השבוע, פחות משנתיים לאחר שנוסד, נכנס אתר התחקירים "פרופובליקה" לליגת-העל של העיתונות האמריקאית: אחת מכתבות התחקיר שביצע ארגון התקשורת זכתה בפרס פוליצר, ואחרת הגיעה לרשימת המועמדים הסופיים. הזכייה בפוליצר מבטאת לא רק את ההערכה המקצועית לעבודת "פרופובליקה", אלא גם את המהפך המתחולל בתקשורת בארצות-הברית ובעולם: בעוד עיתונים נסגרים או מתכווצים, מתפתחות במקביל מתכונות פעולה חדשות המבקשות למלא את השורות המתרוקנות בתחום העיתונות האיכותית.
"פרופובליקה" בלט בנוף האינטרנטי מאז שהוקם. אין מדובר בבלוג שמתמקד בהגיגים ובתובנות, מנפק קישוריות לאתרים אחרים או מביא לעתים פתיתי מידע, וגם לא באתר אינטרנט של ארגון תקשורת העוסק בסיקור שוטף של אירועים. "פרופובליקה" הוא פרויקט ייחודי, ארגון תקשורת שלא למטרות רווח, שעוסק במה שנחשב בכל העולם כפסגה המקצועית של העבודה העיתונאית: תחקירים.
"ברירת המוות בממוריאל" (צילום מסך מהאתר "פרופובליקה")
את התוצר העיתונאי של "פרופובליקה" ניתן לקרוא באתר האינטרנט הנושא שם זה ובאמצעי תקשורת אחרים. כך מממש האתר את ההבטחה שליוותה את הקמתו: לספק את תחקיריו לארגוני תקשורת שיבקשו לפרסם אותם. במקרה הנדון חולק "פרופובליקה" את הפרס עם צוות המגזין השבועי של ה"ניו-יורק טיימס", שפירסם את התחקיר באוגוסט 2009.
הכתבה שזכתה בפרס עסקה באירועים שהתרחשו בבית-החולים ממוריאל בניו-אורלינס בעיצומו של אסון ההוריקן קתרינה, בקיץ 2005, ובמה שהוגדר כ"המתת חסד" של חולים שהוחלט לא לפנותם. המרכז הרפואי נותק ממים ומחשמל, רוב החולים והעובדים פונו באמצעות מסוקים, אך בחום הכבד, שהגיע ליותר מ-35 מעלות, נותרו חולים במצב קשה, וכמה מהם נזקקו להנשמה.
זמן קצר לאחר האירועים הועלו חשדות כי בהוראת הרופאה, ד"ר אנה פו, הוזרקו לעשרות חולים חומרי הרדמה ושיכוך כאבים במינון גבוה שהוביל למותם. מספר הגופות שפונו מבית-החולים לאחר ההוריקן היה גבוה יותר מאשר מבתי-חולים אחרים בעיר המוכה, ובבדיקות המעבדה אותרו, לפחות בכמה מהן, שרידי התרופות בכמויות גדולות.
התובע שחקר את הפרשה טען כי מדובר ברצח, אך חבר מושבעים קבע כי אין להעמיד את ד"ר פו לדין באשמה זו. בעקבות החקירה, שהסתיימה בלא העמדה לדין, עברה ד"ר פו מהגנה למתקפה. היא החלה בפעילות נמרצת להביא לשינויי חקיקה בלואיזיאנה, והצליחה, בין היתר, לעגן בחוק סעיפים המעניקים לצוותים רפואיים חסינות מפני תביעות הנוגעות לתפקודם בעתות חירום. חוק אחר קובע כי צעדים פליליים נגד אנשי צוותים רפואיים יינקטו רק לאחר שיושלמו הבירורים המקצועיים שיערכו גופי הפיקוח הרפואיים. במקביל הפכה ד"ר פו למרצה מבוקשת ברחבי ארצות-הברית בסוגיות של אתיקה רפואית.
"פרופובליקה", לוגו האתר
הפרשה הוחזרה לסדר היום התקשורתי והציבורי באמצעות תחקירנית "פרופובליקה" ד"ר שרי פינק, רופאה בהכשרתה, שעבדה בעבר בארגונים וולונטריים של רופאים, היתה כתבת ברדיו הציבורי האמריקאי, והתמחתה בין היתר בסיקור מגפת האיידס ברחבי העולם. פינק ריאיינה רבים מאנשי הצוות הרפואי ששהו בממוריאל באותן יממות, נברה בכל המסמכים הרלבנטיים, ובתום תחקיר שנמשך כשנתיים שירטטה ב-13 אלף מלה את מה שככל הנראה התרחש בבניין המנותק בלב העיר המוצפת.
במוקד הכתבה עמד גורלם של עשרות חולים במצב קשה שאושפזו ביחידת חירום שהופעלה בקומה השביעית במרכז הרפואי על-ידי חברה פרטית לשירותי רפואה. אלה לא פונו יחד עם כ-2,000 חולים, בני משפחות ועובדים, שהועברו דרך נקבה צרה בחדר מכונות לגג החניון, ומשם חולצו במסוקים. בבניין נותרו ד"ר פו, יחד עם צוות רפואי מצומצם, ועימם החולים שסווגו כ"דרגה 3". אנשים ששהו בבניין ציטטו שיחות על הצורך "לגאול את החולים מייסוריהם" שכן לא ניתן לפנותם, או שהפינוי עלול להיות מסוכן עבורם.
עובד בבית-החולים, שנשאר מרצונו בבית-החולים כדי לטפל בחולים, תיאר כיצד הבין שד"ר פו מכינה זריקות שיחישו את מותם של חולים. הוא הופתע, לדבריו, אבל כאשר הבין שלא ניתן לפנות אותם והם עלולים להיפגע מן הבוזזים שהשתוללו במרכז העיר, החליט לסייע לה. טכנית זה פשע, אמר, אבל לדבריו, הוא התרשם שבאותה שעה היה זה מעשה מוצדק.
פינק מודעת היטב לדילמות הרפואיות, האתיות והאנושיות הניצבות בפני רופאים במצבי חירום. זה היה גם אחד הנושאים העיקריים בספרה "בית-חולים במלחמה" ("War Hospital: A True Story of Surgery and Survival"), על בית-חולים שפעל בעיר סרברניצה בבוסניה-הרצגובינה בעיצומה של המלחמה שם.
בעיניה, החקירה הדקדקנית של מה שהתרחש בבית-החולים בניו-אורלינס אינה בבחינת חוכמה שלאחר מעשה, אלא יש לה השלכות משמעותיות על כל מי שעוסק ברפואה בשעת חירום. אם בעבר מקובל היה להסתפק באמירה "עשינו כמיטב יכולתנו בתנאים ששררו", הרי היום ברור שצריך ללמוד ולהסיק מסקנות כדי לשפר את דרך הטיפול בנפגעים בעת אסונות ומקרי חירום, מדגישה פינק. לקחים כאלה חיוניים משום שברור שבעתיד תידרש אמריקה להתמודד עם אסונות טבע, פיגועים או מגפות המוניות, שבהם המשאבים הרפואיים יהיו מוגבלים, וצריך לשפר את התפקוד גם במצבים כאלה.
בעיני פול סטיגר, העורך הראשי של "פרופובליקה'", התחקיר של פינק ממלא במדויק אחר ייעודו של האתר: "לשפוך אור על ניצול לרעה של כוח או כשלונות בשמירה על האינטרס הציבורי, כדי שהציבור ילמד על כך ויוכל לתקן את הטעון תיקון. במקרה זה, הדיווח מספק מידע חיוני למי שאחראים על עיצוב ההנחיות להתמודדות עם אסונות רפואיים. הסוגיות הראשונות נוגעות לשאלה את מי צריך להציל תחילה ובידי מי ההחלטה על כך".
פרשת בית-החולים ממוריאל היא רק אחד מסיפורי הבריאות שבהם עסק בשנים האחרונות "פרופובליקה". בחודשים האחרונים חשף האתר, בשיתוף עם כתבים מהעיתון "לוס-אנג'לס טיימס", כשלים חמורים שהתגלו במנגנוני הפיקוח על עובדים סיעודיים בקליפורניה. בין היתר העלו התחקירים מחדלים בבירור תלונות על כשלים רפואיים או עבירות אחרות שביצעו אחים או אחיות במשך שנים, שבמהלכן יכולים נשואי התלונות להמשיך לעבוד.
במקרה אחד דיווח רופא כי אחות שעבדה במרפאתו הפרטית גנבה חומרי הרדמה, והוא גילה זאת כאשר בעת ניתוח שערך בעפעפיו של אחד ממטופליו התעורר המנותח שוב ושוב. התברר כי האחות הוציאה חלק מחומר ההרדמה מן האמפולות והכניסה במקומו חומר אחר, כדי להסתיר את הגניבה. הרופא פיטר אותה והגיש נגדה תלונה לגוף המפקח על אחיות, אך בשל הסחבת בבירור המקרה, מצאה האחות ללא קושי עבודה במרפאה אחרת.
בצעד יוצא דופן פירסם "פרופובליקה" לפני חודשים אחדים את "המרשם לתחקירים" בנושא עובדי סיעוד, שנועד להדריך עיתונאים באמצעי תקשורת אחרים כיצד לחשוף תקלות דומות במגנוני הפיקוח במדינות השונות.
"פרופובליקה" אינו ארגון החדשות המקוון היחיד שזכה השנה בפוליצר: גם הזוכה בפרס על הקריקטורה, מארק פיורה, מפרסם את עבודותיו באתר אינטרנט, "SFGate". כתחליף לקריקטורה הסטאטית המוכרת מן העיתון המודפס, פיורה יוצר קריקטורות וידיאו, מעין סרטונים מצוירים קצרים.
כל הפרסים האחרים הוענקו, כמו בכל השנים הקודמות, לנציגי העיתונות המודפסת, הקלאסית. טבלואיד הסופרמרקטים "נשיונל אינקוויירר", שמועמדותו לפרס לפני חודשים אחדים עוררה עניין רב ונחשבה חציית הגבול בין עיתונות המיינסטרים לצהובון רכילות, יצא בידיים ריקות. ה"וושינגטון פוסט" מוביל השנה עם ארבעה פרסים. יריבו המסורתי במאבקי הפוליצר, ה"ניו-יורק טיימס", נאלץ להסתפק השנה רק בשלושה. אחד מהם הוא בעצם התוצר המרשים של ד"ר פינק מ"פרופובליקה".