יאיר נתניהו לא נראה בחור מוחצן ופרובוקטיבי. שם אמו שרה, לא דיאנה, והוא איננו השלישי בתור לרשת את מלכות ישראל. אין, אם כך, סיבה לראות בו את המהדורה המקומית של הנסיך הארי לבית וינדזור.

יאיר נתניהו איננו יואן, בנו בכורו של טוני בלייר, שזכה לתשומת לב העיתונות בזכות העובדה שבהיותו בן 16 נעצר הלום אלכוהול בלסטר-סקוור, אחרי מסיבת סיום לימודים שהשתתף בה – חוויה שכל מתבגר בן גילו עובר, כך או אחרת, אלא שבלייר הצעיר מסר בתחנת המשטרה שם בדוי וכתובת מזויפת, והוסיף שנתיים לגילו כך שלא ייחשב קטין. הוא הביא בזה קצת פרנסה לטבלואידים וגרם קצת מבוכה לאבא, אבל העיתונות הבריטית חובבת הסקנדלים טיפלה בו באיפוק בהשוואה למה שמקבלים ממנה מדי יום ביומו מקביליו בבית המלוכה.

ובכל זאת, לפני שנה, הרבה אחרי שבלייר האב החזיר את מפתחות דאונינג 10, פרצה שערורייה בבריטניה כאשר יואן בלייר היה לבעליה של דירה בשווי 550 אלף פאונד באיזלינגטון שבמרכז לונדון. זאת, אף כי הכנסתו השנתית, כ-30 אלף פאונד, לא יכולה לאפשר לו רכישה כזאת. ההנחה היא כי משפחת בלייר, שבבעלותה כבר שש דירות ברחבי הממלכה, סייעה נכבדות ברכישת הדירה השביעית. טוני בלייר חזר להיות אדם פרטי, והוא אכן עושה לביתו בהרצאות מכניסות. גם שרי בלייר, אמו, שעסקה כל השנים בצבירת הנדל"ן המשפחתי וכמעט סיבכה בכך קשות את בעלה, בוודאי תורמת את חלקה לרווחת הבן.

yair_netanyahu_haarezt_220709_377

לא קלים הם חייו של בנו של ראש הממשלה המכהן, זה ברור. לא קלים הם אף חייו של בן ראש הממשלה לשעבר. הוא נצפה בעדשה מגדלת. חייו הפרטיים, חיי האהבה שלו וכמובן מצבו הכלכלי הופכים נחלת הכלל בכל פעם שצץ סיפור מדרגה שלישית או רביעית. העיתונות הבריטית רוצה שנבחריה יהיו כאחד האדם, בתנאי שיחיו כקדושים. הופעתו של הנסיך הארי במסיבה פרטית בתחפושת נאצי היא בוודאי פרובוקציה לשמה. אבל ההערה הגזענית שבה נתפס הנסיך כשהציג את חברו ליחידה ("אה... ידידנו הפאקי הקטן... אחמד"), היא תוצאה של תיעוד מצולם מתמשך ומעיק של השירות הצבאי שלו. זהו מחיר החשיפה המתמדת של חייו, שאינה מאפשרת שום פליטת פה או התבטאות ספונטנית ובלתי קורקטית. דומה כי הנסיך נהנה לא רק לבדוק את גבולותיו, אלא גם להסיג אותם מדי פעם.

לא קלים הם חייו של בנו של ראש הממשלה המכהן, ובמיוחד במדינה כישראל, שבה עליו להיות נצפה ומאובטח מסביב לשעון ובכל אשר ילך. יאיר נתניהו צלח בגבורה את שנות ילדותו ונעוריו, אבל השבוע נגזר עליו למלא תפקיד באתוס הישראלי: להיות הבן המתגייס הראשון של ראש ממשלה ישראלי מכהן. אינני מכיר את יאיר נתניהו (וזו כשלעצמה הצלחה של המשפחה), אבל הרושם הוא שהבחור באמת מבקש להתרחק מאור הזרקורים.

את הופעתו הפסיבית אתמול, מול המצלמות של מהדורות החדשות המרכזיות, צלח יאיר נתניהו בשלום ובלי להתמסר לאור הזרקורים. הוא העביר לצופים את אי-הנוחות שגורמת לו המהומה המתמדת סביבו והצטייר כמי שמבקש שיניחו לו לשרת שירות צבאי רגיל. זה לא מעט בשביל בחור ששלושה רכבי אבטחה מאיימים מסיעים אותו ללשכת הגיוס ומן הסתם ימתינו לו בצאתו לחופשה ובשובו ממנה.

yair_netanyahu_yediot_220709_377

באופן טבעי, העיתונים ומהדורות הטלוויזיה עסקו בשאלת אבטחה של הבן המשרת. "בימים האחרונים התנהל ויכוח עז בין השב"כ לצה"ל בשאלה מי יאבטח את החייל האמיץ נתניהו", דיווח בציניות אור הלר במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10. מה לעשות, בנו של ראש ממשלת ישראל עלול להיות מטרה לא פחות משהיה הנסיך הארי ב-77 ימיו בחזיתות אפגניסטן, לפני שנקרא בתקיפות לשוב הביתה, כדי שלא יסכן את עצמו ואת האינטרס הלאומי.

בסופו של דבר, מדווח הלר, סוכם שיאיר יאובטח על-ידי משרד ראש הממשלה. שאלה שלא העלו העיתונאים ושהטרידה אותי מעט היא שאלת ההסעות. אם אכן ישרת בקריה, בבסיס שאינו מלין את חייליו, האם ייסע מדי בוקר וערב בשיירה מאובטחת שתנוע בין איילון הפקוק לגינות סחרוב העמוסות? או שמא בכל זאת יוצב בסניף דו"צ בירושלים – ולו רק כדי למנוע העלאת מסים נוספת?

עד עכשיו נודע כמעט הכל על המסלול הצפוי של יאיר. ברוב כלי התקשורת נמסר שהוא יעבור טירונות כלל צה"לית ואחריה קורס מש"קי דוברות בן חודשיים. ערוץ 10 פירט יותר וציין שהוא יצא מבקו"ם לבסיס מפרשית, שהוא בסיס טירוני מודיעין, ואף הביא תצלומים של המקום שבו הוא צפוי לשרת, משרדי דובר צה"ל בקריה (צילומי ארכיון כמובן, שבהם נראית עדיין רות ירון, הדוברת שפרשה לפני ארבע שנים).

מתברר כי במדינה כישראל מתעורר מיד גל של טוקבקים עוינים, נרגנים וצרי עין: למה הוא לא הלך לקרבי? למה שלא יהיה קרבי כמו אביו ודודו? הנה טוקבק מייצג מאתר נענע 10: "בטח סידר לעצמו קומבינה שיהיה ג'ובניק עם תפקיד טוב". על-פי "הארץ", לשכת ראש הממשלה נחלצה לעזרתו של המתגייס הצעיר והשיבה למטקבקים כי הדבר נובע מסיבות בריאותיות.

yair_netanyahu_maariv_220709_377

תגובת הלשכה היא טעות. לשכת ראש הממשלה צריכה להניח לו ולא לגונן עליו מעבר למה שדורש השב"כ. אם הלשכה תיגרר לדיון עם טוקבקיסטים, היא תזיק לעצמה, אבל נזק רב יותר ייגרם ליאיר עצמו. עליו להתמודד עם מצבו המיוחד בעצמו, ובוודאי יידע לעשות זאת.

אם לא לקחת בחשבון את ההתפעמות הזהירה של רוב כלי התקשורת ואת הציניות של כתבו הצבאי של ערוץ 10 ("החייל האמיץ נתניהו" – רשעות לשמה), יום הגיוס עבר בשקט, בדיווח על הסיור המוקדם שערכה המשפחה בתעלות גבעת התחמושת הסמוכות לתחנת איסוף המתגייסים ("ישראל היום", "ידיעות אחרונות") ועל הטיפים שנתן לו אביו (ynet). "ידיעות" הכין דיוקן מגזיני פושר ("להכיר את יאיר") על פני שני עמודים מחמיאים למדי, שמהם עולה דמות של נער רגיל בגילו, שדעותיו בנושאים הלאומיים דומות לאלו של אבא.

התקווה היא שעכשיו יניחו לנו ולו – לפחות בשלוש השנים הבאות. שלא יטרידו אותנו בשום סיפור על ריתוק, אובדן ציוד, קידום, דייט מוצלח או על כל שטות אחרת. אני הולך לישון בעניין הזה, ומבקש שלא יעירו אותי, אלא אם יחטוף טנק ויחנה אותו באין עצירה באזור המועדונים בשישי בלילה, כשבפיו סיגריה בוערת ובידו פחית דלק.