לא בטיח ולא מתרגשים

"6 רקטות נורו מסיני לעבר אילת ועקבה; אזרח ירדני נהרג", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "מצרים: מצוד בסיני אחר משגרי הטילים" היא הכותרת הראשית של "ישראל היום". "חמאס ירה על אילת", נכתב בזו של "ידיעות אחרונות", ו"משני צדי הטיל" ב"מעריב", המציג לצד הכותרת שני תצלומים: של ילד שוחה בחוף אילת ושל שני ילדים ומתרחצת מוסלמית העטויה בגד ים המכסה את כל גופה לבד ממרכז פניה, בבריכה במלון אינטרקונטיננטל בירדן. הזווית האנושית מובילה את הדיווח של "מעריב" (הכפולה הפותחת מוקדשת לדיווח של אביעד פוהורילס מאילת ומעקבה).

"שיקחו מפה וילמדו לכוון" הוא ציטוט של ירדני שנבחר להפניה לדיווח של ניר גונטז', "שליח 'ידיעות אחרונות' מדווח מעקבה" ("זעם בירדן על הטיל שהרג אזרח"). כותרת הדיווח, הנפרש על פני כל עמ' 4 תחת הלוגו "מיוחד", היא "טעות בכתובת". "באחת מתוכניות הרדיו ששודרו אתמול בגלי-צה"ל", כותב אבי יששכרוף ב"הארץ", "ליגלג השדר, קומיקאי ידוע, על כושר הטיווח של היורים והאופן בו החטיאו ופגעו בטעות בעקבה. אולם הבדיחה חוטאת הפעם לאמת: יורי הרקטות, ככל הנראה פעילי אחד הארגונים המשתייכים לזרם המכונה ג'יהאד-עולמי, התכוונו לפגוע בעקבה לא פחות משהתכוונו לפגוע באילת".

ג'יהאד או חמאס? "מחבלים, כנראה מהג'יהאד-העולמי, ירו שישה טילי גראד מסיני לכיוון אילת ועקבה", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "ישראל היום". "בישראל מעריכים: מי שאחראי לשיגור טילי הגראד מסיני הוא חמאס, שסימן את עיר התיירות הדרומית כיעד להתקפות", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "ידיעות". "בישראל מעריכים כי לירי לעבר אילת אחראים אנשי חמאס שחצו את הגבול לסיני", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של אלכס פישמן בכפולה הפותחת של העיתון, "אבל כשהמו"מ עם הפלסטינים עומד להתחדש, הכי נוח להאשים את הג'יהאד-העולמי. ככה לא יצטרכו להגיב על פגיעה בעיר התיירות".

בעוד ש"ישראל היום" מדגיש את התגובה המצרית בכותרת הראשית ובידיעה מיוחדת בעמוד הראשון ("סיני: מצוד ענק אחר החשודים"), פישמן כותב כי "המצרים מכחישים שהירי נעשה בכלל משטחם. הם אפילו לא טרחו לחפש את היורים ואת המשגרים אחרי הירי הקודם על אילת, לפני כשלושה חודשים. ישראל, מנימוקים של תקינות פוליטית, מעלה על נס את התרומה המצרית לבלימת הטרור מסיני. אבל אין שם לא תרומה ולא בטיח". סמדר פרי, יוסי יהושוע ואיתמר אייכנר חתומים על דיווח שלפיו המצרים חיפשו "בין טאבה לנואיבה", בעוד "נתיבי הטרור נמצאים הרחק משם". גם ב"ישראל היום" כותב יואב לימור בכפולה הפותחת כי המצרים, "בינתיים", לא עושים דבר לסיכול ירי הרקטות מסיני.

"ישראל היום" נאמן בדיווח החדשותי שלו למצג התקין פוליטית (שאינו דווקא שגוי) גם כשהוא ניגש לדווח על התגובה של הנופשים באילת. לקט מן הכותרות: "בשיא העונה – התיירים לא מתרגשים"; "הנופשים לא ברחו, ההזמנות לא בוטלו", "התיירים לא התרגשו: שום טיל לא יזיז אותנו מפה", "בצה"ל מיהרו להרגיע: 'אין מה להתרגש'". הפעם מצטרפים אליו העיתונים כולם: "לא מתרגשים מהחום, וגם לא מהטילים" ב"מעריב"; "למרות הירי, באילת לא הורגשה אתמול עזיבה של תיירים" ב"ידיעות", "התיירים באילת ובעקבה לא התרגשו או ביטלו חופשות" ב"הארץ".

גם במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" אחת הכותרות על השער היא "המלונאים באילת מרגיעים: אין ביטולים". ובכל זאת, ליתר ביטחון, הכותרת הראשית היא "החרם לא מעניין אותי", ציטוט של "הנוסע בועז חדד מנהריה", שהשתתף בטיסה הראשונה שיצאה אתמול מישראל לאנטליה "אחרי הפסקה ארוכה". שני טורים, בעד ונגד, מקבלים הפניה מהשער: "אתם לא מבינים שאנחנו מענישים את עצמנו", שואלת נווית זומר, ואילו דני ספקטור סקפטי: "הגיע הזמן שתפנימו: לא אוהבים אותנו שם". חדד מקבל גם את השער של המוסף "המגזין".

ואם אנחנו בענייני נופש: "הנופש המשפחתי הכי משתלם: בשבוע האחרון של אוגוסט", טוענת הכותרת המלפפונית הראשית של "דה-מרקר". "מי שיכול להרשות לעצמו להפסיד את היומיים הראשונים ללימודים ולצאת לנופש בשבוע האחרון של אוגוסט, יחסוך עד 2,700 שקל על חופשות בארץ ובחו"ל. בין שיא עונת הקיץ לחגי תשרי מסתתר שבוע עם מחירים משתלמים במיוחד", מייעצת רינה רוזנברג. אם רוזנברג הרימה בימים אלה טלפון ומצאה צימר פנוי – במחיר משתלם או פחות משתלם – לשבוע האחרון של אוגוסט, הרי שמגיעה לה גם הכותרת הראשית של מחר.

שווארמה

החלטת הממשלה לגרש מכאן שליש מילדי העובדים הזרים הגיעה אתמול לכותרות הראשיות של כל העיתונים. טענת מצדדי הגירוש, שלא היתה פופולרית כל-כך בעיתוני אתמול, במיוחד ב"ידיעות אחרונות" וב"הארץ", היתה כי הולדת ילדים אינה יכולה לשמש תעודת ביטוח מפני פקיעת הוויזה או כתב-ערובה להתאזרחות.

"ידיעות אחרונות" מספק היום תשובה ניצחת לטענה הזו, והוכחה נוספת ליכולת שלו לצמצם את תמונת המציאות שהוא מגיש לקוראיו לקלישאות העממיות השטחיות ביותר. "אני לא זר" היא כותרת אחת ההפניות מהשער, המלווה תצלום של מועמד לגירוש. כותרות המשנה מספקות את הנימוקים: "אני רוצה להתגייס לגולני", "אוהב שווארמה", "אוהד בית"ר".

ההפניה מפנה לכתבת השער של המוסף "24 שעות". כותרת המשנה על השער: "הם מתים על שווארמה, צוחקים מ'ארץ נהדרת' ורוצים להתגייס לקרבי. אבל עכשיו המדינה רוצה לגרש אותם מפה. שיחה כואבת עם הנערים הכי ישראלים שיש". עורך השער של "24 שעות" יחטוף ודאי על הראש: הוא שכח להוסיף "אוהבים לקרוא 'ידיעות אחרונות'" (ועוד הזכיר את "ארץ נהדרת", הנמצאת ברשימה השחורה של פרטי המציאות האסורים בדיווח ב"ידיעות").

ב"הארץ" מקדישים את המחצית התחתונה של עמ' 4 לשתי ידיעות: דנה ויילר-פולק ויהונתן ליס מדווחים כי "מאות זרים באו למרכזי הסיוע כדי לבדוק מה יעלה בגורלם; הארגונים מפעילים מאתמול חמ"ל מיוחד שבו עונים על סוגיות שונות המתעוררות בעקבות החלטת הממשלה לגרש 400 ילדי זרים". הידיעה השנייה, של ויילר-פולק, היא המשך "מעקב 'הארץ'" אחרי משפחת אוזומה, שאביה "מנסה להבין מה הסיכוי" של ילדתו להישאר בארץ.

במדור הדעות של "מעריב" טור האורח הוא של איציק פרי, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים, שקורא "לסרב פקודה", ככותרת הטור. "ישראל הופכת היום למדינת טרנספר", נכתב בכותרת המשנה. "ביום הפקודה על גירוש ילדי העובדים הזרים, עלינו לסרב למלאה". בצדו השני של המדור כותב בן דרור ימיני על כותבים כדוגמת פרי, המתנגדים בכל תוקף לגירוש הילדים (שהם הרוב המוחלט של כותבים שהתקשורת מפרסמת את דבריהם), ומציע "שכל מטיף יאמץ משפחה".

מקווים

"ישראל למזכ"ל האו"ם: נסייע לחקירת המשט" היא הכותרת הראשית של "הארץ". "בעיכוב של חודשיים מסר נתניהו את הסכמת ישראל להקמת צוות בדיקה בינלאומי לאירועי המשט הטורקי לעזה. בימים הקרובים יפורסם שם הנציג הישראלי", לשון כותרת המשנה. כותרת הדיווח בעמ' 3 היא "בישראל מקווים: הקמת ועדת האו"ם למשט תסדיר את היחסים המעורערים עם טורקיה".

הדיווח הקורקטי ב"הארץ" מהדהד היסטריה מסוימת ב"ישראל היום": "ישראל לאו"ם: אין לנו מה להסתיר" היא הכותרת על השער, וכותרת המשנה מוקדשת לאפולוגטיקה: "ירושלים: בלי שיתוף פעולה עם ועדת מזכ"ל האו"ם, היא היתה מוטית נגדנו". זו גם כותרת הידיעה בעמ' 5: "מנענו הקמת ועדה מוטה". טור הפרשנות של דן מרגלית מזכיר מדוע נצרכת אפולוגטיקה כזו: "אפשר היה להגיע לתוצאה הזו – מזמן", לשון הכותרת.

בעיתונים האחרים הביקורת מגיעה כבר בשער: "ישראל מתקפלת: כן לחקירה של האו"ם" היא הכותרת על שער "מעריב", ובכותרת המשנה נכתב: "השביעייה נכנעה לחקירה בינלאומית של המשט". גם ב"ידיעות" הסיפור ממוסגר ככניעה: "נכנעו ללחץ: ישראל תסייע לוועדת האו"ם" היא כותרת הדיווח של איתמר אייכנר וטובה צימוקי בעמ' 12 (ללא הפניה מהשער).

למה יקר כאן כל-כך

"פישר רכש 100 מיליון דולר; היחלשות הדולר התמתנה", קוראת כותרת ידיעה בעמוד הפותח של "כלכליסט". "למה יקר כל-כך", שואלת כותרת מאמר של נחמיה שטרסלר במדור הדעות של "הארץ": "במזרח התיכון הצלחנו להדביק אפילו את איסלנד. המזון אצלנו יקר כמו באיסלנד, המלונות שלנו יקרים יותר, שכירת מכונית אמנם זולה יותר, אך הצלחנו לעבור את איסלנד במחירי הדירות. [...] ביקור במקומות שנחשבו עד לפני כמה שנים יקרים להחריד מגלה שגם אותם הדבקנו".

אז למה באמת יקר כאן כל-כך? "אחת הסיבות לכך היא התחזקות השקל", כותב שטרסלר, "ביוני 2002 היה מחיר הדולר 5 שקלים, היום הוא 3.8 בלבד; כלומר, ייסוף משמעותי המעלה מחירים בהשוואה בינלאומית. סיבה שנייה היא רמת הסיכון הגבוהה בארץ, המאלצת את בעלי המלונות והעסקים לגבות 'פרמיית סיכון'. ראו האירוע אתמול באזור אילת. סיבה נוספת נעוצה במבנה המשק. יש אצלנו ריכוזיות גבוהה, יותר מדי קונגלומרטים, קרטלים וענפים הנשלטים על-ידי שניים-שלושה מתחרים בלבד, מה שמוביל בהכרח לעמלות גבוהות ולמחירים בשמים. ויש כמובן המונופולים הגדולים, המקרקסים אותנו כבר שנים".

ועוד משהו על מחירי הדירות: "זינוק של 23% במשכנתאות שנלקחו בחודש יוני" היא כותרת ידיעה היום בעמוד 11 של "כלכליסט". הכותרת הראשית אתמול ב"עסקים": "הבנקים מדווחים: צניחה של 19% בנטילת משכנתאות" בחודש יולי.

זיכרון ארוך

כתבת השער של "גלריה" נכתבה על-ידי נועם דביר, כמדומני העיתונאי היחיד בישראל המדווח באופן שוטף על האדריכלות המקומית. דביר מראיין את אדריכל צבי אלחייני, מתעדה של האדריכלות הישראלית ("אובססיה של משוגע לדבר", הוא מעיד על עצמו) במסגרת "ארכיון אדריכלות ישראל", שהוא "אוסף פרטי נרחב שפועל ללא כל גיבוי אקדמי או כלכלי של גוף מוסדי".

לאחרונה העביר אלחייני את משרדו הקטן למגדל שלום, וזו העילה לכתבה. "מספר האימיילים והטלפונים שאני מקבל בשבוע חושף ואקום שלא יתואר בתחום הזה", הוא אומר לדביר. "הפניות הן של אדריכלים או סטודנטים לאדריכלות, אבל לא פחות מכך של אוצרי אמנות, קולנוענים ותחקירנים של סופרים שמחפשים מידע על איזה בניין עלום. הארכיון מזין הרבה מאוד תחומי תרבות, אבל גם ניזון מהרבה מאוד מקורות. במקום לקטלג מקומות ואישים, הוא נוגע בתרבות אדריכלית ומכיל הרבה מאוד פריטים לא אופייניים. למשל, אם מישהו יחפש מידע על מגדל שלום, אני אפנה אותו לסרט 'עליזה מזרחי', שמתעד את הבניין בצורה מופלאה. אני חושב שטלוויזיה וקולנוע למשל יכולים לספק תיעוד מאלף של אדריכלות".

כעת, בזכות "הארץ" ודביר, גם העיתונות תוכל להיות מקור בעל ערך. אגב, אלחייני, מסופר בכתבה, החל את הקריירה כעיתונאי – תחילה בעיתון "במחנה" ואחר-כך במקומון "כל העיר".

סודו הגדול של בראבא

"סודו הגדול של בראבא הוא יכולתו להיות משכנע עד לשד העצמות גם כשהדמות במאניה, וגם כשהיא בדיפרסיה. והמעברים שלו מזו לזו הם כהרף עין, וכל רגע מלא לגמרי באישיותו: המאניה היא בשיא ומעבר לו, והדיפרסיה היא העמוקה בתהומות האומללות והחרדה", כותב מיכאל הנדלזלץ על שלמה בראבא ב"מעגל הגיר הקווקזי".

עוד ענייני כלכלה

הכלכלונים מציגים היום מגוון כותרות ראשיות. זו של "גלובס", "מר שטייניץ היקר, שינוי רטרואקטיבי בתמלוגי הגז יהיה שערורייתי", עוסקת בתמלוגי הגז ומצטטת ממכתב של צ'אק דוידסון, מנכ"ל נובל-אנרג'י, השותפה העיקרית יחד עם יצחק תשובה בקידוחים שבישרו את בהלת הגז הישראלית. עמירם ברקת כותב כי דוידסון טוען כי שר האוצר יובל שטייניץ הבטיח לו "בעל-פה" כי העלאת התמלוגים, אם תהיה, לא תחול רטרואקטיבית, וכי כעת, בכתב המינוי של ועדת ששינסקי, שאמורה לקבוע אם תהיה העלאה, אין זכר לאותה הבטחה. דוידסון מגיע כעת לארץ וייפגש עם שר האוצר כדי "להביע את תדהמתו". שטייניץ מכחיש שהבטיח דבר.

"חוץ מנובל", כותב ברקת, "חשים עצמם גם השותפים הישראלים מקופחים. בדלק ובישראמקו נדהמו לשמוע שרשות החשמל הנחתה לפני כחודש את חברת החשמל לרכוש יותר גז מצרי על חשבון הגז הישראלי. ההנחיה הזו הצטרפה, לטענתם, לשלל ראיות לכך שישראל מפלה לרעה את הגז הישראלי לעומת הגז המצרי. הטענה המרכזית מתייחסת לפטור שקיבלה EMG מתשלום מסים. נובל הסכימה לשלם בישראל מס כחברה ישראלית בעוד שחברת EMG, יבואנית הגז המצרי לישראל, נהנית מפטור מלא מתשלום מסים למשך 20 שנה, שהובטח לה על-ידי ממשלת ישראל במסגרת אמנה שנחתמה עם ממשלת מצרים ב-30 ביוני 2005".

ב"כלכליסט" מעניקים את הכותרת הראשית למדען הראשי של טבע, שמתגייס להגן על החברה ("טבע היא מכונה גנרית משומנת"), שסובלת באחרונה מירידה במניותיה: "בן-ציון ויינר הודף את החששות סביב מוצר הדגל של החברה – הקופקסון, שהצניחו את המניה ב-9% ביום אחד. 'אני לא חושב לרגע שהאישור שקיבלה סאנדוז לשווק לובנוקס גנרי הוא בשורה רעה לטבע'". מי שהמלים "קופקסון" ו"סאנדוז" הם סינית בשבילו, ומי שהמחמאה "מכונה גנרית משומנת" נשמעת לו לקוחה מעולם הפורנוגרפיה (אגב, פיליפ פרוסט השתמש בביטוי דומה בראיון שנתן השנה ל"כלכליסט"), כנראה לא התעדכן בהרעה במצבה של החברה, שחלק יפה מהפנסיה שלו מושקע בה. מי שיודע מה זה "לובנוקס גנרי" עלול להפסיד כסף בכל מקרה. טבע הדברים.

מוספי הכלכלה האחרים מקדישים כולם את כותרותיהם הראשיות לענייני צרכנות. על אלו של "דה-מרקר" ו"ממון" דיווחנו למעלה. הכותרת הראשית של "עסקים" ב"מעריב" היא "שיחת הטלפון שתחסוך לכם מאות אלפי שקלים": "מאות אלפי שקלים מהחיסכון הפנסיוני שלכם נבלעים לאורך השנים על-ידי דמי הניהול. אבל בשיחה אחת עם קופת הגמל או קרן הפנסיה ניתן לעקוף את סוכני הביטוח – ולחסוך כמעט חצי מהעמלות. בכמה תוכלו להפחית את דמי הניהול – ולמה הקופות לא מגלות לכם את הסוד". בתור מי שניסה להתקשר לקרן הפנסיה שלו, מקפת, במשך שבועיים שלמים (הם עדיין לא ענו לי), אני מצדיע לרותם סלע שהצליח להשיג את קרן הפנסיה שלו בשיחת טלפון אחת.

ענייני תקשורת

רן דגוני כותב "בגלובס" על הפרשה האומללה של פיטוריה של שירלי שרוד ועל הפאניקה שמעוררת תחנת פוקס-ניוז בממשל אובמה (הנה מה שהיה לג'ון סטיוארט לומר בעניין).

שני תצלומים מלווים כתבת עמוד שכותרתה "ה'כלכלה השחורה' בישראל גדולה יותר מאיראן ובחריין", בעמ' 3 של "כלכליסט": האחד של בתים מחופי רעפים על פסגת הר נישא וירוק ("שווייץ. הכלכלה הנקייה בעולם") והשני של רוכל עומד ברחוב צר של שוק מזרחי ("השוק בעיר העתיקה של עכו. ישראל מדורגת אחרי ירדן, אבל לפני מצרים").

"כלכליסט" ממשיך לפרסם – היום על כפולת עמודים – את מודעת הקידום העצמי שלו, המודיעה כי "שני מכוני מחקר שאלו איזה עיתון כלכלי אתם קוראים? התשובה אחת: 'כלכליסט' העיתון הכלכלי הנקרא ביותר". למטה, באותיות של קידוש נמלה, נכתב כי "כלכליסט" הוא מי שהזמין את הסקרים. נו באמת, אין לכם משהו טוב יותר לעשות עם כפולת עמודים ועלות של שני סקרים?