מה קורה שם בחדר הסגור?

"אם נתניהו אכן מתכוון לחתום בתוך שנה על הסכם נסיגה מהשטחים, איך ייתכן שהוא לא מכין את דעת הקהל לצונמי הזה? זו צפויה להיות טראומה שהחברה הישראלית לא ידעה כמותה מאז מלחמת יום הכיפורים", מתריע הבוקר עקיבא אלדר במאמר המרכזי בעמוד הדעות של "הארץ".

גם "במקרה הטוב (והלא סביר)", כותב אלדר, שבו יוותרו הפלסטינים על "אצבע אריאל" וידחו את ההחלטה בדבר ירושלים, ייעקרו מביתם 90 אלף יהודים, אבל "חברי הקבינט המדיני-בטחוני, כולל 'השביעייה הפותחת', מודים שאין להם מושג אם הבן-יקיר של המשפחה הלוחמת החליט באמת לייסד את פלסטין".

אם שרים בכירים לא יודעים כלום על ההסכם המתגבש (אולי), איך תדע העיתונות? אבל האין זה תפקידה של העיתונות לדעת מה שהשלטון מנסה להסתיר, לפעמים גם מעצמו? כבר כמה שבועות שתהליך השלום מככב מדי יום, או כמה ימים, בכותרות, המשמעויות של השיחות הנוכחיות עשויות להיות הרות גורל, ובינתיים העיתונים מספקים בעיקר משאלות לב, הטפות וניחושים (נתניהו מבלף/לא מבלף).

נכון, הסיבוב הנוכחי רק בראשיתו, המידע קבור, אולי, בשיחות בארבע עיניים בשפיץ של הפירמידה, אך נדמה כאילו "ידיעות אחרונות", למשל, וזו רק דוגמה, השקיע יותר להט ויצירתיות בחשיפת נסיבות העסקתה של העוזרת של נתניהו מאשר בפרטי התנהלותו המדינית בשיחות השלום, עם או בלי מרכאות.

מה, מה קורה שם בחדר הסגור?

נתניהו הכריז שהסכם עם הפלסטינים ייחתם בתוך שנה, אבל לא רק על ההסכם שמתגבש-אולי-תוך-שנה אף אחד לא יודע כלום, גם העתיד הקרוב יותר לוט בערפל. מה יעלה בגורלה של ה"הקפאה" ביהודה ושומרון?

ההחלטה לעצור או לאפשר את הבנייה בשטחים נוגעת באופן ישיר לאלפים מקוראי העיתונים, ובאופן עקיף לכלל ציבור הקוראים. תאריך היעד לסיום עצירת הבנייה – יהא ה-26 בספטמבר או ה-30 בו – הולך ומתקרב, ובינתיים העיתונים מספקים בעיקר משאלות לב, הטפות וניחושים. היום (כלומר אתמול) השמיע נתניהו לראשונה מאז פרוץ השיחות, ועל רקע "בקשה" מפורשת של הנשיא אובמה להמשיך בהקפאה, הצהרה ברורה, חד-משמעית ומעורפלת לחלוטין בדבר גורל בתיהם של מתיישבי השטחים.

ההתבטאות של נתניהו באה לעולם בעת פגישה עם טוני בלייר, "שליח הקווארטט". וכך אמר נתניהו: "ישראל לא תוכל להמשיך את ההקפאה. מצד אחד, אנחנו לא נבנה את כל עשרות אלפי יחידות הדיור שממתינות בצנרת התכנון, אבל מצד שני, לא נקפיא את החיים של תושבי יהודה ושומרון". ציטוט כזה או דומה לו מופיע היום בכל העיתונים, כשרק ב"ישראל היום" מתווסף לו המשפט התמוה "לא תהיה האצה מלאכותית של הבנייה".

לפני הפגישה עם בלייר התבטא נתניהו בעניין ההקפאה גם בישיבת הממשלה. שם הוא אמר: "בין אפס ל-20 אלף [יחידות דיור] יש גם באמצע. לא חייבים לבנות אפס וגם לא 20 אלף. לא נקבל תכתיב ששום דבר לא ייבנה". ציטוט כזה או דומה לו מופיע בכל העיתונים, כשב"ישראל היום" מתווסף לו המשפט "כמו שעשו ממשלות קודמות".

מה ניתן להבין מההתבטאויות של נתניהו? "מעריב" מציג שש אפשרויות באשר לגורל עצירת הבנייה: 1. המשך ההקפאה. 2. בנייה רק בגושי ההתנחלויות. 3. בנייה רק בירושלים וסביבותיה ("פשרת מרידור"). 4. "הקפאה שקטה" (המשך ההקפאה למעשה ולא ולהלכה). 5. "בנייה שקטה" (להפך). 6. סיום ההקפאה.

"מעריב" ו"ידיעות אחרונות" בוחרים באופן ברור בתשובה 5 (המעומעמת): "הפשרה: בנייה אטית ושקטה" היא הכותרת הראשית של "מעריב" ו"הקפאה לייט" בכותרת הכפולה הפותחת. "ידיעות אחרונות": "הקפאה חלקית" בכותרת הראשית ו"הקפאה לייט" בכותרת הכפולה הפותחת. "הארץ" בוחר בתשובה 2. "נוסחת נתניהו להמשך ההקפאה: בנייה מצומצמת בגושי ההתיישבות" היא הכותרת הראשית של העיתון.

ומה ב"ישראל היום"? מה הבינו בעיתון שאין לו קשר לראש הממשלה מההתבטאויות הנחרצות ונעדרות התוכן של נתניהו? "ההקפאה תיגמר, נבנה כמו ממשלות קודמות", נכתב בכותרת הראשית. האם הכותרת הזו אומרת את האמת ישר ולעניין באופן ההגון והמאוזן ביותר? לא, היא מדויקת הרבה פחות מזו של שאר העיתונים, אך יש לה יתרון אחר: היא הנוחה ביותר לנתניהו, הלכוד בין הפטיש הפלסטיני-אמריקאי לסדן של הימין הישראלי. "ישראל היום" מניח כרית על הסדן. גם זה עיקרון חשוב.

הפתעה!

לפי הדיווח ב"ידיעות אחרונות", הדברים שאמר נתניהו בישיבת הממשלה "הפתיעו את הנוכחים". זו פליטת קולמוס אומללה. הפרשנים כתבו חזור וכתוב בשבועות האחרונים, וגם היום, שנתניהו יבחר בנתיב הערפל והמסמוס. הפעם לא האשימו את אופיו (טוב, בן כספית דווקא כן האשים), אשתו או לשכתו, אלא את התנהלות היחסים המדיניים (בדיווחים החדשותיים) ואפילו את אובמה, ש"העלה את נתניהו ואבו-מאזן על העץ" (נחום ברנע במדור הדעות של "ידיעות").

ואם הפרשנים לא היו כותבים, הרי שהמתנחלים עצמם מזכירים כבר שבועות ארוכים את סוגיית ההקפאה, בקמפיינים פרסומיים ורעש תקשורתי כמיטב יכולתם. העיתונים, ייאמר לשבחם, לא מטאטאים היום את המחאה הזו, ולא מאתרגים את נתניהו ואת שרי הימין. ב"ידיעות אחרונות", בעמוד הפותח, תחת הכותרת "ההבטחות של נתניהו", מובאות ציטטות של ראש הממשלה בדבר המשך הבניה ביהודה ושומרון. לא מהעשור הקודם – מהשנה האחרונה. ב"מעריב" מקדישים רבע מהכפולה הפותחת למחאת הימין, תחת הכותרת "המתנחלים לנתניהו: המשך ההקפאה, סוף כהונתך". גם ב"הארץ" מוקדש חלק גדול מהעמוד הפותח לידיעה תחת הכותרת "בימין תקפו: לנתניהו אין עמוד שדרה, יש גבול לחוסר אמינות". וגם ב"ישראל היום" מודפסת ידיעה תחת הכותרת "ביש"ע אומרים: אסור לנו לגמגם".

גם הפלסטינים אינם מגמגמים: "אנו נציג בשארם עמדה ברורה: הקפאה מוחלטת של הבנייה בגדה", מסתיימת הידיעה הראשית ב"הארץ" בציטוט של גורם פלסטיני אלמוני. ב"ידיעות אחרונות" ציטוט דומה מובא בשם ד"ר נביל שעת, "חבר בכיר בצוות המו"מ הפלסטיני שיגיע מחר לפסגת שארם א-שיח'".

ובינתיים, בטורקיה

"טורקיה חדשה", נכתב בכותרת על שער "מעריב", ועוד נכתב: "תוצאות משאל העם: ניצחון אדיר לארדואן ולאסלאם". לפי נדב איל, "שינוי החוקה בטורקיה מאיים על השמרנות החילונית [...] זו דילמה מוכרת במזרח התיכון: מצד אחד, הדמוקרטיה מחייבת את שחרור הרסן של השליטים והאידיאולוגיה החילונית שהם, בדרך כלל, מייצגים. מאידך, שחרור הרסן עשוי להוביל לעליית כוחות אסלאמיים, שממילא אינם רואים בדמוקרטיה ערך עליון".

אבל בעיתונים אין באמת דילמה. ב"ישראל היום" הכותרת על השער היא "טורקיה החליטה: אסלאמיסטים". גם ב"מעריב" הכותרת בעמ' 6 היא "נצחון האסלאם". הכותרת על שער "הארץ": "ניצחון היסטורי לארדואן במשאל העם: כוחם של החילונים ייחלש". ב"ידיעות" משאל העם הטורקי לא מגיע לשער. אחרי הכל, לא מדובר בדיל לאנטליה.

כותרות שכן מופיעות על שער "ידיעות אחרונות"

לבד מהכותרת על אודות ההקפאה, היום על שער "ידיעות אחרונות": כותרת המודיעה כי בקריה לא ייקרא מגדל על שמו של עזר ויצמן; כותרת על אודות אשה שתבעה ספר שקיצץ את שערה בכוח, וכותרת על "מופע המכות הגדול"; "פצצות לגבות, אגרופים לפנים: הספורט הכי אלים שיש מגיע לישראל". תזכרו את הכותרת העולזת הזו בפעם הבאה ש"ידיעות אחרונות" מפרסם טור מטיפני על תופעת האלימות.

שלום שלום

"צה"ל הרג 3 פלסטינים בגבול עזה", נכתב בכותרת ידיעה המשתרעת על חציו התחתון של עמ' 5 ב"ידיעות אחרונות". כותרת המשנה: "ערב פתיחת השיחות הישירות בשארם א-שיח' ממשיכים ארגוני הטרור לנסות ולהבעיר את השטח. הפלסטינים: שניים מההרוגים הם רועי צאן. ראש השב"כ מזהיר: יש מידע התרעתי על כוונת המחבלים להגביר הפיגועים ככל שיתקדם התהליך המדיני".

ידיעה דומה מופיעה גם בראש עמ' 3 של "הארץ". שם הכותרת היא "ראש השב"כ: הטרור יתגבר עם התקדמות התהליך המדיני", ואילו ההרוגים מאוזכרים בכותרת המשנה: "3 פלסטינים נהרגו אתמול מאש צה"ל בגבול רצועת עזה, שניים מהם ככל הנראה אזרחים שנורו בשוגג, לאחר ירי 4 פצצות מרגמה לעבר שטח ישראל".

ב"ישראל היום" אזהרת דיסקין מופיעה על השער, ידיעה בעמ' 5 מדווחת על ההרוגים הפלסטינים: "עזה: סב ונכדו נהרגו מאש צה"ל"; "כוח צה"ל ירה לעבר מחבלים שתיכננו לשגר לעברו רקטות. בבוקר נורו מהרצועה שני קסאמים". ב"מעריב" אין ידיעה על הפלסטינים ההרוגים, אך הוא העיתון היחיד שמאזכר על השער גם היום את האלוף במיל' ישראל טל, שנפטר שלשום (על השער: תמונה של "הרמטכ"ל המיועד יואב גלנט" נושא את ארונו של טל). ב"הארץ" מקדישים את מאמר המערכת לטל. לפי "הארץ", מורשתו של טל אינה צבאית (טנק המרכבה), אלא שאיפתו לשלום עם שכנינו.

הערה על הרמטכ"ל

"רב-אלוף גבי אשכנזי הוא רמטכ"ל מצוין", פותח ראובן פדהצור את מאמרו בעמוד הדעות של "הארץ", ומיד מצמיד סימן שאלה לקביעה: "ייתכן. אך השאלה היא כיצד מעריכים מיהו רמטכ"ל טוב. ראש המטה הכללי בישראל הוא שני בחשיבותו רק לראש הממשלה, ולכן יש חשיבות עצומה לא רק לבחינת איכות ביצועיו, אלא גם להבנת השקפת עולמו בנושאים אסטרטגיים", כותב פדהצור ומזכיר את המשמעות הגדולה שיש להשקפותיו של רמטכ"ל על שיחות שלום.

אבל "מהי תפיסת עולמו של אשכנזי? איננו יודעים. לא משום שאין לו כזאת, אלא משום שבכל שנות כהונתו כרמטכ"ל הוא לא התראיין. מצדדיו משתבחים בשתיקתו. לדבריהם, רמטכ"ל צריך לעשות את עבודתו ולא להתראיין. זו טעות. למפקד הצבא יש מחויבות להציג את תפיסותיו האסטרטגיות לפני הציבור".

קולנוע

"בפתח ספר הראיונות שלו עם היצ'קוק מספר טריפו כיצד שברול והוא נסעו פעם לראיין את היצ'קוק באתר הצילומים של סרטו 'לתפוס גנב' בריביירה הצרפתית, ומרוב התרגשות נפלו לתוך מזרקה שניצבה במקום וניהלו את כל הראיון כשהם רועדים בבגדיהם הרטובים. שנים לאחר מכן, אחרי שכבר היו לבמאים נודעים, אמר להם היצ'קוק שבכל פעם שהוא רואה אותם, הם מזכירים לו קוביות קרח הצפות בכוס משקה אלכוהולי" (אורי קליין סופד ב"גלריה" לקלוד שברול, שנפטר אתמול).

מסימני החג

"קוראי 'הארץ' בוחרים", נכתב בכותרת עלון המצורף היום לעיתון ומבטיח "מתנה": סט סכיני שף, סט סירי זכוכית או סט גינה מהודר (49.90 שקל במקום 299 שקל). לעלון מצורפת יונת שלום, נושאת עלה של זית. בכל זאת, "הארץ".