גלן בק ומלחמתו בברק אובמה (ובטעם הטוב)
חילופי השלטון בארצות-הברית עושים רק טוב לרשת פוקס-ניוז. חודשיים אחרי שברק אובמה נכנס לבית הלבן, החל הרייטינג של ערוץ החדשות הימני לנסוק. חלק לא מבוטל מההצלחה רשום על שמו של בחורצ'יק מאפיר, מפחיד וקצת קוקו בשם גלן בק.
תוכניתו של בק משודרת בערוץ בכל יום חול בחמש אחר הצהריים, ובחודשיים שחלפו מאז עלתה לאוויר היא הצליחה להכפיל את מספר הצופים בה ולהתקרב לזה של כוכבי הערוץ ביל או'ריילי ושון האניטי.
במהלך הזמן הקצר שתוכניתו משודרת הספיק בק לטעון, בין השאר, שאובמה יהפוך את ארצות-הברית למדינה סוציאליסטית (בארצות-הברית מדובר בגידוף של ממש), שאובמה יהפוך את ארצות-הברית למדינה פשיסטית, שאובמה יהפוך את ארצות-הברית למדינה טוטליטרית, שאובמה מכין מחנות ריכוז עבור מתנגדי המשטר, שאובמה זומם לפגוע בזכות החוקתית של אזרחי ארצות-הברית לאחוז בנשק, שאובמה הוא השטן, ונראה לי שהכיוון הכללי מובן.
את הטענות הקיצוניות והלא מאוד מבוססות שלו מעביר בק בשעות שידור לא מעטות: מחוץ לתוכנית היומית הוא גם נוהג להתארח בתוכניות של עמיתיו לערוץ, להגיש ספיישלים שבהם הוא בוחן את תרחישי האימה המצמררים שצפויים לארצות-הברית תחת אובמה, וכמו ראש לימבו, גם לו יש תוכנית יומית ברדיו. ואם לא די בתוכן של מסריו הפופוליסטיים והפרנואידיים ושל נבואות הזעם האפוקליפטיות שלו, הוא נוהג לתבל אותם דרך קבע בכמות קומית של רגשנות והתלהמות. לא פעם הוא מתחיל לבכות תוך כדי משפט. לא פעם הוא משתנק. לבק אין בעיה להצהיר שהוא כלל אינו עיתונאי, כי אם "סתם אחד שאכפת לו מאמריקה". "אתם לא לבד" הוא משפט אחר שיוצא מפיו לעתים תכופות. דומה שלא מעט צופים מוצאים במחשבה הזאת נחמה.
לאחרונה זכה בק, לרגל הצלחתו המטיאורית, לראיון ב"ניו-יורק טיימס", שגם נמתח על שער העיתון. בראיון סיפר בק שדמותו הטלוויזיונית היא בסך-הכל גרסה מציאותית ומעודכנת לדמותו המומחזת של האוורד ביל – איש החדשות המטורף (אך הפופולרי) שהפציר בצופים בסאטירה התקשורתית הקלאסית "רשת שידור" לקום אל החלון ולצעוק "I'm mad as hell and I'm not going to take it anymore". בראיון אחר השווה את עצמו לליצן.
אבל מסתבר שלא כולם צוחקים. בשבוע שעבר פורסם באתר התקשורת האלטרנטיבית Alternet מאמר שמזהיר מפני האווירה הקונספירטיבית שבק משרה באפקטיביות רבה (צופים שעוקבים אחר תוכניתו בהחלט עשויים לקבל את הרושם שמלחמת אזרחים עומדת לפרוץ בכל רגע, ושבעוד כמה שנים ארצות-הברית תיראה כמו משהו מתוך "מקס הזועם 3"). המאמר אף קושר את המסרים התעמולתיים של בק ושל דומיו (ראש לימבו וביל או'ריילי, לדוגמה) לכמה מקרים שבהם אנשים מעורערים בנפשם לקחו את הדברים קצת יותר מדי ללב, אחזו בכלי הנשק האוטומטי שלהם, ויצאו לרחוב כדי לטבוח באויבי האומה האמריקאית מבית.
הקולגות, כמו הקומיקאי סטיבן קולברט, לועגים ובזים לו, אבל למרות הביקורת שנמתחת על השמרנות הקונספירטיבית, בק – שנחת בפוקס לאחר שנים ארוכות שבהן שימש קריין-מגיש ב-CNN – רק ממשיך להתחזק. השבוע הוא הוציא הודעה לעיתונות שבה סיפר שבקרוב אף ייצא לסיבוב הופעות. מתברר שמאז 2003 האיש גם עושה סטנד-אפ. "אני סיינפלד לעניים", העיד על כישוריו. זה לא אמור להפריע לכרטיסים להיחטף. מטורפים האמריקאים האלה.
בק טוען שאובמה מכין מחנות ריכוז עבור מתנגדי המשטר >>
בק טוען שאובמה יהפוך את ארצות-הברית למדינה פשיסטית >>
בק טוען שאובמה יהפוך את ארצות-הברית למדינה טוטליטרית >>
בק טוען שאובמה יהפוך את ארצות-הברית למדינה סוציאליסטית >>
בק חושף את הקנוניה של אובמה לקחת לאמריקאים את הרובים >>
בק משווה את אובמה לסוחר הירואין >>
בק ממחיז את אובמה שופך נפט על האזרח האמריקאי >>
פרנק באינימרמה ומלחמתו בעיתונאים (שמשיבים מלחמה)
פיג'י, מדינת האיים באוקיאנוס השקט, החלה לגרש מתחומיה עיתונאים זרים שמותחים ביקורת על הנעשה במדינה. השבוע העביר נשיאהּ, השליט הצבאי פרנק באינימרמה, תקנה לשעת חירום שאוסרת על העיתונות לבקר את הממשל החדש, והציב בתוך מערכות העיתונים ותחנות הטלוויזיה שוטרים ונציגים של הממשל שיפקחו על הנעשה שם.
במחאה הוציא "פיג'י טיימס" מהדורה עם כמה עמודים ריקים, ו"פיג'י סאן" הכריז שלא יפרסם עוד סיפורים שעוסקים בממשל – בין אם לחיוב ובין אם לשלילה.
פיג'י מגרשת עיתונאים זרים, הסיפור ב"גרדיאן" >>
דייוויד פוסטר ואלאס ומלחמתו ב"שליחות קטלנית 2" (מבט מבפנים)
במהלך המחצית השנייה של שנות התשעים התבקש הסופר האמריקאי המנוח דייוויד פוסטר ואלאס (שתלה את עצמו בספטמבר האחרון) לכתוב כמה מאמרים למגזין הקולנוע "פרמייר" ("Premiere"), שבינתיים חדל מלהופיע. בין השאר הוציא ואלאס תחת ידו כתבה מאלפת ומפלצתית באורכה על הבמאי דייוויד לינץ' ועל סרטו המפעים "כביש אבוד", ומאמר נוקב וארוך לא פחות שבו הוא טוען שהסרט הפופולרי "שליחות קטלנית 2" (בכיכובו של מושל קליפורניה לעתיד) הוא לא יותר מסרט פורנו של אפקטים מיוחדים. שני המאמרים נחשבים כיום ליצירות מופת של ניו-ג'ורנליזם.
בראיון מרתק שהתפרסם השבוע באתר "The House Next Door" מספר מבקר הקולנוע והבלוגר גלן קני (שערך את מאמריו של ואלאס ב"פרמייר") איך היה לעבוד עם הסופר המבריק והלא ממושמע (שנשבע, בסופו של דבר, לא לכתוב עוד עבור המגזין לעולם). וכמובן, מומלץ מאוד גם לקרוא את המאמרים עצמם.
המאמר של ואלאס על "שליחות קטלנית 2" >>
הראיון עם העורך, המבקר והבלוגר גלן קני >>
תום וולף ומלחמתו בממסד המפוכח (עכשיו הסרט)
ואם כבר ניו-ג'ורנליזם, אז השבוע הודיע הבמאי גאס ואן סנט ("מילק", "איידהו שלי") שסרטו הבא יהיה עיבוד ל"Electric Kool Aid Acid Test" – ספר הקאלט של העיתונאי האמריקאי המפורסם טום וולף מ-1968, שהטביע את קוראיו עמוק בתוך תרבות הנגד האלטרנטיבית רווית ההיפים והסמים של סוף שנות השישים והכיר להם את חבורת הל.ס.ד של קן קיזי. צפויים לככב: וודי הארלסון וג'ק בלאק.
פיטר בארט ו"וראייטי" ומלחמתו בניקי פינק ובבלוגרים (וכעת: התבוסה)
ואם כבר קולנוע, אז שבועיים אחרי שנכנס חזיתית בניקי פינק, הבלוגרית ההוליוודית רבת העוצמה, נבעט פיטר בארט, העורך האגדי של "וראייטי", מתפקידו. בארט בן ה-76, שהיה בעבר מפיק ומנהל אולפני פרמונט ושותף להפקת סרטים אמריקאיים קלאסיים דוגמת "הסנדק", כיהן בתפקיד מאז 1989. הדבר הראשון שמחליפו, טימותי מ. גריי, עשה לאחר שנכנס לתפקיד הוא להבטיח לכולם שאין תוכנית לסגור את העיתון המודפס (שרואה אור כבר 104 שנה ונאבק להשאיר את ראשו מעל למים) או להפוך אותו למקוון בלבד.
תגובות, קישורים ומה שבא ליד ניתן לשלוח לכתובת הדואר global.kfar@gmail.com