"ההפסדים הגיעו לממדים שלא ניתן לספוג אותם עוד". כך, בלי כחל ושרק, הודה לפני ימים אחדים פר מייקל ינסן, מנכ"ל הרשת הבינלאומית של עיתוני החינם מטרו, בהודעה קצרה שפירסם: החברה החליטה להפסיק את הוצאתם לאור של חינמוני מטרו בספרד.

העובדה שתאגיד העיתונות השלישי בעולם סוגר את עיתוניו באחת המדינות שבהן זכו החינמונים לפופולריות גבוהה במיוחד היא עדות נוספת למצבה החמור של העיתונות בעולם, בעיקר כתוצאה ישירה מן המשבר הכלכלי העולמי.

ההתחלה היתה מבטיחה: "מטרו", חינמון הרכבות יליד סטוקהולם (1995), הגיע לספרד ב-2001, ומאז יצא לאור בשבע ערים, ובהן ברצלונה ומדריד. כמו חינמונים אחרים, הציף העיתון את הרחובות, את תחנות הרכבת ואת מרכזי הקניות, ושטף במקביל את אמצעי התקשורת בנתונים על היקף תפוצתו. על-פי נתוני החברה, נקראו עיתוני "מטרו" בספרד מדי יום על-ידי 1.8 מיליון בני אדם, נתון שמיקם את "מטרו" במקום החמישי בתפוצת היומונים במדינה. ב-2004 הגיע "מטרו" לרווחיות, וספרד הפכה למדינה שבה נגסו החינמונים שליש מתפוצת העיתונים היומיים.

"מטרו", הגרסה הספרדית, מדריד

"מטרו", הגרסה הספרדית, מדריד

המודל העסקי של "מטרו" והחינמונים האחרים היה אמור להיות מרשם לרווחים. פלה אנדרסון, המעצב הגרפי שהזניק את עיתוני החינם לליבה של מפת התקשורת, קבע כי אם כ-80% מהכנסות העיתונים מגיעים ממודעות, אין שום סיבה להשקיע הון בשיווק וגבייה מן הקוראים ובהפצה לכל בית ולכל קיוסק. הפצה אינטנסיבית בתחנות רכבת ובריכוזי אוכלוסייה תגדיל את התפוצה, וזו תשאב אל "מטרו" את המפרסמים.

המציאות היתה מורכבת יותר. המסע של "מטרו" הפך לטלטלה ברכבת הרים. בשטוקהולם היה העיתון לרווחי בתוך שנה, אבל בערים רבות אחרות, שגם בהן צצו חינמוני "מטרו", התעוררו בעיות: מוכרי עיתונים יצאו למלחמה זה בזה, חברות הרכבות לא נלהבו להעניק לחינמון בלעדיות בהפצה בתחנות, ומתחרים שקנו גם הם את הרעיון צצו במהירות. כך נפתחו מהדורות חדשות של העיתון, וכך גם נסגרו. לא בכל מדינה הטילה התרנוגלת את ביצי הזהב המצופות.

בספרד השקיעה חברת מטרו 25.5 מיליון יורו בבניית מערך הכתבים, העורכים, הדפוס וההפצה, אבל תחרות עזה מצד החינמונים Que, ADN ו"20 דקות", של תאגיד העיתונות הנורבגי שיבסטד, הכינו את הרקע הבעייתי למשבר הגדול שנחת על העולם בסוף השנה שעברה. לדברי המנכ"ל ינסן, ב-2008 נעשו נסיונות מיזוג עם חינמון אחר, אבל הם כשלו, ובסוף השנה התבררה התמונה הקשה: ברבעון האחרון של 2008 צנחו ההכנסות מפרסום ב-35%. לדבריו, החינמונים האחרים במדינה הפסידו אף יותר מ"מטרו", אבל נוכח התחזיות הקשות לשנה הנוכחית על מצבה של הכלכלה הספרדית, התקבלה החלטת הסגירה. רק בעיר וולנסיה ימשיך "מטרו" הספרדי להופיע, כיוון ששם הוא נמצא בבעלות חברה אחרת.

לא רק רשת "מטרו" מצאה את עצמה במשבר חמור. פדרו רמירז, מנכ"ל העיתון "אל-מונדו", השני בתפוצתו במדינה, הודה לאחרונה כי "עיתוני ספרד נמצאים במצב של הלם" נוכח קריסתו של שוק הפרסום. התחזיות לשנה הנוכחית מצביעות על כך שכלכלת ספרד, החמישית בהיקפה באירופה, תתכווץ ב-1.6%, אחרי שנים של צמיחה. כל ארגוני התקשורת מחפשים דרכים לחסוך. רשת הטלוויזיה RTVE, שקיצצה בשנים האחרונות אלפיים משרות, שוקלת סבב פיטורים נוסף. ו"מטרו", כאמור, החליטה שדי לה בהפסדים וסגרה את העסק.

אלמוני קורא את החינמון "Que!" ברכבת בספרד

אלמוני קורא את החינמון "Que!" ברכבת בספרד

אין מדובר בעניין ספרדי מקומי, קבע הפרופ' הבריטי לעיתונאות רוי גרינסלייד בבלוג שלו באתר העיתון "גרדיאן". "נכון שהמשבר הכלכלי דירדר את עיתוני החינם לתהום", כתב גרינסלייד, שהיה בעבר עורך ה"דיילי מירור", "אבל אני מטיל ספק בכך שהם יתאוששו כאשר יחלוף המשבר". בעיניו, עיתוני החינם "אינם יותר מאשר שלב ביניים בין העיתון המודפס לדיגיטלי", והחדשות הרעות מספרד הן הוכחה נוספת לכך. גרינסלייד משוכנע כי צרכני החינם ייצמדו בסופו של דבר למהדורות העיתונים באינטרנט, ומי שדבקים עדיין בעיתונות רצינית – עם תחקירים, פרשנויות רציניות, טקסטים איכותיים וכתיבה מתוחכמת – ימשיכו לשלם עבור עיתונים.

ההתעניינות הבריטית בגורלו של "מטרו" איננה אקדמית: ברחבי הממלכה המאוחדת נסגרו באחרונה כמה חינמונים מקומיים, ובלונדון מדממים עסקי המו"לות נוכח ההפסדים המצטברים ממלחמת החינמונים שם. בחודש שעבר פורסם כי 75% ממניות ה"לונדון איבנינג סטנדרד", המופיע מאז שנת 1827, נמכרו לאוליגרך הרוסי ואיש הקג"ב לשעבר אלכסנדר לבדב תמורת לירה סטרלינג אחת, לאחר שהעיתון נקלע לקשיים חמורים. אחת הסיבות למשבר: מעורבותו של העיתון בהוצאת החינמון "סטנדרד לייט" (2004), שהפך ב-2006 ל"לונדון לייט", חינמון המופנה בעיקר לנשים צעירות.

"לונדון לייט", עם תפוצה יומית של כ-400 אלף עותקים, מנהל קרב יקר נגד מתחרהו העיקרי, החינמון "לונדון פייפר" שבבעלותו של רופרט מרדוק, המפיץ כ-500 אלף עותקים. בזירה נמצאים גם החינמון "City AM", עם תפוצה קטנה יחסית של 87 אלף עותקים ליום, וכמובן "מטרו", שמדפיס ומפיץ מדי יום 1.3 מיליון עותקים בכמה ערים. תאגיד "מטרו" הבינלאומי ממשיך בינתיים בהפצת עיתוניו ב-150 ערים ב-22 מדינות, ועל-פי ההערכה, הם נקראים על-ידי 22 מיליון איש.

אבל בחינמונים, עוד יותר מאשר בעיתונים שנמכרים תמורת תשלום, מספרי התפוצה, מרשימים ככל שיהיו, אינם מגלים את האמת על המתרחש בחשבונות הבנקים של המו"לים. וכאשר עולם העיתונות כולו מחליק במדרון, שום עיתון אינו חסין. בסוף ינואר צנחו מניות תאגיד העיתונות הנורבגי "שיבסדט" לאחר שפירסם אזהרת רווח, ובמקביל הודיע על צעדי ייעול ובהם פיטורי עובדים. בארצות-הברית הודיעו בעליו של החינמון "בולטימור אקזמינר" על סגירתו בשל קשיים כלכליים וכישלון במציאת רוכש לעיתון.

האם לעיתון המודפס יש בכלל עתיד בעולם שבו הההכנסות מצטמקות והאינטרנט כובש כל חלקה טובה? חואן לואיז סבריון, נשיא תאגיד התקשורת הספרדי "פריסה", המו"ל של היומון רב-התפוצה "אל-פאיס", נזהר בתחזיותיו. אחרי שהודיע על מיזוג מלא של צוותי הפרינט והאינטרנט של עיתוניו, אמר לכתבים: "בעוד חמש שנים ימשיך העיתון המודפס להתקיים. אין לי ספק. ובעוד עשר שנים? כנראה".