מלחמת העולם של ערוץ הספורט ברגולציה של מועצת הכבלים והלוויין גרמה למנכ"ל אבי בר, שאינו מרבה להתראיין, להגיע לאולפן "תיק תקשורת" ולהתעמת עם ניצן חן. כצפוי, זה היה דו-שיח של חירשים. מהדיון האמוציונלי לא נולדה שום בשורה לצופים. אולי בר יצא מעודד מעט יותר מהאולפן ברמת-אביב מאחר שחן אמר כי ההחלטה שלא לאפשר לערוצי התשלום לשדר משחקים מרכזיים איננה מקודשת וכי היא בת שינוי. ניתן לצפות בוויכוח כאן באתר "העין השביעית". בר טען כי ניצן מדבר בסיסמאות והוא בעובדות. לדבריו, "כמות השידורים עלתה ולא ירדה. מ-590 שידורים ישירים בשנה ערב עליית ערוצי התשלום ל-870 בערוצי הבסיס [...] בערוץ חמש אנחנו משדרים ארבעה משחקים, ומעבר לזה עוד שני משחקים בלייב. זו המדינה היחידה בעולם חוץ מה-NBA שמעבירה את כל משחקי הליגה בשידור ישיר".

אם ניצן חן היה מגיע מוכן יותר לדיון, גם הוא היה יכול לשלוף עובדות מול אלו של אבי בר. עם כל הכבוד ל"ערב הכדורסל של ישראל", באמת הפקה משובחת, ומעבר לליגה הספרדית ולליגה הלאומית שלנו (פנינה של כדורגל ביזארי), ערוצי הבסיס הידלדלו ונזנחו לטובת ערוצי התשלום, שאליהם מופנים כל המשאבים, המאמצים והפרומואים הכי משובחים. בערוץ הספורט ניצלו בשנים האחרונות רגולטורים חלשים ונגסו עוד ועוד. עכשיו, כשהגיע אחד שלא מוכן שיעשו צחוק מהצופים, הם מגלגלים עיניים. גם אם הם צודקים במשהו, אף אחד כבר לא מאמין להם. ככה זה כששנים ארוכות הם מעוללים דברים לא יפים לכיסו של הצופה.

מתוך "תיק תקשורת"

רון קופמן כינה פעם את ערוץ 5 פלוס, זה שעכשיו נמצא בעדיפות שלישית, "ערוץ הגזל המקורי". אם ככה, אפשר לקרוא לערוץ 5 פלוס לייב "הערוץ השודד עם המסכה". טוב שניצן חן קורע אותה וחושף את הפרצוף האמיתי.

באותו עניין, מייל שקיבלתי מצופה נזעם: "כשערוץ הספורט החליט להשיק ערב המונדיאל 2002 את ערוץ 5 פלוס, הם טענו שבערוץ זה ישודרו חומרים שבלתי אפשרי לשדר במפת התקשורת הנוכחית רק בערוץ אחד. פרט למונדיאל הציגו שם משחקים מהליגה הגרמנית והטורקית, שבה שיחק אז חיים רביבו. חוק ההתיישנות עדיין לא חלף על הבטחתם לצופים, שרכשו את 5 פלוס במיטב כספם. ברור שבשלוש השנים האחרונות הם לא החזיקו בזכויות השידור של הליגה הטורקית (מחוסר עניין ובעיקר מחוסר תקציב), אבל עכשיו הם עשו מעשה מכוער נוסף כששידרו משחק מטורקיה (קבוצתו של פיני בלילי) בחמש פלוס לייב. נמאס".

ערוץ הספורט טורס

הדרך הטובה ביותר לראות כיצד הפך ערוץ הספורט לערוץ של זליגת תכנים היא הצצה לאתר שלו. בשבועות האחרונים כתבתי על התנערותו של האתר מערכים עיתונאיים ואיך הוא הופך לאטו לערוץ הקניות של שידורי משחקים. מתברר שזה היה רק הפרומו. ההידרדרות באתר נמשכת גם במישורים אחרים.

ביום חמישי פורסמה בו ידיעה ראשית על מכתב ששלח אורן זריף לשמעון מזרחי, יו"ר מכבי תל-אביב, ובו הוא קובע כי מאגיה שלילית היא שהביאה לסיום העונה האירופית מוקדם מהצפוי. זריף כמובן מציע את שירותיו הטובים למועדון ומעוניין בפגישה עם ההנהלה, המאמן והשחקנים כדי לפעול לשיפור היכולות האנרגטיות והרוחניות של הקבוצה.

מכתב של זריף להנהלת קבוצה זו כותרת ראשית? הריק והכלום השתלטו על עורכי האתר. או שמישהו שם מתחיל להשתעמם מחומרי הקידום העצמי והחליט לחמוד לצון לכבוד פורים.

ואם הידיעה על זריף איננה תעלול פרסומי במסווה של ידיעה עיתונאית, מה תגידו על הדבר הבא? ידיעה בחתימת "מערכת אתר ערוץ 5", המספרת על חבילות טיולים משולבות למשחקי כדורגל באירופה. הידיעה מפנה את הקוראים לחברת טיולים העוסקת בשיווק חבילות ספורט. לא פחות. אתר ערוץ הספורט מתקרב במהירות לרמה של ONE, שאין נחותה ממנה בעיתונות.

וכשכבר מעלים באתר ידיעה עיתונאית, מתברר שיש שם עורכים שאינם מכירים כללים בסיסיים. ביום חמישי הם פירסמו שם של חשוד בתקיפת כדורסלן מכבי תל-אביב, דאור פישר, וזאת עוד לפני שהובא למעצר. הבחור הובא בפני שופט רק למחרת, ובדיון הוטל צו איסור פרסום על שמו, אבל בערוץ הספורט, כאמור, ניסו להקדים את המאוחר: הידיעה התנוססה דקות ארוכות בפרונט, עד שמישהו תיקן. הנה הידיעה כפי שפורסמה באתר הערוץ:

ארבע קטנות

אדום, צהוב, כחול. ביום ראשון, כשיתר העיתונים עסקו בהרחבה בניתוח מקצועי של סיום העונה האירופית של מכבי תל-אביב בכדורסל, ב"ידיעות אחרונות" הקדישו לנושא ידיעה סטנדרטית. ביום שני נתנו שני עמודים בלבד למשחקי הליגה, וגם אותם השליכו לסוף המדור, אבל ביום שלישי חזרו פתאום בגדול לענף הזניח אצלם. ככה זה כשיש תקרית עסיסית שאפשר למרוח על כל השער עם כותרת ענק דרמטית, "דאור נפל וארבעה התנפלו עליו. אחד מהם ניפץ לו בקבוק זכוכית בפנים. הוא התמלא בדם". זה לא הספיק לעורכי ספורט "ידיעות אחרונות" צמאי הדם, שליתר ביטחון מרחו כותרת יפה גם בעמ' 2: "4 בבוקר, פישר מוטל בשלולית דם". חגיגה אמיתית בצהוב. 

החברים של אופירה. אייל ברקוביץ' הורשע השבוע בתקיפת המאמן של בנו ונגזרו עליו 100 שעות עבודת שירות ופיצוי למותקף. הידיעה עלתה ביום רביעי בכל האתרים ככותרת ראשית, מלבד ONE, להם יש זמן, ורק אחרי שעות ארוכות פירסמו ידיעה בשוליים, המבליטה במיוחד את תגובתו של ברקוביץ'. בעוד שבאתרים האחרים רוב הטוקבקים יצאו נגד ברקוביץ' וקראו להדחתו ממשרת הפרשן בערוץ 10, ב-ONE כל הטוקבקים יצאו מגדרם להחמיא לו ("אייל אתה מלך"). כנראה כשאתה חבר של מנהלת התוכן, אופירה אסייג, יש אתר אחד שיגן עליך, ולא משנה מה חושב בית-המשפט. 

האמת של נמני. ידיעה מעניינת בספורט "כלכליסט". אוריאל דסקל כתב על סקר שערכה חברת סיקור: מידת החשיפה של חמישה מאמנים מובילים בשישה עיתונים. התוצאה: אין קשר בין מידת הצלחת הקבוצה לסיקור בתקשורת. גם העובדה שמכבי תל-אביב משתרכת בתחתית הליגה אינה מבלבלת את העיתונאים. אצלם אבי נמני, כמו אצל האוהדים, היה ונשאר המלך. נמני זכה ל-120 אזכורים במהלך החודש שנדגם, הרבה יותר מהמאמנים האחרים. הפרסומים עליו היו יותר חיוביים משליליים (27:35, היתר ניטרליים). אלישע לוי, מאמן מכבי חיפה, המדורגת במקום הראשון בליגה, קיבל רק 17 אזכורים חיוביים, 18 פחות מנמני. מפתיע? לא אם זוכרים שהמנג'ר של מכבי שולט בעיתונאים רבים, שהלשון שלהם עובדת סביבו שעות נוספות. 

נתנו יד. בשורות טובות לאתר הכדוריד Shooter, שנסגר לאחרונה בגלל בעיות תקציביות. חברת ארט-אפ, האחראית בין היתר על אתרי הכדורסל של מכבי תל-אביב, הפועל ירושלים, מכבי חיפה ומינהלת הליגה ועל כמה אתרים של מועדוני אוהדים, לקחה על עצמה גם את הכדוריד. Shooter יעלה מחדש ובצורה משודרגת מיד לאחר שיימצאו עורך, כתבים ומנהלן שירכז את התוכן והשיווק. שיהיה בהצלחה.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il