לפני כמה חודשים החליטה תחנת הטלוויזיה הקטארית "אלג'זירה" להקדיש תוכנית לדיון בשאלת ערביי 48, כלומר הערבים הפלסטינים החיים במדינת ישראל. האחראים על התחנה בחרו דווקא את התוכנית הפרובלמטית "אלאיתיג'ה אלמועאקס" ("הכיוון ההפוך") כדי לשפוך אור על בעיותיהם של יותר ממיליון פלסטינים, אזרחי מדינת היהודים. הפרובלמטיקה של התוכנית נובעת, בין היתר, מהאגרסיביות של המראיין, ד"ר פייסל אלקאסם, ומהתפרצויות הזעם של האורחים באולפן והצופים הנרגזים המבקשים ליטול חלק בדיון הציבורי. כמה שבועות לפני השידור המיוחל דאגה התחנה לשדר קדימונים (פרומו) לתוכנית. ציפיתי בכליון עיניים לתוכנית, שכן זאת הפעם הראשונה שתחנת טלוויזיה בעולם הערבי מחליטה לדון בשאלת ערביי 48', שנחשבים על-ידי חוגים גדולים מהאומה הערבית משת"פים עם "האויב הציוני".

באולפן התארחו ד"ר מחמוד מוחארב, מראשי בל"ד, "ברית לאומית דמוקרטית", המיוצגת בכנסת על-ידי ח"כ עזמי בשארה. האורח השני היה אחד בשם יאסר זעאתרה, עיתונאי ירדני ממוצא פלסטיני, שלא הסתיר את אהדתו לארגון החמאס, והרעיף שבחים וקילוסים על מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית בישראל, שיח' ראאד סלאח, ופתח במתקפה חזיתית נגד ח"כ בשארה ומפלגת בל"ד, משום שהם מתמודדים בבחירות לפרלמנט של הישות הציונית. חיש מהר התברר לצופה כי שאלת ערביי 48' נעלמה, והתוכנית הפכה לכתב-אישום חמור נגד בל"ד ונציגיה. ד"ר מוחארב ניסה בכל כוחו האינטלקטואלי להדוף את המתקפה של המראיין ואורחו זעאתרה, אבל לא הצליח. ח"כ בשארה, כמו רבים אחרים שצפו בתוכנית, התקשר לאולפן וניסה לעזור לעמיתו-ידידו מוחארב ולעצמו, זה לא הלך. הצופים, שניתנה להם הזכות להשמיע את דעתם, היו, במקרה או שלא במקרה, נגד בשארה-בל"ד. צופה מסעודיה הרחיק לכת ומתח ביקורת על בשארה בשל היותו נוצרי!

התוכנית העלתה את חמתי. התקשרתי לאולפן וביקשתי להשמיע את דברי. איש ההפקה שענה לטלפון שאל אותי אם אני בעד או נגד ח"כ בשארה, כשהשבתי בחיוב אמר: "לא בא בחשבון".

איור: מיכל בוננו

איור: מיכל בוננו

התוכנית נמשכה והפכה למעין זירת היאבקות חופשית, חילופי המהלומות המילוליות כמעט הפכו לחילופי מהלומות פיזיות בין ד"ר מוחארב לבין זעאתרה. התוכנית עוררה הדים בין בני המיעוט הערבי לאומי בישראל. עיתונאי ערבי ישראלי, שאיננו נמנה עם אוהדיו של ח"כ בשארה, סיפר לי כעבור ימים אחדים כי תחקירני התוכנית התקשרו אליו וביקשו ממנו ליטול חלק ב"שואו" ולתקוף את בשארה ומפלגתו, הוא סירב.

דבר דומה אירע בתוכנית שבה התארח השר סאלח טריף לאחר מינויו לשר בממשלת האחדות הלאומית. טריף הממולח והקולח מצא את עצמו במצב מביך, כאשר המראיין, ד"ר אלקאסם, ואורחו באולפן פתחו במתקפה חזיתית נגד השר הערבי בממשלת אריאל שרון. הוא ניסה להסביר את עמדתו, אך זה לא עזר. מלכתחילה התברר כי התוכנית היא אנטי-טריף. צופים מאוהדי טריף, שקיבלו הזדמנות להשמיע את דברם, ניסו לחלץ אותו מהמתקפה שלוחת הרסן נגדו. דבר מוזר קרה: כל אימת שמישהו דיבר בזכותו של טריף, אירעה תקלה טכנית והצופה נעלם. טריף לא נשאר חייב ושאל את המראיין: "מדוע כאשר אנשים מדברים בזכותי אתם קוטעים אותם?". "מדובר בעניינים טכניים", השיב המראיין בלי להניד עפעף. "מעניין", תהה השר טריף, "כאשר מדברים נגדי אין תקלות טכניות!".

ההקדמה הזאת נועדה להמחיש לקורא הישראלי כי תחנת "אלג'זירה" הקטארית איננה קיצונית, איננה מסיתה, כפי שמנסים להציג אותה כלי התקשורת בישראל ובעולם המערבי. כדאי לזכור שהתחנה החלה את שידוריה בשנת 1996 מדוחה בירת קטאר והיא שייכת למשרד החוץ הקטארי. כל אחד יודע כי קטאר היא מדינה שהדמוקרטיה רחוקה ממנה לפחות אלף שנות אור ודור. ה"אמיר" של הנסיכות לא נבחר, כידוע, בבחירות דמוקרטיות. לא רק זו אף זו: תחנת הטלוויזיה הקטארית הרשמית משדרת אף היא חדשות ומדווחת בפרוטרוט על פועלו של הנסיך, "אלג'זירה" תוקפת את כל המשטרים הערביים, אך נמנעת מלמתוח ביקורת על הדמוקטטורה של קטאר. כאן אולי המקום להעלות את השאלה הקרדינלית: כיצד תחנת טלוויזיה, השייכת למשטר טוטליטרי, מנסה לחנך את האומה הערבית על ערכי הדמוקרטיה? כיצד מתיישב העיקרון הזה, חינוך לדמוקרטיה, עם העובדה שהתחנה הליברלית נמנעת מלמתוח ביקורת על קטאר, שמשרד האינטרסים הישראלי פועל בה כבר כמה שנים?

בימים אלה עסוקים שר התקשורת, ראובן ריבלין, ויועציו המשפטיים בתלונות חברי-כנסת מהימין שטוענים כי שידורי "אלג'זירה" הנקלטים בישראל מסיתים את ערביי ישראל נגד המדינה. מעניין אם בין המתלוננים נמצא גם סגן השר לבטחון פנים, גדעון עזרא, שהפך במרוצת השנים לאורח קבוע בתוכניות החדשות והאקטואליה של התחנה הקטארית! שכן, עורכי התוכניות השונות ב"אלג'זירה" דואגים לארח אנשי ימין ישראלים שמדברים ערבית עילגת. זאת ועוד: עיתונאים ישראלים יהודים מתארחים דרך קבע בתוכניות ומשמיעים לעולם הערבי את הגרסה הישראלית הרשמית. לשיטתם ולטעמם של מפיקי התוכניות, הנוהג הזה נובע מעקרון האיזון.

בספטמבר-אוקטובר 2001 עשיתי בארצות-הברית במשלחת עיתונאים ישראלים ופלסטינים, שהוזמנו על-ידי משרד החוץ האמריקאי במסגרת תוכנית הביקורים הבינלאומית שהוא עורך. המלחמה נגד אפגניסטאן תפסה אותי באמריקה. שידור הראיון מעורר המחלוקת ב"אלג'זירה" עם אוסאמה בן-לאדן, שלו מיוחסים הפיגועים הברבריים בניו-יורק ובוושינגטון, עורר גלי מחאה נגד תחנת הטלוויזיה הקטארית. הממשל דרש מנסיך קטאר לסגור את התחנה לאלתר, אולם ה"אמיר הנאור" סירב באלגנטיות לבקשה. אבל מאז התרחש משהו מוזר בשידורי התחנה: בכירים בממשל ומומחים אמריקאים הפכו לאורחים קבועים בה. כששאלתי את ראש מערכת "אלג'זירה" בוושינגטון, חאפז אלמיראזי, על השינוי, השיב: "אנו פתוחים לכולם, וכאשר טענו האמריקאים שבן-לאדן מנצל אתכם, השיבותי: 'תנצלו אותנו אתם. למה אתם ממתינים?'".

ואם בניצול עסקינן, כדאי להזכיר בהקשר הזה את האירוע הבא: ביום הבחירות לראשות הממשלה בישראל, שהתקיימו בפברואר 2001, נערך ב"אלג'זירה" ראיון ארוך עם אחד משני המועמדים, אהוד ברק. עורכי התחנה נתנו לראש הממשלה של כ-ו-ל-ם לדבר בניסיון נואש לשכנע את ערביי ישראל להצביע בעדו ולא להחרים את הבחירות. קטעים מהראיון שודרו כמה פעמים במהלך יום הבחירות. מדוע לא נערך ראיון דומה עם המועמד השני, אריאל שרון, הרי התחנה הקטארית מתגאה בשמירה קפדנית על השמעת הדעה האחרת, האובייקטיביות והאיזון?

זוהיר אנדראוס הוא עורך העיתון הערבי-הישראלי "כל אלערב"

גיליון 36, ינואר 2002

תגובה: עצתי למר אנדראוס

עיד ג'בלי

קראתי את רשימתו של עורך העיתון "כל אלערב" כמה פעמים ולא האמנתי. האם באמת עוקב העורך אחרי שידורי "אלג’זירה"? הבה נבדוק את טענותיו אחת לאחת:

הוא כותב כי "התחנה הליברלית נמנעת מלמתוח ביקורת על קטאר".

כידוע, מספר תושבי קטאר הוא כ-750 אלף, אין לה בעיות גבול, אין בעיות כלכליות ושתי הבעיות העיקריות שהיו למדינה, בעיית הגבולות שלה עם בחריין ונסיון מהפכה שנכשל, נפתרו, הראשון על-ידי בית-המשפט העולמי לצדק. שני הנושאים הללו טופלו ב"אלג’זירה" בצורה מקצועית (בהשוואה לנסיכות בחריין, שהקדישה יום שלם לחגיגות אחרי פרסום ההחלטה בעניין הגבולות).

הוא כותב על התוכנית "הכיוון ההפוך": כדאי להזכיר למר אנדראוס שעורך התוכנית הזו הזכיר בשידור שהזמין את ח"כ בשארה להופיע בתוכנית, ותגובת בשארה לא נשמעה. בקשר לתקלות המכוונות שהיו כביכול בתוכנית, ואשר סתמו כביכול את פיותיהם של תומכי סאלח טריף, אני יכול להעיד כצופה שלא הבחנתי בתקלות כאלה ואינני יודע מהיכן שואב מר אנדראוס את הדברים.

בקשר להזמנת אהוד ברק להופיע בתחנה: כדאי להזכיר שברק הופיע בכל תחנה אפשרית לפני וביום הבחירות ונתן ראיונות לכל המקומונים, גם בישראל (הערביים), והדברים שודרו כמה פעמים. למה? כי זו תחנת חדשות ולא תחנת סרטים ובידור. בהמשך היום הובאו ציטוטים שלו כחלק מחדשות היום. את זה אולי לא מכיר מר אנדראוס, מפני שהוא אינו עובד בתחנת טלוויזיה הממחזרת חומרים כאשר אין לה חדשות לשדר.

בעניין האיזון: הוזמנו אנשים מישראל שיציגו את העמדה הרשמית של ישראל. האם זה איננו איזון?

בעניין כיסוי המלחמה באפגניסטן: מלכתחילה אמרה "אלג’זירה" כי היא תחנה נייטרלית שאיננה נוקטת עמדה. היא אכן שידרה כל יום את מסיבות-העיתונאים של שר הביטחון האמריקאי וכן את אנשי הטליבאן ואת אוסמה בן-לאדן. האין זה איזון?

בעניין החדשות המקומיות של קטאר: זו התחנה הערבית היחידה שאיננה פותחת את מהדורותיה בדברים על השליט. לדוגמה, לפני כמה שבועות ביקר שליט קטאר ברוסיה. לביקור הוקדשו שתי דקות לקראת סוף המהדורה, מבלי להזכיר זאת בכותרות.

בסופו של דבר, אני מתגאה בתחנת "אלג’זירה". זוהי תחנה מקצועית ומאוזנת, שלא כמו התקשורת האמריקאית המגויסת. זו תחנה שמשדרת דברי ביקורת על התחנה בתוכנית הנקראת "בין השורות". עצתי למר אנדראוס שיצפה בשידורי "אלג’זירה" כדי לשפר את רמת העיתון שהוא עורך.

הכותב הוא מדריך למתימטיקה באוניברסיטה העברית

גיליון 37, מרץ 2002