נוגה זוראיש, אתמול בבית-המשפט העליון (צילום: קובי גדעון)
אובמה בא
ב"הארץ" הכותרת הראשית היום היא "הנשיא אובמה: ישראל צריכה לעשות חשבון נפש". את הדברים מביא ברק רביד מפגישה של הנשיא האמריקאי עם "15 מנהיגים יהודים בכירים בוושינגטון". "אני מוכן לדבר אל הישראלים בצורה גלויה כידיד אמת כדי לסייע להם [באותו חשבון נפש]", אמר אובמה. גם אורלי אזולאי מדווחת ב"ידיעות אחרונות" על הפגישה, אולם הכותרת שלה אחרת לגמרי; "אובמה שוקל לבוא לישראל" היא אחת הכותרות היום על שער "ידיעות אחרונות". "המטרה: לשכנע את הישראלים לתמוך בפשרות עם הפלסטינים וסוריה".
פרשת השופט דרורי, הקופאית האתיופית והאברך הדורסן
בית-המשפט העליון דן אתמול בערעור על פסק דינו המפורסם של השופט משה דרורי. דרורי זיכה אברך שדרס שומרת בחניון לאחר שזו ניסתה למנוע את יציאתו בלא שישלם. הזיכוי נועד לא להרוס את סיכוייו של האברך להתמנות בעתיד לדיין וניתן לאחר שהתנצל. כמו כן, השופט יזם את מהלך ההתנצלות בבית-המשפט וניצח עליו, ובפסק הדין תיאר את המעמד ככזה שחנך את ישראליותה של התובעת האתיופית. שתי עובדות אלו התפרסמו בעיתונים עם הצבת מועמדותו של דרורי למשרת שופט בבית-המשפט העליון, ועוררו ביקורת קשה.
אתמול הצטרף בית-המשפט העליון, ובמיוחד השופט אדמונד לוי, לביקורת. ביקורת זו, יחד עם החלטתה של התובעת האתיופית, נוגה זוראיש, להיחשף בפני הציבור, עומדות בראש סיקור הפרשה היום. דיוקנה של זוראיש מודפס על שערי העיתונים "הארץ", "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות". הכותרת הראשית של "ישראל היום" מוקדשת למקרה: "את לא אשמה, אל תתנצלי", כותרת הגג: "השופט אדמונד לוי תקף את פסק הדין ופנה לנדרסת".
אביעד הכהן כותב טור פרשנות בעיתון: "למרות הסערה הגדולה, ראוי לשים את הדברים בפרופורציות. על פני הדברים, פסק הדין מקומם ומתמיה ביותר. גרירת קורבן תמים על מכסה מנוע והפקרתו בשטח אינה עניין של מה בכך. כך גם הניסיון הנואל לחמוק מהודאה באשמה במשטרה". עם זאת, כותב הכהן, אין חדש בשימוש בעדויות אופי לטובת נאשמים (כמו זו שנתן אלי ישי לאברך) ובהתחשבות בהבעת חרטה ובהתנצלות ("תקנת השבים"). האשמה, לפי הכהן, היא בסגנון: "שופט, ככל אדם, צריך להימנע מלתת דרור ללשונו".
"קראתי את ההחלטה ושבתי וקראתי בה, ולא הבנתי איך לא מורשע אדם כזה", מצוטט היום השופט לוי בידיעה על שער "הארץ". טור הפרשנות של זאב סגל מוכתר בכותרת "מאורע נדיר". המאורע הנדיר אינו זיכויו של האברך הדורס, אלא ההערה של השופט לוי: "רק לעתים רחוקות נשמעים בערעור בבית-המשפט העליון דברים שלפיהם 'לא מתקבל על הדעת' פסק דין של ביהת-המשפט המחוזי".
עניין של קלון
אריה דרעי מהלך קסם על עורכי העיתונים. הוא עוסק כעת בייבוא כובעים או עסקים מעין אלה, לא נושא בתפקיד ציבורי, ולמרות זאת, העובדה שפתח את הפה והצהיר כי בכוונתו לשוב לחיים הפוליטיים הופכת להיות הכותרת הראשית של העיתונים "מעריב" ("אני חוזר. זה סופי") ו"ידיעות אחרונות" ("דרעי חוזר").
ב"מעריב" כותרת המשנה לידיעה של אבישי בן חיים בעמוד הפותח היא "שבע שנים בדיוק לאחר שיצא משערי הכלא, אריה דרעי מתכנן את הקאמבק לזירה הפוליטית. השמועות בעניין הגיעו לשיא כאשר זכה למחווה נדירה מהרב עובדיה – נשיקה על הלחי. אבל מאלו שביקשו שיחזור לתפקיד ציבורי כבר מחר, עם סיומה של תקופת הקלון שלו, הוא מבקש להמתין עוד קצת. 'יש לי תוכנית, אבל חכו אחרי החגים'".
דרעי ריצה מאסר של שנתיים בעקבות הרשעתו בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים. מי שטרם הגיעו לבית-המשפט הם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט וראש לשכתו שולה זקן. החשדות הפליליים נגד השניים מגיעים היום לשער "ישראל היום": "שולה זקן תואשם בהאזנות סתר", "כתב אישום שני נגד מנהלת הלשכה של רה"מ לשעבר", "רחל רז ריסבי תואשם במרמה והפרת אמונים" ו"מתאמת הנסיעות של אולמרט תעמוד לדין בפרשת ראשונטורס". דורית גבאי מצטטת ב"מעריב" "בכיר באכיפת החוק" המכנה את האישום החדש נגד זקן כ"קוריוז" מאחר שהאזנת הסתר לא לוותה בנסיון סחיטה.
העיתונים הכלכליים צריכים מטפלת
אתמול הקדיש העיתון "דה-מרקר" את השער שלו לדיון בוועדת הכספים בכנסת על "חוק המטפלות". העיתון דיווח, כמו העיתונים האחרים, על כך שהצעת החוק שאושרה מבטלת את פסק דין העליון, שקבע כי הוצאה על מטפלת תהיה מוכרת למס, ובמקום זאת קובעת מתן נקודות זיכוי ממס לאמהות עובדות וסבסוד של גני ילדים.
המסגור של הפשרה שאליה הגיעו משרד האוצר, שדולת הנשים וח"כ ציפי חוטובלי היה ברור (תיקון: שדולת הנשים מתנגדת לפשרה). כותרת הכתבה היתה "האוצר ניצח, האמהות הפסידו". בטור פרשנות כתבה טלי חרותי-סובר כי החוק ייטיב עם בעלות הכנסה בינונית וגבוהה ולא יעזור לבעלות הכנסה נמוכה. גם מירב ארלוזורוב, בעמודי הדעות של העיתון, יצאה נגד החוק, אם כי לדעתה גם ההצעה המקורית היא קלוקלת. ארלוזורוב כותבת כי ההוצאות על גידול ילדים מגולמות בנקודות הזיכוי שנשים מקבלות ממילא, מעצם היותן נשים, וכי המדינה אינה צריכה להכיר בהוצאות מטפלת בשום צורה, אלא להשקיע במעונות יום.
הכתבה המרכזית ב"דה-מרקר" התמקדה בהבדל שבין ההצעה המקורית לזו שנבחרה. לפי הנתונים של רשות המסים, ההבדל בין הסכומים שמהם ייהנו אמהות בשיטה של הכרה בהוצאות לעומת שיטה של נקודות זיכוי – זניח. הדגש העיקרי של הכתבה נסב על כך שהטבלאות היו שגויות. "רשות המסים הפיצה אתמול טבלאות שגויות על שווי ההטבה – ותיקנה אותן בעקבות פניית TheMarker", נכתב בכותרת המשנה. הנתונים החדשים הראו פער גדול בין ההצעה המקורית לפשרה שהתקבלה.
הבולטות שבה חגג העיתון את העניין על שערו לא היתה זוכה לפרס האגודה לאיפוק וטעם טוב (ולא רק משום שאגודה כזו אינה קיימת במדינת ישראל), אולם מדובר בכל מקרה בעבודה עיתונאית ראויה: בניגוד למשל לפרשת "מדבקת הפלא", במקרה זה התייחס העיתון בחשדנות למידע שהגיע אליו – למרות מקורו הרשמי – בדק וחשף את הטעות. כך, למשל, הטבלה שפורסמה ב"כלכליסט" באותו יום היתה הטבלה ש"דה-מרקר" הציג כשגויה.
בכך לא הסתיים העניין. אתמול בערב פירסם העיתון "גלובס" ידיעה תחת הכותרת "גפני על הפרסומים על חוק המטפלות: 'הכותרות היו שגויות'", ובה הכחשות של רשות המסים ושל האוצר כי פורסמו נתונים שגויים. "גלובס" התאפק הפעם ולא כתב את השם המפורש של מתחרהו. הבוקר מפרסם "דה-מרקר" את ידיעת-המראה לזו של "גלובס". כותרת הגג היא "למרות הנתונים השגויים שפירסם האוצר", כותרת המשנה היא "משרד האוצר הודה כי הנתונים שפירסם בנוגע להיקף ההטבות לנשים היו מופרזים. ח"כ רונית תירוש: 'מגדל השקרים של האוצר קרס'".
לפנינו, אם כן, שתי גרסאות סותרות באשר לשאלה אם רשות המסים סיפקה נתונים מוטעים. כל עיתון מתבצר בעמדתו, ושוב חוזר הניגון: התחרות בין העיתונים מסנוורת אותם ומונעת מהם הגשה ברורה ובהירה של המידע לקוראים. טוב שיש עוד עיתון: התשובה נמצאת ב"כלכליסט", שם מוקדש העמוד הפותח לטור של עידן גרינבאום והדר קנה, המבקרים בחריפות את רשות המסים על האופן שבו התמודדה עם חוק המטפלות ("רשות המסים צריכה מטפלת").
גרינבאום וקנה כותבים כי פנו לרשות המסים בשאלה על הגרסאות השונות של הנתונים שנמסרו מטעמה, וכי הפתרון הוא זה: הרשות הגישה בתחילה נתונים שגילמו בתוכם גם את הטבות המס שנשים מקבלות ממילא בשל נקודות הזיכוי שהן נהנות מהן, וכך נוצר מצג כאילו אין הבדל אם ההטבה הנוספת תבוא בצורת הכרה בהוצאות או בצורת נקודות זיכוי. אחרי פניית "דה-מרקר" הגישה הרשות נתונים מתוקנים שחשפו את הפער הגדול בין הצורות השונות.
כעת, אם כן, הכל מובן, והטעות של רשות המסים נראית בעייתית עוד יותר. חבל רק שמהטור המאלף של גרינבאום וקנה נעדר שם אחד: זה של "דה-מרקר". למעשה נראה כאילו מי שכתב את הטור היה הוגן ותיאר את השתלשלות הדברים במלואה, תוך מתן קרדיט ראוי למתחרה, אולם השם נעלם איכשהו. אחרת קשה להסביר את הקפיצה הקוואנטית שבאמצע הטקסט, הנה:
"[...] עיון בטבלה העלה כי בין שתי ההצעות לא קיים פער גדול, ובאוצר מיהרו לטעון כי הצעתם חברתית יותר ומיטיבה עם נשים בעלות שכר נמוך ובינוני. [כאן חסרה שורה המסבירה כי עלתה טענה שהמספרים לא מדויקים] בתגובה לפניות 'כלכליסט' טען סמנכ"ל הרשות, בועז סופר, כי המספרים מדויקים. אלא שאז התברר כי סופר ועמיתיו שכחו לציין כי בצד שלהם בטבלה נכללו גם ההטבות הקיימות לנשים ולא נעשתה הפרדה בינן לבין התוספת החדשה, בעוד שבטור המציג את צד ההשלכות הנובעות מפסק דין המטפלות 'שכחו' באוצר להכניס את ההטבות הנוכחיות".
ערוץ 10, איומים נוספים
התחרות בין הכלכלונים באה לידי ביטוי היום בעמודי המערכת גם בפרשה אחרת, זו של מאבק ערוץ 10. יוסי מימן, בעל המניות העיקרי בערוץ 10, הטיל אתמול מה שמשרבטי הכותרות אהבו להגדיר הבוקר כ"פצצת מימן" (כך כמעט בכל שערי העיתונים). מימן הודיע כי יפסיק להזרים כסף לערוץ הכושל נוכח החלטת המחוקק להמשיך כמתוכנן ביציאה למכרז על זיכיון לערוץ, ולא להאריך את הזיכיון הנוכחי בשל חובות עתק למדינה וליוצרים.
"אם עלילותיו של ערוץ 10 הן סוג של טלנובלה", כותבים אמיר טייג ומיטל זדה ב"כלכליסט", "הופעתו של השחקן הראשי, יוסי מימן, נראתה כמו פרק הסיום בעונה השמינית והאחרונה בהחלט". לפי טייג וזדה, "מימן נראה עצוב וסחוט כשהודיע אתמול כי לא ימשיך להזרים מזומנים לקופת הערוץ". הכותבים מוסיפים כי ההחלטה להפסיק הזרמת כספים משותפת, לפי מימן, לכל בעלי המניות של הערוץ – רון לאודר, ארנון מילצ'ן ורופרט מרדוק.
"הסוף נראה אמיתי ולא מבוים", נכתב בכתבה, אולם באותה נשימה נכתב גם כי מימן אמר: "אם לא נעשה משהו מהיר – המשחק ייגמר. הבעיה ידועה לכולם והפתרונות ידועים. במשרד האוצר ובמשרד התקשורת כולם יודעים מהו הפתרון, אך השאלה היא מי ייקח את זה על עצמו". אז מה יש לנו כאן, הודעה אותנטית על פרישה או איום כוחני על הממשלה?
יוסי מימן, אתמול בכנס של "גלובס" (צילום: יוסי זליגר)
את קיצור תולדות החוב של ערוץ 10 למדינה, שהוא סלע המחלוקת שהביא את בעלי המניות לאיים, שוב, בהחשכת המסך, ניתן לקרוא בכתבה של יוסי סעידוב, "רישיון לחרוג", שפורסמה כאן בסיבוב הקודם של קרבות הרחוב בין הערוץ לרגולטור. אם תרצו לקרוא רק טור אחד המנתח את הסיבוב הנוכחי, הטור של סמי פרץ, המתפרסם היום ב"דה-מרקר", יעשה למענכם את העבודה ("המלכוד של יוסי מימן").
לפי פרץ, מימן לא ימהר לסגור את הערוץ משום שלא ירצה להישאר בעל חוב לספקים הרבים שלו. במוסף "עסקים" של "מעריב" כותב הדר חורש ברוח דומה על האיומים של מימן, אולם מוסיף גם ביקורת נוקבת על הרשות השנייה, שלטענתו אשמה בכך שאין קונה אלטרנטיבי לערוץ.
אף שגם "כלכליסט" וגם "דה-מרקר" סבורים, כאמור בכותרות על שעריהם, שמדובר ב"פצצת מימן", שהיא פצצה הרסנית למדי שעוצמתה חזקה פי כמה מזו של פצצת אטום "רגילה", הם אינם מבליטים את הסיפור, ועוד פחות מזה באתרי האינטרנט שלהם. ב"גלובס", לעומת זאת, הוא מוגש בצורה דרמטית, בומבסטית ממש, על שער העיתון. מדוע? משום שמימן אמר את הדברים בכנס שאירגן "גלובס". את הפרט הזה לא תמצאו ב"כלכליסט" וב"דה-מרקר", ולא תוכלו לפספס ב"גלובס". זה הכל כסף? ממש לא, זה הכל משחק ילדים.
מדבקת המיליארד
פרשת "מדבקת מיליארד הדולר" היתה מאז תחילתה פרשייה פנים-עיתונאית. ה"עוקץ" לא דקר אף אחד, לפי הידוע עד כה, למעט את העיתונאים שפירסמו ברווז עם נוצות צבעוניות במיוחד. ההשלכה היחידה בינתיים של הפרשה, כל עוד לא יתבררו החשדות בנוגע להלבנת כספים, היא הלבנת פניהם של האנשים המעורבים בה. גם בהקשר זה אין היבט ציבורי – מלבד באשר לאיש אחד, חגי הדס, לשעבר מס' 3 במוסד ומי שלא מזמן התמנה לממונה על המשא-ומתן לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט. בעיתונות התפרסמו כבר קריאות לפטרו מתפקידו זה לאור התנהלותו בפרשת המדבקה (סבר פלוצקר ב"ידיעות אחרונות", יוסי מלמן ב"הארץ", דן מרגלית ב"ישראל היום"). היום מצטרף לקולות האלו מאמר המערכת של "הארץ" ("שליח לא ראוי").
ידיעת תקשורת אחת
הפניה גדולה וצבעונית על שער "הארץ" שולחת לידיעה בעמ' 29 של "דה-מרקר", על אודות פרסומת של סלקום. לפי אמיתי זיו, הפרסומת של משרד הפרסום מקאן-אריקסון מעוררת תרעומת והתנגדות בחוגים ערביים בישראל, והתרעומת הזו צוטטה גם ב"וושינגטון פוסט". עוד על הפרסומת המבחילה הזו כתב כאן אצלנו חנוך מרמרי בטורו "מתוקשר".