פרשן הכדורגל של "ישראל היום" שלמה שרף נקלט במצלמה של איש יחסי-הציבור ברק רום בהופעה בקיסריה בדיוק בשעות שבהן התקיים המשחק בין גרמניה לפורטוגל. בטור שסיכם למחרת את משחקי סוף-השבוע ביורו, התייחס שרף למשחק וכתב בין היתר: "הקישור הפורטוגלי עם ולוסו, מיירלש ומוטיניו עשה עבודה טובה, וכתוצאה מכך ראינו מעט מאוד פעולות טובות והזדמנויות של הגרמנים".
שרף כתב "ראינו", ובתגובה ל"וואלה" אמר כי צפה במשחק דרך מכשיר הסלולר שלו. באותה קלות שבה פורסם הטור בחתימתו, שרף היה משוכנע שקוראיו מטומטמים דיים להאמין שראה משחק שלם דרך הסלולר כשהוא נמצא בהופעה בקיסריה.
למחרת הודיע העיתון כי שרף החליט להשעות את עצמו מכתיבת טורים עד סוף הטורניר, וכי הוא מתנצל בפני הקוראים על אי-הנעימות. האמת, אין הבדל אם שרף ראה את המשחק או לא. טור הפרשנות שלו ב"ישראל היום" לא מוסיף דבר למי שצפו במשחק. הדבר היחיד שהטור שלו מוכר הוא שמו שמתנוסס בראשו, זכר לסלביות שדהתה כבר מזמן. הפרסום בדף הפייסבוק של רום מוכיח ששרף איבד לא רק את הרלבנטיות שלו, אלא גם את היושרה. ההתנצלות שלו יום אחרי שאמר כי צפה במשחק בסלולר רק מעידה, על פניו, כי הוסיף שקר על שקר. על אנשים כאלה טבע הקולגה שלו ב"יציע העיתונות", רון קופמן, את המשפט האלמותי: "מוציאים שם רע לחלטורה".
עוד אחד שיוצא רע מהסיפור הוא "ישראל היום", שאכל לוקש ממאמן העבר והקיא אותו על הקוראים. העיתון היה חייב בהסבר איך קרה דבר כזה. שהרי אם שרף לא היה מצולם בקיסריה, הקוראים היו מקבלים טור מפוברק בלי שיהיה להם מושג על כך, מה שמעלה חשד כי אין מדובר בפעם ראשונה. זו אינה סתם אי-נעימות, זה נראה כמו רמאות. תקרית שרף נראית, על פניה, יותר ממעידה מבישה של פרשן יחיד. היא מריחה מכשל מערכתי כולל, שדורש תיקון.
עושק מקסימלי
"ניפגש כאן גם מחר", סיכם שלום מיכאלשווילי, מנחה שידורי אליפות אירופה, את ערב המשחקים במוצ"ש. משפט תמים, אך טומן מכשול קטן לצופים: השידור שבסופו הוא נאמר הוקרן בערוץ 9, בעוד שהפגישה המחודשת עם הצופים תתרחש למחרת בערוץ התשלום ספורט 1 של צ'רלטון, או במשחק הלילה בערוץ 10. מי שלא מכיר את מפת הדרכים החדשה של שידורי האליפות עלול לחכות למיכאלשווילי בערוץ 9 כמה ימים טובים.
שלושה ערוצים התאחדו סביב טורניר הכדורגל הזה, כלומר סביב זכויות השידור שלו, שאמורות להניב בשלבים הגבוהים רייטינג ממוצע של כ-15% למשחק, עם פיק של כ-30% במשחק הגמר (יום ראשון, 1 ביולי, בערוץ 10). זכויות היורו שייכות לחברת צ'רלטון, שמכרה בשמחה נתחי שידור לערוץ 10, שהוא שחקן קבוע במגרשי הספורט. ערוץ 9, המיועד לצופים יוצאי חבר העמים, החל לפני שנה לשדר משחקים של הקבוצות הישראליות באירופה, כדי למשוך אליו גם צופים ממגזרים אחרים. אלי עזור, אחד הבעלים של צ'רלטון, הפך באחרונה לגורם משמעותי בערוץ 9 של לב לבייב, וכך הפכה האכסניה הזו גם לפלטפורמת יורו.
צ'רלטון מפיקה את השידורים לשלושת הערוצים. זה כולל אולפן, צוות שמוביל את המשחקים ועוד ארבעה זוגות שדרים ופרשנים שמעבירים את משחקי הטורניר מפולין ומאוקראינה. לעמדת המגיש הוזנק משומקום מיכאלשווילי, אחד מבדרני שלישיית מה-קשור, שהוא גם אוהד כדורגל. הבחירה בו מפתיעה ומקורית, בהתחשב בכך שהמגיש האולטימטיבי לאירועים מהסוג הזה הוא מודי בר-און מערוץ הספורט. אלא שכאן מדובר בשידורי צ'רלטון, שהיתה עד לפני כשנתיים שנואת הערוץ המתחרה. ההפשרה ביחסי שתי המעצמות התאפשרה גם בגלל התערבות רגולטורית, שכפתה העברת משחק מרכזי מליגה אירופית של צ'רלטון אל ערוץ פתוח.
אחרי ההפתעות בדמותם של ערוץ 9 ומנחה סטנדאפיסט, מוגנב בונבון נוסף לשידורי האליפות: נדב יעקבי, אחד הטאלנטים של ערוץ הספורט. למה הדבר דומה? שנחום ברנע יושאל לחודש מ"ידיעות" ל"מעריב" לטובת סיבוב הופעות של ביבי בארצות-הברית. השידוך של יעקבי עם רן בן-שמעון בעמדת הפרשן הבכיר עובד מצוין. דיבור מקצועי נטו על כדורגל, מעניין ומאיר.
בשידורים הראשונים מיכאלשווילי נראה קצת חסר ביטחון ומהוסס, בכל זאת מדובר בבמה שהוא אינו מורגל בה, אבל העורך שעל האוזן שלו והטלפרומפטר, בתוספת כריזמה טבעית, עוזרים לו לעבור את המשדרים בשלום, ויש לקוות שעוד ילך וישתפר. האג'נדה שלו היא בידור, יתרון שבא לידי ביטוי בעיקר בתפרים, כלומר במעבר לפרסומות. "קרה לכם פעם שעמדתם בסופר ולא ידעתם מה לקנות?", הוא הפתיע באחד מהם, "בדיוק בשביל זה הכנו לכם מקבץ פרסומות". אגב, באותו מקבץ שודרו פרסומות לכלי רכב, מכשירים סלולריים, בנק, וינר ומפעל הפיס. שום דבר שאפשר לקנות במכולת.
האולפן אלמנטרי: רחוק מלהזכיר את הפאר של אולפן ליגת האלופות, ואפילו מרושל: בשולחן של הפאנל, המורכב מכמה חתיכות, יש מרווח שאיפשר באחת הפעמים הצצה אל רגליו החשופות ולכפכפיו של אחד האורחים, שהגיע במכנסיים קצרים. מסוג הדברים שקצת תשומת לב היתה יכולה למנוע, אבל לא משהו לרוץ איתו ללינדנשטראוס.
צ'רלטון משדרת בלעדית 12 מבין 31 המשחקים בערוץ התשלום שלה. ביורו הקודם ב-2008 אפשר היה להתחבר תמורת 50 שקל. המחיר הפעם הוא 64.90 שקל – עלייה של כ-30%. לא ידענו שמדד המחירים זינק בקצב כזה. בין המשחקים שמשודרים בתשלום בלבד נכללו גם ספרד-איטליה ואנגליה-צרפת, ללמדך שצ'רלטון תנצל כל אפשרות למקסם את רווחיה ולגרום לצופים להצטרף אליה, לפני שהמשחקים יעברו לשלבים הגבוהים ודינם יהיה שידור בערוץ פתוח בלבד. הבמה שקיבלה בערוצים הפתוחים מופנית לפרסומת עצמית. יש כתוביות בתחתית המסך ומנחה שמזכיר כל כמה דקות שאפשר להיכנס לאתר (החדש) של צ'רלטון, לראות תקצירים, לקרוא בלוגים ועוד. דרך האתר ינסו לפתות במגוון משחקים. היורו הוא הזדמנות מצוינת לצ'רלטון לצרף עוד כמה אלפי מנויים חדשים, בתקווה שרובם ישכחו להתנתק בסיום הטורניר.
מחלבת צ'רלטון עובדת, אם כך, בפול גז בימים האחרונים. ב-15 שנות קיומה היא רכשה מיומנות עצומה ברכישה סיטונית של זכויות שידור ומקסומן בעושק מקסימלי, בדין וברשות, של אלפי אוהבי כדורגל שאפשרויות הבחירה שלהם מצומצמות ממילא. זו מציאות מתסכלת שתופחת בשקט ובבטחה, ובינתיים לא נראה באופק שום גיבור-על שיחלץ אותנו ממנה.
3 קטנות
דיאטה. אחרי שנים של דשדוש בתחום המוספים המיוחדים, פירסם "ידיעות אחרונות" מוסף יורו טוב ומעניין, שבשיאו ראיון מיוחד של מאיה מאהלר עם צ'אבי, כוכב נבחרת ספרד. החיסרון שזעק לעין היה העדר לוח שידורי הטלוויזיה.
"עמישראל רעב לכדורגל אמיתי, מזוקק, תרבותי", כתב עמיר פלג בטור הפתיחה במוסף, והוסיף תחינה בפני הערוצים שלא יהרסו את החגיגה. אלא שהקוראים שביקשו לדעת מתי ישודרו המשחקים, באילו ערוצים ובאיזו שעה לא קיבלו את הסחורה הכל-כך מתבקשת והכרחית.
קוסמופוליטן ישראל. קשיי הנזילות של "הארץ" מתבטאים גם בהעדר שליח לאליפות אירופה. אולי זה יקרה בשלבים המתקדמים. מלת הערכה מגיעה להם בכל זאת: ביום ראשון אי-אפשר היה למצוא אצלם מלה אחת על כדורגל ישראלי. נדיר. חידוש נוסף מבית ספורט "הארץ": יורו-טיוב מדי יום בשידור ישירי באתר, בהשתתפות כתבי ועורכי העיתון.
פורסט לוזון. אורי לוי, עד לפני חודשיים מנהל מחלקת הספורט של הערוץ הראשון, יורד בדף הפייסבוק שלו על יו"ר ההתאחדות לכדורגל שצולם באחד ממשחקי היורו ביציע של מכובדי-על, ואגב כך נזכר באיש הלוגיסטיקה המיתולוגי מרוממה. מצחיק.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il