ספורט "מעריב" פתח את עונת המלפפונים עם שני ראיונות שער טובים מאוד: ביום רביעי עם שוער מכבי חיפה ניר דוידוביץ' ("מבחינתי אני שחקן העונה"), וביום חמישי עם יו"ר הבקרה התקציבית בהתאחדות לכדורגל יאיר רבינוביץ' ("הכדורגל עלול לקרוס").

מהראיון אפשר ללמוד מה דעתו של רבינוביץ' על תקשורת הספורט. בתשובה לשאלה אם הוא מבין את אנשי העסקים שרוצים להיכנס לכדורגל, ענה: "כשאתה נכנס, אתה מסומם. אתה רוצה פוסטר בעיתון? אני אדליף שאתה מעוניין לקנות את בית"ר ירושלים. תגיד איזו שטות, ויצטטו את זה כדברי אלוהים חיים. כנציב מס הכנסה אמרתי הרבה דברים חשובים, ובקושי קיבלתי כותרת. בכדורגל אמרתי המון שטויות, וכל אחת תפסה שטח. מי שנכנס, רואה את עצמו יותר משר בממשלה. שר היה מת לכותרות כאלה".

רבינוביץ' התכוון, בין היתר, לכותרות שקיבל גומא אגייאר, המיליארדר היהודי שהוצג בחודש האחרון כבעלים הבא של בית"ר ירושלים. סיקור כוונותיו של אגייאר הובלט במיוחד בספורט "מעריב", עם שפע כותרות וכתבת פרופיל. המחליף הפוטנציאלי של גאידמק עשה רושם של רודף פרסום, שנהנה מחיזורי התקשורת, אבל לא ממש מתכוון להעמיס על גבו את עגלת בית"ר. מה שלקח לעיתונאים זמן להבין, רבינוביץ' קלט בפגישה אחת עם נציגיו של אגייאר, כמו שסיפר: "ביום שהם היו פה ודיברתי איתם, דיווחתי להתאחדות שלדעתי לא תהיה עסקה. זה רשום בפרוטוקול. ראיתי מה הכוונות והודעתי שהסיכוי הוא אפסי."

אבל גם העובדה שכתבי ועורכי תקשורת הספורט נכווים פעם אחר פעם לא נותנת לספקולציות לבלבל אותם. ביום רביעי כבר דיווח "ידיעות אחרונות" על איש עסקים יהודי מקנדה שמנהל מו"מ מתקדם על הצטרפות לאלכס שניידר במכבי תל-אביב. למחרת הזדרזו ב"מעריב" לבשר שאותו איש עסקים יורד מהעסקה. אל דאגה, "ידיעות" לא יוותרו כל-כך מהר על הסיפור שלהם. הכותרת הראשונה כבר צולמה, הוטבעה עליה החותמת "חשיפת 'ידיעות אחרונות'", והיא תצוץ בזמן ובמקום שהם יבחרו. הקיץ רק מתחיל, הברווזים ילבלבו בשפע.

"ידיעות אחרונות" החל את עונת החמסינים בכפולות פותחות על הנעשה בכדורגל הישראלי. נכון שלא קורה הרבה, אבל ב"ידיעות" עדיין לא יצירתיים דיים כדי לברוח מהשטנץ המסורתי ולהפתיע עם משהו מקורי. רוב ידיעות הכדורגל בעיתון יום חמישי היו אטריות קרות שבושלו בלהט יום קודם במלחמת האתרים בין ערוץ הספורט ל-ONE. מדובר ביום רביעי לוהט במיוחד, שבו הלוגו "פרסום ראשון" צץ מספר לא ייאמן של פעמים בחזית של סקופים סוג ג'. לעת ערב נרשמה רגיעה באתרים, מלחמת עשר השעות תמה, וזה היה הזמן של "ידיעות" לחמם את האטריות מחדש, כדי להגישן לקוראיהם לארוחת הבוקר של מחר.

ספורט "ידיעות", עושה רושם, עדיין לא התרגל לעידן האינטרנט. 24 שעות אחרי שהידיעה על פציעת מאור בוזגלו נטחנה בכל האתרים, נחפרה בפורומי האוהדים ונקדחה בבלוגים, ב"ידיעות אחרונות" למחרת זו עדיין כותרת ראשית, חדשותית! כאילו מדובר בסקופ שזה עתה הפציע. שום ניסיון ללכת שני צעדים קדימה ולחדש במשהו. גישה מוזרה מאוד. אני מוכן להישבע שבשער מתנוססת כתובת המייל של מדור הספורט. משמע, הם יודעים מה זה אינטרנט, גם אם נראה שהם עדיין בשלב הטלפרינטר.

טוב שביום חמישי פירסם ספורט "ידיעות" כבר בעמ' 4 תשבץ וחידון טריוויה. אם זה היה תלוי בי, הייתי מעיף את כל ספקולציות הכדורגל ומפרסם רק תשחצים וסודוקו. לפחות יהיה צ'אנס לזכות בספר.

4 קטנות

"הארץ"

דוקו-דרמה. הסיפור הפיקנטי מגמר ליגת האלופות היה של אבי לוזון, יו"ר ההתאחדות לכדורגל, שנראה מצלם בסלולר את טקס הענקת הגביע, כמו מעריץ צעיר ונלהב. בכמה מקומות (בעיקר בשער ספורט "מעריב" של יום ראשון) עשו מזה מטעמים. ספורט "הארץ" הוא היחיד מבין העיתונים שפירסם את הצילום הזה כבר למחרת המשחק, ביום חמישי, אלא שברחוב שוקן לא שמו לב ללוזון, שקצת נבלע בצד, ולא התייחסו לעניין. נראה שלוזון חמק מעיניהם גם בגלל הלחץ של השעה המאוחרת שבה הגיע הצילום - סמוך לחצות וחצי. בכל אופן, פספוס נסלח.

אתר ONE

אתר ערוץ הספורט

אתה ראשון, יא קאזה. הידיעה על המשך דרכו של מגן הפועל תל-אביב היתה יכולה לפתוח את מהדורות החדשות של יום רביעי, אלמלא ביקור אובמה בקהיר ופרשת דודו טופז. מדובר בסקופ לוהט במיוחד, עד ששני אתרים סירבו לוותר עליו. אז מי פירסם ראשון - אתר ערוץ הספורט או ONE? אל תיתנו לשעת הפרסום להטעות אתכם: יש המון טריקים איך לגרום לקוראים להאמין שאתה באמת היית הראשון. וגם אם לא, מה זה משנה? העיקר שכתוב "פרסום ראשון". 

מהבהבים. בימים האחרונים של כמעט שממה ספורטיבית בטלוויזיה, נערך בהולנד פלייאוף מרתק במיוחד נגד הירידה לליגה השנייה. מי שכיכב במשחקים האלה היה הישראלי בן סהר במדי דה-חראפשחאפ (שלבסוף ירדה ליגה). כשסהר עבר בינואר מאנגליה לקבוצה ההולנדית, ערוץ הספורט מאוד התלהב ושידר כמה משחקים שלה בשידור ישיר. וכמו שקורה שם לא פעם, ביום בהיר וללא הודעה מוקדמת השידורים האלה התאיידו מהמסך. למה, מי ואיך? לא נדע לעולם. מיותר לציין שגם המשחקים נגד הירידה לא נראו על המסך.

חבל. טקס בחירת ספורטאי השנה של "מעריב" הפך למוסד ונחגג כבר 35 שנה. הקשיים הכלכליים של העיתון גרמו לעופר נמרודי לשקול לפני שלוש שנים את ביטול האירוע היקר, אבל לבסוף שוכנע לא לנתק את השרשרת. לאירוע הנוצץ במלון דייוויד אינטרקונטיננטל בתל-אביב הוזמנו ויגיעו בכירי הספורט הישראלי. חבל שבספורט "מעריב" של היום לא מוצאים לנכון להזמין גם את אחד מהוגי האירוע ויוזמיו, עורך המדור לשעבר, שעיה פורת. הזדמנות לחלוק כבוד גם לעבר. 

לתגובות: yegerm9@walla.co.il