נולד ב-1912 בוורשה, ברח' ז'בוסקה 23, לוולף וצירל מודניצר, הבכור מחמישה ילדים. מאמר של ז'בוטינסקי הניעו להצטרף לתנועת הצופים הציונית השחר, שעל יסודותיה בנה אהרון פרופס את בית"ר פולין. ביקורו של ז'בוטינסקי בוורשה ב-1926 השאיר עליו רושם עמוק, והוא הקדיש את מירב זמנו לפעילות בתנועת בית"ר. בן 16 הצטרף לגדנ"ע הפולני שצ'לץ, ורכש אקדח ברוח קריאתו של ז'בוטינסקי "למדו לירות"; הצטרף לקבוצת-עלייה בראשותו של אייזיק רמבה (מפקד בית"ר ורשה), ברוח קריאה אחרת של ז'בוטינסקי, "צפצפו על הסרטיפיקטים". במרץ 1932 הפליג כתייר לארץ-ישראל, לכאורה כדי לבקר ביריד המזרח שהיה מתוכנן בתל-אביב, אולם למעשה כדי להישאר. לא נפרד מבני משפחתו ולא זכה לראותם, מאחר שנספו כולם בשואה. בארץ עבד בכיבוש-עבודה בגליל, ולאחר מכן חיפש עבודה ברחובות, פתח-תקווה ותל-אביב, אולם לרוב ללא הצלחה, מאחר שהיה בית"רי "לא מאורגן", כלומר, אינו חבר בהסתדרות. לבסוף מצא עבודה קבועה כפועל בניין.

ב-1933 הצטרף כחבר לברית-הבריונים והחל לפעול בשירות הבית"רי, בתגרות שהיו בין אנשי שמאל וימין סביב העסקת עובדים חברי בית"ר על-ידי קבלנים. בו בזמן חילק בהתנדבות את הביטאון "חזית העם". ב-1935 הצטרף להגנה ב', ועם איחודה עם ההגנה הצטרף לפלג הבית"רי שהקים את האצ"ל. ב-1937 החל לעסוק, נוסף להפצת העיתון, גם ברכישת מודעות עבורו. היה רוכש מודעות גם עבור בטאון התנועה "הירדן", ואחריו "המשקיף". הצטרף להנהלת העיתון "חירות" עם הקמתו ב-1948, ועבד כרוכש מודעות במקביל בשני העיתונים עד שהתנדב לצה"ל כדי להילחם במלחמת השחרור. ב-1949 הסתכסך עם מנהל העיתון מאיר קהאן בוויכוח על הלנת שכר, פוטר ופתח משרד פרסום עצמאי בתל-אביב. למשרד קרא לאור, על שם הגימנסיה שבה למד בפולין. עסק בפעילות ציבורית ענפה והיה ממקימי האיגוד הישראלי לפרסום.

"משנת 1934 הנני קשור קשר הדוק בעיתונאות, בייחוד בעיתונות התנועה הלאומית – אך מעולם לא כתבתי אפילו שורה אחת לעיתון. את כל עמלי, את כל תקוותי, השקעתי בעיתונות העברית – אך עברית כמעט שלא למדתי, ומה שאני יודע – מן הרחוב, מן העבודה למדתי"
("בשולי העיתונות הלאומית", עמ' 9)

פרסומים

"בשולי העיתונות הלאומית", משה בן-זאב, פרסום לאור, תל-אביב