האבא של העובר המפורסם ביותר בעולם הוא נער בן 18 בשם לוי ג'ונסטון, החבר של בריסטול פיילין, בת 17, הבת של שרה פיילין, בת 44, הסגנית המיועדת של ג'ון מקיין, בן 72. אבל יש עוד אבא בסערה הרב-דורית הזו, שמטלטלת עכשיו את הפוליטיקה האמריקאית: "דיילי קוס", אתר האינטרנט, שהוא ככל הנראה אבי הפרשה מן ההיבט התקשורתי שלה.
ה"דיילי קוס", אתר אינטרנט המזוהה עם חוגים ליברליים במפלגה הדמוקרטית, היה הראשון שנתן פומבי למה שנלחש מפה לאוזן במיניאפוליס ובאלסקה, כאשר הפתיע מקיין את העולם בהודעה על בחירתה של פוליטיקאית אלמונית לסגניתו במירוץ. על-פי הפוסט שהעלה בשבת הבלוגר ArcXIX, אחד המשתתפים ב"דיילי קוס", התינוק עם תסמונת הדאון שנולד למושלת אלסקה ב-18 באפריל לא היה בנה, אלא נכדה. טריג נולד, כך אומרת השמועה, לבתה בריסטול בת ה-17, וכדי להסתיר את העובדה שילדתה של פוליטיקאית שמרנית, הדוגלת בהימנעות מיחסי מין לפני הנישואים, עשתה בדיוק את זה – הוצג טריג כבנם החמישי של שרה ובעלה.
הפרסום ב"דיילי קוס" (שבינתיים הורד מהאתר. לחצו להגדלה)
מפיצי השמועות שלפו גם ראיות: לטענתם, בכל תצלומיה של המושלת לפני מועד הלידה – וגם כשהודיעה ב-6 במרץ לראשונה על ההיריון וטענה שהיא בחודש השביעי – היתה כרסה כמעט בלתי נראית. ואילו הבת, בריסטול, נעדרה מן הלימודים תקופה ממושכת בטרם נולד התינוק, ובכמה תצלומים שלה כרסה בולטת מעט.
המייסד והעורך הראשי של "דיילי קוס", מרקוס מוליטסאס, היה ספקן לגבי הדיווח, אבל לא מנע את הפרסום. מרגע שהשמועה הופצה באינטרנט, החל כדור השלג להתגלגל. במטה מקיין חששו שהשמועה לא תישאר באתרים אלא תזלוג לעיתונים ולטלוויזיה, וסיפורו של הילד עם תסמונת הדאון, שנועד לחזק את תדמיתה השמרנית של פיילין כמתנגדת תקיפה להפלות, יהפוך למחול שדים תקשורתי על הונאת הציבור. ביום ראשון כבר טיפטף הסיפור לטבלואיד הבריטי "דיילי מייל". "מבקרים טוענים כי המועמדת לסגן נשיא היא בעצם סבתו של הילד החדש שלה, בקמפיין של טריקים מלוכלכים", כתב העיתון הבריטי.
ביום שני הוחלט להזים את השמועה בדרך מביכה משהו: בהודעה על העובדה שהנערה בת ה-17 הרה עתה. זו היתה פצצה פוליטית, שנדחקה מהכותרות הראשיות רק הודות להוריקן גוסטב שאיים להסתער על ניו-אורלינס, אבל נותרה שיחת היום לא רק בחוגים הפוליטיים, שעדיין התקשו לעכל את מינויה המפתיע של פיילין למס' 2 של מקיין. פרסום ההודעה ביום שבו גוסטב האפיל על החדשות הפוליטיות לא היה מקרי, אם לשפוט על-פי מבקר התקשורת של ה"וושינגטון פוסט", הווארד קורץ. לדבריו, אמר קארל רוב, יועצו לשעבר של הנשיא בוש, המסייע כעת למקיין, כי המטה ידע על ההיריון של בריסטול והתכוון לפרסמו, ו"עם ההוריקן, יום שני היה בהחלט מועד סביר להוציא את זה".
הטכנולוגיה המערערת
לפי קורץ, העורך הראשי מוליטסאס איננו יודע מהי זהותו של הבלוגר שהעלה את הסיפור והתחיל את הפרשה. זו המדיניות ב"דיילי קוס": הכותבים רשאים להזדהות, או לשמור על אנונימיות בצל שם-רשת, הכל לפי רצונם.
ה"דיילי קוס", שאין כמעט דיווח עיתונאי בעולם על הפרשה שאינו מזכיר את שמו, נמנה עם השחקנים החדשים המעצבים את המציאות הפוליטית באמריקה: אתרי אינטרנט ובלוגים שדוחקים את אמצעי התקשורת הקלאסיים ששלטו בכיפה במאה הקודמת. רשתות הטלוויזיה והעיתונים הגדולים הם עדיין שחקנים מרכזיים בדרמה הפוליטית, אבל "הטכנולוגיה המערערת", כפי שמכנה אותה החוקר קלייטון כריסטנסן מאוניברסיטת הרווארד, מנפצת את הכללים הישנים. הערעור על החוקים הישנים כולל, במקרה של "דיילי קוס" ועוד אלפי בלוגים פוליטיים, הצפת מידע שאיננו מסונן בשיטות העיתונאיות המוכרות, וטורי דעות עוקצניים, נוקבים, כמעט ללא סינון בכלל, בעלי אופי פוליטי מובהק.
מוליטסאס הקים את "דיילי קוס" במאי 2002, "באותם ימים אפלים שבהם הממשל המדכא והשש למלחמה ניסה לחסל כל קול ביקורתי ולהציגו כלא פטריוטי ובוגדני", כלשון הטקסט המופיע באתר. השם קוס נלקח מסיומת שמו הפרטי של המייסד, אמריקאי בן לאם מסלבדור ואב יווני, שסיים שירות צבאי כמפעיל משגר רקטות MLRS בבסיס אמריקאי בגרמניה, וחש שממשל בוש דורך ברגל גסה על חירויות האזרח. השמאל האמריקאי מצא בית חם ב"דיילי קוס", ובין היתר פורסמו שם בלוגים של הנשיא לשעבר ג'ימי קרטר ויושבת-ראש בית-הנבחרים ננסי פלוסי. מוליטסאס הוא אחד ממחברי הספר "לנפץ את השער", העוסק בהתעצמות הכוח הפוליטי של "האנשים הפשוטים", בין היתר בפעילות באמצעות האינטרנט ותוך שימוש במה שמכונה "עיתונאות אזרחית".
"דיילי קוס" נמנה עם הז'אנר האינטרנטי המכונה "בלוג משותף", שבו נוטלים חלק כמה כותבים – 17 מהם קבועים – השותפים לקו הפוליטי והאידיאולוגי של המייסד. לא פלא, על כן, שכאשר בחר מקיין בפיילין, מיהרו הכותבים להתמקד בצדדים האפלים שלה, מנקודת המבט הליברלית. שום דבר בדיוקן הפוליטי של פיילין אינו יכול להיות מקובל על-ידי הליברלים: העובדה שהיא חברה לכל החיים בארגון הרובאים האמריקאי, מעוז שמרני הנאבק נגד הגבלות על רכישת נשק ואחזקתו; מאבקה נגד ההפלות; והודעתה הפומבית בדבר החלטתה להביא לעולם את טריג, אף שכבר בבדיקות שערכה בעת ההיריון נודע לה שהוא לוקה בתסמונת דאון.
הרשת, כתב קורץ, היא אמנם חממה להאשמות בלתי מבוססות ולשמועות, אך היא גם מדיום עם יכולת תיקון עצמי. כך העלה "דיילי קוס" ביום ראשון תצלום שבו נראית שרה פיילין במצב הריוני למדי, בניגוד לטענה שלא היתה כלל בהיריון עם טריג.
הבומרנג של מקיין
במקביל לפרסומים, החל ויכוח ציבורי בשאלה אם יש מקום לעיסוק כה נרחב בהיריון של בתה של המועמדת, שהרי לא בריסטול עומדת לבחירה. כצפוי, הפוליטיקה מחלחלת גם לדיון הזה. רפובליקאים טוענים שזו חדירה גסה לפרטיותה של נערה, ואילו דמוקרטים משוכנעים שבשעה שהשמרנים מציגים את "ערכי המשפחה" כנושא מרכזי במערכת הבחירות, אי-אפשר להתעלם מן הפנצ'ר המשפחתי של מי שמבקשת להיות סגנית הנשיא.
ברק אובמה אמנם קרא שלא לעסוק בנושא, והזכיר שגם אמו ילדה אותו כשהיתה בת 18, אבל הסיפור הזה חזק אפילו מן המועמד המוביל בסקרים. גם בין עיתונאים וחוקרי תקשורת הדעות חלוקות, אבל ברור שכאשר המועמדים מציגים את בני משפחותיהם לעיני המצלמות כחלק בלתי נפרד מן הקמפיין, זו דרישה מוגזמת להתעלם מאירועים כמו ההיריון של בריסטול.
"דיילי קוס", כצפוי, אינו מרפה: השבוע פירסם עוד ידיעה מביכה על המועמדת. מתברר כי שרה פיילין היתה בעבר חברה במפלגת העצמאות של אלסקה, גוף הקורא להתנתקות המדינה מארצות-הברית. כאשר ידיעות כאלו מצטרפות לטענות שהדיחה בכיר בממשל באלסקה כיוון שסירב לפטר את בעלה לשעבר של אחותה בעת סכסוך גירושים מכוער ולעניינים פוליטיים מביכים נוספים, יש להן השפעה מצטברת.
ההשלכות הפוליטיות מחשיפת הריונה של בריסטול פיילין בעיצומו של מסע הבחירות לנשיאות אינן ברורות עדיין. מה שנראה תחילה כתרגיל מבריק מצדו של מקיין – אשה שתנצל את הרוח הגבית של מסע הבחירות של הילרי קלינטון ובה בעת תציג קו שמרני תקיף שיחניף לבוחרים השמרניים, ובהם הנוצרים חדורי האמונה שתמכו בבוש ומתייחסים בחשדנות למקיין – עומד עתה למבחן קשה.
האם האמפתיה לאם, שבתה נכנסה להריון בלתי רצוי והיא ניצבת לצדה בנאמנות, תגבר על התחושה שמשפחה כזו איננה יכולה להיות נושאת הדגל של המאבק השמרני-מוסרני של הימין האמריקאי? מי יודע. אמריקה היא ארץ מוזרה.