה אותו יועץ של נתניהו את "המשכם ההיסטורי" של האיראנים. האם היועץ גם הוא ממרכז שלם, מכון המחקר שלפי "הארץ" מנפק יועצים לנתניהו בסיטונות?
"אפשר לעסוק בניחושים אינסוף", כותב דן מרגלית בטורו ב"ישראל היום", "הלילה נתחיל לדעת", ומייתר בכך, לאו דווקא שלא בצדק, את הררי המלים שנכתבו על פגישת אובמה-נתניהו.
היידה שרה
בטור ב"הארץ" כותב יוסי שריד מאמר ארסי למדי נגד שרה נתניהו (הפעם בעילה שאינו מבין מדוע היא צריכה להצטרף לנסיעה של בעלה לוושינגטון). בפתח הטור כותב שריד נגד מי שכותבים טורים ארסיים על אודות שרה נתניהו. בעמוד הדעות של "הארץ" כותבת מרב מיכאלי טור ובו פנייה ישירה לגברת נתניהו, ובו היא קוראת לה להתעלם מהקולות הרודפים אותה בתקשורת, ולא להפסיק את הופעותיה ופעילויותיה הציבוריות בשל כך.
מיתון, רבותי
לפני כמה חודשים, כשהמשבר הכלכלי העולמי היה גדול עד כדי כך שאפילו התקשורת לא היתה יכולה לפספס אותו, התנהל בעיתונים ויכוח אם אנו עתידים לחוות – או שרויים בתחילתו של – מיתון, או שמא מדובר בהאטה בלבד. עוד כמה כינויים ושמות מהסוג הזה נזרקו לחלל הדף, והמחנות נחלקו להיסטריים ולאלה שצווחו נגדם בהיסטריה שהם היסטריים. היום, אחרי שכבר היו מי שהעזו לנבא כי "הגרוע ביותר כבר מאחורינו" (בדרך כלל היו אלה אנשי עסקים נואשים לחידוש חגיגת ההלוואות), מגיע הדו"ח הרבעוני של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומטיל את העיתונאים כולם לחגיגת משבר:
"עכשיו זה רשמי: מיתון", קובעת הכותרת על שער "מעריב". "המיתון כבר כאן", קובעת הכותרת על שער "ישראל היום" (כאן החץ המצביע מטה צבוע אדום, ואילו ב"מעריב" הסתפקו בכתום). ההפניה על שער "הארץ" בוחרת להדגיש את אחד הנתונים מהדו"ח: "ישראל בצמיחה השלילית החמורה ביותר מאז 2001". כותרת המשנה ממשיכה לפרט: "מנתוני הלמ"ס עולה כי התוצר הלאומי צנח ב-3.6% ברבעון הראשון. היקף היבוא ירד ב-62%". ב"ידיעות אחרונות" לא מתרגשים; החלק הראשי של העיתון נקי ממיתון. שם משאירים את העצבים למוסף הכלכלי, שהכותרת הראשית שלו מכריזה על "רבעון שחור" ("המיתון העמוק ביותר במשק הישראלי"), וכותרת המשנה שלו מרמזת כי זוהי רק ההתחלה: "קווים לדמותו של רבעון ראשון עגום".
הטור של סבר פלוצקר במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" פותח דווקא בירידה החדה ביצוא (קרוב ל-50%), אולם קובע כי הירידה המקבילה ביבוא צימצמה את השפעתה. לגבי הנתון השני האשם, לדבריו, במיתון – הירידה בצריכה האישית – כותב פלוצקר כי מדובר בהתנהגות אישית רציונלית בזמן משבר. הבעיה החמורה ביותר לדעתו היא דווקא צמצום הצריכה הציבורית: הידוק התקציב, או "המדיניות התקציבית המרסנת". בכך מציג פלוצקר עמדה שונה מזו של אנשי "דה-מרקר", כגון נחמיה שטרסלר, וממשיך לתמוך בעקביות בתקציב המורחב שהעבירה ממשלת נתניהו. הרוח האופטימית הזו ממשיכה גם בכותרת הגג על שער המוסף: "קופות הגמל הרוויחו החודש, ואתם?". ה"ואתם" מכוון לטענה כי דמי הניהול הגבוהים בקופות אוכלים את הרווחים.
הביצועים החיוביים של קופות הגמל מגיעים גם לשער "דה-מרקר": "בדרך למעלה: קופות הגמל כבר החזירו כמחצית מההפסד שרשמו ב-2008". הדיווח בעמודים הפנימיים מוקדש ל"פראיירים" ש"נבהלו" ומכרו את ניירות הערך שלהם ועברו להשקעות סולידיות, וכך "פיספסו" את העליות. הידיעה הראשית, העוסקת בדו"ח הלמ"ס (ש"הפתיע לרעה"), מזכירה כי מחירי הדירות עולים גם הם, למרות המיתון. לפי "דה-מרקר", הפתרון ליציאה מהמיתון אינו בידינו, אלא תלוי בהתאוששות הכלכלה העולמית. מהי הבשורה החיובית? לפי טור הפרשנות של מוטי בסוק, "אין בשורה חיובית".
אולטרא-לייט
אריה אגוזי כותב במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" על ענף המטוסים הקלים, לאחר עוד תאונה שקרתה לאחד המטוסים הללו, שהתרסק בסוף השבוע באזור חבל לכיש. לפי אגוזי, זה אולטרא-לייט, כלומר, ממש קל, להשיג רישיון למטוס אולטרא-לייט. "ואחר-כך מתפלאים שהם מתרסקים", קובלת ההפניה לכתבה על שער העיתון. אמנם תיאור ההליך לקבלת הרישיון לא נראה כעניין ממש קל, אלא כסביר למדי, ובכל זאת, הוא מסובך פחות מהוצאת רישיון לנהיגה על הכביש. מצד שלישי: הרבה יותר מסוכן לנהוג על הכביש. הכתבה מסתיימת בהבטחה של רשות התעופה כי בקרוב יוחמרו הדרישות לקבלת רישיון, ובאותה נשימה – הצהרה של הרשות כי לא יהיה לה, לטענתה, די תקציב כדי לאכוף אותן.
ענייני תקשורת
במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מראיין יניב חלילי את אנה וינטור, העורכת ("המיתולוגית") של מגזין האופנה "ווג" (כלומר, חלילי מתמלל ראיון פומבי שנתנה וינטור למראיין עלום שם באירוע במנהטן, וחבל שב"24 שעות" מנסים לטייח את הדבר). "אופנה היא הדבר שאני קמה בשבילו כל בוקר והדבר שבזכותו אני חיה", אומרת וינטור. "זו מהות העשייה שלי, זה מה שרציתי לעשות כל החיים. אני מעריצה מעצבי אופנה ולא מכירה שום דבר אחר". "ווג", לפי חלילי, הוא המגזין הנמכר ביותר בעולם, והנה, אם כן, סוד ההצלחה: אובססיה לשטחיות. אה, וגם, לתשומת לב אנשי הנהלות העיתונים: עצמאות מערכתית ("אין עלי לחץ להכניס למגזין פריט של מעצב שרכש אצלנו מודעות").
במוסף "עסקים" של "ידיעות אחרונות" משווה איתי שמושקוביץ בין מנוע החיפוש החדש ולפראם-אלפא לגוגל. "המנוע החדש אולי מתאים יותר לעבודות מחקר", היא מסקנתו, "אבל נראה שלגולש הממוצע הוא לא מספיק אטרקטיבי, לפחות לא בשלב הזה".
ב"דה-מרקר" נזכרים בשערוריית ההוצאות בבריטניה ("שערורייה מהקשות בתולדות בריטניה: חברי הפלרמנט גבו בחשאי החזרי הוצאות בהיקף עשרות מיליוני ליש"ט; המשטרה שוקלת חקירה, והציבור דורש את הקדמת הבחירות"), ומדגישים את חלקה של העיתונות בעניין ("נצחון העיתונות", ו"הגיבורה שמאחורי חשיפת הפרשה – העיתונאית שדרשה חופש מידע").