האלוף במיל' גיורא איילנד (עיבוד תמונה: "העין השביעית")

שום אדם איננו אי

"באזמל מנתחים וכפפות משי" היא כותרת טור הפרשנות של עמוס הראל ("הארץ"), הסוקר את דו"ח הוועדה בראשותו של האלוף במיל' גיורא איילנד, שבדקה את התנהלות צה"ל בפרשת המשט הטורקי: "מסקנות הצוות שפורסמו אתמול מזכירות את אלו שסיפק איילנד השבוע לפני ארבע שנים, בחקירת חטיפתו של גלעד שליט. ניתוח בהיר ומפורט, אבחון כשלים מרובים – ואפס המלצות אישיות".

"איילנד מתאר שורה ארוכה של שגיאות מקצועיות, אך לא תקלות המשקפות הזנחה ובוודאי לא התרשלות", כותב הראל. זוהי לאו דווקא רוח הדברים בכותרות הראשיות של העיתונים, העוסקות כמעט כולן בדו"ח הוועדה. "האלוף איילנד: צה"ל שגה בתכנון מבצע המשט ובתיאום המודיעיני" היא הכותרת הראשית של "הארץ"; "יש שגיאות – אין אשמים" היא הכותרת הראשית של "מעריב"; "מלחמת האחריות" ב"ידיעות אחרונות" (ב"ישראל היום" הכותרת הראשית היא "השייטת יצאה לבלום הגעת המשט הלובי" וכותרת הגג היא "דו"ח איילנד: היו שגיאות – לא מחדל; אין מסקנות אישיות").

למעשה זוהי גם אינה רוח הדברים בטורו של הראל. "השורה התחתונה שעולה מדבריו, ביום השנה הרביעי למלחמת לבנון השנייה: מערכת הביטחון כולה, על האנשים המנוסים מאוד שבראשה, התכוננה לתרחיש הלא נכון בפרשת המשט. איש מהבכירים גם לא הקדיש די מחשבה לאפשרות שהנחות המוצא של הפעולה ישתבשו. זוהי מסקנה מדאיגה. [...] קיים פער שקשה ליישב בין הקביעות החדות של הדו"ח להמלצותיו הרכות. מצויד באיזמל מנתחים וכפפות משי, איילנד בחר את מלותיו בקפידה. יש ליקויים, אבל אין אשמים".

העיתונים מקפידים להשתמש בכותרותיהם בהטיות של השורש ש.ג.ה, אבל ניכרת אצלם תאווה לשימוש במלים השאובות משורשים כמו א.ש.מ, פ.ט.ר, מ.ח.ד.ל ובעיקר א.כ.ז.ב.ה. כך ב"ידיעות אחרונות" מדגישים על השער את מלחמת הגרסאות בין שר הביטחון לרמטכ"ל באשר לשאלה "מי התריע ראשון" כאילו היתה הוכחה לחפותו של אולמרט, וכותרת המשנה לראשית של "מעריב" ("כשלון הקונספציה. עוורון המודיעין. הסוכן שלא נשלח. האזהרה של הרמטכ"ל. האפשרות לנסיגה שלא נוצלה. גבורת לוחמי השייטת") מהדהדת את הראשית בטון של תלונה ("יש שגיאות – אין אשמים", כאמור).

הנטייה הזו של הסיקור, בכל העיתונים למעט "ישראל היום", להתאכזב מהחומרה הקלה יחסית של מסקנות איילנד, היתה יכולה להיזקף לחובתם של העיתונאים ולהציגם כצמאי דם שלא לצורך, אלא שהדעות המובעות במאמרים ובטורי הפרשנות מגוונות ופורשות קשת התייחסות רחבה וממצה למדי, המשכנעת כי גם אם אין מקום לביקורת חריפה על מסקנות הוועדה, הרי שלמסקנות עצמן צריכה להינתן משמעות חריפה. כמו כן עולה ברורה מכל פינת עיתון הדרישה למצות את החקירה עם הדרג המדיני.

ב"מעריב" מקבל עפר שלח מקום נכבד בכפולת העמודים 4–5 כדי לכתוב, תחת הכותרת "תסמונת ה-12 ביולי" (תאריך פריצתה של מלחמת לבנון השנייה): "רק לעתים רחוקות מתקבל דו"ח על אירוע לא מוצלח בשביעות רצון כה מופגנת של מושאי התחקיר, והם בהחלט יודעים למה: לא רק מפני שאיילנד נמנע, בצדק גמור, מלקרוא להדחתו של מישהו, אלא בעיקר מפני שיש פער, לפעמים קשה לגישור, בין התמונה העובדתית שהוא מצייר ובין המלים הרכות שבהן הוא עוטף אותה".

שלח עובר על פרטי הדו"ח ומדגים כיצד אותם כשלים איפיינו גם ההתנהלות המחדלית במלחמת לבנון השנייה. "זו התמונה העובדתית של דו"ח איילנד: בפעולה נקודתית, כמעט לא מוגבלת באמצעים ומתוכננת במשך חודשים, ניכרים רבים מן הליקויים שצה"ל טוען שתוקנו. מסתבר שמ-12 ביולי 2006 ועד 12 ביולי 2010 השינוי אינו דרסטי כל-כך, השיקום לא כזה דרמטי [...] ארבע שנים אחרי, החיילים אולי חזרו להתאמן ויש קורס מפקדי אוגדות, אבל רבים מחוליי היסוד של הצבא עודם איתנו.

"את צה"ל, בסופו של דבר, הדו"ח מוציא די בסדר. הסיפור התקשורתי הגיע מת למחצה למהדורות הערב בטלוויזיה. אם השופט יעקב טירקל והמבקר מיכה לינדנשטראוס לא יפיחו בו רוח חיים, נדמה שגם האחראית העיקרית לכישלון, הצמרת המדינית, תעבור את מרמרה בשלום", כותב הראל. גם טורו של אמיר אורן ב"הארץ", "אלוף לא מגרש אלופים", נכתב ברוח דומה, וגם כותרתו של מאמר המערכת של "הארץ" מדברת בעד עצמה: "החיילים נחקרים – השרים חומקים".

גם ב"מעריב", בטור בסגנון זרם התודעה, כותב בן כספית: "הבעיה של ישראל אינה הריגתם של תשעה מתפרעים טורקים, אלא העובדה שהאירוע הזה הביא להסרת הסגר על עזה [...] את התשובות הללו לא צה"ל צריך לספק. הדרג המדיני חייב אותן לעצמו, וגם לנו. [...] אבל אצלנו, הכל הפוך. הוועדה של צה"ל כבר סיימה, הוועדה של הממשלה בקושי התחילה".

כאמור, מחוץ למשמעות שיש ואין בדו"ח באשר לדרג הצבאי והדרג המדיני, כל העיתונים עוסקים ב"מלחמת גרסאות" בין שר הביטחון לרמטכ"ל. "איילנד צדק לחלוטין כשנמנע מהמלצות אישיות, בוודאי לא כלפי מפקד חיל הים", כותב שלח. "הסיפור הוא אצל שני אנשים אחרים: שר הביטחון, שלא הגדיר את האירוע ואת גבולות הפעולה ואישר תוכניות לקויות שהובילו בסופו של דבר לכישלון; והרמטכ"ל, שתחת שרביטו התנהלו התיאום המודיעיני החסר ותהליך התכנון האוטומטי, נעדר הדמיון וחופש המחשבה".

מהי מלחמת הגרסאות? "מצד אחד: בדו"ח איילנד נחשף מכתב שכתב הרמטכ"ל לפני המשט לדרג המדיני, ובו התריע כי פעולה צבאית צריכה להיות המוצא האחרון. מצד שני: אמש פורסם כי שלושה שבועות לפני אירועי המשט דרש שר הביטחון מצה"ל לאסוף מודיעין על נוסעי האונייה והזהיר מפני אפשרות של ירי חי על סיפונה", נכתב ב"ידיעות אחרונות". ב"ידיעות" יודעים גם לצטט ממכתב הרמטכ"ל: "מחויבת פעולה משולבת בין-משרדית כשאופציה צבאית הכוללת השתלטות, החרמה ומעצר פעילים על האוניות הינה האופציה האחרונה ובעדיפות נמוכה".

מה זה מזכיר לכם? אולי את הציטוט הזה, של הפרשן הבכיר של "ידיעות אחרונות", סבר פלוצקר, שהביא כאן לפני חודשיים אורן פרסיקו: "היו בלא מעט עיתונים במדינת ישראל, היה לנו מידע מוקדם על כך שיש גורמים בתוך מערכת הביטחון, גורמים מאוד חזקים ומאוד משמעותיים שמתנגדים להפעלת צבא כדי למנוע את המשט לתוך מדינת ישראל. זה לא פורסם בעיתונים".

"עיתון 'ידיעות אחרונות', וכלי תקשורת אחרים, נמנעו מלפרסם כי דרגים בכירים במערכת הביטחון התנגדו לפעילות צבאית לבלימת משט הספינות שיועד לרצועת עזה. כך חשף עיתונאי 'ידיעות אחרונות' סבר פלוצקר במהלך דיון שנערך הבוקר בכנס של לשכת עורכי-הדין בישראל", נכתב בידיעה ב"עין השביעית". בתגובה אמר פלוצקר כי דבריו היו "דוגמה היפותטית" ותו לא. מה אתם יודעים.

בשקט-בשקט

בטורו במוסף "ישראל היום" ביום שישי כתב דן מרגלית נגד קיצוץ בתקציב הביטחון. לדבריו, תקציב הצבא מנוהל על-פי הוראות ועדת ברודט, והתקציב כפי שהוא חיוני לצרכים המבצעיים של צה"ל. מרגלית הוסיף כי הוא כותב תמיד אותה דעה נגד הקיצוץ, כל אימת שמגיעה עונת התקציב.

היום, במדור הדעות של "הארץ", מתייחס נחמיה שטרסלר לדרישה של משרד האוצר לקצץ בתקציב הביטחון. הוא מצטט את אודי ניסן, הממונה על התקציבים, שאומר: "מתווה ברודט נפרץ, והתייעלות בביטחון כמעט לא בוצעה [...] חלק מהשכר עולה בעוד שההתעצמות יורדת". שטרסלר קובע כי בתוך ארבע שנים גדל תקציב הביטחון מ-44 מיליארד שקל בשנה ל-55 מיליארד, וכותב כי שר האוצר שטייניץ בסך-הכל מעוניין רק לקצץ בתוספת לתקציב הביטחון, מ-3.4 מיליארד שקל ל-2 מיליארד.

אמנם גם שטרסלר נוהג לכתוב אותם טורים שוב ושוב על נושאים כמו תקציב הביטחון, אבל בטורו יותר עובדות ונתונים מאשר בטור (המקבל כפולת עמודים) של מרגלית; עובדות ונתונים הסותרים את דברי מרגלית. אגב, התובנות של עפר שלח מוועדת איילנד שהוזכרו לעיל תואמות את מה שמצטט שטרסלר.

"במשרד הביטחון נוהגים כמו קבצנים" הוא הציטוט של רותם פלג, סגן האחראי על התקציב באוצר, שנבחר ככותרת ראשית של "כלכליסט". "'אם רוצים מס הכנסה שלילי או רפורמה בהשכלה הגבוהה", נכתב בכותרת המשנה, "אז צריכים לקחת מאנשי הקבע, למשל את הטבת המס על הרכב הצמוד. הקיצוץ הוא בתוספת השנתית של משרד הביטחון, לא בתקציבו".

וכותרת המשנה לראשית של "ממון" היא "בשקט-בשקט, בזמן שכולם מדברים על תקציב הביטחון, עומדת המשטרה לספוג קיצוץ דרמטי של עשרות מיליוני שקלים. במשרד לבטחון פנים מתריעים: מאות שוטרים יפוטרו, ושכרם של אחרים יירד לשכר מינימום. באוצר לא מתרגשים: 'הקיצוץ לא מצריך פיטורים'".

גלעד שליט - סיכום הסיקור העיתונאי

"בארבע שנות שביו של גלעד שליט כתבתי דבר והיפוכו. פעם אמרתי 'כן, לשחררו בכל מחיר' וכעבור זמן כתבתי את ההפך: 'לא לשחררו בכל מחיר'. ובשתי הפעמים צדקתי" (יואל מרקוס, "הארץ", 13.7.10).

חופשי זה לגמרי לבד

"הבוקר יוכרע משפט המינויים הפוליטיים של צחי הנגבי", נכתב בכותרת על שער "הארץ".

"יש בהחלט מה לציין לגבי התנהגותו של הנגבי בשש השנים [של התנהלות המשפט]", כותב עפר שלח במדור הדעות של "מעריב". "מיד כשנפתחה חקירה הוא השעה את עצמו מתפקיד השר לבטחון פנים. בארבע השנים האחרונות לא כיהן כשר, גם כשמפלגת קדימה, שהוא אחד מבכיריה, היתה בשלטון. כשהצטרף לקדימה, אגב, התפטר מהכנסת והחזיר את המנדט לליכוד, שאותו עזב.

"אלה הדברים במישור הפורמלי. במישור המעשי הנגבי היה עוד יותר ממלכתי. גורמי אכיפה בכירים, הניצבים מצדו השני של המתרס, משבחים את התנהגותו כנחקר. הוא לא נקט שום תכסיס של עיכוב במהלך החקירה, לא תקף את החוקרים והפרקליטים למרות עינוי דין שנמשך, כאמור, כמעט ארבע שנים ואינספור ישיבות של בית-המשפט, ולא נאחז בשום קרן של שום מזבח".

"צחי הנגבי לאחר הזיכוי: שילמתי מחיר לא פשוט", היא הכותרת הראשית של ynet, היום.

בלי שום קשר, בכתבה ב"24 שעות" העוסקת בג'ימי ג'אמפ, שם הבמה של חיימה מרקט אי קוט, שתחביבו הוא התפרצות לרגעי שיא של אירועים סופר-מתוקשרים (האחרון שבהם: הריצה אל גביע המונדיאל), מצטטת מאיה מאהלר את תשובתו לעיתונאים נורבגים ששאלו אותו על התפרצותו לבמת האירוויזיון: "אני עושה את זה בגלל תחושת החופש".

מאחורי כל זה לא מסתתר אושר

אחת התשובות של הבמאי טוד סולונדז לעיתונאית מה"גרדיאן" בראיון מתורגם ב"גלריה" על אודות סרטו החדש "החיים בזמן המלחמה", המשך לסרטו "אושר", היא "לללאכן".

המשכה של התשובה הוא: "אני זוכר שב'אושר', הרבה אנשים אמרו שחשו אהדה כלפי דילן בייקר, והמלה זאת תמיד הטרידה אותי. לא רציתי להשלים עם זה, כי אני לא הייתי יכול לחוש אהדה כלפי מישהו שינהג כך כלפי ילד. פדופיליה היא עינוי מפלצתי שכולנו, ברמה החשיבתית, מגנים ומתעבים. ולמרות זאת, אף על פי שהאיש הוא אולי מפלצת, בכל זאת יש לו לב שפועם. זה הרעיון שבדקתי ב'אושר', ובדיקה היא משהו שונה לחלוטין מאהדה. אבל חשבתי שאני צריך להבהיר את העניין". דייוויד צ'ייס, יוצר "הסופרנוס", אמר בעבר דברים דומים ביחס לגיבוריו.

ואם כבר, הנה עוד ציטוט מהראיון: "הוא שונא קולנוע. הוא היה מעדיף לחזור ללמד. כיום, מתברר, זה בעיקר מה שהוא עושה. הבמאי מרצה כיום באופן סדיר באוניברסיטת ניו-יורק ולא מכבר עבד עם סטודנטים בסינגפור במשך שישה חודשים. 'בית-הספר לקולנוע של אוניברסיטת ניו-יורק הקים שם שלוחה, כמו מקדונלדס', הוא מסביר באירוניה. 'זה עניין של מיתוג; הם מתפשטים על פני כל העולם.

"אבל זה מסתבך במקומות כמו אבו-דאבי. אם יש לך סטודנט ישראלי, איך הוא ילמד באוניברסיטה במדינה ערבית? או אם הסטודנט הומוסקסואל, איך תתמודד עם זה? ומה שהם עושים, וזה מעניין, הוא שהם אומרים שאתה יכול לעשות מה שמתחשק לך בגבולות הקמפוס. אבל כשאתה עוזב את הקמפוס, תולים אותך'. הוא מושך בכתפיו. 'אלה חילופי תרבות נהדרים'".

לא שקט בכלל

אחרי הביקורת החשובה של מיכאל הנדלזלץ על המחזמר "לילה לא שקט" של הקאמרי (שירי שלמה ארצי בכיכובם של כוכבים וכוכבניות), שהתמקדה באבסורד שבתיאטרון רפרטוארי המציג מחזות בידוריים חסרי ערך, חוזר היום הנדלזלץ ב"גלריה" עם "הרהור נוסף" על "לילה לא שקט".

למרות הצהרתו בפתח הביקורת, הנדלזלץ לא חוזר ל"לילה לא שקט" כדי לדון באיכויות הספציפיות של המחזמר ולתרץ בפרוטרוט את הכתרתו כ"כישלון". בצדק; אף שטור כזה היה יכול להיות משעשע ומבדר, הנדלזלץ מתאפק והולם שוב בנקודה העקרונית: אובדן הדרך של התרבות התיאטרונית, או התיאטרון התרבותי, כשהוא מתמקד בכך שהמחזמר – שהוא רומז כי גם יוצריו היו מוכנים לגנוז אותו – היה מוכרח לעלות משיקולים כלכליים גרידא.

ויש גם אתנחתא קומית: אוסף ההטעיות הרשלניות והמקוממות שנעשו במסגרת מסע יחסי-הציבור של הקאמרי ל"לילה לא שקט".

הכתובות על הקיר

"הסתערות בכל מחיר על הדירות בעיתוי הנוכחי עלולה להסתיים בבכי", נכתב בכותרת המשנה למאמרו של יהודה שרוני במדור הדעות של "מעריב". "לפני שאתם קונים, לא יזיק לקחת פסק זמן ולהמתין לירידת מחירים". כותרת המאמר היא "הכתובת על הקיר" ("שוק הדירות יושב על חבית חומר נפץ, שהתפוצצותה, אם לא ייעשה דבר, היא רק שאלה של זמן").

"את מה שההורים לא מצליחים", כותב שרוני אחרי שהוא מלין על כך שמחירי הדירות הגבוהים אינם מאפשרים לזוגות צעירים לרכוש דירה, "משלימים הבנקים למשכנתות. נתוני חברות הייעוץ מראים כי המשכנתה הממוצעת עלתה בתוך שלוש שנים מ-400 אלף שקל ל-550 אלף שקל. המשכנתות המנופחות מעלות בהתאם את שיעורי התשלום החודשיים עבור ההלוואה. במקביל, תלוש המשכורת המתכווץ אינו מדביק את הפערים".

ועוד כותב שרוני: "ריביות המשכנתה השקליות וצמודות המדד מסתירות את מלוא תמונת המצב העגומה. מה יקרה אם בנק ישראל יחליט בתוך שנה להעלות את הריבית הבסיסית באחוז? התוצאה תהיה ששיעורי ההחזר על המשכנתות יזנקו במאות שקלים לחודש. רכישת דירה ברמת המחירים הנוכחית משולה כמעט להתאבדות פיננסית".

הכותרת הראשית של מוסף "עסקים" של "מעריב" היא "ריבית המשכנתה בשפל וגם אתם יכולים להרוויח", כשהמלים "ריבית המשכנתה" "וגם אתם יכולים להרוויח" צבועות אדום ואילו המלה "בשפל" מוגדלת לגודל פונט אימתני במיוחד. כותרת המשנה קוראת: "הריבית על המשכנתות ממשיכה לצלול ולחמם את שוק הנדל"ן: הריבית הממוצעת לתקופה של 15 שנה בשפל של 2.91%, והריבית ל-20 שנה צנחה ל-3.28%. ההפרש בהחזר החודשי בין הלוואות זהות מגיע לאלפי שקלים. כך תרוויחו מהדירה".

הבכירים, הגז וכל הג'אז הזה

"שכר הבכירים: המשקיעים הבריטים יוצאים למרד" היא אחת הכותרות על שער "כלכליסט". "אחרי שהאיחוד-האירופי הטיל מגבלות חריפות על שכר הבנקאים, בבריטניה מתפתח מרד של בעלי המניות בחברות צרכניות גדולות נגד הדירקטוריונים שאישרו למנהלים הבכירים חבילות שכר מנופחות. אצלנו יש לוועדת נאמן לבדיקת שכר הבכירים עוד הרבה זמן", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של ארז רומס ותומר זלצר.

"הרצוג: 'אם תימשך גרירת הרגליים – לא אשאר בוועדה" היא כותרת ידיעה של רותם סלע בעמ' 5 של "עסקים" ב"מעריב". "ההכרזה על הצעת החוק להגבלת שכר הבכירים נדחתה ב-3 חודשים", נכתב בכותרת המשנה.

"מקושרים" היא כותרת ההפניה משער "ממון" ב"ידיעות אחרונות" לידיעה של צח שפיצן, כתב תחקירים איכותי ונשכני שלא ברור איך הוא משתלב באג'נדה הרכה של המוסף. "שר בכיר לשעבר, יועץ אסטרטגי ממולח ופרקליט בכיר שעובד עבור משרד ראש הממשלה", נכתב בכותרת המשנה, "אלה האנשים שעוזרים לענקית הגז נובל-אנרג'י לקדם את האינטרסים שלה במסדרונות השלטון". האנשים: משה שחל, אלי קמיר, אריאל סנדר, מודי זנדברג ושלום זינגר.

"הסכומים שמשלמת נובל-אנרג'י לא משולמים רק עבור עבודת יחסי-הציבור והלובי נטו", מצטט שפיצן "בכיר בתחום היח"צ. "אלה סכומים שמשולמים תמורת הקשרים של היועצים במסדרונות השלטון".

ואם כבר "ממון", עמיר בן-דוד מביא ידיעה חשובה ולפיה משרד ראש הממשלה מקדם חוק שלפיו מי שימסור מידע מדיוני ועדת תכנון מחוזית – "ייכנס לכלא". מי שעוקב אחרי התגלגלות רפורמת התכנון מבין כמה החשיפה של בן-דוד מצביעה על שערורייה. "הרפורמה היא צעד מבורך בכל הנוגע לפישוט ההליכים", מצוטט השר הממונה על שיתוף הציבור, מיכאל איתן, "אבל ההבטחה שתהיה מלווה גם בצעדים מתקדמים של שקיפות ושיתוף הציבור התבדתה".

וב"גלובס" מקדישים את הכותרת הראשית לבייבי שלהם, שכר הניהול במוסדיים: "ניתוח 'גלובס': תוכנית משרד האוצר לטיפול בבעיית דמי הניהול – ריקה מתוכן".

ענייני תקשורת

בתחתית מדור המכתבים של "ידיעות אחרונות" (במוסף "24 שעות") מתפרסמות השורות הבאות, בחתימת ונדי זינגר, מנכ"לית אייפ"ק ישראל: "במאמרו 'לזרוק או לא לזרוק' ('ידיעות אחרונות', 5.7) התייחס אמנון אברמוביץ' לפגישות שקיימו מנהיגי אייפ"ק במהלך ביקורם בארץ בנושא הקפאת הבנייה בשטחים. אנחנו בדרך כלל לא דנים בנושאים שהועלו בפגישות פרטיות שמנהלים מנהיגי אייפ"ק, אולם מכיוון שהשתתפתי בכל אחת מהפגישות שהתקיימו, אני מבקשת להבהיר כי תוכן הדיווח המופיע במאמר אינו משקף את מה שנאמר בהן".

"37.1 אחוזי צפייה, 1.8 מיליון צופים. זהו הרייטינג הרשמי של ערוץ 1 בגמר המונדיאל", כותב רז שכניק ב"24 שעות" של "ידיעות אחרונות". "[...] בענף הטלוויזיה מעריכים כי הרייטינג האמיתי נע סביב 44 אחוזים, בהנחה שמוסיפים את מספר הצופים שראו את הגמר בערוץ HD של רוממה, ובהתחשב בקהל העצום שחולק את השעות מול אותו מסך באירועים מהסוג הזה. לא מדובר בשיא עבור ערוץ 1 מאז עליית הטלוויזיה המסחרית למסך – קרוב ל-50 אחוז צפו באירוויזיון 1999 – אבל בהחלט אפשר לראות בזה קאמבק".

במדור "בעולם" במוסף "ממון", המביא ידיעות מתורגמות מסוכנויות ידיעות זרות, נכתב כי חברת טויוטה הפעילה לחצים על אוניברסיטת דרום-אילינוי כדי שתפטר את פרופ' דייוויד גילברט, שחשף את בעיית ההאצה הלא רצונית ברכבי החברה.

יוסי גמזו לא יקבל את פרס ישראל לשירה עבור יצירתו המחורזת המתפרסמת במדור הדעות של "מעריב", אבל כל הכבוד למדור שמעז להתחדש ולהתרענן.