ביום סגריר החליט פתאום ערוץ הספורט לרענן את לוח השידורים. לא של ערוץ 5 פלוס לייב, אלא של ערוץ 5 (55) הישן והבסיסי. פתאום נוצרת לה רצועת שידור חדשה בשעה 22:00: תוכנית סיכום המחזור בכדורגל ביום ראשון, "חמישיות" בכדורסל ביום שני, מגזין אירופי בכדורגל ביום שלישי, תוכנית אירוח של רון קופמן ביום רביעי, וגם ליום חמישי בטח ימצאו משהו. בערוץ הספורט אין ארוחות חינם. מדובר בהיערכות לקראת עלייתו של ערוץ ONE. על-פי הידוע, ONE אמור לשדר את חדשות היום שלו בשעה 22:00, ומכאן המהומה הגדולה בערוץ הספורט.
המרוויחים הגדולים הם כמובן הצופים, במיוחד אלה שאינם מחוברים לערוצי התשלום, וסבלו בשנים האחרונות מזליגת תכנים הרחק מעבר לתחום השלט שלהם. עכשיו פתאום כן סופרים אותם. תחי התחרות.
האם ב-ONE אכן מתכננים שידור משמעותי בשעה 22:00, שייראה טוב ויהיה ברמה? בכלל לא ברור. אפילו מועד השידור עצמו לא בטוח, אבל בערוץ הספורט מיהרו לרתום את העגלה לפני הסוסים. אם ב-ONE יחליטו להקדים את החדשות שלהם לשעה 21:00, נראה שבערוץ הספורט יזוזו בהתאם.
השעה 22:00 אינה אטרקטיבית לרצועת שידור מיוחדת. כמעט בכל ימות השבוע מתנהלים בשעה הזו משחקים מרתקי צופים (ליגת-העל בכדורגל, ליגת האלופות, כדורסל אירופי ועוד). ההחלטה של ערוץ הספורט ליצוק תכנים חדשים לשעה הזו וליצור אלטרנטיבה ל-ONE משדרת בהלה ויוצרת בעיות אחרות (מחצית אחת משודרת בערוץ אחד, מחצית שנייה בערוץ אחר; ראו בתחתית הטור).
היה הגיוני יותר אם בערוץ הספורט היו מחכים לעליית הערוץ של ONE כדי לבחון את המצב לאשורו ולהחליט בנחת. קביעת העובדות בשטח עוד לפני שהשחקן החדש הצטרף מלמדת שתחושת האיום גורמת לערוץ הספורט ליטול החלטות שאינן מקצועיות במובהק. אם זה המצב עכשיו, אפשר לדמיין מה צפוי בשדה הקרב האמיתי בעוד שנתיים-שלוש: מלחמה בלתי מתפשרת על זכויות שידור של ליגות אטרקטיביות, ובראשן ליגת-העל בכדורגל. בינתיים קבלו לחימום את הפרק הראשון במלחמה על השלט: הקרב על השעה 22:00.
בינתיים לא הולך להם
שבוע אחרי פיטוריו המפתיעים של אבי נמני, שוב הלם ותדהמה בתקשורת הספורט: אורי מלמיליאן סיים את דרכו בבית"ר ירושלים. הידיעה הראשונית פורסמה ביום שני בשעה 11 לפני הצהריים באתר הרשמי של המועדון, והותירה את העיתונאים עם המכנסיים למטה. בית"ר ירושלים, כמו מכבי תל-אביב, היא הקבוצה המסוקרת ביותר. גדוד עיתונאים יושב במשך רוב שעות היום באישית לוחצת על בעלי התפקידים הבכירים, ובכל זאת אף אחד לא צפה ולא העריך. גם הפרשנים לא כל-כך הריחו את הידיעה, למעט אבי רצון, שהמליץ ביום ראשון בטורו ב"מעריב": "הגיע הזמן להיפרד ולהישאר ידידים".
מתוך אתר מועדון בית"ר ירושלים
מלמיליאן אינו מחובר לעיתונאים ולא מנהל איתם שיחות נפש, אבל אנשי התקשורת אמורים לעקוף את המכשול ולמצוא דרך להיוודע למחשבותיו וכוונותיו דרך אנשים אחרים במועדון. ביום עזיבתו פורסמה בספורט "ידיעות אחרונות" כתבת שער על המשבר הקשה בבית"ר. בתצלום נראה מלמיליאן בהבעה מדוכאת תחת הכותרת "בינתיים לא הולך". אלא שכבר לפני הצהריים הכותרת הזו הפכה ללא רלבנטית. בערב היום הקודם, בשעה שאותה כתבה נכתבה ("מלמיליאן עדיין מאמין שהוא יוכל להוציא את הקבוצה מהמצב הלא סימפתי אליו נקלעה"), המאמן והיו"ר כבר הגיעו למסקנה שאף עיתונאי לא הצליח לנחש.
סוג של מחדל עיתונאי, שהוא גם ניצחון של מלמיליאן על התקשורת. עוינות וחשדנות של ראשי המועדון כלפי התקשורת הן שגרמו להם לשמור את הסקופ עד לשעת השין. בלי הדלפות ובלי טפטופים. כשהסיפור הגדול של השבוע נורה לאוויר, לא היה אתר אחד שיכול היה להתהדר ב"פרסום ראשון". מראה קטנה לעיתונות הספורט שמתנהגת כמי שיודעת-כל, ביום שבו נחשפו בחדלונם גם כתבי המפלגות, שלא צפו את המהלך המפתיע של אהוד ברק.
קוצו של וו
מייל מהקורא בן: "סתם נושא שמציק לי לאחרונה ומעניין אותי אם אני היחיד שחושב כך. עצם העובדה שהעיתונות לא מסוגלת להיות סגורה על שמותיהם של מסוקריה. כך לדוגמה בעלי מכבי תל-אביב הוא מיטש גולדהאר, מיץ' גולדהאר ומיצ'ל גולדהאר גם יחד. ב'ידיעות אחרונות' לפעמים אף מעניקים לו שני שמות שונים, אחד בשער ואחד בידיעה עצמה.
"שבוע מאז מינויו של מוטי לאימון מכבי תל-אביב, אף אחד לא החליט אם קוראים לו איוניר או איווניר. כל גוף תקשורת וכמות הוווים שלו. או לדוגמה כדורגלן העבר וטאלנט ההווה ברקוביץ'. בצ'רלטון, שם הוא מפרשן את המשחק המרכזי, כותבים את שמו 'איל', בעוד שב-ONE, שם הוא כותב את טורי הדעה, שמו 'אייל'. בצ'רלטון טוענים שכך הוא מבקש לכתוב את שמו. יתר גופי התקשורת לא מתיישרים עם הבקשה. לא מדובר בליוורפול של 'הארץ', או טבס או טבז, מדובר באנשים שאותם גופי התקשורת מסקרים יום-יום. אז מה הבעיה הגדולה לשאול אותם אנשים כיצד כותבים את שמם וליצור יישור קו? מקווה שאני לא הקטנוני היחיד".
8 קטנות
הפרקליטים. שלב נוסף במאבק ההתשה המכוער בין צ'רלטון להתאחדות לכדורגל הסתיים בשבוע בניצחון נוסף של ההתאחדות. כמו שזה נראה, צ'רלטון הולכת עם הראש בקיר בנסיונה לבטל את ההסכם עם ההתאחדות. רק משכר הטרחה שהיא משלמת לסוללת פרקליטיה וההוצאות שהיא מחויבת לשלם בכל פעם להתאחדות אפשר לממן לציבור הרחב את פתיחת ערוציה בחינם.
קשה מדי. אמיר אפרת קבע ב"ידיעות אחרונות" שבליגת-העל מוכרים משחקים בחסות העולם התחתון, והוסיף כי הדבר לא נחשף משום שקשה לגלות מכירות, או שלא ממש רוצים לחקור. במקום להסביר למה אי-אפשר, מומלץ לאפרת ולמדור הספורט שלו, בשיתוף מחלקת התחקירים של העיתון, להרים תחקיר לתפארת העיתונות. או שאולי גם בעיתון של המדינה לא ממש רוצים לחקור.
מה קשור. ספורט "מעריב" ביום שני: מסגרת של שני טורים נפתחה בסיקור משחק הכדורסל בין ראשון-לציון לגלבוע, מתחת לה הופיעו שלוש ידיעות לא קשורות ובתחתית המסגרת הופיעה טבלת הסטטיסטיקה של המשחק. עימוד משונה מאוד.
ניצן פלד ממליץ באתר ערוץ הספורט לעמרי כספי על קבוצות אחרות ב-NBA ומייעץ לו לא לשחק בקליבלנד, שאותה הוא מכנה "חור", מאחר שאין שם יהודים. לידיעת פלד: בקליבלנד דווקא יש קהילה יהודית גדולה.
ב-ONE שילבו את שמם הפרטי של חלוצי מכבי פתח-תקווה עם שם משפחתו של הבלם הוותיק, והרי לכם עומר מגמאדוב (במקום מראד).
ב-ynet מסיטים את הקהל ואחר-כך מסיתים אותו.
פעם היה באופנה לצלם שחקן אוחז בעיתון שבו מתפרסמת הכתבה עליו. עכשיו מצלמים שחקנים כשברקע האתר הנכון – ובמקרה הזה ערוץ הספורט.
ועוד מערוץ הספורט: המחצית הראשונה שודרה בערוץ 5 פלוס, השנייה בערוץ 5. הסבר הגיוני: התוכנית "חמישיות", שהחלה בערוץ 5 בשעה 22:00 (ראו הקטע הפותח), לקחה שעה מערוץ הבסיס. כיוון שמסיבות רגולטוריות הם מחויבים לשדר בערוץ החינם מספר מסוים בעונה של משחקים מספרד, דחפו לשם את המחצית השנייה. האם הרגולטור יעשה הנחה ויחשיב מחצית בתור משחק שלם? לא בטוח.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il