אחרי שנים של בדידות בפסגת אתרי הספורט הנצפים ביותר, הפסיד בשבוע שעבר אתר ONE, בפעם הראשונה, את הבכורה, ואתר ערוץ הספורט, מתנשף ממאמץ אך מאושר, תפס את מקומו. בתוך שנה נמחק פער עצום במונחים אינטרנטיים, ועשרות אלפי קוראים נדדו מאתר אחד לשני. סקר TIM לחודש מאי מעניק 12.8 אחוזי צפייה ל-ONE, לעומת 13.6 אחוז למלך הטבלה החדש. בשדה תקשורת הספורט מדובר במהפכה. בערך כמו שבעוד שנתיים תפוצת "מעריב" תהיה גדולה יותר מזו של "ידיעות אחרונות".
נכון שסקר TIM בעייתי ואינו משקף בהכרח נתוני אמת. מדידה אמינה אינה צריכה להישען על סקר חשיפה, אלא על נתוני-אמת של גלישה, ויותר מכך – נתונים על משך הזמן שבו הגולש שוהה באתר ופילוח של העניין שמעוררים התכנים השונים בכל אתר. אבל עד שיגיע עידן הפיפל-מטר של האינטרנט, או עד שיוחלט מה ערכו של צעצוע המדידה החדש גוגל טרנדס, ימשיך TIM להכתיב את כללי המשחק במגרש הרייטינג והפרסום המקוון.
חשיפה שבועית לאתרים מובילים על-פי סקר TIM של חברת TNS טלסקר למאי 2008
התחרות בין שני אתרי הספורט החזקים והבולטים הפכה בשנתיים האחרונות למאבק עז, גדוש ביצרים ובשיטות שנויות במחלוקת. גזרת עיתוני הכלכלה היא מסיבת תה לעומת העימות בין ONE לערוץ הספורט. קרב מבית לבית, מחדר לחדר. הגזרה הלוהטת בין השניים היא תחרות ה"פרסום ראשון", כשבתחום זה נרשמו לא פעם, בלי בושה, שינוי זמני פרסום כדי להוכיח מי היה קודם.
שני פרסומים מהימים האחרונים מדגימים את המאמץ שמשקיעים שני האתרים כדי להכניס זה לזה מתחת לחגורה. ערוץ הספורט פירסם, בכותרת הראשית, מאמר הטוען כי אייל ברקוביץ' אינו ראוי לשמש מאמן נבחרת הנערים. הפרסום כוון לא רק לברקוביץ', אלא גם ל-ONE: ברקוביץ' מגיש תוכנית רדיו לצד אופירה אסייג, העורכת ומנהלת התוכן של ONE, והאתר נוהג לחבק את ברקוביץ' בכל הזדמנות ומתייחס אליו כאל אחד משלהם. ONE מצדו פירסם בכותרת ראשית כי מועצת הכבלים והלוויין לא תתיר יותר שידורים חיים בערוצי התשלום של ערוץ הספורט. אם לא היריבות הקשה בין הצדדים, אין מצב ששני הנושאים האלה היו מתנוססים בראש העמוד. יצוין כי שני האתרים מתמודדים בימים אלה על מכרז מחודש של ערוץ שידורי ספורט בכבלים. ערוץ הספורט מעוניין כמובן להמשיך, בעוד ש-ONEחבר לצ'רלטון בניסיון להפתיע ולקחת את הזיכיון.
ONE הוא אתר עשיר ומבוסס. לפני כשנה רכשה קבוצת "ידיעות אחרונות" 51% ממנו. ONE מייצר מזומנים בקצב יפה, אבל בגזרת התוכן הוא יורד מדחי לדחי: תכנים רדודים ועילגים, פלופים עיתונאיים, האדרת מקורבים והתעלמות מאירועים מביכים הקשורים אליהם, שימוש בתצלומי נערות בבגדי ים ככלי לקידום תכני ספורט, טוקבקים לא מצונזרים בעלי אופי גזעני, אלים ומבזה, ואפילו ארגון מסיבות בהשתתפות מושאי הסיקור שלהם – ספורטאים, מאמנים ועסקנים. אתיקה במיטבה.
אחד המנהגים המאוסים של ONE הוא, כאמור, ההתהדרות התכופה מדי בכיתוב "פרסום ראשון", כשערוץ הספורט נגרר לבצה העמוקה הזו. במקרים רבים ה"פרסום ראשון" הוא ידיעה ספקולטיבית, ואף כזו שלא היתה ולא נבראה (למשל: נמני הציע לאייל ברקוביץ' להיות מנג'ר מכבי תל-אביב. לבסוף התברר שחקיין שיטה בברקוביץ' והתחזה לנמני בטלפון). גם הביטויים המבטיחים "ראיון מיוחד" או "ראיון בלעדי" מפוזרים ב-ONE בכמויות גדולות עד כדי זילות, כשבדרך כלל מדובר במרואיינים זמינים שממילא ששים אלי מיקרופון.
טעויות כתיב? יותר נכון, אי-ידיעת השפה: "איש המשק של בית"ר, מהיר בן הרוש", "שרון ששון יהווה נטבח נוסף בסגל של ירושלים", "הפיגוע בישיבת מרכז הרכב בירושלים", "שתי המשחקים", "כבל עם ועדה", "הוטז חומר כימי לתוך עיניו", "הניצחון מכפה על העובדה", "רבים מכות", "מתקונים", וזו רק רשימה חלקית.
את הזינוק המשמעותי עשה ערוץ הספורט בזכות תוכני הווידיאו שהוא מציע לגולשים. ערוץ הספורט הוא קודם כל תחנת טלוויזיה, בעוד ONE הוא אתר אינטרנט. כתבות הווידיאו המושקעות של ערוץ הספורט, ובעיקר הזכויות שיש לו על שידור ממשחקי ליגת-העל בכדורגל ועל ליגות אחרות באירופה, החלו לעשות את שלהן. נוסף לכך, כמה אתרים שעבדו בשיתוף פעולה עם ONE והשתמשו בתכניו נטשו אותו לטובת תוכני ערוץ הספורט.
את אתר ONE מובילה, כאמור, אופירה אסייג, שכמה כתבות עליה בשנה האחרונה ("בידיעות אחרונות", ב"הארץ" ובערוץ 10) הציגו אותה ככוחנית וחסרת עכבות. באחת מהן נאמר שאסייג "לא החליטה מה היא – עיתונאית, רכילאית או סלבריטאית".
אם היה רגולטור באינטרנט, הוא היה צריך לסגור את ONE ולזרוק את המפתח לתהום. את הנזק שעולל לעיתונות הספורט לא יתקנו ביום אחד. אבל ONE החליט לפנות אל המכנה המשותף הנמוך ביותר, וזו זכותו. בשבוע שעבר התברר שלא כל שוכני הטריבונות טיפשים כמו שנהוג לחשוב, והם החליטו אחרת. לפי סקר TIM,בשנה האחרונה איבד ONE כ-20% מכוחו, ונכון לעכשיו הוא כבר לא מס' 1 במדד הפופולריות. יכול להיות שאת "ידיעות אחרונות" מעניין רק הכסף, אבל אם לא יתערבו בנעשה, התרנגולת תפסיק להטיל ביצי זהב. כדי שזה ימשיך לקרות, מישהו ב"ידיעות אחרונות" צריך לחייב את ONE לעבוד בסטנדרטים עיתונאיים מקצועיים. ידיעת השפה העברית – יתרון.
ענקי רוח
היורו הזה באמת מצוין, וככזה היה אמור לחלץ ממדורי הספורט הרבה יותר יצירתיות בכותרות ובמשניות. אלא שהללו עשו לעצמם עבודה קלה וננעלו על מלה אחת שתעשה להם את העבודה. כך שיותר מכל נזכור את הטורניר הזה כ"ענק". רומניה לקחה נקודה מצרפת? ענק! הולנד הדהימה את איטליה בענק, רוסיה נתנה משחק ענק מול שבדיה, ניצחון ענק לגרמניה על פורטוגל, טורקי ענק בדרך לחצי הגמר, וארשבין הרוסי? כמובן, ענק. הרבה משחקים ענקיים, כמה עורכים קטנטנים.
ארבל בנסיגה
בעיני, יורם ארבל הוא שדר הספורט הכי גדול שהיה כאן, אבל בתקופה האחרונה, ובמיוחד בכל הנוגע ליורו, הוא בנסיגה גדולה. כתבו את זה כבר לפני, אבל בכל שידור המסקנה הזו מתחדדת יותר. טעויות זיהוי, התחלקויות לשוניות, והכל מגיע מאותו קול מפורסם. אחד השיאים היה במשחק בין טורקיה לקרואטיה ברבע הגמר, כשארבל קבע בדקה ה-115 (במצב של 0:0) כי הטורקים לא יכניסו את הערב הזה להיסטוריה שלהם. אמירה אומללה, שהתנפצה כעבור עשר דקות כשהטורקים ניצחו בפנדלים ועלו לחצי גמר היורו – הישג השיא בתולדותיהם. אצל יורם ארבל של לפני חמש שנים זה לא היה קורה.
מייל לתגובות: yegerm9@walla.co.il