שער "א-סינארה", 20.5.11
הנאום שלא היה
"א-סינארה" הוא היחיד מבין ארבעת העיתונים המעדכן את שערו בדיווח על נאומו של נשיא ארה"ב ברק אובמה מיום חמישי בערב. "נאומו של אובמה – ניסיון לקפוץ על הרכבת של המהפכות במזרח התיכון", אומר בראיון מוושינגטון הפרשן הפוליטי ד"ר חליל ג'השאן, מרואיין קבוע בעיתון זה. יתר העיתונים מתעלמים, או מפזרים ספקולציות כמו עורך "פנורמה", נסים אבו-חיט, שמתייחס לדיווחים בכלי תקשורת ישראליים שלפיהם אובמה לא יפתיע את נתניהו (ש"אינו מעוניין לשנות את המטרות האסטרטגיות של הפרויקט הציוני").
כמו העיתון שבו הוא כותב, אבו-חיט אינו מתייחס לנאום עצמו, וממילא דבריו אינם אקטואליים ואינם רלבנטיים עבור מי שעקב אחר החדשות יום קודם ליציאת העיתון. הכותרת הראשית של "פנורמה" מתייחסת בכלל לעניין הסורי: "וושינגטון מטילה סנקציות על הנשיא הסורי וראשי משטרו".
יום הנכבה, מבט לאחור
מתחת לכותרת הראשית ב"א-סינארה" מופיעה תמונה ענקית שעליה הכיתוב רב המשמעות: "הסורים בגולן מקבלים את פני הפלסטינים מדמשק". בהפניה בשער יש ציטוט מראיון שערך העיתון עם אחד המסתננים, אמן פלסטיני שכינויו "אבו-ערב": "הרגשתי חצי שמחה, כי ביצעתי חצי מזכות השיבה שלי", הוא אומר. "א-סינארה" מסקר את אירועי יום הנכבה בהרחבה ובצורה המקצועית ביותר, כשבניגוד לאחרים הוא עושה זאת באופן מרוכז, בשלושה עמודים הנושאים לוגו מיוחד. על מלאכת הסקירה עמלו כתבי העיתון אמין אבו-ג'באל (שמראיין את ג'השאן), לואי אבו-שקארה, עווד דראושה, רפעת עאקר ומוסא בסול. גם מאמר המערכת של העורכת וידה משעור מוקדש לנושא, תחת הכותרת "הנכבה וההתעוררות".
כל העיתונים מסקרים בהרחבה את שחרורם ממעצר של שישה-שבעה-שמונה (תלוי את מי קוראים) מפגינים שנעצרו באירועי הנכבה, ושלדבריהם ננקטה נגדם אלימות מצד השוטרים. המפגינים מצהירים כי יפנו למח"ש כדי לחקור את האלימות, ו"פנורמה" הוא העיתון היחיד שמביא את תגובת דוברת המשטרה למגזר המיעוטים, לובה א-סמרי (המככבת כמעט בכל ידיעה שעניינה המשטרה ומתפרסמת ב"פנורמה"). יתר העיתונים אינם מתייחסים אליה.
שער "פנורמה", 20.5.11
ב"פנורמה" מובלט גם דבר הארכת מעצרו של איסלאם עיסא מכפר-קאסם, החשוד בפיגוע הדריסה בתל-אביב, כמו גם תגובת בני משפחתו, חברי-כנסת ערבים, וגם ראש העירייה נאדר סרסור, שבשיחה עם "פנורמה" – שמביא את הסיפור בעמוד הראשון עם תמונה ענקית מהזירה – מביע צער על מות הצעיר היהודי, משתתף בצער בני משפחתו ומבקר את אמצעי התקשורת הישראליים ש"ניפחו את התאונה שאירעה בשל פיצוץ בצמיג לממדי פיגוע". כמו כן מציין העיתון בכותרת ביניים בולטת כי "קיצונים יהודים במקום התאונה קראו 'מוות לערבים'".
"כל אל-ערב" בוחר בכותרת הראשית "ביום השיבה לפלסטין, ישראל הופכת את יום הנכבה לטבח", ומתחת לה: "14 פלסטינים נפלו במג'דל שמס ומארון א-ראס". הפליט מוסעב ג'מאל מוועד, מציפורי, המתגורר כיום במחנה הפליטים חומס בסוריה, אומר בראיון לכתבת העיתון חנאן חביב אללה: "נשוב לפלסטין ביום הזיכרון למלחמת ששת-הימים [נאכְסה בערבית]".
"חדית א-נאס" מבליט בהפניה בשער ראיון שערך רימון מרג'יה עם אודי אדיב, שאותו פגש במהלך צעדת השיבה לדאמון ורוויס לפני שבועיים. אדיב יורה לכל הכיוונים, מציב את חמאס במקום השני בסכנה לפלסטינים אחרי ישראל, תוקף את המפלגה הקומוניסטית ש"גדלה על הרעיון הציוני אך שינתה את דרכה", וקובע כי "הדרך של חמאס היא התאבדות".
המסתנן הפלסטיני מסוריה שהגיע עד תל-אביב מקבל כותרת באוזן שמאל של "חדית א-נאס": "שב מסוריה למולדתו". העיתון מצטט את ערוץ 10, שלפיו חג'אזי (שמו הפרטי, חסן, אינו מופיע) הודיע כי "אינו מכיר בישראל ואינו חושש מחייליה; הדבר [ההסתננות] ממשיך לעורר את דעת הקהל הישראלית". חג'אזי הוא גם נושא מאמרו של העורך ודיע עוואודה, שכותב כי "חסן מלמד את העולם שאין פתרון לסכסוך בלי פתרון בעיית הפליטים". הכותרת ב"פנורמה", לעומת זאת, היא "הוארך מעצרו של הצעיר חסן חג'אזי לאחר שהסתנן מסוריה לגולן והגיע ליפו".
בין אנסטסיה וגבסו לבראנסי ומגן
ארבעה ימים אחרי ביקורה של ח"כ אנסטסיה מיכאלי בעפולה ובנצרת-עילית, ושבועיים מאז שהכריזה כי היא מצטרפת ליוזמה לאסור על הכריזה במסגדים, הופכת חברת-הכנסת מישראל-ביתנו מטרה לחצי ביקורת בשני עיתונים – "כל אל-ערב" ו"חדית א-נאס", בעוד ש"א-סינארה" ו"פנורמה" מתעלמים ממנה לחלוטין, אולי במתכוון.
"כל אל-ערב" בוחר בכותרת "לאחר השתתפותם בצעדת השיבה: נסיונות לפטר את חברי מועצת נצרת-עילית הערבים; ח"כ אנסטסיה מיכאלי מישראל-ביתנו דורשת לאסור את קריאות המואזין באזור נצרת". ואילו "חדית א-נאס" בוחר בכותרת גג: "בתיאום עם ראש עיריית נצרת עילית וסגן ראש עיריית עפולה", מעל לכותרת הראשית של העיתון: "אנסטסיה מכריזה מלחמה נגד קריאות המואזין!" (שאותן היא מגדירה "חוצפה ועזות מצח").
שער "חדית א-נאס", 20.5.11
לצד הכותרת, תמונה מחמיאה של מיכאלי במהלך הביקור מתחילת השבוע, כשלצדה ראש עיריית נצרת עילית שמעון גבסו, שהצטרף למפלגת ישראל-ביתנו בדצמבר 2008, כנראה מצביע לעבר המסגד בעיר השכנה, נצרת. ב"חדית א-נאס" בחרו, כנראה לא במקרה, להתייחס לחברת-הכנסת בשמה הפרטי, המבליט את עובדת היותה עולה ולא ילידת הארץ.
עוד על שער "חדית א-נאס", ליד תמונתה של מיכאלי, תצלום משותף על רקע תכלת של שאדי בראנסי ואורי מגן, הראשון מהכפר רינה והשני מרמת-ישי. מגן, סוכן מכירות, היה מעורב בתאונת דרכים בכביש שבין שפרעם לביר אל-מכסור (מתי? בעיתון לא טורחים לציין תאריך). בראנסי מצא את התיק של מגן ובו מזומנים וצ'קים בסך 80 אלף שקל, חיפש אותו דרך החברה שבה מגן עבד, ששמה היה רשום על הרכב שבו נסע, והשיב לו את רכושו לאחר שלדבריו נדחה על-ידי שוטרת, שאמרה לו שזה לא עניינה. כתב העיתון ג'והר סעיד הפגיש בין השניים בביתו של מגן, ובראנסי קיבל שבחים מהמשפחה המורחבת. הומניות, דרך ארץ ודו-קיום במיטבו.
האזרחים הערבים
בהפניה נוספת בשער "חדית א-נאס", המלווה בתמונתה של מנהיגת האופוזיציה ח"כ ציפי לבני, נכתב: "ישראל 2011 – דרוש מנהיג". העורך עוואודה סוקר בכפולה במוסף העיתון את ספרו של חבר ועדת וינוגרד, פרופ' יחזקאל דרור, "מנהיג תהיה לנו! מורה נבוכים למנהיג מכונן יהודי-ציוני", שקובע כי "בלי הנהגה מסוג חדש – ישראל תיעלם". נוסף לכך מבליט העיתון את מאמרו ב"הארץ" של יו"ר מרצ לשעבר, יוסי שריד, שאומר כי "הזנחת המדינה את אזרחיה הערבים – מסכנת אותה".
ב"כל אל-ערב" מפרסמים תוצאות סקר שערך פרופ' סמי סמוחה, שקובע כי הנתק בין היהודים לערבים הולך ומתרחב. 29.5% מהערבים שנסקרו ב-2010 מתנגדים לקיומה של מדינת ישראל, לעומת 6.8% ב-1995 בתקופת ממשלת רבין, ו-20.5% ב-1976. 66.4% מהערבים אינם מכירים בישראל כמדינה יהודית-ציונית, לעומת 35.5% ב-1995 ו-61.4% ב-2003. 68.6% מהיהודים מרגישים כיום ניכור כלפי הערבים ו-39.3% אינם מוכנים שערבי יהיה אחראי עליהם במקום העבודה. 67.9% מהיהודים אינם מוכנים להיכנס ליישובים ערביים, ו-32.6% מתנגדים להשתתפות ערבים בבחירות.
הכותרת הראשית של "חדית א-נאס" מוקדשת להישגים בבגרויות במגזר הערבי, על-פי משרד החינוך: "אכסאל בפסגה – כרמל בתחתית". בידיעה בתוך העיתון מובאת טבלה שמציינת את ההישגים של כל כפר ועיר ערביים בארץ. "כל אל-ערב" מצטט את מזכיר ועד היוזמה הערבית-דרוזית, סאמר סוויד, שאומר לכתב סעיד עדווי כי "המידע שהועבר על-ידי דובר צה"ל לגבי שיעור המתגייסים הדרוזים אינו נכון" (כלומר, הוא גבוה מהשיעור האמיתי), ומטרתו להנציח מדיניות של הפרד ומשול.
"א-סינארה" מראיין את ראש המועצה הממונה בטורעאן, יעקב זוהר, שטוען כי "אינו פועל מתוך מניעים משפחתיים או של בחירות". שלמה בוחבוט, המתמודד על ראשות מפלגת העבודה, ממשיך לקבל במה ב"כל אל-ערב". אי-שוויון ברור בינו ובין יתר המתמודדים. גם השבוע הוא זוכה למאמר פרי עטו. במאמר מבקר בוחבוט את התנהלות נתניהו, שפעם אמר "הם מ-פ-ח-ד-י-ם", ביטוי שלדבריו היום מתאים ביותר לראש הממשלה, שהוא עצמו מפחד.
ענייני פלילים
"כל אל-ערב" ממשיך, עם כותרת באוזן שמאל, לעקוב אחר ההתפתחויות בסוגיית קשיי העומרה והחאג' של הערבים בישראל. העיתון מצטט את השר לשעבר ראלב מג'אדלה, שאומר: "נמצא אלטרנטיבה לוועד אל-עומרה (עלייה לרגל), שנכשל". הכתבים מחאסן נאסר וזידאן חלאילה מצטטים דברים שנאמרו בפגישה בין מג'אדלה ובין עולים לרגל שמספרים על "שחיתות" ו"חוסר אמינות", ובתגובה אומר סלים שלאעטה, מראשי החאג': "דלתות ירדן ובתי-המשפט פתוחות בפני כל מי שמעוניין להתלונן". כתבה זו זוכה לפולו-אפ בקול-ישראל בערבית.
כמו כן מביאים ארבעת העיתונים דיווחים בדבר תאונות הדרכים ואירועי האלימות שהתרחשו במגזר בשבוע החולף. ראש עיריית קלנסווה, מחמוד חדיג'ה, אומר ל"א-סינארה": "המשטרה פועלת ביתר שאת לעקור את האלימות באזור המשולש, אך אינה יכולה לבצע את מלאכתה לבד".
סוף-סוף, משהו חיובי על משטרת ישראל.