ארבעה מוספים אימתניים, 284 עמודים בסך-הכל, ממוצע של 70 עמוד למוסף, היו היבול של העיתונים לקראת המונדיאל שבפתח. רק עולם הספורט מסוגל להפיק מוספים עבים כאלה לקראת אירועים חשובים, ועמודי המודעות מתוך 284 העמודים הניבו ודאי הכנסות יפות. לתשומת לבם של העורכים הראשיים חסרי ההבנה לחשיבות הנושא, אלה המנסים להצר את מדורי הספורט שלהם (בעיקר ב"הארץ" וב"ישראל היום"). השבוע הזה הוא שעתה היפה של עיתונות הספורט המודפסת, שהעמיקה והשקיעה, על רקע קולות הנפץ של מלחמת המלפפונים המכוערת בין אתרי האינטרנט. אז מה היה לנו שם:
"מעריב": 54 עמודים, 37 עמודי מערכת. שער כרומו נוצץ, אם כי קצת צפוי. מבחינת מספר עמודים זהו המוסף הקטן ביותר, וניכר מאמץ מוקפד לארוז היטב את החבילה, כולל מכסת שני העמודים לכל אחד משמונת הבתים. הכתבות העיקריות עוסקות בנבחרות הפופולריות אצל הישראלים (אנגליה, ברזיל וארגנטינה), ועם זאת העורכים שילבו כתבה על החלוץ של צפון-קוריאה, הנבחרת המסקרנת ביותר (בכל זאת, נבחרת של הדיקטטורה הסגורה נחשפת לעולם במהלך המונדיאל), שמעבר לצד המקצועי לא זכתה לשום התייחסות באף מוסף אחר.
עוד במוסף: כתבה סוציולוגית על המארחת, דרום-אפריקה; עמוד חשוב ובו נתונים בסיסיים על ההיסטוריה של המונדיאלים וכתבה דמיונית על נבחרת ישראל במונדיאל הזה, כולל כותרות (מפוברקות) של שערי ספורט "מעריב". שנון וחמוד. עורכי מדור הספורט של "מעריב" בסך-הכל עשו את שלהם, לא פחות, אבל הפעם גם לא יותר. אחרי שנים של עליונות אווירית בגזרת המוספים מול "ידיעות אחרונות", "מעריב" מפסיד באיכות המוצר למתחרהו הגדול. ציון: 7.
"ישראל היום": שער פצצה בסגנון "וואו, אין דברים כאלה". השער המרהיב ביותר מבין מוספי המונדיאל, ועוד בנייר כרומו, אבל מכאן מתחילה הצניחה. המוסף מתמקד כמעט כולו במונדיאל הנוכחי, אבל עושה זאת בצורה מעט מגושמת. כך, למשל, העיסוק הפרטני בכל אחד ואחד מששת משחקי הבתים המוקדמים, ויש 48 כאלה. מיותר, וקצת מבולבל.
כובדו של המוסף נשען על ראיון "בלעדי" עם ליאונל מסי. הכתב הספרדי שחתום על הראיון ב"ישראל היום" מבטיח כי מסי ענה לשאלות כמו שהוא משחק – מהיר, ישיר וקטלני, אלא שהתשובות מתגלות כלא יותר מבנאליות. בתשובה לשאלה לדעתו על הליגה הישראלית, ענה מסי: "זו ליגה שמאוד השתפרה. אני חושב שהכדורגל הישראלי הוא ברמה טובה, עם שחקנים איכותיים". לא צריך להיות זבוב על הקיר כדי לדעת שלמסי אין גרם של מושג על הליגה הישראלית. אליל הכדורגל הדיפלומטי ייתן אותה תשובה גם אם ישאלו אותו על הליגה ההודית או הארמנית. מספר הציטוטים הישירים מפיו הסתכם בכ-20% מסך שלושת עמודי הראיון, מה שמלמד על חמש דקות התהילה שהוקצבו לכתב והסתיימו ללא בשורה.
"סקר המונדיאל הגדול" (623 נשאלים) לא הניב תשובות מעניינות במיוחד (הנבחרת הכי אהובה: ברזיל; השנואה: גרמניה). כתבה טובה ומעניינת, שעסקה בעליית הכדורגל בדרום-אפריקה תחת משטר האפרטהייד, נדחקה לסוף, בבחינת אחרון חביב. היה מאכזב לראות מודעות שנשתלו בלבן של כמה כתבות כאילו היו חלק בלתי נפרד מהטקסט. זה מנהג בזוי של "ישראל היום", הנושא בשורה רעה מאוד לעיתונות. בסך-הכל, למעט הניפוח של הראיון עם מסי, המוסף סביר, קליל, מוגש בסדר עד צפוי. 72 עמודים (40 עמודי מערכת), שזוכים לציון 6.
"הארץ": הדרך להצלחה היא גם עניין של אסטרטגיה. הטור הפותח את המוסף מלמד כי הוא נולד בנובמבר 2009. וכך כתב בו עורך מדור הספורט, שלומי ברזל: "לפני שמונה חודשים ניגשתי בדחילו ורחימו לעוזי דן, ראש דסק העולם בספורט 'הארץ'. חצי בצחוק, חצי ברצינות, שאלתי: מה הסיכוי שאלופי עולם יסכימו לכתוב לנו על הדרך שעשו למעמד הנשגב ביותר בכדורגל העולמי? מישהו מהם בכלל יתייחס אלינו? 'יש סיכוי לא רע', השיב. קצר, לקוני, חד וחלק. מכאן כבר לא היתה דרך חזרה. הרכבת שלנו יצאה מהתחנה, והיו אלופי עולם ששמחו לעלות עליה".
כך נולד מוסף מונדיאל מופלא ומשובח. השער פשוט ולא יומרני, אבל התוכן עשיר בסיפוריהם של שבעה שחקנים מהצמרת העולמית, ובהם פלה, גורדון בנקס, אוסקר גארה ופאביו קנברו, שנענו לפניית העיתון הישראלי ושלחו טקסטים שתיארו רגעים אישיים מופלאים (השוער האגדי, בנקס, סיפר כי המענקים לשחקני אנגליה, שזכו במונדיאל 1966, הסתכמו באלף ליש"ט ומעיל גשם לכל אחד). עשרות עמודים מרתקים, שהיד לא התעייפה מלדפדף והעין לא שבעה מלקרוא. כמה תוספות מתקתקות (כמו מה הסיכוי של מסי להיכלל בנשימה אחת עם פלה ומרדונה) וסקירה קצרה ועניינית של הנבחרות השלימו מסגרת מוזהבת לתמונה כולה.
זה היה רגע השיא של "הארץ", שהוביל את סיקור המונדיאל הרבה לפני כולם. זה כמה חודשים שעוזי דן כותב את המדור "כדור הארץ" במוסף יום שישי, העוסק במונדיאלי העבר ובזה הנוכחי, נוסף לכפולה שבועית קבועה – "הגביע הקדוש", שבזכותה הצליח מדור הספורט לגדול לשמונה עמודים מדי יום שלישי. אנשי העיתון מתוסכלים, אולי, מכך שלמרות ההשקעה והמחשבה הרבה, הם חשופים למספר הקוראים הנמוך ביותר. ואולי זה גם סוד ההצלחה: כשעיתון לא חש צורך להתחנף להמון ולספק לו את ליטרת הבשר הצפויה. 80 עמודים, 50 עמודי מערכת, וציון 10.
"ידיעות אחרונות": התגלית הגדולה של מוספי המונדיאל. "ידיעות", שנפל בשנים האחרונות לעומת המתחרים במוספי הספורט המיוחדים (פתיחות עונה, אולימפיאדה ועוד), הגדיל ראש והפיק מוסף מצוין. ההפתעה מגיעה כבר בשער: שני ילדים אפריקאים משחקים כדורגל בחול. שער שהוא אנטיתזה לאג'נדה הפופוליסטית של "ידיעות"; לא נוצץ ולא זוהר, גם לא מקבץ דמויות פוסטר של מסי, רונלדו ורוני.
גם הטור הפותח לא שמור לעורך או לטאלנט המקומי: זהו רוז'ה מילה, החלוץ המיתולוגי של קמרון, המתרגש מכך שהמונדיאל נערך על אדמת היבשת שלו ("אפריקה מוכנה להוכיח שהיא יכולה לארגן כזה אירוע"). כתבה על היבשת ועל המדינה המארחת פותחת את המוסף, בניגוד ל"ישראל היום" ו"מעריב", שמיקמו כתבה דומה רק בסוף. הפתעות נוספות הממתינות בהמשך: טורים של ידוענים כמו פבלו רוזנברג, נחום ברנע (חוויות ממונדיאל 82' כאיש מילואים במלחמת של"ג), מיקי חיימוביץ' והשר ליברמן.
באמצע העיתון נתקל הקורא בגימיק משולב בין מודעה לתוכן עיתונאי: כפולת עמודים של פרסומת לטושיבה נפתחת לרווחה ושני העמודים הופכים לארבעה, ועליהם מודפס לוח משחקים וטבלאות ענק, שהקוראים מוזמנים למלא במהלך המשחקים. שיתוף פעולה אולטימטיבי בין כסף לעיתונות, ללא ניגודי אינטרסים, כשזה משלים את זה.
גם ב"ידיעות", כמו ב"מעריב", אפשר למצוא כתבה דמיונית על נבחרת ישראל במונדיאל הנוכחי. יש גם כתבה העוסקת בחידושים הטכנולוגיים שיציעו שידורי המונדיאל בטלוויזיה, כפולת רכילות ובה צילומי נשות כדורגלנים, ומדור הימורים של עיתונאים ופרשנים על הקבוצות העולות והקבוצה הזוכה. השורה הקטנה ביותר מספרת ש"כל הנתונים נכונים ליום סגירת הגיליון", בלי לציין מתי נסגר הגיליון. רובן, כוכב הולנד, נפצע במוצאי שבת ועלול להחמיץ את הטורניר, אבל הוצג בסיקור נבחרתו כשחקן מוביל, מה שמלמד שהגיליון נסגר בסוף-השבוע שעבר. 76 עמודים, מהם 52 עמודי מערכת, ציון: 8.5.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il