dankner_erison_060310_377

להלן מובאים ממצאי בדיקה של סיקור העיתונות המודפסת הכלכלית את פרשיית בנק הפועלים והעימות עם בנק ישראל. לקריאת הכתבה המלאה לחצו כאן

הבדלי הגישות בעיתונים בלטו למן פרוץ העימות בין בנק ישראל לבנק הפועלים, ובחינה לעומק של הסיקור הראשוני תייצג נאמנה את הדרך שבה בחר כל אחד מהעיתונים גם מאז. ב-22.4.09, בבוקר לאחר שנודע כי פישר וחזקיהו זימנו את אריסון לשיחת הבהרה אישית, הקדיש לכך "דה-מרקר" את הכותרת הראשית שלו, שקראה: "פישר לאריסון: אינני מרוצה מתפקודו של דני דנקנר". בידיעה המלאה והנרחבת, שגם כותרתה נקבה בשמו של דנקנר כמקור לבעיות בבנק, תוארה השיחה שהתנהלה בין פישר וחזקיהו לאריסון כ"שיחה קשה", ובמקרה אחר כ"שיחה טעונה". לידיעה לווה גרף שהציג "השקעות כושלות, משבר ניהולי – וקריסה של 65% במניה" לאורך השנתיים האחרונות. תגובת אריסון הופיעה רק בגוף הידיעה.

בשער "כלכליסט" מאותו בוקר, לעומת זאת, לא היה כל זכר לביקורת על דנקנר. להפך, ההתייחסות היחידה אליו בשער נגעה לאמון שהביעה בו אריסון. אף שמדובר באחת הפרשיות הדרמטיות שפקדו את קהילת העסקים בשנה האחרונה, הכותרת הראשית נסבה על נושא אחר, כשההפניה על השער לסיקור הפרשה הופיעה רק בתחתיתו, וגם שם כחשיפה של המניעים הלא ענייניים, לכאורה, של המפקח על הבנקים – "מה הקפיץ, שוב, את רוני חזקיהו". הפניה זו הובילה לידיעה [רונית גודמן] שכללה ציטוטים מאת "גורמים במערכת הבנקאית", שהסבירו כי חזקיהו נוקט צעדים נגד בנק הפועלים בשל ביקורת שהוא עצמו צפוי לספוג מצד מבקר המדינה באשר לאופן פיקוחו על הבנקים בטרם פרוץ המשבר הכלכלי.

הידיעה על עצם הפגישה בין פישר וחזקיהו לאריסון לא זכתה להפניה בשער. יתר על כן, ככותרת לה שימשה לא הביקורת שמתחו הנגיד והמפקח על ראשי הבנק, אלא תגובת בעלת השליטה בבנק הפועלים, אריסון. הביקורת על העומד בראש הבנק הופיעה רק בגוף הידיעה, תוך שהכתבת מזכירה כי חזקיהו הוא "ידידו הטוב" של היו"ר הקודם של הבנק ואף עבד תחתיו, חיזוק נוסף למניעיו הזרים לכאורה. בהמשך נכתב: "העיתוי של חזקיהו לזמן את אריסון לפגישה שלשום נראה מעט תמוה [...] התנהלותו זו מעלה את התחושה כאילו חזקיהו סימן לעצמו מטרה בלי לתת לעובדות להפריע לו". נוסח כמעט זהה יופיע כשבועיים מאוחר יותר, בנאום הפומבי שנשאה אריסון מול עובדי הבנק ונציגי התקשורת.

אגב, גם האזכור הראשון לפרשה באתר האינטרנט של העיתון (הן לפי ארכיון הרשת של "כלכליסט" והן לפי האתר גוגל-ניוז) היה בידיעה קצרצרה שהביאה את תגובת בנק הפועלים לפרסום על הפגישה בין אריסון לפישר וחזקיהו; פרסום שהופיע באתרים המתחרים, לא ב"כלכליסט".

כמו ב"כלכליסט", גם ב"מעריב" נדחק פרוץ המשבר לתחתית שער מוסף "עסקים" אותו בוקר, אך הכותרת שנגעה לעניין התייחסה לפחות לביקורת עצמה, לא למניעים שכביכול עומדים מאחוריה, וכללה את עמדות שני הצדדים: "בנק ישראל לאריסון: שפרי התנהלות הבנק; אריסון: יש לי אמון מלא ביו"ר דנקנר". הידיעה הקטנה למדי בנושא [יהודה שרוני] הופיעה רק בעמ' 5, כשכותרת המשנה בה כללה לא רק את תגובת אריסון, אלא גם את הקביעה כי "משקיעים זרים הביעו דאגה על התערבות בנק ישראל בניהול הבנק והתריעו כי הרגולציה המוגברת עלולה לפגוע בחוסנו ולערער את יציבותו". בידיעה עצמה נכתב כי "הפגישה התנהלה ברוח טובה, לא עלתה לטונים גבוהים וארכה כשעה בלבד".

יום קודם לכן, בערב ה-21.4.09, הספיקו ב"גלובס" לדווח על הפגישה בעמוד השער של קונטרס החדשות, וזאת תחת הכותרת "שיחת הנזיפה" [עירן פאר וסטלה קורין-ליבר]. בידיעה הושם דגש על הביקורת שנמתחה על חברי דירקטוריון הפועלים וצוין כי השיחה היתה "טעונה מאוד, בה כל צד אמר את אשר על לבו באופן לא רגוע", וכי היא "עלתה לטונים גבוהים".

למחרת, במקום כותרת ראשית, הופיע מאמר מאת עירן פאר, כתב הבנקאות של העיתון, וזאת תחת הכותרת "מלחמה מיותרת ורעה לכולם". זו העמדה שבה תמך "גלובס", כמו גם "מעריב", מאז – קריאה להרגעת הרוחות והפסקת אש. לכאורה, גישה ניטרלית שאינה נוקטת עמדה. בפועל, שמירת הסטטוס-קוו תותיר, לפחות באופן זמני, את דנקנר בראשות הבנק ואת הרכב הדירקטוריון הנוכחי על כנו. בעמודים הפנימיים הופיע דיווח מאוזן יחסית לפרשה: פאר אמנם הביע במאמרו הסכמה עם הקביעה של אריסון כי בנק ישראל "בודק אצלה בציציות יותר מאשר אצל הבנקים האחרים", אך בידיעה שלצד המאמר [פאר וקורין-ליבר] ניתן דיווח נרחב על שלל הטענות נגד הבנק.

נקודת ציון נוספת שראוי לבחון באופן ממוקד היא הסיקור שהוענק לפרשה לאחר פרסום דו"ח הביקורת של המפקח על הבנקים באשר לנסיבות התפטרות מנכ"ל הפועלים ומינוי מחליפו.

בערב ה-30.4.09 הקדיש "גלובס" כותרת ראשית לדו"ח, שאיזנה בין עמדות הצדדים: "בנק ישראל ממשיך לדרוש הדחת דנקנר: 'הדו"ח חמור'; בנק הפועלים ממשיך לתמוך ביו"ר: 'פעלנו כשורה'". פאר הגיש ידיעה נרחבת על מסקנות הדו"ח וגם מאמר פרשנות שבו קבע כי "בצדק סבורים בבנק ישראל שזהו דו"ח חמור ביותר".

למחרת, ה-1.5.09, נפל המועד על יום שישי, כך שב"מעריב" לא פורסמה מהדורה חדשותית של "עסקים". בחלק החדשותי של העיתון הופיעה בראש עמ' 9 ידיעה מאת יהודה שרוני שכותרתה הדגישה את תגובת הבנק: "בנק הפועלים נגד דו"ח הביקורת: פעלנו כנדרש". רק כותרת הגג שלה ציינה כי לפי דו"ח בנק ישראל, מינוי המנכ"ל היה "לא תקין".

גליון "דה-מרקר" מאותו בוקר הקדיש כמה עמודים לסיקור מסקנות הדו"ח, תוך הדגשת הביקורת על הבנק והדירקטוריון. על שער העיתון הופיע מאמר מאת סמי פרץ שהוקדש לניגוח דירקטוריון בנק הפועלים ("דירקטוריון הפועלים? אין דבר כזה"). בעמודים הראשונים התפרסמה כתבת ביקורת נרחבת מאת רם דגן על ההתנהלות הבעייתית של הדירקטוריון, תחת הכותרת "שתיקת הדירקטוריון". כותרת המשנה קראה: "הדו"ח החמור שפירסם אתמול המפקח על הבנקים על התנהלות דירקטוריון בנק הפועלים מחק את שאריות ההילה המכובדת שאפפו את הבנק בעשור האחרון". הדירקטוריון כונה "חותמת גומי", ונכתב כי הוא "לא מחמיץ שום הזדמנות לטעות". כותרות הביניים בכתבה קראו: "שרי השתלטה – הצרות החלו" ו"המינויים התמוהים". עוד באותו גיליון הופיעה ידיעה מאת שרון שפורר, המסכמת את מסקנות הדו"ח, וידיעה נוספת על תגובות בשוק ההון תחת הכותרת: "המשקיעים הזרים שמחים שמישהו מנער את הפועלים", אף כי מהידיעה עצמה עולה כי התגובות בשוק ההון לדו"ח היו מעורבות.

ב"כלכליסט" נמצאת תמונת מראה. העיתון כלל אינו יוצא לאור בימי שישי, כך שההתייחסות הראשונית לפרסום הדו"ח יכולה היתה להופיע רק ביום ראשון, ה-3.5.09. אך בגיליון זה לא היה כל אזכור לדו"ח. לעומת זאת, ידיעה שהופיעה במלואה בעמוד השער בישרה כי "היועצת המשפטית לשעבר של בנק ישראל תומכת בעמדת בנק הפועלים". אפשר לתרץ את ההתעלמות הגורפת ממסקנות הדו"ח בכך שבאותו שלב בפרשה היה מדובר במידע ישן ופחות רלבנטי, אך בדיקה באתר "כלכליסט" מעלה כי גם בזמן אמת הופיעו מטעם עיתון זה רק ידיעות המאזכרות את מסקנות הדו"ח כחלק מדיווח על תגובות הדירקטוריון והמומחים החיצוניים שנשכרו על-ידי בנק הפועלים להביע דעתם בעניין. לעומת זאת, נאומה של שרי אריסון, שאף הוא נישא ביום חמישי, קיבל באתר "כלכליסט" סיקור הולם. לא רק מינון הכתבות שונה, אלא גם הדגשים בהן. בעוד שב"דה-מרקר" חוזרים ומציינים את חלקו של פישר במהלך להדחת דנקנר, ב"כלכליסט" שבים ומייחסים אותו לחזקיהו.

לא במקרה עמדות העיתונים ברגע משמעותי זה של העימות זהות לעמדותיהם בעת פריצתו. למעשה, העמדות הללו נשמרו לאורך כל הדרך. ב"דה-מרקר", למשל, לא עבר כמעט יום בלי שהמשבר יזכה לכיסוי אינטנסיבי וביקורתי כלפי בנק הפועלים. בסך-הכל, מאז ה-21.4.09 הקדיש "דה-מרקר" לנושא שבע כותרות ראשיות, מהן שש ביקורתיות באופן מובהק כלפי אריסון, דנקנר ובנק הפועלים.

לשם השוואה, ב"גלובס" הופיעו במהלך תקופה זו שמונה כותרות על המשבר, כשארבע מהן מאוזנות יחסית, שתיים נטו לעמדת אריסון ושתיים לעמדת פישר. לכותרת הראשית של מוסף "עסקים" של "מעריב" הגיע המשבר בין בנק ישראל לבנק הפועלים שלוש פעמים, כשאחת הכותרות מבין השתיים נוטה במובהק לטובתה של אריסון.

הנתון המעניין ביותר שעולה מבדיקת הכותרות הראשיות נוגע למספרן ב"כלכליסט" ביחס למשבר זה: אפס. אף לא כותרת ראשית אחת מאז ה-21.4.09 ועד היום. כיוון שמדובר בעימות שעל חשיבותו ופוטנציאל השלכותיו אין ויכוח, נראה שהעיתון מצניע במכוון את עצם המשבר בין בנק ישראל לבנק הפועלים.