אובססיביות ופתטיות במפלגת העבודה
כותרות שערי העיתונים "ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ו"הארץ" מוקדשות היום למפלגת העבודה. הכותרות של שני הראשונים משחזרות את ביטויי הוולגריות של מושאי הסיקור: "פרץ: אתה אובססיבי. ברק: אתה פתטי" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "ישראל היום" אינו מסתפק בתוכן הבוטה של הדברים ומנסה להעביר לקוראיו את האגרסיביות שהתלוותה לקריאות, עם כותרת בעלת שני סימני קריאה: "פרץ לברק: 'מנותק!', ברק לפרץ: 'פתטי!'".
ברק ופרץ בזמנים אחרים (צילום: פלאש 90)
חילופי הדברים התרחשו בישיבת מפלגת העבודה אמש. הוחלפו שם עוד ביטויים רבים וקשים בין יו"ר המפלגה לשעבר, עמיר פרץ, והיו"ר בהווה, ברק. נחסוך מכם את ההעלבות ונעבור היישר לכותרת של "הארץ", שעוסקת בהשלכות של ישיבת הסיעה אתמול, החורגות מכבודם ועלבונם של נבחרינו: "הערכה בעבודה: ברק מכין את הקרקע לפרישה מהממשלה". מזל מועלם מביאה "הערכות" של "בכירים במפלגת העבודה", הסוברים כי עדות לכך שברק רוצה לפרוש היא החלטות שהתקבלו בישיבה אתמול "בנוגע לעמידתה [של המפלגה] על יישום התהליך המדיני, פינוי המאחזים ויעדים בכלכלה ובחינוך".
האלימות המילולית של ראשי המפלגה מדווחת רק בהמשך הידיעה של מועלם: "בתוך כך, הסכסוכים הפנימיים במפלגת העבודה הגיעו אמש לנקודת הרתיחה".
חוק המוות המוחי גוסס
על שער "מעריב" היום אין זכר לברק, פרץ או מישהו אחר מחברי מפלגת העבודה. גיבורי השער (והשימוש במלה "גיבורים" הוא בעירבון מוגבל, כפי שניווכח מיד) הם מי שמככבים בדרך כלל בעיתונים אחרים: הרב עובדיה יוסף והרב שלמה עמאר. "חוק המוות המוחי: הרבנים מתקפלים" היא הכותרת הראשית. גם כותרת הגג מנגחת את הרבנים הספרדים, והיכן שזה כואב: "הרב עמאר והרב עובדיה נכנעו ללחץ הליטאים".
בשבוע שעבר, עת עבר החוק, "מעריב" לא סיקר את העניין בהרחבה יתרה. ב"הארץ", שנתן אז שער וכפולה לנושא, אין זכר להתפתחות המרעישה, וגם לא בעיתונים האחרים. הלוגו "חשיפה" שהדביקו ב"מעריב" על ההפניה לכתבה של אבישי בן-חיים מוצדק, אם כן. כתב החרדים של "מעריב" עושה עבודה מצוינת בכל סוף שבוע ב"מוסף לשבת", ונראה שהוא משאיר אבק למתחרים בעיתונים האחרים.
ולמי שרק עכשיו הצטרף: חוק המוות המוחי, כשמו כן הוא, בא לקבוע שמוות מוחי ייחשב כמוות, ולא רק הפסקת פעילות הלב (המאוחרת יותר). החוק נשען על פסיקה של הרבנים הספרדים, הרב עובדיה יוסף והרב שלמה עמאר, המנוגדת לזו של "פוסק הדור" האשכנזי, הרב אלישיב. הקביעה החוקית בצירוף הפסיקה ההלכתית פתחה כביכול פתח להרחבת מעגל התורמים, בין השאר על-ידי צירוף דתיים שנמנעו מחתימה על כרטיס תורם.
החוק והשלכותיו שנויים במחלוקת, שהוצנעה בעיתונות הכללית והובלטה בעיתונות החרדית. היום למשל מזכירים (אמנם, שוב, באופן מוצנע) דן אבן ואלה הר-נוי ב"מעריב" כי "בחודשים האחרונים התריעו חברי האיגודים לטיפול נמרץ וניורוכירורגיה כי החוק עלול דווקא להקטין את מספר ההשתלות בגלל המגבלות הקשות שהוא מטיל בדרך לקביעת מוות מוחי".
אבל היום, כאמור, הסיפור הגדול הוא נסיגתם של הרבנים הספרדים מהתמיכה התקדימית בחוק. אמנם הנסיגה טרם התרחשה בפועל, אבל בן-חיים טוען כי "הרב עמאר אמור להבהיר, בעל-פה היום או בכתב במועד מאוחר יותר, כי פסיקתם של השניים [עמאר ויוסף; ש"ט] בשבוע שעבר בנוגע למוות מוחי אינה קשורה לעניין ההשתלות. מדבריו החד-משמעיים של גורם בש"ס עולה כי בניגוד לתקוות שנתלו בהם, הרב עמאר והרב עובדיה לא יקראו לציבור לתרום איברים לאחר מוות מוחי ולחתום על כרטיס אדי לתרומת איברים, ובוודאי שלא יכריזו כי תרומת איברים לאחר מוות מוחי הינה מעתה מצווה".
אתמול התפרסם כאן טור של יוסי סעידוב, שכתב כי באופן תמוה העיתון "יום ליום" של תנועת ש"ס לא חגג את הפסיקה של הרב יוסף, אלא בחר בסיקור אפולוגטי, בניגוד לעמדה האמיצה של הרב. היום מתברר כי יודעת בהמה נפש צדיקה. ובן-חיים מסכם: "ככל שבש"ס יכחישו, ברור גם ששוב נבהלו החרדים הספרדים מאימת החרדים האשכנזים, ששוב השחורים הרימו דגל לבן".
מה יעלה בגורלו של בניזרי
זוכרים את ח"כ שלמה בניזרי? לאחרונה הוא עלה לכותרות בעקבות מתקפה אינפנטילית על ההומואים, "שגורמים לרעידות אדמה". היום הוא שוב בכותרות לקראת הכרעת הדין במשפט שמתנהל נגדו. "גם אם יורשע, תומכי ש"ס לא יפגינו" מכריזה הכותרת של "הארץ". יאיר אטינגר כותב: "בניזרי יזכה לגיבוי מלא מצמרת המפלגה, אבל שום הרשעה לא תוליד עצרות ענק, שום הרשעה לא תרעיד שום אדמה". לפי אטינגר, הסיבה היא רצונו של אלי ישי לשמור על תדמית של מפלגה נקייה.
ב"ידיעות אחרונות" נותנים הפניה קטנטונת בשער, כדי שיוכלו לכתוב "החקירה נפתחה בעקבות תחקיר 'ידיעות אחרונות'". את הקרדיט נותנת מיכל גולדברג לאורון מאירי, שוש מולא ועופר פטרסבורג.
ביטחון: ריגול, סרטן וסיכול ממוקד
תמונתו של לואיי (או לואי) בלוט, הנגד הישראלי שהואשם בריגול לטובת חיזבאללה, מופיעה על שער "מעריב". "הייתי סוכן ישראלי", הוא מצוטט. "יש אנשים שמשכו אותי לזה". ב"הארץ" הציטוט הוא "דחפו אותי לקשר הזה". מי הם המושכים והדוחפים? "בלוט מסרב בשלב זה לפרט את תוכן הדברים. גם בני משפחתו ביקשו לא לפרט מעבר לכך" (ג'קי חורי, פאדי עיאדאת ויובל אזולאי ב"הארץ").
לעומת זאת, בערוץ 2 בחרו לפרט וכך גם ב"מעריב": "על-פי טענת המקורבים, בלוט ניהל במשך שנים קשרי עבודה ענפים עם גורמי מודיעין ישראליים. מקורביו מספרים כי אותם גורמים בטחוניים הם שקישרו אותו עם אנשי חיזבאללה מעבר לגבול" (אמיר בוחבוט, אלי לוי ואושרת נגר-לויט). גד שמרון בטור פרשנות שואל (ב"מעריב"): "בוגד או נאפסו מס' 2?", וטוען כי ייתכן שבלוט הוא אכן סוכן שהופעל על-ידי ישראל ו"הרחיב את פעילותו".
בצה"ל מכחישים שבלוט הופעל מטעם ישראל וההכחשה מופיעה בכל העיתונים, אבל ב"ישראל היום" מוסיפים גם, לפני ההכחשה: "גורמי ביטחון אמרו ל'ישראל היום' כי הנגד עבד עבור המודיעין הישראלי". מעניין יהיה לחכות ולראות אם המקורות של הכתב דניאל סיריוטי אכן טובים עד כדי קביעה נחרצת כזו. בכל אופן, אתמול הוגש נגד בלוט כתב אישום בבית הדין הצבאי בחיפה על בגידה, סיוע לאויב בשעת מלחמה, מגע עם סוכן חוץ וקשירת קשר לפשע.
גם הסרטן במטוסים מגיע לשערי העיתונים. "חומר מסרטן נמצא בשני מטוסים נוספים" היא הכותרת של "מעריב", וזו של "ידיעות אחרונות" דומה למדי: "מערך מטוסי הסופה ימשיך להיות מקורקע בכל מקרה עד גמר הבדיקה, אבל התוצאות שקיבלו אתמול בחיל האוויר לא היו מעודדות: מתוך עשרה מטוסים - בשלושה התגלה החומר המסרטן פורמלדהיד" (יוסי יהושוע).
ארז בר-און, תושב עפרה, בן 30, ירה אתמול למוות בפלסטיני תושב חברון שניסה לדקור אותו בטרמפיאדה בכביש 60. "ידיעות אחרונות" מדווח על כך בעמ' 9, "מעריב" מדווח על כך בעמ' 4, "הארץ" מדווח על כך בעמ' 2. ג'קי חורי ואבי יששכרוף מדווחים באותו עמוד: "בכיר חמאס חאלד משעל: גלעד שליט 'חי ומטופל היטב'".
ועוד ידיעת ריגול שהיה או לא היה: רוני שקד מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי השב"כ הזהיר 17 מחברי בל"ד לבל ייפגשו עם הח"כ הנמלט עזמי בשארה, מחשש שיגייס אותם לחיזבאללה.
אזרחות: טובה צימוקי וחיים רמון, אור-עקיבא וקיסריה
בעמ' 13 של "ידיעות אחרונות" מקבלת טובה צימוקי את הקרדיט התמוה "כתבת ידיעות אחרונות", כאילו היינו יכולים לחשוב שהיא כתבת של משהו, או מישהו, אחר. הידיעה, המתפרשת על פני עמוד (מינוס מודעת סטריפ), מוכתרת בכותרת "זיילר: להקים ועדת חקירה למשפט רמון". צימוקי עוקבת באדיקות אחר ההתפתחויות בפרשת רמון ב', פרשה שעדיין לא קיימת בעצם, ומקפידה לדווח עליהן בעיתון, שנותן לה במה רחבה למדי לשם כך.
עוד ב"ידיעות אחרונות" מדווחים נורית פלתר וערן נבון על כשלון האיחוד בין אור-עקיבא לקיסריה: "תושבי קיסריה גייסו את מיטב המשפטנים והלוביסטים כדי לטרפד את האיחוד המתוכנן עם אור-עקיבא. מחיר העצמאות: 'רק' 3.5 מיליון דולר בשנה".
הבנקים מרוויחים מיליארדים, וינרוט נחקר
"רווחי שיא לבנקים הגדולים" היא הכותרת של המוספים "עסקים" של "מעריב" ו"ממון" של "ידיעות אחרונות". 9 מיליארד שקל הרוויחו חמשת הבנקים הגדולים ב-2007. לא מדובר בהכנסות, אלא ברווח נקי. לאומי מוביל עם רווח של 3 מיליארד ו-357 מיליון שקל ועוקף את הפועלים. ב"דה-מרקר" בוחרים למסגר את הידיעה אחרת: "הבנקים הגדולים נתקעו, הבינוניים פרצו קדימה". ומה על הקטנים, כלומר אנחנו? לפחות חלק מהתשובה נמצא בנתון הבא: הכנסות הבנקים מעמלות השנה הגיעו ל-14.66 מיליארד שקל.
עפר שלח יוצא ב"מעריב" נגד חלוקת הדיבינדים השמנים של קבוצת אי.די.בי למנהליה - 18 מיליון שקל לנוחי דנקנר (בעל השליטה) וכך גם לאבי פישר וצבי ליבנת. הנ"ל הודיעו כי יתרמו שליש מהכסף למטרות חברתיות. "מה בוער לדנקנר ושותפיו להחליט לקחת דיבידנד כזה", כותב שלח תחת הכותרת "העיירה של נוחי", "זה הרי כסף שלא יאכלו לעולם. מה הם צריכים את הכותרת בעיתון, את ניקור העיניים המיותר. התשובה היא שבאופן מודע או לא, בהחלטה הזו ובדומות לה שמתפרסמות כמעט מדי יום, מחזק ומתחזק המעמד העליון בישראל את מערכת הערכים ששומרת אותו כמעמד העליון". ועל זה נאמר: כשאתה מקבל 18 מיליון שקל בתור בונוס, מי צריך מערכת ערכים.
חדשות טובות לדולר: ממשיך להתחזק. עלה באחוז אחד ל-3.55 שקל. חדשות רעות לעו"ד יעקב ויינרוט, שנחקר במשרדי היחידה הארצית לחקירות בינלאומיות של המשטרה בנוגע לפרשת רשות המסים, כפי שמדווחת ידיעת השער של "כלכליסט".
חדשות חוץ
המלצת נסיעה למונגוליה, לחובבי תצרפים, בכתבת תיירות ב"מעריב": "מכוניות ואוטובוסים סובייטיים לצד פרות משוטטות ונשים בלבוש מסורתי יוצרים פאזל מעניין" (אמיר מרום).
על שער "הארץ": "חוקר בריטי מיוחד: הנסיך פיליפ לא רצח את דיאנה".
ועוד מ"הארץ", ילדים, מה לא נכון בתמונה הבאה:
ענייני תקשורת
לי-אור אברבך כותב ב"המגזין" של "מעריב" כי הרשות השנייה תחבר "קוד אתי" לתוכניות ריאליטי, "בעקבות תלונות רבות של צופים על הנעשה בז'אנר תוכניות המציאות". כפי שראינו אחרי דו"ח כשר בעניין הפרסום הסמוי, הרשות השנייה מתייחסת להמלצות של ועדות כנהוג במדינת ישראל.
עוד כותב אברבך ב"עסקים" של "מעריב" כי ברבעון הראשון של 2008 הפסידו קשת ורשת 12-10 מיליון שקל, וערוץ 10 סכום דומה. הזכייניות מאשימות כמובן את הרגולציה, ונשאלת השאלה אם כתב "מעריב" לא נופל לספין שכבר ראינו בשנים קודמות, שלפיו חברות הטלוויזיה מעודדות אווירה ציבורית המציגה אותן כמסכנות ובלתי רווחיות כדי לקבל הקלות רגולטוריות, ובסוף השנה מתברר כי הן דווקא רווחיות לעילא. ועוד מאברבך: "רשות השידור פותחת בצעדים חד-צדדיים כלפי העובדים", "במכתב לטכנאים מפרט גביש את תנאי ההעסקה החדשים שייכפו עליהם. השעות הנוספות של אנשי אגודת העיתונאים יקוצצו".
ד"ר דוד גורביץ' כותב ב"מעריב" על שלושים שנה לאוניברסיטה המשודרת בגלי-צה"ל: "הרבה שנים לפני שהמושגים 'משבר הידע' ו'המפנה הלשוני' הפכו למושגים אופנתיים, ידע המפעל הזה להגיב למציאות המשתנה באמצעות פורמט חדשני: מפגש בין ידע למיקרופון. המנעד של הקול האישי, הצבע והריתמוס של הקול הדובר חוללו שינוי בטקסט המופשט והתיאורטי והפיחו בו רוח חיים".
באותו עמוד כותב בן-דרור ימיני על הסרט ההולנדי האנטי-מוסלמי "פיטנה": "זה סרט מסוכן. משום שאין שום בעיה לאסוף קטעים אמיתיים, כמו 'הטוב שבגויים הרוג', ו'מחה תמחה את זכר עמלק', להוסיף להם הקלטות של רבנים מהזן היהודי-ג'יהאדיסטי, ולעשות סרט אנטישמי, תאום סיאמי 'פיטנה'".
שער "המגזין" של "מעריב" מוקדש למהפכת הסלולר בקובה (דור ראשון): "כ-50 שנה אחרי המהפכה של פידל קסטרו, עוברת קובה אחת נוספת בהובלת אחיו. מהבוקר מותר לתושבים להשתמש בסלולרי, די.וי.די ומיקרוגל. לטוסטרים הם ייאלצו לחכות עד 2010" (ליאת שלזינגר). גם לתקשורת חופשית הקובנים ימשיכו לחכות, לפחות לפי שלזינגר, שכותבת שהממשלה הקובנית הורסת צלחות לוויין, מגבילה גישה לאינטרנט וחוסמת אתרים שאינם לרוחה.
