שתי רעידות אדמה פקדו השבוע את ברנז'ת הספורט: עמיר פלג, העורך בפועל של ספורט "ידיעות אחרונות", מסיים את תפקידו לאחר חמש שנים, ואיתן מרקוביץ', עורך ספורט "הארץ", עוזב לאחר שלוש שנים וחצי.
השינוי ב"ידיעות אחרונות" מעניין יותר. עוד לא ברור אם גם העורך הבא יהיה כפוף לניר חפץ, המשמש גם עורך המוסף "7 ימים". יצוין כי כמה מועמדים שהתפקיד הוצע להם בחודשים האחרונים סירבו לעבוד תחת עורך ממונה. אף אחד לא רוצה שתדבק בו תדמית של עורך בובה.
בהנחה שההייררכיה לא תשתנה וחפץ ימשיך להיות העורך האחראי, יהיה על העורך בפועל החדש להתאים את עצמו גם לצהובון ספורט לכל דבר, המשווע לכותבים איכותיים. בחודשיים האחרונים יש מגמה להחלים את עקב אכילס הזה, עם עמודים אישיים של אריה מליניאק ואמיר אפרת. גם עמיר פלג צפוי להשתלב בכתיבה מגזינית לעומק, שכה חסרה שם.
קשה לשפוט את הקדנציה של פלג, מאחר שכאמור, הוא לא היה עצמאי לחלוטין. לא פעם אף נכפו עליו החלטות. בתחילת דרכו בתפקיד ניסה להפגין עצמאות כשלא יידע את חפץ על פרסום טור מתלהם של חלוץ הנבחרת, פיני בלילי, נגד מאמן הנבחרת לשעבר, אברם גרנט. פלג חשש שחפץ יטרפד את הטור. חפץ זעם על הפרסום שלא בידיעתו והשעה את פלג לכמה שבועות מעריכת השער.
בשנים האחרונות נמשכה המגמה שבה ספורט "ידיעות אחרונות" מאבד מעוצמתו ולא משפיע כבעבר. דווקא ספורט "מעריב", שב"ידיעות אחרונות" נוהגים ללגלג על תפוצתו הנמוכה, חולל כמה סערות בכדורגל, ובהן התחקיר שבעקבותיו ביטל לוני הרציקוביץ' שותפות במכבי תל-אביב עם פיליפ חבאבו, או הראיון המפורסם עם ארקדי גאידמק לאחר הפסדו המוחץ בבחירות בירושלים.
"ידיעות אחרונות", מצד שני, פירסם ראשון על הפיכתו של אלכס שניידר לבעלים של מכבי תל-אביב ועל הגלייתו של חיים רביבו לחו"ל על-ידי העולם התחתון. אבל לא על זה בונים מוניטין. במקום לנצל את כוחו כעיתון המנסה לקבוע סדר יום, התמקדו ב"ידיעות אחרונות" בהבאת קולות וריחות מחדרי ההלבשה. אם עיתונות פופולרית בשקל זה מה שנוני מוזס רוצה, חפץ ופלג מילאו היטב את תפקידם.
וואלה, לא רע
שלומי ברזל הוא העורך החדש של ספורט "הארץ" במקומו של איתן מרקוביץ'. ברזל היה סגן העורך בקדנציה של מרקוביץ', לאחר שעבד גם תחת שני העורכים הקודמים, אבי רצון ורמי רוטהולץ.
פיטוריו של מרקוביץ' הם בעיקר מסיבות תקציביות, אבל לא לגמרי מנותקים מהיותו מקורב של המנכ"ל הקודם, יוסי ורשבסקי. מרקוביץ' הביא איתו רוח אחרת, שהתבטאה בהבלטת הכדורגל הישראלי. אף שלרשות "הארץ" לא עומדים הגייסות והקשרים שיש ל"ידיעות אחרונות" ול"מעריב", הוא ניסה לעקוץ את שני הגדולים במגרש שלהם. לא פעם הצליח להביא סקופונים וסיפורים מעניינים מהכדורגל הישראלי, שזכו בעיקר להערכה של הברנז'ה. לא בטוח שרבים מקוראי "הארץ", אלה שכוס התה שלהם היא NBA והוקי, מתעניינים במיוחד בתככיהן של קבוצות הכדורגל המקומיות. מי היה מאמין שבית"ר ירושלים ומכבי נתניה יחרימו את כתבי "הארץ" בעקבות כתבות שנחשבו בעיני הקבוצות הללו למגמתיות?
בהקשר זה זכורות במדור כמה כתבות ארסיות במיוחד, על גבול חיסול חשבונות. העימות המפורסם ביותר היה מול מאמן הנבחרת בכדורסל, צביקה שרף, שאף תקף פיזית את הכתב, עופר מתן. עוד פן בולט בתקופת מרקוביץ': טורי דעות נשכניים במיוחד וכן טורים של עיתונאים זרים (במיוחד באירועים כמו היורו והאולימפיאדה), שאמנם עלו לעיתון לא מעט כסף, אבל הביאו ערך מוסף.
בסך-הכל ספורט "הארץ" בתקופת מרקוביץ' היה טוב, מעמיק ומגוון, עם קורטוב של התנהלות של מקומון שנטפל לראש העיר. עזרה מאוד גם הדחיפה מצד אתר וואלה, שהביא רייטינג יפה לתכנים של ספורט "הארץ".
פרשת לוזון - היה או לא היה
תשעה חודשים היתה פרשת לוזון-טוברוק קבורה ביאחב"ל ובבית-המשפט. שלוש פעמים הוטלו צווי איסור פרסום על הסיפור, שאותו ליווה מתחילתו אביעד פוהורילס מ"מעריב". ביום שלישי, כשהפרשה התפרסמה בקול רעש גדול, הציג "מעריב" לראווה את הקלף היחיד שלא היה לכל היתר – פתק בחתימתו לכאורה של עמוס לוזון, שהוא בעצם לב הפרשה ומה שגרם למשטרה להיכנס לחקירה.
"מעריב" נטל לעצמו קרדיט על הסרת צו איסור הפרסום, בהיותו זה שהתייצב פעמיים בבית-המשפט בבקשה לחשוף את הסיפור. הפרסום חרג מעבר למדורי הספורט והגיע לעמודים הראשיים של העיתונים והאתרים. יוצא מהכלל היה ספורט "הארץ", שפירסם זאת רק ככותרת שנייה, אולי כי חשבו שם שהמשחק החלש בין בני-יהודה למכבי חיפה חשוב יותר. בהחלט טעות בשיקול הדעת.
עוד אתר שהצניע את הסיפור היה ONE. האם ההחלטה נובעת מהקשרים הקרובים של עורכת התוכן, אופירה אסייג, עם עמוס לוזון, גיבור הפרשה? ההבדל בגישה של האתר לפרשה בולט במיוחד על רקע אופי הסיקור שלו פרשה אחרת: לפני כמה שבועות, כשמנכ"ל מכבי נתניה ואשתו (הקשורה לערוץ הספורט המתחרה) היו בין החשודים בפרשת שוחד לבכירים במינהל מקרקעי ישראל, הכותרת על אודותיהם היתה מרוחה על שער ONE במשך יום שלם. אבל ב-ONE אין דין מנכ"ל קבוצה בינונית כדין יו"ר ההתאחדות ואחיו. כל יום שלישי עסק האתר במגננה עיקשת על שמו הטוב של עמוס לוזון, כולל טורי דעה תומכים ובעיקר ראיון עם החשוד, בסגנון "המעונה הקדוש", שפורסם, איך לא, ככותרת ראשית.
ביום שלמחרת, אחרי שהתברר ש"מעריב" הוא המוביל בסיפור, אפשר היה לראות את "ידיעות אחרונות" מתייצב לצד עמוס לוזון, שזכה לראיון שער חיובי. ב"מעריב" התחפרו בעמדתם: העורך יואב גולן הסביר בטור בשער מדוע לוזון לא כזה צדיק תמים. לנוכח התנהלות המשטרה בתיק (הפרשה תקועה אצלם תשעה חודשים, והם אפילו טרם הספיקו לחקור את לוזון), אפשר להניח שהסנסציה תהפוך לבועת סבון. ואכן, יומיים אחרי פיצוץ הפרשה כמעט שלא נותר לה זכר. זה לא מונע צל"ש מ"מעריב", שליווה את השתלשלות המקרה באופן הדוק לכל אורך התקופה.
שלוש קטנות
1. יום חמישי, סנסציה אמיתית בספורט "ידיעות אחרונות": כתבת שער על ספורטאית! לא כדורגלנית ולא כדורסלנית, אלא שחקנית גולף! וזה עוד לפני שנחת שם עורך חדש. לשפשף את העיניים.
2. טעות בכותרת היא דבר נדיר בעיתונים, אבל "ישראל היום" הצליח להשיג אחת כזאת ביום חמישי. "סנטדרד ליאז'", נכתב שם, במקום "סטנדרד". אגב, מהדורת הספורט האחרונה של העיתון לשבוע זה כללה 3.5 עמודים בקושי, עם פרישת מודעות מכוערת במיוחד. נראה כאילו בצמרת העיתון לא סופרים את הספורט.
3. טלספורט הוא אתר קטנטן המנסה להידחק לעולם של הגדולים. מדי פעם הוא גם מצליח לעקוץ ולקטוף כמה שושנים בג'ונגל. אבל אם שניים מחמשת האייטמים בחלון הראווה שלו הם פרסומות, בלי לטרוח לציין שהם כאלה – אחת לווינר והשנייה לאתר "שש-בש" – אין סיכוי שהוא ייתפס כרציני.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il