זו אולי בשורה טובה לכל מי שמבקשים לעודד מִחזור כדי להציל את כדור הארץ, אבל חדשה מדאיגה לכל מי שמתעניין בגורלה של התקשורת. מחקר חדש שהתפרסם השבוע בארצות-הברית העלה כי 80% מכלל הידיעות המופיעות באמצעי תקשורת – ממוחזרות. כלומר, ידיעות שאין בהן אפילו טיפת מידע מקורי, והן מגישות מידע שכבר פורסם במקומות אחרים ורק נארז מחדש.
הנתונים הללו, שלפיהם רק שתיים מכל עשר ידיעות כוללות חדשות חדשות, נכללים במחקר שבחן ידיעות שהופיעו במשך שבוע ימים בחודש יולי האחרון בעיר בולטימור במדינת מרילנד, ב-53 ערוצי תקשורת ישנים וחדשים המזינים את העיר ופרבריה במידע מקומי. החוקרים, מטעם הפרויקט למצוינות בעיתונאות של מרכז המחקר פיו (PEW), ביקשו לאפיין את המערכת האקולוגית של התקשורת, להציץ לקרביה של שרשרת המזון העיתונאית. הם עשו זאת באמצעות בדיקה מיקרוסקופית של הידיעות שהופצו באמצעות ארגוני התקשורת הללו.
Big Fish Wins (איור: superciliousness, רשיון cc-by-nc-nd)
בניגוד למידע המביך על היקף המִחזור, יש גם נתונים שיכולים להחזיר קצת צבע ללחיי העיתונות הישנה, המתכווצת. החוקרים גילו, בין היתר, כי התקשורת החדשה – אתרי אינטרנט, בלוגים ושאר חיות רשת – מדדה עדיין הרחק מאחורי אמצעי התקשורת הישנים מבחינת עבודה עיתונאית המצריכה איסוף וכתיבה של חומרי חדשות.
העיתונים (ובזה נכללים גם אתרי האינטרנט שלהם) עדיין ממוקמים בראש רשימת ארגוני התקשורת שמספקים לתושבי בולטימור מידע חדש שלא ראה אור קודם לכן במקום אחר. המדובר בחמישה עיתונים המופצים בעיר ובפרבריה: "הבולטימור סאן" המקומי, "וושינגטון פוסט" מן הבירה הפדרלית השוכנת במרחק כ-65 ק"מ משם, ועוד שלושה עיתונים מקומיים. במקום השני – ארבע תחנות טלוויזיה מקומיות. אחריהן – עיתוני נישה המתמחים בתחומים מסוימים ותחנות רדיו, ורק במקום האחרון המדיה החדשה.
עורכי המחקר ציינו כי חלק מן המידע המקורי של העיתונים ותחנות הטלוויזיה מגיע אמנם לציבור באמצעות אתרי האינטרנט של ארגוני חדשות אלה, כמו גם פלטפורמות מדיה חברתית כדוגמת טוויטר, אך כיוון שמקור הידיעות הוא במערכת עיתונאית "קלאסית", הן לא נחשבו כחלק מתפוקת המדיה החדשה.
בולטימור היא זירה מעניינת למחקר כזה: שקיעתו של העיתון המקומי, ה"בולטימור סאן", שהיה פעם בין החשובים בעיתוניה של ארצות-הברית, לצד דעיכתה של העיר כולה, שימשו נושא לסדרת טלוויזיה פופולרית, "הסמויה". ה"סאן", כמו עיתונים רבים אחרים ברחבי אמריקה, מדמם כבר שנים. הוא סובל מאובדן מנויים ומודעות, וכתוצאה מכך מקיצוצים מתמשכים בכוח האדם המקצועי שלו. המחקר תיעד את התכווצות ה"סאן" כמקור מידע: נמצא כי ב-2009 פירסם העיתון 32% פחות ידיעות מאשר עשר שנים קודם לכן, ו-73% פחות מאשר ב-1991.
המחקר בחן את כלל הידיעות שהתפרסמו במשך שבוע ימים, ואחר התמקד בשישה נושאים מרכזיים שעמדו על סדר היום המקומי: פרסום תוכניתו של מושל מרילנד מרטין או'מאלי לקצץ 300 מיליון דולר בתקציב המדינה; תקרית ירי שבה היה מעורב גבר מסומם שהטיל אימה על שתי נשים וירה בשני שוטרים שניסו לעצרו; הודעה על כך שאוניברסיטת מרילנד נבחרה להיות אחד המרכזים שבהם ייערכו ניסויים בחיסון חדש נגד שפעת החזירים; מכירתו של תיאטרון סנטור, בית-קולנוע ישן ששקע בחובות; תוכנית להתקנת מכשירי האזנה באוטובוסים בעיר כדי לאפשר למשטרה לעקוב אחר עבריינים; הדרך שבה פועלות רשויות העיר והמדינה בכל הקשור למעצרים והעמדה לדין של פושעים צעירים.
ספקי המידע המקורי, העיתונים ותחנות הטלוויזיה המקומיות, עשו זאת גם בנושאים הפליליים המובהקים שנכללו ברשימה, אף שבעיר פועלים חמישה בלוגים שמתמחים בסיקור פלילי. כמה כתבים שפוטרו מן ה"סאן" או פרשו ממנו מרצונם הקימו אמנם אתרי אינטרנט או שהם מנצלים את נסיונם המקצועי לכתיבת בלוג, אבל אלה עדיין מתקשים להתחרות בתפוקת העיתונים.
על כוחה של העיתונות הישנה, המודפסת, מעידה, לדברי המחקר, העובדה שהתוכנית להתקנת האזנה באוטובוסים, שהופיעה אמנם באתר אינטרנט מקומי, נגנזה על-ידי רשות התחבורה העירונית רק לאחר שהנושא הפך לכותרת ב"בולטימור סאן". "זו עדות להשפעה ולעוצמה של תקשורת המיינסטרים", כותבים עורכי המחקר. מתברר שכמה מאתרי האינטרנט המקומיים כלל לא הצליחו לעקוב אחר קצב האירועים שהכתיבה העיתונות המודפסת: הם "גילו" לגולשים על דבר התוכנית בשעה שזו כבר ירדה מהפרק הודות לפרסום ב"סאן".
נתון משמעותי נוסף שעולה מן המחקר נוגע למקור הידיעות שפורסמו. 62% מן הידיעות התבססו על הודעות של גורמים רשמיים – מושל מרילנד, מנגנון העירייה ובעיקר המשטרה, בהשוואה ל-15% שהיו פרי יוזמה של עיתונאים. עוד 12% הגיעו מן הציבור הרחב ו-10% מאוניברסיטאות ומכללות.
החוקרים מעריכים כי גלי הפיטורים שהונחתו על מערכות העיתונים הביאו לכך שכוח האדם המדולדל נאלץ להסתמך יותר ויותר על הודעות לעיתונות, והכתבים שנותרו מתקשים ליזום פעילות עיתונאית. קומוניקטים של רשויות השלטון מועתקים לעתים לטקסט העיתונאי כמעט מלה במלה. הממסד השלטוני גם עושה לעתים שימוש במדיה החדשה כדי לעקוף את ערוצי התקשורת ולהגיע היישר לציבור: לפחות סיפור חדש אחד נחשף הודות להודעת טוויטר שפירסמה המשטרה.
למרות המִחזור הנרחב, העובדה שלרשות צרכני התקשורת של בולטימור עומדים 53 ערוצי תקשורת מעניקה להם מגוון של מידע. מי שצופים בטלוויזיה המקומית מקבלים מנה גדושה של דיווחי פשע. בעיתונים, לעומת זאת, נדרשים סיפורי הפלילים להתחרות עם ידיעות על פעולות הממשלה והעירייה, וגם כתבות על כלכלה וחינוך זוכות לנוכחות משמעותית. הרדיו מעדיף דיווחים על פעילות מוסדות השלטון, נושא שתופס מקום הראשון גם במדיה החדשה.
ממצאי המחקר, ובעיקר הסעיף העוסק בחלק המשמעותי של ארגוני תקשורת ישנים באספקת מידע חדש, אומצו בחדווה על-ידי רבים מעיתוני ארצות-הברית, שהעניקו כותרות לקביעה זו של החוקרים. אבל בלוגרים העוסקים בנושאי תקשורת מיהרו לצנן את ההתלהבות. השורה התחתונה של המחקר, כתב ביל מיצ'ל באתר התקשורת "פוינטר", מדגישה את העובדה שהעיתונות של היום זריזה בפרסום ידיעות, אך אלו מבוססות בעיקר על מידע שמנפק השלטון, שמתפרסם עם מעט מאוד ערך מוסף מצד העיתונאים.