אמריקה בוחרת, העיתונים בוחרים אמריקה
בוקר כמו זה של היום ממחיש כיצד החלק הדיווחי-חדשותי שבעיתוני הדפוס נדחק מפני זה התיעודי-היסטורי. בעוד כלי התקשורת האלקטרוניים מדווחים הבוקר על היבחרו של נשיא אמריקאי שחור ראשון, וכמה מהם אפילו מעדיפים את המתיחות ברצועת עזה כנושא ראשי, עיתוני הדפוס מציעים סדר יום של אתמול, מדווחים בכותרות הראשיות על בחירות שכבר התקיימו בלי שיוכלו לספר על התוצאה, ודוחקים מפני הלא-חדשות האלו חדשות מקומיות בוערות.
כך קורה שהטור של נחום ברנע, הנדפס על שער "ידיעות אחרונות", עוסק כבר בתחילתו ברלבנטיות שלו עצמו: "בשעת כתיבת שורות אלה, שעת חצות בארץ, הקלפיות בארצות-הברית עדיין פתוחות. מטופש יהיה לנבא מי ייצא המנצח בלילה הארוך שצפוי לנו כאן. אבל...". סופו של הטור מדבר על התחזיות ליחס שיפגין הנשיא הנבחר כלפי ישראל, אולם גם הוא נקרא כקשור לתסכול של עיתונאי החדשות בדפוס בעידן האינטרנט: "אין מנוס מלעשות מה שאנחנו העיתונאים שונאים לעשות: לחכות".
ובכלל, העיתונים של יום רביעי מקדישים פחות מקום לסיקור הבחירות מאשר העיתונים של יום שלישי, אף שיום רביעי הוא יום הבחירות, ולא יום שלישי. כשאי-אפשר לנצח את הטלוויזיה והאינטרנט בקרב על החדשות והדיווח על ההווה, מתמקדים עיתוני הדפוס בפרשנות ובדיווח על העתיד. בכל העיתונים מפנה לוגו לאתר האינטרנט של העיתון, לקריאת דיווחי אמת על תוצאות הבחירות.
עמודי החדשות של "מעריב" מחזקים את התחושה כי העיתון הופך מכלי חדשותי לפריט היסטורי, כשבמסגרת סיקור הבחירות בארצות-הברית הם מציגים בפני הקורא צילומים של שערי עיתונים מרחבי ארצות-הברית והעולם (מעניין להבחין כי העיתונים האמריקאיים החשובים ביותר אינם מוצגים על-ידי "מעריב", כנראה משום שבעמודיהם הראשיים טרם כבשו התמונות את מקום הטקסט, ולכן הם אינם פוטוגניים מספיק לצילום בגודל בול).
מרתק היה גם להבחין כיצד עיתונאי הדפוס נזהרים כולם בלשונם כשהם כותבים על הבחירות, ולא מתפתים לקבוע מסמרות בנוגע לזהותו של המנצח, אף שלכאורה "העניין גמור". אולי זו טראומת הסקרים הכושלים לפני הפריימריז של קדימה, אולי זו בגרות פתאומית. ב"ידיעות אחרונות" מבקר הטלוויזיה ירון טן-ברינק מנצל את הטור שלו, העוסק בפופולריות הרבה של העימותים הטלוויזיוניים בין המועמדים לנשיאות ושל תוכניות הסאטירה הפוליטית, כדי לדלג על השאלה החדשותית המטרידה ולקבוע: "בחירות 2008 לנשיאות ארצות-הברית כבר הסתיימו בנצחונה של המדיה". הוא גם מאזכר את הבחירות הצפויות אצלנו: "בעוד רגע קט ייפול עלינו קמפיין הבחירות לכנסת. תשמעו עוד הרבה התבכיינויות על ההבדל בין המירוץ הזה ומקבילו האמריקאי. ידברו איתכם על אדישות ציבורית, שעמום תקשורתי, שחיתות פוליטית. אבל האמת היא שפשוט אין לנו מועמדים כמו אובמה ופיילין. אין לנו סיפור טוב".
חוזר בתשובה
בעוד שעורכי העיתונים אמש לא יכלו, לצערם, לנחש את תוצאות הבחירות וכך לקבוע מה יודפס על השער היום, ב"דה-מרקר" יכלו לנחש את השער של היום כבר שלשום בלילה, עת הדפיסו את השער של אתמול. ובקיצור: שלשום נזרע מאבק נגד יצחק תשובה, והיום נקצרים הפירות.
מי שהאשים את העיתון הכלכלי מבית "הארץ" בהאדרת העשירות הסובאת ואימוץ השקפת עולם נהנתנית, יכול להמשיך לאחוז בדעתו. אולם מי שטען כי "דה-מרקר" מסקר את בעלי ההון בצורה מוטה בדיווחי החדשות, מחביא את כשלונותיהם וחוגג את נצחונותיהם, התבדה אתמול למראה ההתגייסות המערכתית של העיתון נגד יצחק תשובה.
הסיפור: דלק נדל"ן, מחברות הנדל"ן הגדולות בישראל, השייכת ליצחק תשובה, הציעה למשקיעים בה עסקה: החלפת אג"חים. מה זאת אומרת? לפי "כלכליסט" של אתמול: פתרון יצירתי, חכם ונכון; לפי "דה-מרקר" של אתמול: "הסכנה הבאה לחובות הציבור"; לפי "כלכליסט" של אתמול, "תוכנית חילוץ"; לפי "דה-מרקר" של אתמול, "התנערות מחובות".
למרות הז'רגון המקצועי, לא מדובר בעניינים רחוקים מן העין ומן הלב כמו גורלו הפרטי של יצחק תשובה, אלא בעניין הנוגע לאנשים רבים ש"יש להם תשובה" בתיק ההשקעות הפנסיוני או האחר שלהם. ב"דה-מרקר" החליטו גם כי העניין חשוב עוד יותר: "יצחק תשובה אינו עוד איש עסקים גדול בישראל", כתב אתמול סמי פרץ, "הוא אחד משלושת אנשי העסקים הגדולים, עם שורה של חברות בארץ ובעולם ועם שם טוב של אחד שעומד במלתו ומשלם חובות. אבל אם תשובה יתנער מתשלום חובותיה של דלק נדל"ן לבעלי האג"ח, זה עלול להפוך למגפה בכל המשק".
לא רק פרץ, עורך העיתון (המודפס), גם בכירי העיתון האחרים, איתן אבריאל, מירב ארלוזורוב ורותם שטרקמן, נרתמו למסע תוקפני במיוחד נגד ההצעה של תשובה: "בשפת השוק של וול-סטריט יש לתופעה זו שם: 'תספורת' (haircut), כינוי שכמעט מסביר עצמו. בעלי החברה לוקחים מספרים ומקצצים את החוב שהם חייבים לציבור", כותב איתן אבריאל בטור שכותרתו על השער היא "תשובה לוקח מספריים". כותרות הטור של שטרקמן הן "חוצפה" ו"שיחזיר את המטוס", ושל ארלוזורוב "רשת ביטחון מלאה חורים" ו"רעיון רע".
אבל ההתקפה המשמעותית יותר היא זו שבידיעות החדשותיות בעיתון. כבר הכותרת הראשית של העיתון אתמול היתה בוטה, ברורה וחד-משמעית: "הסכנה הבאה לחסכונות הציבור: בעלי חברות מתנערים מהחובות". בהמשך חובט העיתון שוב ושוב בהצעה של תשובה ומכוון את דבריו בעיקר ל"מוסדיים", היינו, מנהלי ההשקעות של קרנות הפנסיה, קופות הגמל וביטוחי המנהלים, וקורא להם שלא לקבל את ההצעה. הסיקור אתמול נפרש על פני ששת העמודים הראשונים של "דה-מרקר", ובשולי הדף משתרשרת גם תוספת ספק-אדיוטית של טוקבקים מאתר "דה-מרקר". לשם השוואה, ב"כלכליסט" הוקדשה לעניין ידיעת חצי עמוד פנימי, ממוסף "עסקים" של "מעריב" היא נעדרה לגמרי, וב"ממון" של "ידיעות אחרונות" החדשות על תשובה היו בכלל התנצלות של בנק לאומי על תחזית גרועה שנתנו האנליסטים שלו לחברת דלק, תחזית שהתפרסמה ב"כלכליסט".
היום חוגג "דה-מרקר" את נצחון הבזק במאבק, והכותרת הראשית שלו היא: "הלחץ הציבורי הכריע: תשובה חזר בו". האם הלחץ הציבורי היה זה שהופעל מעל דפי "דה-מרקר"? פרנסי העיתון יכולים לענות "כן" בפה מלא, מאחר שבעל העניין עצמו מודה בכך. "לאחר זרם טלפונים שקיבלנו מבכירים בשוק ההון, מנהלי חברות הביטוח, קרנות פנסיה, קופות גמל ובתי השקעות, שהביעו התנגדות גורפת למהלך, גם בעקבות הפרשנות שפורסמה ב-The Marker, הדבר גרם לי ולדירקטוריון החברה לבטל את התוכנית", אומר היום מנכ"ל דלק נדל"ן, איליק רוז'נסקי, למיכאל רוכוורגר מ"דה-מרקר".
מה גרם להתעלמות הזו של "כלכליסט" ומה הביא להתגייסות הזו, המקיפה והבוטה, של "דה-מרקר"? הציניקנים יגידו שגיא רולניק, המוציא והמביא בבניין "הארץ – דה-מרקר", הוא גאון בשיווק היודע לחוש לאן הרוח נושבת. כשמוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" יוצא על השער נגד "הסגידה המטומטמת לבעלי ממון", כנראה שמשהו כאן השתנה. אבל לא חייבים להיות ציניקנים. "תשובה טעה ותיקן בזמן", היא כותרת טורו של סמי פרץ בעמוד הפותח של העיתון. אפשר לטעות, ואפשר לתקן בזמן.
והערת אגב: כשקם עיתון "כלכליסט" הכריזו מקימיו כי הם אינם מתכוונים להתחרות ב"דה-מרקר", אלא ליצור עיתון שיהיה עוד יותר עממי ו"יחבר את ישראל לכלכלה", כמאמר הסלוגן המלווה את העיתון מאז. אלא שבינתיים מסתמנת דווקא מגמה הפוכה. ב"דה-מרקר" ניכר ניסיון – לפחות בידיעות הראשיות, שלפני העמודים הכבדים של שוק ההון – לפשט את המונחים והשפה הכלכלית כך שיובנו גם להדיוט. לפעמים הניסיון נכשל, לפעמים הוא מגוחך, אבל ב"כלכליסט" נראה שכלל לא נעשה ניסיון כזה, והמונחים הכלכליים מובאים לקורא ללא סכין ומזלג.
עזה מתחממת
"שדרות בכוננות: צה"ל תקף בעזה" היא הכותרת בתחתית עמוד השער של "ידיעות אחרונות", מתחת לתמונת הענק של אובמה שמאחוריו מקיין. כותרת המשנה מספרת: "כוחות צנחנים והנדסה הרסו אמש מנהרה שבאמצעותה תיכנן חמאס לבצע חטיפה. צה"ל: זו היתה פצצה מתקתקת". הידיעה עצמה מופיעה רק בעמ' 11. כותרת הגג: "אמש: פעולה משמעותית ראשונה של צה"ל בעזה מאז הוכרזה הרגיעה". בידיעה של יוסי יהושוע, מתן צורי ורוני שקד משתמש צה"ל (אפילו לא "קצין צה"ל" או "גורם בצה"ל") במונח "מנהרה מתקתקת". בעמוד הבא מדווח צבי אלוש על הקמתו של מכ"ם אמריקאי להתרעה על טילים על גבעה בנגב. יוסי יהושוע מדווח כי "התרעות על מתקפת טילים יגיעו גם באמצעות הודעות אס.אם.אס". מתי? "בתוך שנתיים".
ב"הארץ" מקדישים לידיעה מקום מכובד יותר על השער, ואף שהכותרת הראשית עוסקת בבחירות בארצות-הברית, מספק העיתון גם הרבה חדשות ממש, כמו ראיון עם בני בגין ותחקיר של גידי וייץ ואורי בלאו: "משה קצב, האחים גבריאלי והקרקעות המסתוריות". ב"מעריב" מתייחסים לאירוע בעזה כפי שמתייחסים אליו ב"ידיעות אחרונות", ולא כפי שמתייחסים אליו ב"הארץ".
גאידמניה
ארקדי גאידמק אינו יורד מהכותרות. בדך כלל אלו אותן כותרות. עכשיו מדובר בחשש שיימלט מהארץ, חשש שההתפתחויות בעניינו מגיעות לכותרות העיתונים יום-יום כבר שבוע ימים. היום מקדיש "ידיעות אחרונות" עמוד שלם לעניין, תחת הכותרת "גאידמק, מעוכב יציאה". כותרת המשנה: "ארקדי גאידמק יצטרך לשלם 2.5 מיליון דולר כדי לצאת מישראל". הטור התחתון סוקר את הכשלונות העסקיים של גאידמק ומוכתר בכותרת "כך חולפת – הידרדרותו של גאידמק". כותרת הטור של עופר פטרסבורג המופיע באותו עמוד היא "השנה השחורה של גאידמק".