סיפור השבוע בתקשורת הספורט שייך ללא ספק לראיון העצבני במיוחד והראשון שהעניק ארקדי גאידמק לאחר תבוסתו בבחירות בירושלים. הכבוד הבלעדי נפל בחלקו של יניב טוכמן מ"מעריב", כשגם nrg גוזר קופון יפה מההד התקשורתי, עם למעלה מ-500 טוקבקים.
ראיון במדור ספורט הוא בדרך כלל עבודה עיתונאית סוג ב'. מצלצלים לבנאדם, שואלים כמה שאלות ומגרדים כותרת. אלא שהגביר של בית"ר ירושלים הסתגר במשך כמה ימים כשהוא כעוס ומריר, ואיש לא הצליח להגיע אליו ולשמוע ממנו את מה שכולם העריכו שעומד לקרות: תם עידן בירושלים. לכן, הראיון איתו ב"מעריב" היה הישג; גם עורר הד גדול בעולם הכדורגל בארץ, וגם זכה לקרדיט ברוב כלי התקשורת.
וכמו שיש מי שהרוויח, יש מי שהפסיד. למשל ONE, הידוע כאתר המפרגן לגאידמק, שקיווה לקבל תמורה בעד האגרה. אבל מי שספג את המכה הגדולה ביותר היה ספורט "ידיעות אחרונות", שנוהג להשקיף מלמעלה על "מעריב". בימי שגרה אוהבים ב"ידיעות אחרונות" לפרגן לעצמם פעם או פעמיים בשבוע עם "כפי שפורסם לראשונה בעיתוננו". מדובר בדרך כלל בסקופונים ברמה בינונית ומטה. אני מתקשה להיזכר מתי לספורט "ידיעות אחרונות", עם כל המאסה של כתבי שטח שעובדים שם, היה סקופ מהדהד שגרם למהומת אלוהים כמו שעשה הראיון עם גאידמק ב"מעריב".
ב"ידיעות אחרונות" לא אוהבים להישאר חייבים. התגובה המהירה שלהם הגיעה ביום רביעי, בראיון עם אלי טביב, הבעלים העתידיים של הפועל תל-אביב, ראיון שזכה לחותמת גדולה של "בלעדי". בסך-הכל ראיון סביר, לא משהו שהיכה גלים מעבר למועדון הפועל תל-אביב. ההתהדרות בתואר "בלעדי" לימדה בעיקר על הניסיון הלחוץ של עורכי ספורט "ידיעות אחרונות" להשיב מעט מכבודם הרמוס. להכתיר "בלעדי" מי שנחשב למרואיין קל להשגה זה בקושי כיבוי שריפה.
לא כך מחזירים יוקרה שנפגעה. בשביל כבוד צריך לעבוד, ולעבוד קשה. למשל להרים תחקיר טוב שיכה גלים. הקוראים יעריכו את זה הרבה יותר מאשר הכתרת הישגים עיתונאיים קלושים בסיסמאות סתמיות.
הצופים הרוויחו, בינתיים
החלטת מועצת הכבלים והלוויין מהשבוע לבטל את השידורים החיים בערוצים בתשלום של ערוץ הספורט היא ניצחון גדול לצופים לאחר שנים של התעמרות. ההחלטה תיכנס לתוקף רק בקיץ, אבל לפחות רואים כבר את האור.
זו מכה קשה לערוץ הספורט, שכבר הקים קול זעקה והודיע כי יילחם נגד ההחלטה. מבחינת הערוץ, משמעות ההחלטה היא אובדן הכנסות גדול, דבר שעלול להביא לביטול הערוצים בתשלום ולגל של קיצוצים כואבים בתחנה.
בערוץ הספורט חשים מקופחים. לטענתם, המועצה לא טיפלה באותה יד קשה בערוצים בתשלום של צ'רלטון. אבל בערוץ הספורט יכולים לבוא בטענות קודם כל לעצמם. במשך תקופה ארוכה עסקו שם בהזלגת תכנים מערוצי הבסיס לטובת הערוצים בתשלום, קוממו עליהם את הצופים, נגררו כמה פעמים לבתי-משפט בגלל תביעות של צופים, ובקיצור, הרוויחו בצדק את ההחלטה נגדם. ערוץ הספורט הודיע כי יערער על ההחלטה ואולי אף יפנה לבית-משפט, אבל הוא לא יגיע בידיים נקיות. כמו שזה נראה, טובת הציבור תכריע במאבק הזה.
תקום שעה קודם
איחורים בסגירת מדורי הספורט בעיתונים הם דבר שבשגרה. הם גוררים איחור גם בהדפסת העיתון כולו, ומביאים עצבים להנהלה. הרגעים הלחוצים מכולם במדורי הספורט בעיתונים הם בסיום משחקי החוץ של מכבי תל-אביב בכדורסל בימי חמישי, שרבים מהם מתחילים ב-21:30 ומסתיימים כעבור שעתיים. רק הפקת הסטטיסטיקה של המשחק אורכת כחצי שעה. מדובר בסגירת עיתון יום שישי, שתפוצתו כפולה ומשולשת, זמן ההדפסה ארוך מהרגיל, ולכן השאיפה היא לסיים תמיד לקראת חצות.
בשבועות האחרונים התקשו בספורט "הארץ" לעמוד בדדליין, ולאחר הפרה חוזרת ונשנית של זמני הירידה לדפוס, הם חטפו עונש מהנהלת העיתון: לסגור במשך שבוע את המדור עד השעה 23:00. כך קרה שמשחקים רבים באירופה, שסוקרו בלי בעיה ב"ידיעות אחרונות", ב"מעריב" וב"ישראל היום", זכו בשבוע האחרון בספורט "הארץ" להבהרה מתנצלת: "המשחק הסתיים לאחר סגירת הגיליון". ואם לדייק: סגירת מדור הספורט בלבד, לא של העיתון כולו.
בלדב ב-one, בלדב לא ב-one
מימין: אופירה אסייג, לימור בלדב (צילום: פלאש 90)
לאתר ONE היה השבוע אינטרס ברור להבליט את מעצרם של הזוג בלדב בפרשת השוחד לבכירי מינהל מקרקעי ישראל. קובי בלדב, מנכ"ל מכבי נתניה, ידוע כמי שעובד בשיתוף פעולה עם כתבי ערוץ הספורט, ורעייתו מגישה שם את מהדורת החדשות. ואכן, במשך כל יום שני כיכבה הידיעה על אודותיהם בכותרת הראשית של ONE. העובדה שבפרשה היה מעורב גם יו"ר איגוד השופטים, סלמן בן-ציון, לא קיבלה אותו משקל. מקריות? בואו נראה: ביום רביעי בוטל מעצר הבית של הזוג בלדב. בכל מדורי הספורט פורסמה ידיעה בנושא, מלבד אתר אחד.
מייל לתגובות: yegerm9@walla.co.il