שימו לב, יוסי בר ומנחם גנץ. היזהרו, כתבינו באיטליה: בקרוב יבחנו כל ידיעה שלכם תחת זכוכית מגדלת. בשגרירות האיטלקית בתל-אביב יתרגמו בדקדקנות כל מלה שתתפרסם ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" ויעבירו דיווח לרומא. חוקרי תקשורת ועיתונאים יבחנו שם את הטקסט ויסיקו מסקנות: האם גם הכתבים הישראלים מוציאים את דיבתה של איטליה בדיווחים עוקצניים על מעללי ראש הממשלה סילביו ברלוסקוני, או שכתיבתם מתארת כראוי את נפלאותיה של ארץ המגף.
לא ברור אם עד היום עקבו האיטלקית בקפדנות כזו (האמריקאים עושים את זה כבר שנים) אחר הדיווחים על אודותיהם באמצעי התקשורת ברחבי העולם, אבל זה בדיוק מה שממשלת ברלוסקוני מתכוונת לעשות כעת. זו תגובתה ותגובת ראשה לעניין התקשורתי הנרחב שמעוררות הפרשות שנקשרו בשמו. האחרונה שבהן היתה החלטת בית-המשפט לענייני חוקה כי "חוק החסינות" שסידר לעצמו נוגד את החוקה ולכן בטל ומבוטל. ברלוסקוני אינו חדל לייצר כותרות שליליות, מפרשת נערות הליווי ועד הערותיו המביכות על גון עורו השזוף של הנשיא ברק אובמה.
שרת התיירות של איטליה מיקלה ויטוריה ברמבילה (צילום: G.M Belli, רישיון cc-by-nc)
ברלוסקוני נוהג בשעת מצוקה כמו רבים מעמיתיו במדינות אחרות: הוא תוקף בעיקר את התקשורת בהכרזות פומביות ובתביעות ענק שהגיש נגד כמה עיתונים, מהלכים שעוררו מחאה ציבורית נרחבת שבה נזכרו גם שמותיהם של כמה אישים ישראלים. כמו שליטים בעבר, באיטליה ובחלקים אחרים בתבל, ברלוסקוני מבקש לטשטש את האבחנה בין ביקורת עליו עצמו ובין פגיעה בשמה הטוב של המדינה כולה. זה נוהל קרב מקובל אצל פוליטיקאים, בעיקר מהימין, בשעה הם נמצאים במגננה פוליטית וציבורית: הנף את דגל הפטריוטיות – וצא להתקפה.
הפרסומים בחודשים האחרונים, כך טוען ברלוסקוני בימים אלה מעל כל במה, גורמים בעיקר נזק למדינה האיטלקית ולכלכלתה. "אנשי עסקים צריכים להתקומם נגד פעולות אנטי-איטלקיות כאלה", אמר באחד מנאומיו. אם תרצו, זו גרסת הספגטי של המקארתיזם האמריקאי של שנות החמישים, עת הוביל הסנטור ג'וזף מקארתי את המאמץ לצוד בוגדים במסגרת ה"ועדה לחקירת פעולות אנטי-אמריקאיות".
ברלוסקוני ומקורביו מודאגים בעיקר מאמצעי התקשורת האיטלקיים, אבל לא רק מהם. בכפר הגלובלי מושפעים מעמדו ויוקרתו של ראש הממשלה השנוי במחלוקת גם ממה שנכתב במדינות אחרות. משום כך הגיש תביעת דיבה גם נגד היומון הספרדי "אל-פאיס" על פרסומיו בפרשת וילת הדוגמניות בסרדיניה.
קורא של "אל-פאיס", מדריד
ברלוסקוני אינו לבד. השבוע התגייסה למאבק הזה גם שרת התיירות של איטליה. מיקלה ויטוריה ברמבילה בישרה בשיחה עם היומון "קוריירה דלה-סרה" כי בכוונתה להקים בדחיפות "כוח משימה" שיטפל בקלסתרה של איטליה כפי שהוא משתקף בדיווחיהם של אמצעי התקשורת בעולם. "אנחנו מייצאים עכשיו רק עלבונות", טענה השרה. "לא מדברים על כך שהתמודדנו עם המשבר הכלכלי טוב יותר ממדינות אחרות. אפילו לא על השיקום של אקילה [העיר שניזוקה קשות ברעידת אדמה השנה]. המטרה היא רק לפגוע באמינותו של ראש הממשלה ולחסל אותו".
ברמבילה, ממש כמו ברלוסקוני, מאשימה את יריבי ראש הממשלה בכך שבשל שיקולים פוליטיים, הם מסכנים את התיירות לאיטליה ואת הייצוא האיטלקי. "הרי מדובר בכלכלה שלנו, בעסקים של המשפחות שלנו, של העובדים". לדבריה, אנשי עסקים זרים שנמצאים בקשרים עסקיים עם איטליה מודאגים, שכן בעיתונים הם קוראים "רק את ההתקפות המבישות על ראש הממשלה".
בכוח המשימה שיוקם עד סוף החודש, הסבירה השרה, ישתתפו עיתונאים צעירים ("לא יותר מבני שלושים") ומומחים לתקשורת. מה הם יעשו? ברמבילה מטילה עליהם תפקיד כפול. "הראשון, לעקוב אחרי כל העיתונות הזרה. יומונים, כתבי-עת, טלוויזיה, מכל סוג, מפרו ועד יפן". המשימה השנייה היא "להפציץ את ארגוני התקשורת הללו במידע חיובי". לא הודעות ממשלתיות לעיתונות, היא מסבירה, אלא הצגת העובדות על נפלאות איטליה – על העסקים, האמנות, התרבות, המוצרים. עד עכשיו נפגעה איטליה פחות ממדינות אחרות באירופה מן הירידה בתיירות בשל המשבר הכלכלי, אבל השרה חוששת כי אם יימשך "הקמפיין המתואם של השמאל" נגד ראש הממשלה "כאילו הוא מסכן את הדמוקרטיה", יהיו לכך השפעות שליליות גם על התיירות, כמו גם על עסקים אחרים.
כרזה הקוראת להפגנה למען חופש העיתונות, רומא (צילומים: רפי מן, "העין השביעית")
על-פי התגובות הראשונות, קשה להניח שהיחס החשדני כלפי ברלוסקוני ישתנה. ב"גרדיאן" הבריטי, שדיווח על היוזמה, היתה מי שהשוותה את היוזמה הנוכחית להחלטתו של הרודן הפשיסטי בניטו מוסוליני להקים לפני 72 שנה את "מיניסטריון התרבות הפופולרית", שמו המכובס של משרד התעמולה שדאג להזין את אזרחי המדינה בחדשות חיוביות ולסנן את הידיעות השליליות. הקשר האסוציאטיבי בין מעשיו של ברלוסקוני לרודן הפשיסטי אינו חדש, וגם שמה של השרה ברמבילה כבר הועלה בקשר דומה. ביוני האחרון הוצג באתר העיתון "לה-רפובליקה" סרטון שבו היא נראית כשהיא מניפה לרגע את ידה במועל יד בעת נגינת ההמנון הלאומי בטקס זיכרון לשוטרים. "הצדעה רומאית", כמו זו של ימי השלטון הפשיסטי. ארגון ותיקי הפרטיזנים יזם הפגנת מחאה נגדה, ומפלגות השמאל דרשו את התפטרותה. היא פטרה את מבקריה באמירה כי לאופוזיציה אין כנראה במה לעסוק אם היא "דנה בזווית שבה הרמתי את זרועי".
זו אינה הפעם הראשונה ש"האדומה", כפי שהיא נקראת בשל צבע שערה, נחלצת לסייע לאיש הימין ברלוסקוני. הקריירה הפוליטית שלה כרוכה בשלו, כביטוי נוסף לזיקה ההדוקה בין עסקי התקשורת שלו ובין פעילותו המפלגתית. ברמבילה, בת למשפחת תעשייני פלדה – ירושה שהקנתה לה את הכינוי "אשת הברזל" בפי כמה פרשנים – ומועמדת בתחרות מלכת היופי בשנת 1986, זכתה לראשונה לחשיפה ציבורית כעיתונאית באחד מערוצי הטלוויזיה המסחרית שבבעלות ברלוסקוני. אחרי קריירה עסקית חברה אליו גם בפוליטיקה: בשנת 2006 הקימה את מעגלי-החירות, ארגון שנועד לחזק את התשתית העממית של תנועת פורצה-איטליה, שבראשה עמד ברלוסקוני. ב-2008 נבחרה לפרלמנט מטעם מפלגתו הנוכחית של ראש הממשלה, אנשי-החירות, וקיבלה את תיק התיירות. בעיתונות האיטלקית מוזכר שמה מפעם לפעם כיורשת אפשרית של ראש הממשלה בהנהגת המפלגה, אם וכאשר יהיה עליו להתפטר.
בינתיים, בהתאם למיטב המסורת של התקשורת האיטלקית בעידן ברלוסקוני, עוסקת איטליה לא רק במה שאומרת השרה הגי'נג'ית בת ה-42, אלא גם במראה שלה. בעיקר ברגליה הארוכות והחטובות, שהיא מקפידה לחשוף לעתים קרובות בראיונות בטלוויזיה. ספק אם אלה יסייעו לברלוסקוני לשפר את תדמיתו בעולם. אולי הן יסייעו לה במירוץ אחר שבו תשתתף בשנים הקרובות: הקמפיין להביא את המשחקים האולימפיים בשנת 2020 לרומא או לוונציה.