זה היה רק עניין של זמן עד שהדיון ברשתות הביטחון שממשלות העולם נדרשות להניח למרגלות מגזרים וארגונים שצוללים, מתרסקים או קורסים בשל המשבר הכלכלי יגיע גם לפתחם של אמצעי התקשורת. ביום שישי שעבר היה זה נשיא צרפת ניקולא סרקוזי שבישר על חבילת סיוע ממשלתית לעיתוני צרפת, הכוללת, בין היתר, הקלות מס על הוצאות ההפצה של עיתונים והכפלת היקף הפרסום הממשלתי במהדורות הדפוס והאינטרנט שלהם.
בחבילת הסיוע של סרקוזי היה פריט נוסף שמשך את תשומת הלב: פרויקט משותף לממשלה ולמו"לים שיממן מתן עיתון חינם לכל נער ונערה בני 18, במטרה לחשוף את הדור הצעיר, המפנה גב לחדשות, גם לעיתון המודפס, ולהעלות את תפוצת העיתונים. העלות הכוללת של חבילת הסיוע שהציע סרקוזי – כ-600 מיליון יורו.
"זוהי חובתה הראשונית של המדינה להתמודד עם מצב החירום", צוטט סרקוזי ב"אינטרנשיונל הראלד טריביון". "אנחנו נמצאים במצב חירום שנגרם כתוצאה מקריסת ההכנסות מפרסום". בצרפת, עוד יותר מאשר במדינות אחרות באירופה, המשבר עלול להיות מכת מוות לענף שגם בימי שגרה מתקשה לשרוד. תפוצתם של העיתונים בתשלום, הנדרשים להתמודד לא רק עם האינטרנט, אלא גם עם החינמונים, היא רק כמחצית מהתפוצה של עיתונים כאלה בבריטניה ובגרמניה.
לא רק בצרפת יש מי שמקווה לסיוע ממשלתי: גם בבריטניה נשמעים בחודשים האחרונים קולות של חברי פרלמנט וארגוני תקשורת הקוראים לסיוע ממשלתי. אגודת העיתונים (The Newspaper Society), המייצגת בעיקר עיתונים מקומיים, קראה השבוע לממשלה לחייב רשויות מקומיות להגביר את הפרסום בעיתונים אלה וכן לערוך רפורמה בחוקי הבעלות על עיתונים, כדי לאפשר לגורמים אחרים מתחום התקשורת להיות שותפים בבעלות על עיתונים.
"עיתונות משגשגת חיונית לבריאותן של קהילות מקומיות ושל הדמוקרטיה", אמר בדיון בפרלמנט השר לענייני עסקים יאן פרסון. הוא הציג את הנתונים הקשים על צניחה עקבית ברווחיות העיתונים ועל ירידה של 5.2% מדי שנה בתפוצתם. ערך המניות של שתיים מארבע רשתות העיתונים המקומיים הגדולות בבריטניה ירד ב-95% בשנה האחרונה. הפגיעה בהכנסות נגרמה, בין היתר, בגלל ירידה ניכרת בהיקף מודעות הלוח: ההכנסות ממודעות קטנות אלה, שעמדו בעיתונים המקומיים בבריטניה ב-2007 על 1.8 מיליארד ליש"ט, ירדו ב-2008 ל-1.4 מיליארד בלבד, והמגמה הזו, על-פי כל ההערכות, עתידה להימשך.
במקרה של העיתונות המקומית הבריטית, הסיוע עשוי להתגלם בסובסידיות שיאפשרו לעיתונים קטנים להרחיב ולחזק את מהדורות האינטרנט שלהם וליצור תשתית טכנולוגית להעברת מידע בטלפונים סלולריים ובערוצים חדשניים נוספים, שנחשבים מקורות הכנסה פוטנציאליים בשנים הבאות. "העיתונות המקומית, כמו תעשיות אחרות, היתה אטית בהתאמתה להשלכות העמוקות של השימוש באינטרנט", אמר בדיון בפרלמנט הציר השמרני אד ואיזי. "על העיתונים המקומיים לעצב מחדש את המודל העסקי שלהם".
נשיא צרפת ניקולא סרקוזי (צילום: פלאש 90)
לא כולם בבריטניה נלהבים לאפשרות של סיוע ממשלתי לעיתונים. תת-השר לתרבות, תקשורת וספורט אנדי בורנהם תקף את ההצעה לתת סובסידיות ישירות לעיתונים והגדיר סיוע כזה "בלתי אתי לתרבותם של העיתונים המקומיים". בנאום באוקספורד בשבוע שעבר אמר בורנהם כי תמיכה ישירה כזו איננה תואמת את רוחם של העיתונים ולא תתקבל בצורה חיובית על-ידי הציבור והעיתונאים.
ביקורת על הקשר הבעייתי שעלול להיווצר בין עיתון הנהנה מתמיכה ובין הממשלה, המעניקה לו תקצוב, נמתחה בבריטניה כבר ב-1977, כאשר ראש הממשלה דאז, הרולד וילסון, החליט להנהיג בארצו סיוע ממשלתי לעיתונים. חברי הוועדה המלכותית שבחנה את מצב העיתונות קבעו אז כי מעורבות תקציבית של הממשלה בעסקי העיתונות "תהיה אסון לאינטרס הציבורי", משום שסיוע כזה יקשה על העיתונים למלא את תפקידם כמבקרי הממשלה ולהגיב באופן עצמאי על מעשיה ומחדליה.
בניגוד להסתייגות הבריטית, פרלמנטים במדינות לא מעטות ביבשת האירופית סברו שעיתונות מגוונת היא מרכיב חיוני בתרבות הדמוקרטית, ויש לעשות מאמץ לאומי למניעת סגירתם של עיתונים. על-פי תפיסה זו, אם מפתחים מנגנון המונע את ניצול התמיכה התקציבית להשפעה על תוכני הפרסומים בעיתונים, עשוי הסבסוד הממשלתי דווקא לתרום לחיזוק הדמוקרטיה.
סיוע ישיר של ממשלות לעיתונים ניתן בכמה מדינות באירופה, ובראשן ארצות סקנדינביה (ראו "עין בינלאומית", יולי 2006). בנורבגיה, למשל, החל הסיוע הישיר לעיתונים בשנת 1969, בעקבות מסקנותיה של ועדה ציבורית שבחנה את תהליך סגירתם של יותר ויותר עיתונים ככל שהתעצמה הטלוויזיה ופגעה בתפוצת העיתונים ובתקציבי הפרסום. אגב, גם בישראל העבירה הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו בשנות פעילותה הראשונות תשלום לעיתונים, כמו גם לבתי קולנוע, כפיצוי על הנזק שנגרם לגופים אלה בשל הנגיסה בעוגת הפרסום והירידה במספר הצופים בסרטים באולמות.
גם אוסטריה מקדישה משאבים להבטחת הישרדותם של עיתונים יומיים "בעלי חשיבות מיוחדת לעיצוב דעת הקהל, שאין להם נתח שוק דומיננטי", כפי שקובע החוק לקידום העיתונות משנת 1985, ותמיכה ממשלתית דומה מוענקת גם בחלקים מבלגיה, ספרד, הולנד ושווייץ. האם גם בישראל – שבה האמת על מצבם הכלכלי הקשה של כמה מהעיתונים טרם נחשפה במלואה לעיני הציבור – ניתן יהיה לגבש מתכונת שבה תושיט המדינה יד לעיתונים בלי להתערב בתכניהם?