מוצ"ש, 22:30, במערכות העיתונים ממתינה כפולה מנומנמת לניצחון הלא כל-כך חשוב של נבחרת ישראל על לטביה. פתאום הכל מתהפך. הלטבים מפתיעים עם שער לרשת של אוואט, בניון מוחלף ויורד בזעם לספסל, והתקרית מתפתחת לממדים של ביזיון לאומי. בכל המערכות נרשם צו 8: טובי הכותבים והפרשנים מגויסים, אינצ'ים נוספים מופקעים, והכותרות תופחות ומתקצרות. קמפיין נוסף נגמר באכזבה.
הריטואל ממוחזר לעייפה: נבחרת הכדורגל פותחת טורניר לקראת עלייתה הוודאית למונדיאל/אליפות אירופה, התקשורת דואגת להציב רף ציפיות גבוה, הנבחרת נכשלת, העיתונות חוגגת את הקטסטרופה. הכותרות, כמו תמיד, קצרות וחותכות: "ביזיון", "הביתה", "תתביישו". כאילו שיום לפני המשחק העיתונים לא הפקיעו שטחים מוגזמים לקראת הניצחון המתקרב.
מרוב עיסוק בנבחרת, ב"ידיעות אחרונות" של יום שישי לא הזכירו אפילו בשורה אחת את המשחק בין ארגנטינה לברזיל, שנערך ביום ראשון לפנות בוקר. זה אותו עיתון שלפני כחודש לא היסס לתת שער וכפולה פותחת למחנה האימונים המאוד לא מעניין שערכה הנבחרת באנגליה. הלוגו שרץ בכל התקופה הזו – "כרטיס לדרום אפריקה" עם דמותו המחויכת של המאמן קשטן – נעלם ביום שאחרי ההפסד ללטביה. את העמודים קישטו כותרות מסוג אחר.
"שקט, מתאמנים", היתה הכותרת של "ידיעות" לאותו מחנה אימונים נינוח. ועכשיו? שקט, מרביצים. שלב התלייה בכיכר בעיצומו, יש גם הלקאה עצמית מפוארת, והנה מתחיל מצעד המועמדים להחליף את המאמן הכושל. סוף דרכה של הנבחרת הנוכחית הוא גם תחילת הקמפיין התקשורתי הבא של מדורי הספורט. מה שאומר ששום דבר לא נלמד, ומה שהיה הוא שיהיה: מדורי הספורט שוב ינפחו ציפיות, ואחרי שגם הבלון הבא יתפוצץ – חכו ותראו איזו עריפת ראשים תהיה פה.
ועוד בעניין הנבחרת
"ישראל היום" הקצה בשער העיתון שטח בולט להפסד הנבחרת, אבל רק שני עמודים במדור הספורט, וגם הם נפרדים זה מזה. בכלל, הפרישה של מדור הספורט בשרוליק ביום ראשון נראתה כמו ניסיון לצלוח שדה מוקשים. עמוד ועוד עמוד ועוד חצי ועוד חצי. כאילו שזרקו את הספורט להסתדר עם שאריות עמודים שבהם לא נרכשו מודעות. מדור ספורט שמכבד את עצמו צריך להיפתח תמיד עם כפולה נטו, בטח ביום דרמטי ובטח כשהעיתון מנופח עם 64 עמודים לקראת החגים.
האתרוג הירוק
טירוף כזה לא זוכרים בחיפה, התפעלו הכותרות מקצב מכירת המנויים של מכבי חיפה לליגת האלופות. ההערכה להישג הכלכלי של מכבי חיפה גררה התעלמות כמעט מוחלטת מהבלגן האדיר ששרר ליד קופות הכרטיסים. עדויות קשות של מאות אוהדים בטוקבקים ובפורומים סיפרו על תורים עצומים, דוחק, דחיפות, אתר הכרטיסים באינטרנט שקרס ועוד. בקיצור, מחדל ארגוני של הקבוצה הכי אירופית בישראל. זו אותה מכבי חיפה שבמשחק אליפות שלה לפני שמונה שנים נמחץ אוהד צעיר, אמיר רנד, שהפך מאז לנכה. מה למדו מאז?
אלא שהכתבים המסקרים זקוקים כעת למכבי חיפה. אף אחד לא מעוניין לשרוף קשרים עם מי שתשחק עוד מעט בליגה של הגדולות. אז דילגו באלגנטיות מעל האירוע הקשה, חסכו ביקורת מהאלופה הגאה, ובעיקר התעלמו ממצוקת האוהדים. קודם כל, אתר ערוץ הספורט, בעיקר הוא, שצריך לפמפם את מכבי חיפה חמש פעמים ביום וזקוק לשירותיה הטובים בצילומים ובראיונות. באתר פורסם אזכור מינימלי של כמה שורות לבלגן. אז כן, הזכירו בקטנה שהיתה מהומה, אבל מי שקרא יכול היה להתרשם שהאוהדים הם אלה שאשמים: בערוץ הספורט ציינו שהקבוצה הזהירה את האוהדים כי אם לא ינהגו באיפוק, תופסק המכירה. כאילו שהאוהדים אשמים שהגיעו בהמוניהם ומצאו רק שתי קופות פתוחות.
גם הדיווח ב-ONE מביא את הסיפור מנקודת מבטה של הקבוצה: היה טירוף עליז, ממש הפנינג, כולם מרוצים מאוד מקצב המכירה. בעל משרד הכרטיסים אף אמר שהוא לא זוכר התנפלות כזו. ומה עם ציטוט של אחד ממאות המתוסכלים שעמד שעות בתור ולבסוף חזר כלעומת שבא? את זה השאירו לטוקבקיסטים אי-שם בתחתית המסך. גם ב-ynet הצטרפו למקהלת המדבררים העליזה. אמנם היה ציטוט חפוז של אוהד כעוס, אבל מחאת הרחוב הקשה לא התרוממה גבוה מדי. גם באתר הזה עברו בסך-הכל לסדר.
לוואלה אין כתבי שטח, הם עובדים מול האינטרנט, שוועת האוהדים לא הצליחה לחדור את המזגן, ודיווח לקוני של שתי שורות וחצי בסוף ידיעה סגר עניין. ב-nrg של יום שני בערב זיהו את חומרת המהומה והקדישו לה יותר מקום מהאחרים, אבל עדיין יחסית לצילומים הקשים שפירסמו, הדיווח הבליט גם כאן את הגרסה של המועדון.
בעיתונים למחרת המצב היה טוב יותר: אמנם בספורט "הארץ" גורנישט, בעוד שב"ישראל היום" נתנו טעימה כזית, אבל יום אחרי תיקנו את עצמם והקדישו ידיעה בולטת לשערורייה. ב"מעריב" היה אזכור בולט, אבל גם עורכי העיתון הזה התלהבו יותר מההיסטריה למנויים עם אפס התייחסות לטענות האוהדים. היחיד באמת שצעק המלך הוא עירום היה עמיר פלג בטור ב"ידיעות אחרונות". לצד ידיעה חדשותית עם ביקורת מאופקת של הכתבת מיקי שורץ, הצליף פלג במועדון ("אלופי השכונה") ובעצם היה היחיד שביטא במדויק את גודל המחדל ואת תחושות הקהל. הדבר האירוני הוא שדיווח שגוי ב"ידיעות אחרונות" ביום ראשון שעבר, שלפיו מכירת הכרטיסים תחל היום (במקום מחר), תרם לקריסות ראשונות באתר המכירות באינטרנט ולפאניקה מיותרת.
2 קטנות
כפי שפורסם. השינוי המבורך שעובר ספורט "ידיעות אחרונות" טרם פקד כמה מהמניירות העתיקות והמעצבנות של העיתון. כך ביום שלישי נכתב גם ב"ידיעות" וגם ב"מעריב" על בואו הצפוי של הסרבי נמאניה וקיצ'ביץ' להפועל תל-אביב, מה שלא הפריע למחרת ל"ידיעות" לנכס לעצמו בלעדיות על הידיעה, כולל צילום הכותרת ו"כפי שפורסם" אצלנו. בידיעה עצמה ציין הכתב נדב צנציפר כי מעברו של השחקן נשמר בסוד וכי הפרסום בעיתון, כלומר ב"ידיעות", הפתיע את אנשי הפועל תל-אביב ושימח אוהדים רבים. האם הפרסום ב"מעריב" לא הפתיע ושימח? על זה צנציפר לא מספר.
למי אין מושג? בטורו השבועי ב"ידיעות אחרונות" מצליף מדי פעם אמיר אפרת בחיים רביבו, ושחקן העבר המפואר, שיושב כיום בארה"ב, לא נשאר חייב. את הטור שכתב רביבו ב-ONE לרגל עליית מכבי חיפה לליגת האלופות הוא סיים כך: "לאמיר אפרת החמוד. אני שמח שאתה קורא את הטורים שלי ב-ONE, אבל דיברנו על כך שאין לך מושג בכדורגל, אז למה אתה מתעקש להביע דעה? אתה מותח ביקורת על דברים שכתבתי על מכבי תל-אביב, אולי בגלל ההתעסקות שלך בדברים האלה הפכת מעורך מדור לכותב טורים בלבד? אגב, גם אני לא ממש מעריך אותך".
זכותו של רביבו לחשוב שלאפרת אין מושג. אלא שרביבו עצמו כתב בחודש יולי שמכבי חיפה היא קבוצה לא מספיק טובה לאירופה, ועם עלייתה לצ'מפיונס התהפך וכתב שכל מי שאמר שחיפה לא מספיק טובה לשלב הבתים, אוכל כעת את הכובע. את הכובע הנגוס שלו עצמו לא טרח רביבו להזכיר. אז למי בדיוק אין מושג?
לתגובות: yegerm9@gmail.com