התקשורת הקנדית רוגשת וסוערת מזה שבועות במאבקה נגד ברון תקשורת קנדי חדש. המאבק עורר הדים כה חזקים, שאף ה"וושינגטון פוסט" האמריקאי הקדיש כתבה נרחבת לנעשה בשוק המדיה הקנדי. מנקודת המבט של העיתונאים הקנדים, חופש הביטוי שלהם נמצא כיום בסכנה שבה לא עמד מעולם, ואת המצב הזה הם לא מוכנים לקבל.
במובנים רבים, שוק התקשורת בקנדה מזכיר את זה של ישראל, ושם המשחק הוא ריכוזיות. ארבע משפחות בלבד שולטות בכל שוק התקשורת הקנדי. במדינה העצומה הזו מופיעים שני עיתונים ארציים בלבד, כמה עשרות עיתונים מחוזיים חשובים, ועוד מאות עיתונים מקומיים, קטנים יותר.
למאבק על חופש העיתונות בקנדה יש קשר למדינת ישראל וליחס הבינלאומי אליה. ענק התקשורת החדש של קנדה, ישראל (איזי) אספר, הוא תומך נלהב של ישראל ולא מסתיר זאת. כאשר הוא מנסה לכפות את דעותיו הפוליטיות על העיתונים החדשים שבבעלותו, הופכים העיתונאים הקנדים יותר ויותר עוינים כלפי מה שחשוב לאספר, כולל מדינת ישראל.
אספר שולט בלמעלה ממחצית העיתונים המחוזיים והמקומיים בקנדה, באחד משני העיתונים הארציים במדינה, וברשת הטלוויזיה השלישית בגודלה במדינה. לאחר שהשלים את שרשרת רכישותיו, הוא הוציא הנחיה חדשה לכל כלי התקשורת שבבעלותו: כל מאמר מערכת שעוסק בנושא לאומי או בינלאומי חייב לעבור את אישורו של צוות בן שלושה עורכים, שיושבים במשרדי ההנהלה ומדווחים ישירות לאספר. בנוסף, מאמרי מערכת שאספר והצוות שלו מכתיבים, שלושה בשבוע, מונחתים על כל העיתונים ברשת עם הנחיה לפרסמם. עיתון שלא ימלא אחר ההנחיה יהיה מנוע מלפרסם מאמרים הסותרים או נוגדים את הקו הרשמי של הנהלת הרשת. המשמעות: לעורכי העיתונים ולבעלי הטורים יהיה חופש ביטוי רק כאשר מדובר בעניינים מקומיים. למשל, מאמרים שמבקרים את ישראל, או תומכים בפלסטינים, כמו גם כאלה שמבקרים את ראש הממשלה הקנדי ג'ין קרטיין, או לא מתאימים למשנתו החברתית של אספר טעונים אישור. לאספר יש השקפת עולם והוא בהחלט מתכוון להפיץ אותה בכלי התקשורת שבבעלותו.
עד לפני שלוש שנים היה בקנדה עיתון ארצי אחד בלבד, ה"גלוב אנד מייל", שקיים כבר 150 שנה. זה עיתון אינטלקטואלי ורציני מאוד. בתפוצה עקף אותו רק עיתון אחד, ה"טורונטו סטאר", המופץ באזור טורונטו. ואז קרה דבר: קונראד בלאק, ברון מדיה שהוא גם בעליו של ה"ג'רוסלם פוסט" הישראלי, החליט, לראשונה בהיסטוריה הקנדית, להקים עיתון ארצי מתחרה ל"גלוב אנד מייל". הוא הקים את ה"נשיונל פוסט" בעזרת צוות עורכים בריטים שייבואם לקנדה עורר את זעמם של ותיקי התקשורת המקומית. היום הם אומרים שהם מתגעגעים לימיו של בלאק. בלאק השמרן, תומך ישראל, ותומך בהפרטת מערכת הבריאות הקנדית, הכתיב את הטון בעיתון החדש שלו, אבל לא עשה זאת באמצעות הכתבת מאמרי מערכת (אולי כי את מאמרי המערכת כתבה אשתו העיתונאית היהודייה ברברה עמיאל-בלאק), והוא גם לא התערב בתכני המאמרים של רשת העיתונים המקומיים שברשותו, "סאותהאם ניוז".
איור: תמיר שפר
אבל בלאק רצה להתקבל לבית הלורדים הבריטי ולשם כך היה עליו לוותר על האזרחות הקנדית. נוסף לכך, ה"נשיונל פוסט" הפסיד מאות מיליוני דולרים בתחרות עם ה"גלוב אנד מייל". לפני כשנה מכר בלאק את רשת "סאותהאם ניוז" וחצי מה"נשיונל פוסט" לאספר ולאימפריית הטלוויזיה שלו "קאן-וסט גלובל קומיוניקיישנס" תמורת 3.5 מיליארד דולר - עסקת התקשורת הגדולה ביותר בתולדות קנדה. לפני חודשים אחדים הוא השלים את מכירת ה"נשיונל פוסט" לאספר, שפתח במסע קיצוצים ופיטורים בעיתון כדי לצמצם את הפסדיו. העיתונאים הקנדים הרגישו שהם נבגדו על-ידי המו"ל שהעדיף ארץ אחרת; הם עוד לא ידעו מה מצפה להם מהמו"ל החדש, איזי אספר בן השבעים, שהפך לענק המדיה הגדול ביותר בקנדה.
הילד היהודי שגדל בעיירה בלב המערב הפרוע של קנדה, בן לשתי המשפחות היהודיות היחידות שגרו באזור, תפס עוד לפני העסקה את המקום ה-18 ברשימת מאה האנשים העשירים ביותר בקנדה. אבל הוא, שניקה בילדותו את המסטיקים מהמושבים של בית-הקולנוע המקומי שהחזיקו הוריו בעיר, לא רצה לעצור שם. אם מוסיפים את מאות העיתונים והמגזינים שרכש לאימפריית הטלוויזיה שהקים, לערוצי הטלוויזיה הלאומיים והמקומיים שהוא שולט בהם בקנדה, באוסטרליה ובניו-זילנד, ולמיזמי האינטרנט שלו, הרי שהוא אכן הגשים את חלומו להיות אחד מענקי המדיה הגדולים ביותר בצפון אמריקה.
אספר גדל בעיר ויניפג שבמערב קנדה, שם הוסמך כעורך-דין, ניהל פרקטיקה פרטית, התמחה בדיני מסים ותקופה מסוימת אף עבד בפרקליטות המחוז. מאז ומתמיד נמשך לפוליטיקה, ובשנים 1970 - 1974 שימש כראש מפלגת הליברלים במחוז מניטובה, אך לאחר שנכשל בבחירות מול הקונסרבטיבים, החליט לזנוח את הפוליטיקה ואת עריכת-הדין ולהפנות את מרצו לעשיית כסף. אולי הבין כבר אז שאפשר להשפיע על הפוליטיקה דרך שליטה על כלי תקשורת. הוא יסד תחנת טלוויזיה מקומית בוויניפג, רכש תחנת טלוויזיה לאומית שבסיסה בטורונטו, תחנת "גלובל", שעמדה אז על סף פשיטת רגל. היום "גלובל" היא רשת הטלוויזיה הלאומית השלישית בגודלה בקנדה, והרוכשת הגדולה ביותר בקנדה של סדרות אמריקאיות.
אספר הפך לאיש עסקים מצליח והתמחה בהשקעות במדיה, אך נשאר פוליטיקאי בנשמתו. הוא מעולם לא הסתיר שבכוונתו להשפיע על הקו שנוקטים העיתונים שהוא רוכש. "כל עוד ההגינות העיתונאית נשמרת, והכל נעשה במסגרת כללי האתיקה, בהחלט יש לי כוונה לשנות דברים בעיתונים שלי", הוא אמר אז.
העיתונאים הקנדים טוענים שאספר, בדרישותיו החדשות, דרס את כל כללי האתיקה המקובלים. אספר לא מסכים אתם. העיתונאים ניסו למחות: כמה עיתונאים בעיתון החשוב של העיר מונטריאול, "מונטריאול גאזט", ששייך גם הוא לאספר, סירבו לפרסם את שמותיהם בשורת הקרדיטים על הכתבות בעיתון, במחאה על ההנחיה החדשה. עורך העיתון, מייקל גולדבלום, אף התפטר בעקבות התערבות הנהלת הרשת בתכני העיתון ובעמדותיו. סטיבן קימבר, בעל טור דעות מזה עשרים שנה ב"האליפקס דיילי ניוז" וראש המגמה לעיתונאות באוניברסיטת קווין, התפטר לאחר שחלק מהדברים שכתב צונזרו על-ידי העורכים החדשים של הרשת. "הם תומכים בישראל, הם חושבים שלאנשים עשירים כמוהם מגיעות הקלות במס, הם רוצים הפרטה של מערכת הבריאות, הם תומכים בהגדלת הוצאות הממשלה על רכישת נשק ועל ביטחון, והם חברים של ראש הממשלה ז'אן קרטיין - וכן, הם גם חושבים שכל העיתונים שלהם, ממזרח עד מערב, צריכים להסכים אתם", אומר קימבר.
כותב טורים ממוצא אינדיאני ממחוז רג'ינה מחה לאחר שטור שכתב, ובו הזדהה עם סבלות הפלסטינים, צונזר. בכל פורום מדיה אפשרי הזדעקו עיתונאים מודאגים למחות על מעשיו של אספר, עד שהמאבק הגיע לדפי ה"וושינגטון פוסט". האספרים (איזי ובניו, דייוויד וליאונרד, שהם יורשי האימפריה) רגועים. הם טוענים בתוקף שמדובר בהתערבות לגיטימית ומוגבלת של מו"ל בתכני העיתון, ללא פגיעה בחופש הביטוי העיתונאי. הם אינם מתכוונים לסגת מהקו שנקטו.
במשהו נכנע אספן: לאחר שאגודת העיתונאים הקנדית גינתה את התנהגותו והתייצבה מאחורי עיתונאיו, הוא החליט לצמצם את מספר המאמרים הראשיים שהנהלת הרשת מכתיבה לכל עיתוניה ולהעמידו על מאמר אחד בשבוע. עם זאת הוא ממשיך לעמוד על כך שכל מאמרי המערכת של כל עיתוניו, העוסקים בנושאים לאומיים ובינלאומיים, יועברו מראש לאישור המערכת הראשית של הרשת הנמצאת במשרדיו.
בין הקולות שנשמעו בדיון הציבורי על התנהגות משפחת אספר היו שאמרו, שאילו המו"ל היה כופה על מערכות העיתונים דעות הדומות יותר לדעות המקובלות בקרב מרבית העיתונאים הקנדים, ולא הפוכות מהן, לא היתה נרשמת התנגדות כה רועשת. גם בקנדה נשמעות לא מעט טענות על "התקשורת השמאלנית הליברלית" שמתעבת כל מי שחושב אחרת ממנה.
חלומו של אספר, אגב, הוא להשקיע בשוק התקשורת בישראל. בזמנו התמודד במכרז לערוץ השני יחד עם קבוצת "רול תקשורת", אך הפסיד. "ניהלנו גם משאים-ומתנים עם כמה קבוצות שניגשו למכרז לערוץ השלישי, אבל החלטנו שלא להיכנס לעניין הזה מסיבה עקרונית: ההחלטה של ממשלת ישראל על הגבלת בעלות זרה בערוץ החדש. אני לא חושב שיהודי שגר בקנדה צריך להיחשב לבעלות זרה. לכל יהודי עומדת זכות השיבה לישראל וזכות אוטומטית לאזרחות, ואם כך, מדוע אני נחשב לבעלות זרה?". בכל מקרה, הוא לא מתכוון לוותר. "הייתי שמח מאוד לרכוש את ה'ג'רוסלם פוסט'", הוא אומר, "אבל כמובן, רק בתנאי שהוא אכן עומד למכירה ברצינות, ושהמחיר שיידרש בעבורו יהיה ריאלי. בינתיים לא נראה כי העיתון מוצע למכירה. אני מאוד אוהב את העיתון הזה". קרן התרומות של אספר משקיעה בפרויקטים רבים בישראל, ואספר הוא אחד התורמים המרכזיים לבית-הספר למנהל-עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים.
לאספר יש משפטי מפתח שבאמצעותם הוא מתאר את הצלחתו העסקית. אחד מהם אומר: "צא למלחמה רק אם אתה מוכן לכך שאתה לא לוקח שבויים"; אולי בו טמונה התשובה לשאלה: מה יהיה השלב הבא במאבקם של העיתונאים הקנדים בברון המדיה החדש שלהם.
גלית ימיני היא כתבת "ידיעות אחרונות" בקנדה ובעלת תואר שני במנהל-עסקים מאוניברסיטת טורונטו
גיליון 37, מרץ 2002