הטבח בנערי התיכון בירושלים, תלמידי ישיבת מרכז-הרב, ממשיך לתפוס את הכותרות המרכזיות, ותמונות השמונה מתנוססות בראשי כל העיתונים: ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" בשורה הראשונה מתחת לשם העיתון; ב"ישראל היום" מתחת לידיעה מצוטטת מה"סאנדיי טיימס", "החמאס מתאמן באיראן"; וב"הארץ" מתחת להפניות למוסף "גלריה" ולעמודי הבריאות.
אברהם דוד מוזס, בן 16 מהישוב אפרת. אחד משמונת הנרצחים (צילום: פלאש 90)
הגיבור הנוסף
כל עיתון גייס כותבים משלו כדי להתמודד עם מלאכת הסיקור, הפרשנות והעיכול של האירוע הקשה. ב"מעריב" מגייסים את אחד הדוסים שלהם, קובי אריאלי, שכותב תחת הכותרת "למה עזבתני?". על השער מביאים את הציטוט "האנשים היפים האלה, ספוגי הערכים, לא נתנו לעצמם לצאת מעצמם. הם בחרו ביבבות ולא ביללות...". אבל המאמר עצמו, הכולל את רשמיו של אריאלי מהלוויות הנרצחים, כלל אינו מאמר של צידוק הדין: "וזה היה מאופק מדי. זה אפילו הרגיז קצת, כמה שזה היה מסודר", נכתב בשורה המקדימה לזו שצוטטה על השער.
אבל השער של "מעריב" מוקדש ברובו לא למאמרים, אלא לידיעות. סיפור השער הוא זה של סרן דוד שפירא, שהרג את המחבל בישיבה. חן קוטס-בר לא ריאיינה את שפירא עצמו, המשמש כעת קצין אג"ם בגדוד 890 של הצנחנים, אבל דיברה עם סביבתו הקרובה. אמיר בוחבוט מביא את חילופי הדברים בין הרמטכ"ל לסרן ("בפועלך הבאת לידי ביטוי את ערכי רוח צה"ל"), ושמואל מיטלמן ועמי בן-דוד מביאים את סיפורו של "הגיבור הנוסף", "יצחק דדון, תלמיד ישיבת מרכז-הרב, שהיה חמוש באקדח והספיק לירות במחבל". למעשה דדון הוא זה שירה ראשון במחבל, וגם קיבל את הקרדיט על כך בשידורים החיים שמיד אחרי האירוע. אלא שכמה דקות אחר-כך "העלימו" אותו כתבי החדשות ודיווחו כי "המחבל נהרג על-ידי קצין צה"ל". כפי שניתן להיווכח, מגמה זו ממשיכה גם בעיתונים. האם דובר צה"ל הפעיל כאן מכבש לחצים, או שהתקשורת נרתעה מדבריו הבוטים של דדון, שהאשים את שמעון פרס ואהוד אולמרט בכך שהם אלה שהעניקו את הנשק למחבלים, או שהעדיפה גיבור תכול עיניים חבוש כומתה אדומה על פני משקפופר פרוע שיער? הלוגו המלווה את הכפולה הוא "טבח בישיבה", ומתחתיו ספר קודש מוכתם בדם והכיתוב "גבורת הצנחן".
אביו ואחיו של אברהם דוד מוזס, ליד קברו הטרי בגוש עציון (צילום: פלאש 90)
חברים כותבים
ב"ידיעות אחרונות" מוקדש רוב השער לתחילת מכתב שכתבו תלמידי הישיבה לצעירים שליד מרכז-הרב לחבריהם ההרוגים: "אנחנו נושאים אתכם בקרבנו. נממש אתכם דרכנו". בכפולה הפנימית הראשונה מובא המכתב כולו, ומעליו תמונות עם כיתובים בומבסטיים. בעמ' 7 כותב ידידיה מאיר, הרכש הסאטירי החדש של "ידיעות אחרונות", טור רציני שבו הוא קובע, אם הבנתי נכון, כי אין משבר בציונות הדתית: "הסיפור האמיתי הוא לא קונדוליסה רייס, אלא משהו שמבזק החדשות לא יכול להכיל. קוראים לזה לימוד תורה".
בעמ' 9 כותב דוס אחר של "ידיעות אחרונות", חנוך דאום, שלמד בישיבה: "באופן אישי, לא היו לי ימים קלים כשהייתי תלמיד בישיבה לצעירים. חוויית הפנימייה היתה קשה לי. אבל ביום שישי, לרגע אחד, רציית לחזור לשם, להיות עם התלמידים בכאב, לנחם". גם הרב יובל שרלו כותב היום ב"ידיעות אחרונות", ומדבר על ההשלכות של הרצח עד "למעגל הרחב של המין האנושי, שעוד לא נגמל מהרצח הראשון שבו רצח קין את הבל [...] הציונות הדתית אינה מתכוונת להישבר, ודמה כי כך הציבור הישראלי כולו".
ב"הארץ" מפנים ל"מאמרי הארץ" - מאמר המערכת ומאמרים של שני אנשי שמאל קיצוניים. "דם, דת ומשא-ומתן" היא כותרתו של מאמר המערכת; "מה ישדרו בשנות ה-80?" היא כותרת מאמרו של יצחק לאור; ו"לימין שור" היא כותרת מאמרו של גדעון לוי. לוי כותב כי "חלק מהכתרים שנקשרו לישיבה ודאי ראויים. דבר כמובן לא יכול בשום פנים להצדיק את ההרג הנורא של נערים בספרייה, אבל מן הראוי לזכור, גם בשעה קשה זאת, מה הצמיחה הישיבה הזאת". לוי ממשיך וכותב על "הנזק שהביאה על המדינה".
גדעון לוי (צילום: פלאש 90)
ב"ישראל היום" מופיעה על השער פתיחת מאמרו של הרב שלמה אבינר, מהחשובים והמשפיעים ברבני הציונות הדתית. הוא כותב שהפגיעה בישיבה לא היתה מקרית, ומצטט כמקור את תחנת הטלוויזיה אל-מנאר של החיזבאללה. האיור המלווה את המאמר כלל לא דומה לו.
אינתיפאדה שלישית?
מפכ"ל המשטרה "הבהיר אתמול כי למרות ההחמרה במצב הבטחוני, אין מדובר באינתיפאדה שלישית" (עמי בן דוד ואלי לוי, "מעריב"). אפשר להירגע. על שער "ידיעות אחרונות" מתנוססת הכותרת "חשש: אינתיפאדה בקו הירוק. גל של זריקות אבנים ליד כפרים ערביים". ואילו ב"הארץ" כותרת מאמר הפרשנות על השער: "עוד לא אינתיפאדה". עמוס הראל ואבי יששכרוף כותבים: "האם האירוע מסמן את תחילתה של האינתיפיאדה השלישית? לעת עתה אפשר להעריך בזהירות שהתשובה לכך שלילית". מדוע? הציבור הפלסטיני מותש, השב"כ ערוך היטב. מי אמר שאין פתרון צבאי? השניים מזכירים גם כי הרצח עלול לגרור מעשי נקמה של יהודים שיתסיסו את האווירה, אבל נדב שרגאי, שדיווח מההלוויה, כותב: "דיבורים על נקמה כמעט לא נשמעו בהלוויה". גם כותרת מאמרו של יהונתן ליס ב"הארץ" היא "במשטרת ירושלים אין חשש מעוד אינתיפאדה".
סימה קדמון שואלת ב"ידיעות אחרונות": "האם אנחנו עומדים בפני אינתיפאדה שלישית?", ולא עונה על השאלה לאורך שורות ארוכות. לעומת זאת היא מונה באריכות את הסיבות לא לפתוח במו"מ עם החמאס ומסכמת שדווקא יש לפתוח מו"מ כזה, כי "מה כבר יש לנו להפסיד". אכן, טיעון מנצח. עוד בעד הידברות עם החמאס בעמודי הדעות של "ידיעות אחרונות": גיורא איילנד.
אלכס פישמן כותב ב"ידיעות אחרונות" שהמחבל לא פעל לבד ובספונטניות, אלא לאחר תכנון ארוך ומחושב; שהיה חבר בתא "רדום" של החמאס או של חיזבאללה; שהפיגוע היה אמור להצית אש שתוביל לאינתיפאדה שלישית, ושייתכן ש"זו לא החוליה הרדומה היחידה בשטח".
ומה במזרח ירושלים?
"אחת הבעיות הבוערות והרגישות ביותר", כך מכנים אורי יבלונקה ועמי בן דוד מ"מעריב" את סוגיית "יחסה של מערכת הביטחון לערביי מזרח ירושלים". שרי ש"ס מציעים לשלול את האזרחות (למעשה מדובר בתושבות ולא באזרחות) ממשפחת המחבל, השר לבטחון פנים קורא לגרש את התומכים בטרור, ח"כ רמון קורא למסור את ג'בל-מוכאבר לרשות, ואלי ישי קורא דווקא להדק את האחיזה והפיקוח על השכונה.
הכותרת הראשית של "הארץ" מביאה את טענת הרשות הפלסטינית ש"חמאס וחיזבאללה יזמו הפיגוע". אבי יששכרוף, עמוס הראל, יובל אזולאי וברק רביד מביאים את הטענה בשם "גורמי ביטחון בכירים ברשות הפלסטינית", וכותבים כי "עד כה לא קיבל על עצמו שום ארגון, פלסטיני או ערבי, אחריות לרצח".
עוד ב"מעריב" מספרים עמי בן-דוד, עמית כהן ומרב דוד כי "לפי ממצאי החקירה הראשונית", המחבל התכונן לטבח במשך זמן ממושך ואסף מידע רב על הישיבה. ואילו ג'קי חוגי, מיה בנגל ואריק בנדר מביאים קולות של ח"כים מהימין הקוראים לפרק את סוכת האבלים של משפחת המחבל, "כמו בירדן", שם נאסר על קרובי משפחה של הרוצח להקים סוכה כזאת. רוני שקד מ"ידיעות אחרונות" ביקר בסוכת האבלים של משפחת הרוצח, שם "סיפרו אתמול רק על תכונותיו הטובות של הרוצח. לא מצאתי איש שיגנה את הטבח, ואף אחד לא העז להעלות על דל שפתיו את המלה 'רוצח'". ב"הארץ" יודעים לספר אבי יששכרוף ויואב שטרן כי משפחת הרוצח היתה ידועה כ"מקורבת לחמאס".
"מקיין בא לבקר"
זו כותרת הידיעה של בן כספית וטל שניידר, שגם מקבלת הפניה בשער. "אם לא יחול שינוי של הרגע האחרון, צפוי מקיין לפגוש בשבוע הבא את אולמרט, לבני וברק", נכתב בידיעה. "מקיין מגיע לישראל" היא גם הכותרת שבחרו לשער של "ידיעות אחרונות". אותה ידיעה מופיעה גם על שער "ישראל היום" (שלמה צזנה), רק ששם היא מעוטרת בלוגו "פרסום ראשון".
תחרות גניבת מתכות
ההפניה האחרונה של השער של "ישראל היום" היא "שיא חדש: גנב חלקי מתכת מטנק של צה"ל בגליל". האם ב"ישראל היום" פתחו אולימפיאדה של גניבת חלקי מתכת והם מודיעים לנו עליה עכשיו בדיעבד? בכל אופן, ה"טנק של צה"ל" שפורק על-ידי תושב ג'וליס, מתברר בידיעה עצמה, הוא "טנק דמה" המשמש מטרה באימונים. אותה ידיעה מופיעה גם ב"מעריב", לצד ידיעה חמורה הרבה יותר: טכנאים של בזק גונבים כבלים שהתקינו בשווי מאות אלפי שקלים, ומשאירים אלפי משפחות ללא טלפון.
עוד על השער
רותי סיני ב"טור חברתי שבועי" מדווחת על אבסורד: פנסיונר הזכאי לקצבת נכות יקבל למעשה פחות כסף מאדם בריא. לפי סיני, יש אלפי מקרים כאלה. עוד על השער של "הארץ": "פרץ דוחק באילון לרוץ ביחד לראשות העבודה מול ברק" (יוסי ורטר). ועל זה נאמר, רק פראיירים מתחלפים.
ועוד בחדשות: ראש אכ"א החדש, שיחליף את האלוף (הפורש מצה"ל) אלעזר שטרן, הוא תא"ל אבי זמיר. וטובה צימוקי מדווחת ב"ידיעות אחרונות" כי מני מזוז "כנראה" יגיש כתב אישום נגד שופטת השלום בתל-אביב דליה מארק-הורנצ'יק, בחשד למרמה ולהפרת אמונים. הסתיים ללא שפיכות דמים נוספת המשבר בין ונצואלה, קולומביה, אקוואדור וניקרגואה.
חדשות תקשורת
"כלכליסט" מביא בשער את עיקרי המלצות ועדת גרונאו, שהוגשו היום לשר התקשורת ומסמנות צעד נוסף בהקלת הרגולציה: "1. רשת בזק תפורק למקטעים. 2. חברות הסלולר ייכנסו לשיחות הבינלאומיות. 3. בזק תשווק חבילות של טלפון, טלוויזיה ואינטרנט. 4. גמישות לבזק בקביעת חלק מתעריפיה. 5. תימשך ההפרדה המבנית בבזק" (אמיר טייג).
אסף כרמל ב"הארץ" מביא סקר שנערך בקרב גולשי האתר "עכבר העיר", שלפיו אילנה דיין היא האשה המשפיעה ביותר בתרבות הישראלית.