מאז נחשפה שיטת הטלטולים שהיתה נהוגה בשב"כ, לא עברה על הציבור טלטלה כמו שהתרחשה עליו השבוע. טוב, לא בדיוק כל הציבור, אלא רק קוראי עיתונות הספורט, ולא כל קוראי עיתונות הספורט בישראל, אלא רק מי שקורא "מעריב" ואת אתר האינטרנט שלו, nrg. ובכל זאת, התרגשות.

אחרי סערת מוני פנאן, שתי פרשיות הזניקו שוב את הספורט אל הכותרות הראשיות. הראשונה היא סיפור מעצרו של שופט הכדורסל סמי בכר בחשד להעלמת מס. בכר נקשר גם על-ידי כמה מן העיתונים ל"בנק" של פנאן. הפרשה השנייה היא חקירתו של מאמן נבחרת ישראל בכדורגל, דרור קשטן, בחשד שהבריח אלכוהול וסיגרים בשדה התעופה בן-גוריון. בשני המקרים בחרו בבית "מעריב" להגדיר את האירועים במלה "טלטלה". המלה היחידה הזו שימשה כותרת ראשית של העיתון כשסיקר את פרשת בכר. "טלטלה בעולם הספורט" היתה כותרת הגג של nrg, שחשף את סיפור קשטן.

מתוך שער "מעריב", 5.11.09

מתוך שער "מעריב", 5.11.09

האמת היא שחוץ מטלטלה בליי-אאוט של העיתונים, לא קרה שום דבר רציני בכדורסל ובכדורגל. נכון ליום חמישי בצהריים, אני יכול להישבע שעולם כמנהגו נוהג. אבל "מעריב" התאמץ נורא להסביר לנו מה אנחנו אמורים להרגיש. טלטלה, זעזוע, הלם או חבטה. זוהי פרשנות רגשית לאירועים, מסימני הזמן של תקשורת שמתאמצת להגביר ווליום וליצור הפרזה של ההתרחשויות, כדי שנאמין שהפעם באמת הגיע יום הדין.

בשני המקרים הופקעו עמודים 3-2, גם בקונטרס החדשות וגם במוסף הספורט. בסיפור של בכר זה קרה בגלל הקשר לפרשת פנאן, שעדיין מגעישה לעורכים את הדם ומאיצה להם את הדופק העיתונאי. זה הרגע שבו יצלצלו בדחיפות לפרשנים ויבקשו 300 מלים נוקבות על הצורך בארגון מחדש של עולם הספורט. יש אנשים שמשלמים להם כדי שיצקו תוכן בחלל שמתחת לכותרות מטלטלות.

אין עדיין הוכחות לקשר בין בכר לפנאן. בכר עצמו מכחיש ואף הגיש תביעת דיבה נגד "הארץ", שדיווח על קשר כזה כבר לפני כחודשיים. אף שפריט המידע הזה, הקשר לפנאן, מוכחש ולא נראה שנמצאה לו הוכחה, תפסה הפרשה נפח נכבד באמצעי תקשורת, במיוחד ב"מעריב". נראה שהעיתונות עדיין מתייסרת ברגשות אשמה על שפיספסה את פרשת פנאן בזמן אמת. עכשיו, כשהיא מתאמצת להראות שהיא אינה מתעלמת משום התפתחות, היא מאבדת את חוש המידה.

אתר nrgמעריב, 6.1.09

אתר nrgמעריב, 6.1.09

"הפשע" של קשטן קל מזה של סמי בכר, ובכל זאת "מעריב" בחר להבליט אותו, והרבה יותר מכל העיתונים האחרים: הפניה גדולה בעמוד השער, הפקעה של עמודים 3-2 בחדשות ("מסע הרכש של המאמן הלאומי"), שער מוסף הספורט והפקעת עמודים 3-2 במוסף. עמודי החדשות כוללים גם אינפוגרפיה של "תרגיל ההתחמקות", כאילו מדובר ברשת הברחות מתוחכמת. בדיחה נוספת היא טקסט במסגרת המזכיר הסתבכות קודמת של קשטן, פרשת קובלנץ; כמה שחקנים מנבחרת הנוער, שקשטן היה המאמן שלה, גנבו כסף מקופה בבית-מלון בגרמניה. אין שום קשר בין הפרשה העבשה (1984), שעברו עליה כמעט ארבע תקופות התיישנות, ובין העובדה שקשטן העביר בשנה האחרונה כמה בקבוקי ויסקי מנתב"ג הביתה. סתם היטפשות של העיתון.

מתוך שער "מעריב", 7.1.09

מתוך שער "מעריב", 7.1.09

הסיבה לכך ש"מעריב" העצים את האירוע היא אך ורק העובדה שהוא חשף את הסיפור ראשון. על כך מגיעה לו בונבוניירה צנועה מהדיוטי-פרי, ועל כל היתר הוא ראוי להיעקד בחוזקה אל עמוד הקלון ולהישפט על סולם עדיפויות מעוות, שבסיסו הוא: אנחנו פירסמנו ראשונים, ולכן זה מה שמעסיק היום את המדינה ואתכם. המשכו הוא במאמץ למצוא חן בעיני הקורא בכל מחיר. קשטן הוא דמות ציבורית, אדם מפורסם בספורט הישראלי, אבל מבחינת העבירה שביצע הוא אפילו לא דג רקק, גם לא סרדין, ואין סיבה להציג אותו כמי שסוחב קופת שרצים.

ל"מעריב" היה סקופ, ונראה שעורך העיתון עבד קשה מאוד ביום רביעי בערב כדי לטפוח לעצמו על השכם. התוצאה היא התייחסות מאוד לא רצינית לעצמו, לקורא ולעיתון. סיפור בינוני נופח מעבר לכל פרופורציה, ולא היה מי שישים גבול לדציבלים שאפשר להפיח באי-הצהרה של אדם על כמה בקבוקי אלכוהול וחבילת סיגרים.

ומשהו על שער ספורט "מעריב" היום (חמישי). הכותרת היא "חשד: סמי בכר העלים כספים בתוך בקבוקי וודקה שהבריח קשטן". כמה אנשים קראו את הכותרת הזו כמה פעמים עד שהבינו שמדובר בבדיחה? האותיות הקטנות לימדו שהעמוד הסאטירי "המכתש" רשם שיא קריירה והפך לחלון הראווה של המדור. האם יש מצב שכותרת ראשית בעיתון תעשה סלט עגבניות משומשות מבליל פרשיות לאומיות? בספורט, מתוך רצון ליצור משהו שונה, החליטו להשתגע עד הסוף.

התוצאה, בעיני, פתטית, נלעגת ומסוכנת. זו לא סתם זילות של המקצוע, אלא פשוט שריפת המועדון על יושביו. ספורט "מעריב" ניסה להגניב את קוראיו בכל מחיר, אבל התחושה היא שהיחס אליהם הוא כאל חבורה של מטומטמים. אם בפעם הבאה קוראי ספורט "מעריב" יתקשו להאמין לכותרת בשער, אפשר יהיה להבין מדוע. 

לתגובות: yegerm9@walla.co.il