הכותרות (היום כולן שונות)

באופן די יוצא דופן, שערי העיתונים היום שונים זה מזה כמעט לגמרי, ומציגים סדר יום מגוון למדי. ב"מעריב" הסיפור הגדול הוא הטענה שוועדת וינוגרד "איתרגה" את אולמרט, המשתמעת מציטטות מדבריו של חבר הוועדה, יחזקאל דרור.
דרור, שנתן כמה מילים בשבוע שעבר ל"ידיעות אחרונות", נמרח היום על שער "מעריב", פרסומת לראיון שערך איתו מרדכי חיימוביץ' ושיפורסם מחרתיים במוסף "סופשבוע". "אם אנחנו חושבים שראש הממשלה יקדם את השלום, זה שיקול מכובד מאוד", הוא הציטוט שמופיע כמעט על כל השער; כותרת המשנה שואלת: "האם חלחלו שיקולים פוליטיים לדו"ח וינוגרד?" ומספקת עוד ציטוט משל דרור: "מה אתה מעדיף, ממשלה של אולמרט וברק או בחירות חדשות שבהן יעלה נתניהו?". בינתיים, דרור הספיק להתכחש לדברים (ש"הוצאו מהקשרם") ברדיו.

ב"ידיעות אחרונות" השער רצוף הפניות מודגשות: הכותרת: "צה"ל סוגר את קומבינת הקב"ן [יוסי יהושוע] מספרת על "הקשחת תנאי השחרור" מצה"ל, וירידה של 15 אחוז ב"השתמטות על רקע נפשי"; טובה צימוקי מביאה את דבריו של השופט בדימוס ורדי זיילר, שהתבקש על ידי שרי המשפטים וביטחון הפנים לחוות דעתו על דרישתו של חיים רמון לכונן ועדת חקירה להתנהלות המשטרה בעניינו (זאת, למרות שהורשע). זיילר, שכבר "פיטר" מפכ"ל משטרה בשידור חי, מספק את הסחורה גם הפעם: "החשד בזדון - אם חלילה הוא נכון - הוא מהסוג היכול לזעזע מוסדות ארץ", הוא כותב וממליץ להקים ועדת חקירה; הכותרת: "הקצין נדהם: אבא שלי פלסטיני", היא בדיוק כמו שהיא נשמעת: סיפור צהוב של בוקי נאה שאת חשיבותו, גם העיתונאית, מגדיר היטב הפרשן המשפטי של העיתון, בעז אוקון: "פרקליט סביר היה מסיים את הפרשה בשורה אחת: 'אין במשפט עניין לציבור'". ובכל זאת, מלבד ההפניה חסרת הפרופורציות בשער, הסיפור נמתח על רובה של כפולת עמודים.

ב"הארץ" הכותרת הראשית מתייחסת לאירועים בדרום: חיסולם של תשעה אנשי חמאס ופציעתם של ישראלים על ידי קסאם. המילים "סוף ההפוגה" שבכותרת נראות זרות; האם היתה הפוגה באלימות בדרום בתקופה האחרונה? בגוף הידיעה (של עמוס הראל, ברק רביד, מיכל גרינברג ואבי יששכרוף) מתברר כי הכוונה ל"שקט יחסי" ששרר בימים האחרונים. אלא ששלשום הרגו מחבלים ישראלית בדימונה ושטף הקסאמים אינו פוסק מזה חודשים,  לכן אולי הכוונה של עורכי "הארץ" היתה לשקט יחסי ששרר בצד הפלסטיני, לא בצד הישראלי.

פסטיבל חיים יבין

כל העיתונים מתייחסים בהרחבה לפרישתו של חיים יבין, יום אחרי שהגיש את מהדורת החדשות האחרונה שלו ("אתמול הגיעה כנראה לסיומה הפרישה הארוכה בהיסטוריה של הטלוויזיה", כותב ירון טן-ברינק ב"ידיעות אחרונות") .

ב"הארץ" זכה יבין לתמונה המרכזית על השער, בה הוא נראה נמוג אל החלל האפל של ירכתי האולפן  (צילום: דניאל בר און). בעמוד 12 מביא העיתון את הביקורת שכתב יהודה קסטן באוגוסט 1968 על המהדורה הראשונה של "מבט" בהגשת יבין: "מאגאזין חדשות הוא חלק חשוב מן השירות הרצוף שיכולה הטלוויזיה להגיש - ולפיכך צריכה להגיש - בצורה יותר ערה ומעניינת משמסוגלים לעשות זאת כלי תקשורת אחרים... מגיש התוכנית, מר חיים יבין, יודע את מלאכתו. הופעתו היתה נעימה, דיבורו קולח והוא לא הטרידנו בהתחכמויות". ואילו אסף כרמל מספר את סיפור התרסקות הפופולריות של "מבט" (מ-21 אחוז ב-1998 לאחוזים ספורים כיום). בעמוד האחרון נפרד גדעון לוי מיבין בהתרגשות: "נסיך הגאות והשפל", הוא מכנה אותו ומספר שהיה קורא לו "אחרון הציונים" כשהיה נפגש בו. בהזדמנות זו מעליב לוי את מגישי החדשות המתחרים, שעשו אתמול מחווה ליבין ואיחלו לו בהצלחה בשידור חי.

"זכה לתוכנית חיים שכאלה בשידור חי", נכתב בהפניה לא גדולה על שער "ידיעות אחרונות". בעמוד 12 יבין נזהר, אחרי ההערה שלו בראיון לבן שני בתוכנית "שישי" בערוץ 10 שהעליבה את אנשי הערוץ הראשון, וכעת הוא אומר: "אולי אפשר להוציא אותי מערוץ 1, אבל את ערוץ 1 כבר אי אפשר יהיה להוציא ממני".

ב"מעריב" מצאו לנכון לסקר את פרישת יבין בשער האחורי, שהוא המשבצת של נערות קק"ל וסיפורים משעשעים מהעולם. בכל מקרה, בדבר אחד דמו שלושת העיתונים זה לזה: כולם השתמשו בכותרת "מבט אחרון".

ונסכם באבחנה של טן-ברינק: "רק על פרט אחד בקריירה שלו לא התעכבו מספיק: חיים יבין מעצבן אנשים. במשך ארבעים שנה הוא הצליח להעיף פיוזים למגזרים נרחבים בציבור הישראלי, חומק מחיבוקו המנוון של הקונצנזוס על אף תיוגו כ'מר טלוויזיה'. וזה כבר לא סתם הישג. זו מורשת".

ועוד כותרות

במקום מכובד בשער "הארץ" מביא אנשיל פפר את סיפורה של האוניברסיטה הגדולה באוקראינה ושל העומד בראשה, הפרופסור מיקולה גולובאטי, שטוען כי תנועת חב"ד קשורה למעשי טרור ושהאוניברסיטה שלו אינה אנטישמית. למעשה, הוא אומר, "אין בכלל דבר כזה אנטישמיות" והיהודים אשמים בהמצאתו

ב"ידיעות אחרונות" ממשיכים את סדרת כתבות הריאליטי שלהם, והפעם "הריון מצולם": שני זוגות מתעדים את עצמם במשך תשעה חודשי ההריון. המיזם, המקבל הפנייה מהשער, מתפרסם במוסף "זמנים מודרניים". גם במוסף "24 שעות" מטפלים בנושא המיוחד של המוסף "יום המשפחה", בצורה ריאליסטית: "סכסוכי קרובים, חילופי הורים, שוברי השיאים", מכריזה הכותרת.

העיתונים מנסים כולם להתמודד עם אילוץ סגירתם לפני שנודעו תוצאות הפריימריז החשובים בארצות הברית: "גם אם אתם קוראים את הגיליון לאחר נעילת הקלפיות, כנראה שהתשובה לשאלה תתקבל רק בסוף המירוץ בבחירות המוקדמות", ממעיטים בכותרת ב"הארץ" בחשיבות ה"סופר טיוזדיי", ואילו ב"מעריב" מפנים ל"עדכונים שוטפים" באתר nrg.

ובשער "הארץ", הודעה סמלית לקוראים: "היום גלריה בתוך TheMarker".