השקת כוסיות היין בין אייל ברקוביץ' ליאיר לפיד במהדורה האחרונה של "אולפן שישי" בערוץ 2 היתה אקורד סיום משעשע לתקופה לא משעשעת בכלל, שבמהלכה הריץ אתר ספורט, ובכוח, מועמד מטעמו לתפקיד מאמן נבחרת ישראל. המועמד ריסק לבסוף את עצמו במופע קומי-טרגי. ממסיבת העיתונאים ההזויה והכל-כך מדוברת של ברקוביץ' ייזכר גם הסיקור רווי השמחה לאיד של רוב מדורי הספורט, שהתחרו ביניהם מי יצליף בו חזק יותר. כולם, למעט כמובן ONE, שעליו העיד חתן השמחה כי "זה האתר הרשמי שלי ואני לא מתבייש בזה". גם אחרי מופע האימים המשיכו באתר להלל ולשבח את חתן השמחה. כמו אותו ליצן חצר שמהלל ומתחנף למלך העירום.
במידה רבה, השמחה לאידו של ברקוביץ' היתה גם השמחה של עיתונאים רבים לאידו של ONE, שיצאו מהפינות כדי לחבוט במועמד ובאתר. בערוץ הספורט כינה רון קופמן את ONE "אתר ברמת אמינות של קונדום משומש". גם המתונים יותר לא צינזרו את עצמם. בראיון לעודד בן-עמי בערוץ 2 אמר אריה מליניאק על ברקוביץ': "בנאדם שיושב במיץ של הזבל של התקשורת לא יכול לבוא בטענות לתקשורת".
החיבור ההדוק של ברקוביץ' ל-ONE הוא שהיה בעוכריו של הכדורגלן לשעבר. מי שהיה פעם שחקן כדורגל מאוד פופולרי התעורר מדי בוקר, במשך תקופה ארוכה, למציאות שבה אתר ספורט מאוד פופולרי מבשר לו כי הוא מלך ישראל. כך למשל כשבראיון בתוכנית הספורט ברדיו 103, שמגישה מנהלת התוכן של האתר, אופירה אסייג, צידד המרואיין במינויו של כוכב העבר – הובלטה האמירה בכותרת ראשית ב-ONE. ידיעות כאלו זכו לשובל של מאות טוקבקים, שרובם, משום מה, דיברו בקול אחד: בעד "הקוסם". כך יצר כלי התקשורת הזה לברקוביץ' תמונת עולם מעוותת, ששיבשה כנראה את תפיסת המציאות שלו והטיסה את האגו שלו לגבהים. התמיכה של ONE בברקוביץ' התבררה כחיבוק של דוב מגושם מאוד.
כותרת באתר ONE
נכון שברקוביץ' זכה גם לתמיכתם של כמה מהעיתונים (כולל שער בספורט "ידיעות אחרונות"), אבל הקמפיין של ONE היה אגרסיבי במיוחד ושידר מסר שלפיו יש רק מועמד אחד עלי אדמות. ביום שבו צעק ברקוביץ' קבל עם ועדה כי הוא ורק הוא ימונה למאמן הנבחרת, "על אפך ועל חמתך, אדון אלי אוחנה", מינתה ההתאחדות דווקא את אוחנה למאמן זמני של הנבחרת. את הכותרת הזו אי-אפשר היה למצוא באותו יום ב-ONE, אתר שבו המציאות מתיישרת לפי הרצונות – והפנטזיות – של מנהליו. את המציאות המעוותת הזו צורכים קוראי ONE, ואחד מהם, אייל ברקוביץ' שמו, האמין לה קצת יותר מדי.
לעומת מופעי החנופה הדביקים של ONE, מגיעה מלה טובה לכמה עיתונאים שבעקבות מסיבת העיתונאים חזרו בהם מתמיכתם במועמד. בראשם עמד אייל לוי מ"מעריב", שפירסם בדצמבר כתבה שהשורה התחתונה שלה היתה, למה לא לנסות אותו? "עושה רושם שברקוביץ' הופך להיות המועמד המוביל לתפקיד המאמן הלאומי הבא", כתב לוי, שגם בו הותיר, ככל הנראה, הקמפיין של ONE רושם עז.
לוי הוא מאוהדיו של ברקוביץ', ותעיד על כך כותרת המשנה של טורו למחרת האירוע, שהגדירה אותו "גרופי ותיק" של שחקן העבר. אלא שלוי היה מספיק ישר כדי להודות כי "אם למדנו משהו ממסיבת העיתונאים של ברקוביץ', זה שהוא לא בשל לאמן את הנבחרת. האירוע היה בעיטה לחיבורים של עצמו. הסתכלתי על האיש שיושב על הבמה ועולה לטונים גבוהים, ואמרתי לעצמי שמביך זו מחמאה. מה שהתחולל באולם של מלון הילטון היה קרוב יותר לשוק מאשר הצגת חזון ודרך".
הקמפיין לאימון הנבחרת הסתיים בתבוסה צורבת של ברקוביץ', אבל לפחות מבחינתי הוא מרוויח ביושר מועמדות לתפקיד אחר – עורך אתר הספורט ONE. כזכור, ברקוביץ' חשף במסיבת העיתונאים כי מ-ONE צילצלו אליו – לא פחות – כדי לבקש את אישורו לפרסם ידיעה על מועמדותו של המאמן האיטלקי דונאדוני. ברקוביץ' הרשה לפרסם, ובכך הפגין יושרה והגינות יותר מכל אנשי ONE חסרי הבושה, המצלצלים למושא סיקור כדי לבקש את רשותו. לפיכך אני קורא למנות את ברקוביץ' לעורך ONE. צחוקים ושיגועים, כמיטב המסורת של האתר, מובטחים.
גילוי נאות: לח"מ מערכה משפטית של תביעות הדדיות מול ONE